האופטימיסט: יאיר נגיד חולם על היום בו ב"ש תהפוך לבירת הבידור
יאיר נגיד, מנהל מרכז הצעירים בב"ש, לא מרגיש פספוס בגלל קריירת המשחק שלא המריאה. את החלומות הוא מבקש להגשים כעת דרך צעירי העיר. לכל-בי הוא מספר על המעבר לעולם ההפקה, על החבר צביקה הדר ועל החלום להפוך את ב"ש לבירת הבידור של ישראל
בגיל 37, אחרי שנחשב לכישרון מבטיח כשברזומה שלו כעשר פרסומות טלויזיה, הציב לעצמו נגיד למטרה את קידום הבאר שבעים, ותמיכה בצעירים שופעים כישרון, אך ללא היכולת הכלכלית למנף עצמם.
"לפני שרוני דלומי ניגשה לאודישנים של 'כוכב נולד' היא התייעצה איתי האם אני ממליץ לה ללכת. מבחינתי, אמרתי שהיא לא הסגנון שלהם אבל שווה לה לנסות, כי היא מביאה רענון. היום אני שמח לגלות שטעיתי".
אם היינו שואלים את יאיר נגיד לפני עשרים שנה לאן הוא רוצה להגיע, התשובה שהיינו שומעים היא להגיע רחוק בתחום המשחק. אבל בדרך משהו קרה. מקדמת הבמה, המקום שכל כך אוהב, התמקם נגיד מאחורי הקלעים. מבחינתו לא מדובר בכישלון אלא בהצלחה.
"בגיל 18 כבר ביימתי והפקתי את מסיבת הסיום של בית הספר. שם למדתי להכיר את התחום הזה. אני בן אדם שאוהב לעשות דברים כראות עיניו. כשאתה במאי ומפיק אתה שולט בהכל, וההצגה תצא בדיוק כמו שאתה רצית. אני רואה בזה כדיקטטורה, אבל חיובית. הכיף הגדול הוא לראות עשרת אלפים איש מריעים לשחקנים שאתה ביימת ולהצגה שאתה הפקת".
לא תמיד אתה יכול לשלוט בהכול, אתה יודע.
"אז זהו, נגעת בנקודה רגישה אצלי. כשהתחלתי לנהל את מרכז הצעירים, רציתי לעשות את הדברים כמו שאני רגיל, לקבל החלטה ולהוציא אותה אל הפועל. היה לי קשה מאוד להבין שיש מישהו מעלי ושאם הוא יחליט שזה לא יהיה, אז זה לא יהיה. לא משנה מה אגיד או אעשה. אז בהתחלה היה קשה, אבל הבנתי שאני תמיד יכול לייעץ ולהילחם על מנת שיקבלו את מה שאני אומר, לפעמים מצליח יותר ולפעמים פחות".
יכול להיות שלהיות מפיק זה סוג של ברירת מחדל מבחינתך, כלומר לא הצלחת בקדמת הבמה אז עברת אל מאחורי הקלעים?
"אני מאוד אוהב משחק, אבל במקצוע הזה כשחקן אין פרנסה. כלומר יש שחקנים שעושים סדרה ושנה אחר כך אין להם מה לאכול. אני לא בנוי לזה. אני אוהב את היציבות בחיים שלי, יש לי משפחה עם אישה שאני מאוד אוהב ושלושה ילדים. לא הייתי מחליף את זה".
השתתפת במספר לא קטן של פרסומות ואפילו כשחקן אורח בסיטקום 'שמש'. הרעב הזה לקדמת הבמה נרגע?
"הסיפוק כשאתה מקדם צעירים ונותן להם את האפשרות שלי לא הייתה, הוא ענק. לפני כמה שנים עשיתי אודישנים לסדרה 'מעורב ירושלמי', אני מדבר על העונה הראשונה. כבר קיבלתי תפקיד קבוע ואפילו הלכתי למדידות. בסוף החליטו להוריד את הדמות שלי. הייתה צביטה בלב אבל לא נשברתי, במקצוע הזה מי שנשבר אין לו מה לחפש. כבמאי הצלחתי להבין את הרצון להוריד את הדמות.
"בנוסף, אני נוסע להרבה אודישנים,
ספר מה זה להיות מפיק, מה התפקיד שלך בעצם?
"היום אני מפיק את תחרות מלכת היופי של באר שבע. כמפיק אתה צריך לדאוג לכל הפרטים. לדוגמה, אם הבמאי אומר לך שהוא רוצה פיל מהבמה, אתה צריך לדאוג לתפאורה של פיל, לשני עובדי הבמה שיחזיקו את הפיל ושיכניסו אותו בדיוק בזמן. הפקה זאת עבודה קשה אבל אני אוהב את זה. עשיתי הצגות בחיים שלי כמפיק וכבמאי ביחד, אומנם הראש פחות אומנותי אבל זה די מקצר תהליכים. אתה עושה את הדברים כמו שאתה רוצה וזה מה שאני אוהב בבמה. לשלוט בדברים".
אמרת שאתה מספק כלים לצעירים מבאר שבע שלא היו לך על מנת להצליח. תן דוגמא.
"יש לך את מרכז הצעירים שנותן אפשרות לצעירים להקליט באולפן מקצועי בתשלום מאוד בסיסי. אם אולפן הקלטות בתל אביב לוקח מאתיים עשרים שקלים לשעה, אנחנו לוקחים רק מאה ועשרים. מחיר עלות בלבד. חדר חזרות בארבעים וחמישה שקלים לשעה, אם יש חמישה חבר'ה שרוצים לעשות חזרה, כל אחד מהם נותן שמונה שקלים במקום לקנות קולה. מבחינתי זה המתכון להצלחה.
"מצד שני, עם הכסף באה המחויבות. אתה בטח תרצה לשאול למה זה לא בחינם, אם היינו נותנים לבני נוער את האולפן בחינם הם היו באים בלי מחויבות, כשזה משהו שצריך לשלם עליו, הם מגלים אחריות ורצינות גדולה יותר".
ואלה שאין להם? יישארו עם המחויבות והכישרון בלי ההקלטות?
"אין דבר כזה. ילד שרוצה להקליט ואין לו כסף, אנחנו דואגים לו. לא יהיה מצב כזה שילד מוכשר רוצה להקליט והוא לא יוכל בגלל שאין לו כסף. אם יש דבר כזה, שיבוא אליי. אני לא אתן שיהיה דבר כזה בחיים".
ספר לי על תהליך הקמת מרכז הצעירים. מדובר על סוג של חזון.
"החזון היה של רוביק דנילוביץ'. לפני שהתחלתי לעבוד בעירייה, רוביק לקח מספר אנשים, כל אחד בתחומו ושאל לדעתם מה חסר בבאר שבע. חלק אמרו אולפן הקלטות, חלק חדר חזרות, חלק אולם אירועים וביחד הוחלט להקים את מרכז הצעירים. לפני שלוש שנים יצאה ההוראה להקים את המרכז ואחרי שלוש שנים, ממש כמו שעון שוויצרי הוא קם.
"שלא תחשוב שזה היה קל. עבדנו על הדברים הכי קטנים. אני אספר לך סיפור שיראה לך כמה לא התפשרנו, רצינו את הכי טוב שאפשר. פעם אחת כמנהל ההקמה של המרכז, הגעתי בהפתעה לראות את העבודות. באולפן הקלטות היה קיר מגבס, כשדפקתי עליו שמעתי שהוא חלול. באולפן הקלטות לקיר אסור להיות חלול כי אז יחדרו קולות וצלילים לתוך האולפן, כך שהאולפן לא שווה כלום.
"לקחתי פטיש והתחלתי לשבור, כדי לראות אם באמת אין מילוי. אני שובר ושובר ומגלה שבכל הקיר לא היה מילוי כמו שצריך. שברתי את כל הקיר, הקבלן הגיע והתעצבן. אמרתי לו שאם לא יירגע אני אשבור לו את כל האולפנים כי זה לא בסדר שלא ישימו לב לדברים שעושים. נמאס שהבאר שבעים יקבלו דברים פחות טובים".
"אני אספר לך גם על הדרך בה הקמנו את להקת צעירי באר שבע. ישבתי לפני כמה שנים טובות מול הטלוויזיה ואני רואה את להקת צעירי תל אביב בתוכנית 'לא כולל שירות'. אמרתי אלוהים למה אנחנו לא יכולים? אני באר שבעי ואני יותר טוב מהם. גם אני יכול להקים להקה שתופיע, תייצג את העיר בכבוד ותיתן הזדמנות לצעירים שלה. היום אחרי עשר שנים אני יודע שבזה הצלחתי, היום להקת צעירי באר שבע היא מהמובילות בתחום".
שאלה ליאיר נגיד השחקן, אם היית עובר לתל אביב בגיל צעיר, יכול להיות שהיית הופך לשחקן מוביל בארץ?
"אני יכול להגיד לך שכן".
אז אתה בעצם מעודד צעירים לצאת מבאר שבע כדי להצליח?
"ממש לא. כשאני הייתי צעיר, לא הייתה כאן להקת צעירי באר שבע, לא היה כאן מרכז הצעירים שנותן אפשרויות נרחבות להקלטות וליצירות. היום, נער שרוצה להיות שחקן, מתחיל בהפקות בבתי הספר שמשקיעות היום בבמאים, מנהלים מוזיקלים ממש כמו הפקה מקצועית. אחרי בית הספר ואחרי הצבא, הוא יכול ללמוד בבית הספר למשחק, תוך כדי להקליט חומרים במרכז הצעירים ואחרי זה לעבוד כשחקן בתיאטרון באר שבע ויוצא שאת כל הבסיס שלו הוא קיבל כאן, בבאר שבע".
אבל בשביל לקטוף את הפירות הוא צריך לעבור למרכז.
"בשלב מסוים אין מה לעשות, תל אביב זה מרכז הברנז'ה. צריך לעבור לשם כדי להתקדם, אבל אני מאמין שעם הזמן באר שבע תהפוך לבירת הבידור של כל ישראל. היום אנחנו משמשים כבירת כל הדרום בכל מה שקשור לבידור.
"יש תוכניות וחלקן כבר יצאו לפועל שתוך שלוש שנים יקום אמפי תיאטרון באר שבע, שניים עשר אלף מקומות ישיבה, ככה שכל זמר שירצה להגיד 'עשיתי את זה', לא ילך לקיסריה, אלא יבוא לכאן. הוא יצטרך להגיד 'מילאתי את אמפי באר שבע', סוג של חזון. תוך שלוש שנים העניין הזה אמור לקום, אני אומנם לא אחראי על השופלים שבונים את הדברים, אבל לפני התכנון זה אמור לקום בשנת 2013.
"חוץ מזה, יש את נושא הטלוויזיה. הערוצים הגדולים לא משדרים מבאר שבע. היה לנו משא ומתן עם מנכ"ל ערוץ עשר לגבי פתיחת אולפן שלהם כאן, אבל אלה דברים מורכבים שלוקחים המון זמן. חשוב לי שיידעו שאנחנו כן רוצים להתפתח ואנחנו גם עושים את זה".
עולם הבידור לא הגיע ליאיר נגיד משום מקום. אמו אסתריקה, מנהלת סוכנות דוגמנות מהמובילות בדרום נחשבת לאחת הדמויות הצבעוניות שידעה באר שבע. "למדתי מאמא שלי המון", אומר יאיר, "היא אישה מאוד צבעונית והיא בעצם הכירה לי את עולם הבידור. כשאמא נכנסת למקום יש את אפקט הנוכחות, כולם יודעים שהיא שם. גם אני משתמש בזה מדי פעם, זה מאוד חשוב לי".
תן דוגמא.
"אני לא עושה את זה כל הזמן, רק במקרים מסוימים. לדוגמה כשאני הולך לאודישן, יש עוד מאתיים אנשים שרוצים לשחק את אותה הדמות, אז אתה חייב להביא משהו משל עצמך, משהו בולט שיזכרו. בזה אני משתמש המון".
לפני מספר שנים הגיש נגיד ברדיו דרום את תוכנית הבידור "אל תגיד נגיד", במהלכה ביצע נגיד חיקויים, דמויות וקריינות חדשות מצחיקה. התוכנית כבר הספיקה לרדת מהאוויר ולמאזינים נשארה רק הנוסטלגיה. לדברי נגיד, התוכנית הקדימה את זמנה. "עשיתי שם דברים משוגעים", הוא נזכר ופורץ בצחוק, "הכול היה מאולתר.
"אם תיקח את דידי הררי היום ואהרון אהרון, להם הטקסטים כתובים, או לפחות הנושאים. אצלי הכול היה אלתורים. הייתי מקבל שיחת טלפון מסטודנטים שהיו שואלים אותי שאלה אמיתית בנוגע לחומר הלימוד. תוך כדי השיחה הייתי צריך להבין את השאלה, לאלתר תשובה ביזארית ומצחיקה וכל זה בחיקוי, זה היה מאוד קשה אבל אני חושב שהוצאתי את יאיר האמיתי, את ההומור שבי. זה היה כיף גדול".
למה בעצם התוכנית ירדה?
"לדעתי איש חכם צריך לדעת מתי לפרוש. כמו שידעתי מתי לפרוש מצעירי באר שבע, כך גם ידעתי לפרוש מהתוכנית".
בין הפקות המקור של נגיד ועבודתו כמנהל מרכז הצעירים, משמש נגיד כשופט בשלבים המוקדמים של התוכנית כוכב נולד. "אני חתום על קבלתם של בועז מעודה וג'קו אייזנברג. זה ממש מצחיק עכשיו כשאני חושב על זה, לפעמים אני מוצא את עצמי ככזה שבוחן אנשים באודישנים ולפעמים כנבחן.
"אצלי אין בעיה להגיד את הדברים כמו שהם. אם מישהו לא טוב אז אני אומר שהוא לא טוב. חבל לי שהילד יחיה באשליה או שיוציא כסף באוויר וילך לחוגים ולקורסים. הרי היום לא משנה לאיזה חוג תלך, כל עוד תשלם כסף מבחינתם אתה בפנים, גם אם אתה הזייפן הכי גדול.
"פעם, כשרק הקמנו את להקת צעירי באר שבע, פנו אליי כל מיני אנשים בעירייה ואפילו חברי מועצה וביקשו שאכניס את הילדים שלה ככה בפרוטקציה. אמרתי שאם הילדה טובה, היא תתקבל בלי קשר לאבא או לאמא. אם לא, אז לא. אצלי אין את הדברים האלה".
לנגיד חברות ארוכת שנים עם מנחה כוכב נולד צביקה הדר. השניים הכירו במהלך פגישה עסקית ומאז דרכיהם לא נפרדות. "צביקה הוא חבר אמיתי. אדם כל כך טוב ומוכשר. אתה לא מבין כמה דברים טובים הוא עושה בסתר. פעם אחת הוא התקשר אלי ואמר לי 'בוא לכניסה האחורית של מיון ילדים'. נבהלתי, חשבתי שמשהו קרה, הוא הרגיע אותי ואמר שלא קרה כלום.
"הגעתי לשם, הוא פותח את דלתות הרכב שלו ומוציא משם שעונים של חברת 'סווטש', חולצות יקרות של 'דיאדורה', חשבתי שהוא הולך לפתוח חנות. אמר לי, 'בוא תעזור לי'. אנחנו נכנסים למיון והוא פשוט נתן מתנות לילדים חולי סרטן ושימח אותם בלי שום צלם או עיתונאי.
"הייתה שם ילדה שכבר הבריאה מהמחלה והתבאסה נורא שהיא צריכה ללכת. הייתה לה מסיבת יום הולדת בבית וכל החברים שלה חיכו. צביקה דיבר עם האבא ושאל איפה המסיבה. לקחנו את האוטו נסענו לשם, פתחנו את הדלת וראינו את הילדים רוקדים ומאושרים, צביקה פשוט הצטרף אליהם לריקוד. זה רק סיפור אחד מכל הדברים הטובים שהוא עושה".
מאז נפתח מרכז הצעירים, אמנים רבים מגיעים לבאר שבע ביוזמתו של נגיד. תוסיפו לזה את שלל הפסטיבלים שהוא מארגן ותקבלו את בירת הבידור של הדרום עליה דיבר. "כל עוד אתה משלם כסף לאמן, אין סיכוי שהוא לא יגיע לבאר שבע. עדיין לא נתקלתי באמן כזה, ואם אתקל אני אדאג שהוא לא יעבור את צומת קסטינה".
בקיץ עשיתם את פסטיבל הצחוק, בסוכות שלל של פסטיבלים, מה התוכניות לעתיד?
"אנחנו עובדים על הרבה דברים כרגע. מה שעל הפרק זאת הופעה מסובסדת של עמיר בניון ועוד כמה תותחים. תראה, הדבר הכי מהותי הוא שאנחנו מסבסדים את ההופעות. אם דיברת על פסטיבל הצחוק, הבאנו לשם את אדיר מילר ונדב אבוקסיס כשכרטיס להופעה של כל אחד מהם עולה שמונים שקלים, אנחנו מכרנו כרטיסים בשלושים וחמישה שקלים.
גם לגבי ההופעה של עמיר בניון, כרטיס עולה מאה עשרים וחמישה שקלים, אצלנו הוא יעלה שמונים. אנחנו לא מחפשים דרך להרוויח על התושבים, רוצים לגרום להם כיף, מה שאנחנו רוצים הוא לכסות את העלויות בלבד".
נא להמתין לטעינת התגובות
