גאים, בעזרת השם: קבוצת התמיכה לנוער הומו-לסבי דתי נחשפת
המדריכים בקבוצה הדתית בתנועת הנוער ההומו-לסבי "איגי", שנפתחה לאחרונה בשפלה, נחשפים לראשונה. בריאיון מיוחד הם מספרים על ההתמודדות עם יציאה מהארון בחברה דתית, ומסבירים מדוע ממש כמו בבני עקיבא, גם אצלם בנים ובנות לחוד
"איגי", או בשמו המלא "נוער גאה", הוא ארגון התנדבותי הפועל למען נוער המתלבט בנטיותיו המיניות, או מגדיר עצמו כהומו, לסבי, ביסקסואל או טרנסג'נדר. הארגון נותן מענה של תמיכה לנוער בשלבי גיבוש הזהות המינית, ומהווה כתובת לנוער המעוניין במסגרת חברתית בה יוכל להכיר ולפגוש בני נוער החווים חוויות דומות, ולפעול במטרה לקדם את מעמד הנוער ההומוסקסואלי בארץ.
''אני הומו ודתי, וצריך פשוט לקבל את זה''. למצולם אין קשר לכתבה
צילום: פלאש 90
מבין הקבוצות הקיימות בארץ, התגבשה באיזורנו אחת הקבוצות הגדולות ביותר, המכנסת בתוכה את בני הנוער מראשון לציון, מרחובות, מחולון, מבת ים ומהיישובים הסמוכים. הקבוצה הגדולה מחולקת לשתיים: קבוצת צעירים בני 15-18, וקבוצת בוגרים בהם צעירים לקראת גיוס וחיילים. החודש, בפעם הראשונה בתולדות הארגון, נפתחו על ידי מדריכים מאזור השפלה קבוצות חדשות עבור נוער דתי גאה.
באופן אירוני, שומרת התנועה החדשה על סממני תנועת נוער דתית, כשהקבוצה החדשה מחולקת לשניים: נערים דתיים הומואים, ונערות דתיות לסביות. בין הצעירים שמגיעים למפגשים ניתן
למצוא מתלבטים רבים ואף דתיים לשעבר, אשר טוענים שזה המקום היחיד בו הם מרגישים עצמם.
"הצורך לפתוח קבוצה לנוער דתי גאה עלה בשל שני תהליכים שקרו בחברה הדתית", מספר איתי, מדריך הקבוצה. "הראשונה היא שבשלוש השנים האחרונות עלתה בהדרגה המודעות הציבורית להומואים ולסביות במגזר הדתי. החלו לצוץ כתבות שונות בעיתונים החילוניים, אשר סיפרו את סיפוריהם של אנשים דתיים שהחליטו לצאת מהארון, חלקם בולטים ומוכרים יותר וחלקם פחות, ובתקשורת הדתית החלו דיונים ושיחות בנושא: האם ישנה אפשרות להכרה בהומואים ולסביות בתוך המגזר הדתי".
גם בתקשורת חרדית?
"בתקשורת החרדית מתעלמים לחלוטין מהקהילה הגאה, אך לעומת זאת צעירים דתיים הקימו את אתר האינטרנט הראשון לקהילה הגאה בישראל 'בת קול', ולאחריו 'הו"ד' (הומואים דתיים, ל"ג), ו'חברותא'. מדובר בשני ארגונים מאוד חשובים עבור המגזר הדתי, וזה מפני שהם פתחו את הדלת, את האפשרות עבור הומואים ולסביות במגזר להכיר אחד את השני. פתאום היה מקום לדבר בפורומים, לקרוא כתבות בעניין ולהכיר את העולם הגאה לא רק על פי תחושותיך האישיות, אלא גם על פי דברים שאחרים, אשר נמצאים במצב דומה לך, כותבים".
אז אם ישנם חברותא והו"ד, מדוע דווקא עכשיו החלטתם לפתוח את הקבוצה של איגי?
"חברותא והו"ד היו המקום הראשון עבור הומואים ולסביות דתיים בארץ. מדובר בארגונים מאוד חשובים עבור הקהילה, אבל המפגשים אותם הם יוזמים פונים אל מבוגרים יותר. בני נוער אמנם נכנסים הרבה מאוד לפורומים, שואלים ומתייעצים, אבל אין להם מקום אליו הם יכולים לבוא, לשבת אחד עם השני ולדבר.
"בארגונים הללו אין מפגשים מיוחדים לבני נוער, ואנחנו מבינים היום שלאותם צעירים יש פעמים רבות צרכים שונים מאלו של המבוגרים יותר. מדובר בנוער שרק עכשיו מתחיל לגלות את הנטיות המיניות שלו, מתלבט עם עצמו ועם ההלכה".
"בנוסף למודעות הגוברת של הנוער הדתי הגאה, אירועי אוגוסט האחרון בהחלט עוררו צורך נוסף במפגשים ותמיכה. הפיגוע בבר נוער בתל אביב הדליק נורה אדומה וכואבת להרבה מאוד צעירים, ובעיקר עורר פחדים. בנוסף היה חשוב לנו עוד יותר להתאחד ולעמוד חזקים מול אלו ששונאים אותנו. הקמת קבוצות נוספות רק מחזקת את הקהילה יותר ויותר".
איך אתם מצליחים להגיע אל הנוער הדתי הגאה? הרי מדובר בצעירים שחיים בתוך חברה סגורה ואינם מצהירים בגלוי על נטיותיהם.
"השמועה על הקבוצה החדשה של איגי עוברת מפה לאוזן. זו אמנם לא הדרך העיקרית, מפני שרוב הצעירים, לא רק הדתיים, לא מכירים כל כך הרבה הומואים ולסביות. בגילאים צעירים יש יותר בעיה, אבל הצלחנו להגיע אל אותם בני נוער דרך הפורומים של חברותא והו"ד, וגם דרך פורומים חילוניים שהרבה צעירים נכנסים אליהם מבלי לחשוף את עצמם.
"היום בעידן האינטרנט הרבה יותר קל. הרבה מאוד בני נוער מחפשים מידע על הקהילה הגאה באתרים השונים. הם יכולים לשמור על עצמם דיסקרטיים, אבל בכל זאת להתייעץ ולשמוע דעות של אחרים. ככה הם לא מרגישים לבד, ואנחנו משתדלים להעניק להם את הביטחון המרבי כדי שהם ירגישו בנוח להתקשר לאחד המדריכים".
יוצאים מהארון וחוזרים בתשובה
אתם מרגישים שיש קשר בין נטייה מינית הומו-לסבית לבין חזרה בשאלה? כלומר, האם צעירים דתיים השייכים לקהילה הגאה מרגישים את הצורך להתרחק מהדת, שאינה מקבלת אותם?
"במקרה שלי, אני יכול לומר שחזרתי בשאלה לקראת סוף התיכון, אבל פיזית להוריד את הכיפה עשיתי קצת אחרי. מהארון יצאתי מאוחר יותר, בסביבות גיל 23.
"רבים מרגישים צורך להיות קרובים יותר לדת". צילום אילוסטרציה צילום: פלאש 90
"דווקא במקרה של הרבה מהצעירים השייכים למגזר הדתי, אנחנו מבחינים שהתהליך הוא הפוך. שמנו לב שמגיעים צעירים שדווקא לא היו קרובים אל הדת, אבל בעקבות הגילוי המיני התחילו להתקרב ואף חזרו בתשובה. הרבה מהאנשים מרגישים צורך להיות קרובים יותר לדת, כיוון שככה הם מרגישים שלמים ובטוחים שהם מתנהגים על פי רצון האל. למרות זאת מספר היוצאים בשאלה בקרב חברי הקבוצה הוא גדול יותר".
איך אתם מתמודדים עם שאלות של צעירים לגבי איסורי ההלכה, והרצון שלהם להמשיך לחיות בתוך קהילה דתית, שאינה מקבלת את מיניותם?
"כעיקרון, באיגי החלטנו שלא להתוות דרך ספציפית לבני הנוער. אנחנו לא ארגון הלכתי אלא חברתי. אנחנו לא רוצים לתת תשובות לבני הנוער, מפני שלכל אחד יש זהות משלו, והוא מגיע ממשפחה שונה ומדרך חיים שונה. אנחנו לא נחליט עבור הצעירים, אלא רק ניתן להם את האפשרות להיפתח לשיחים שונים בנושא, לשמוע דעות ולהרגיש חלק מהקהילה, כשבגיל הזה מדובר בדבר חשוב ביותר".
ובכל זאת, הצעירים לא שואלים ומתעניינים בעבירה על החוקים והמצוות?
"כמובן שחושבים הרבה על השאלות האלה. אין ספק שמדובר בדבר שמטריד את כולנו ברמה היום יומית, אבל מבחינתנו יש הרבה תשובות לשאלות האלו. אנחנו מבינים שאין לנו יותר מדי ברירה, אלא לחיות חיים של מישהו אחר ולא של עצמנו. הנטייה המינית השונה קיימת אצלנו, ואי אפשר להתעלם ממנה. אני הומו ודתי, וצריך פשוט לקבל את זה. אלו החיים שלי, ולמרות שזה לא מסתדר תמיד, זה מה שקורה במציאות.
"אנחנו לא אומרים לילדים מה הם צריכים לעשות ואיך הם אמורים להתמודד עם זה. חשוב לנו שלא לפגוע בדעות הקודמות שלהם, שאיתם הם הגיעו מהבית, אבל דרך זה שהם רואים אותנו זה מעניק להם תקווה, שגם הם יכולים לנסות להשלים עם המצב".
המפגשים של איגי הם דיסקרטיים לחלוטין, והצעירים לרוב לא מספרים למשפחה ולחברים לאן הם הולכים. זה לא יוצר בעיות, שבני נוער משוטטים לבד מבלי שיידעו איפה הם ולאן הם הולכים?
"אין ספק שרוב בני הנוער שמגיעים אלינו למפגשים נמצאים עמוק מאוד בתוך הארון. הם לא מספרים לאף אחד שהם שייכים לאיגי, ואף אחד לא יודע לאיזה אתרים הם נכנסים באינטרנט. חשוב להגיד שהמפגשים שלנו תמיד מתקיימים במקומות מרכזיים ולא באיזורים מבודדים. כעיקרון, נער בן 15 לרוב כבר מסתובב לבד, ולא תמיד מדווח להורים שלו על המקומות בהם הוא מבלה.
"הרבה צעירים מבטלים הגעה ברגע האחרון. צילום אילוסטרציה צילום: אלי דסה
"אני בהחלט יכול לומר שהרבה פעמים אנחנו נתקלים במצב שצעירים מבטלים הגעה ברגע האחרון, כי הם אומרים שההורים שלהם יגלו שהלכו וזה יוציא אותם מהארון. ילד שיודע על עצמו שהוא הומו, ומתלבט במשך ימים ולילות - מרגיש את הצורך להיפגש עם אנשים שדומים לו ונמצאים במצב שלו. זה מעניק לו ביטחון וחברויות חדשות שעשויות לשפר לו את החיים.
"אני עד גיל עשרים לא נתקלתי בהומואים כמעט, בטח לא דתיים. חייתי בתוך חברה סטרייטית לחלוטין, או שלפחות מסתירה את הנטיות האמיתיות, ונאלצתי לחיות עם הפחדים והרצונות שלי לבד. כאשר נפתחו הפורומים החדשים של הקהילה הדתית, הרגשתי שאני מוצא את עצמי בפעם הראשונה ומרגיש שייך".
למרות שהחלטת לחזור בשאלה בסוף התיכון, בחרת להגיע למפגשים של הקהילה הדתית ואפילו להדריך בה. למה?
"בהתחלה הלכתי למפגשים של איגי שהיו מיועדים לצעירים חילוניים. הייתי מגיע מידי פעם, אבל פעמים רבות בחרתי גם לוותר. לא ממש מצאתי את עצמי שם. הגעתי מבית דתי, חונכתי על פי המסורת הדתית והחברים שלי לאורך כל החיים דתיים, ופתאום להיות חלק מקהילה חילונית גאה היה קצת קשה עבורי. כל השיח של הקבוצה היה רחוק ממני.
"הצעירים הגאים החילוניים הולכים למועדונים, מכירים שם אנשים, ויוצאים. אני מעולם לא הלכתי למועדון, והבנתי שהנושאים שלי חשוב לדבר עליהם שונים מאשר הנושאים של החברה החילונית. בכל זאת, המשפחה שלי, שעדיין הייתי צריך להתמודד איתה, היא דתית. יש הרבה מאוד דתיים לשעבר שהחליטו להגיע לקבוצה הדתית. אי אפשר למחוק דרך חיים שלמה ברגע אחד, אנחנו עדיין שייכים לקהילה".
בני הנוער שמגיעים למפגשים מדברים איתכם על הפחד שהקהילה הדתית תדחה אותם?
"כן, כמובן. תמיד יש את הפחד הזה, מפני שמדובר בשני עולמות שונים. אני מאמין שקהילה, לפחות של הכיפות הסרוגות, יכולה ללמוד לחיות עם אנשים שנטיותיהם המיניות שונות. בכל זאת, אתה חי הרבה מאוד שנים לצד מישהו, בן משפחה או חבר. אתה מכיר אותו ואוהב אותו. הגילוי על נטיותיו לא תמיד יביא אותך לזרוק אותו ולשכוח ממנו.
"בכל זאת ולמרות הכול, רוב הצעירים מעדיפים להישאר בתוך הארון, ורק להגיע למפגשים ולדבר. להכיר אנשים כמוהם, ואז לחזור הביתה למשפחה ולהתנהג כרגיל".
משמיעות בת קול
לצד איתי ישנה מדריכה נוספת בשם ברכה, המשמשת כמדריכה דתייה של קבוצת הבנות הדתיות הגאות. ברכה הייתה מהראשונות שהחליטו להקים ארגון המתאים לקהילה. היום היא מבינה שנערות צעירות הן בעלות צרכים שונים, ולכן היה צורך להקים קבוצה מיוחדת משל עצמן:
הפגנת ימין נגד הקהילה. "חי בשקר בקהילה שטוענים ששונאת אנשים כמוך" צילום: דימה וזינוביץ'
"כאשר החלטתי לצאת מהארון, חיפשתי מקום אליו אני יכולה להשתייך ושיתמוך בי לאורך הדרך אותה אני צריכה לעבור", היא מספרת. "יחד עם מספר בנות הבנו שיש צורך גדול עבור בנות דתיות בארגון אשר יקדם רעיונות ושיח ציבורי למגזר הדתי הלסבי. לכן החלטנו להקים את אותו ארגון, שנקרא היום 'בת קול'.
"הרעיון מאחורי הארגון היה לתמוך בבנות דתיות לסביות, להבין אחת את השנייה ולעזור. לא הייתה לנו שום כוונה לעודד יציאה מהארון, וכך זה גם היום. בסופו של דבר הבנו שיש צורך גם בקבוצה מיוחדת לנערות אשר מתמודדות עם פחדים התחלתיים והרבה שאלות. יצאנו בשיתוף פעולה עם איגי, שהחליט לפתוח קבוצה לאותן בנות צעירות".
בנות הקבוצה מעלות שאלות בעניין הדת והנטייה המינית?
"חשוב להבהיר שבסופו של דבר, זה לא משנה אם מישהי היא לסבית חילונית או דתית. כמובן שיש את ההתמודדות עם המשפחה הדתית והקהילה הסגורה, אבל המדינה שלנו עדיין נמצאת במצב של הומופוביה. התרבות שלנו די דתית.
"לרוב הבנות יש את החרדות לגבי מה שכתוב בתורה. ההלכה מתייחסת למעשה מסוים שאסור, שהוא האקט המיני, אבל אנחנו מדברים על צרכים יותר עמוקים של אותן צעירות. השאלה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים היא האם מותר להתאהב בבחורה? אנחנו לא עוסקים בבעיות הלכתיות במפגשים, אלא בבעיות חברתיות. בגדול אנחנו רוצות לתת לבנות מקום בו הן יכולות להיפתח ולספר מה יושב להן על הלב".
איתי סיפר שהרבה מהצעירים הגאים דווקא מתקרבים אל הדת לאחר היציאה מהארון. גם אצל הבנות את רואה תהליך כזה?
"זה נכון שיש הרבה פעמים תהליך של התקרבות אל הדת, כשאתה מגלה את עצמך מחדש. אני יכולה לומר שאני עברתי את זה, כאשר בהתחלה היה לי מאוד קשה מול אלוהים, להתמודד עם הפחד, אבל הייתי אומרת לעצמי שבסך הכול אני בסדר. אני אדם טוב וזה מה שחשוב לו".
בקבוצות הרגילות של איגי בנים ובנות נמצאים יחד במפגשים. מדוע החלטתם להפריד את הקבוצות במגזר הדתי?
"האמת שחשבנו על זה הרבה. הבנו שבסופו של דבר בנים ובנות בעולם הדתי מגיעים משני עולמות שונים. איגי מתנהל כמו תנועת נוער רגילה. יש הרבה רעש ובלאגן, ובנוסף יש הרבה חשיפה אישית. בעולם הדתי יש הפרדה מוחלטת בין בנים לבנות, ואי אפשר ברגע אחד לנער את כל מה שהם רגילים אליו.
"אני רוצה שהבנות בקבוצה שלי ייפתחו, יספרו דברים אישיים, והרבה פעמים, במיוחד אצל נערות, גם דברים הקשורים לתהליכים מיניים בגוף. הן לא ירגישו נוח לדבר על כך ליד הבנים הדתיים, אבל אולי בעתיד הדברים עוד ישתנו".
עד כמה השפיע הפיגוע בבר נוער על הבנות?
"מן הסתם זה אחד הנושאים הבולטים במפגשים. אין ספק שהפיגוע הלחיץ מאוד את הצעירים, אבל מצד שני גרם להם להבין שצריך להתאחד. אצל הבנות הדתיות זה קצת שונה. הן כל הזמן מרגישות שהן צריכות להתנצל על מה שקרה, בין היתר מפני שמאשימים תמיד את החברה הדתית בפיגוע. זה מאוד קשה לחשוב שאנשים שנמצאים בקהילה שלך יכולים לנסות לפגוע בך. ויותר קשה להתמודד עם העובדה שאתה חי בשקר בתוך אותה קהילה, שטוענים כי היא שונאת אנשים כמוך".
נא להמתין לטעינת התגובות
