מנהלים ומורים בנתניה: התירו את דמנו, אנחנו מפחדים להגיע לעבודה
תקיפתה של מנהלת בי"ס ביאליק ע"י אם זועמת היא האירוע האלים האחרון בשרשרת מקרים קשים הנרשמים לאחרונה בנתניה. כעת היא מספרת כיצד הטיחה האם את ראשה בשולחן, ומגלה ששקלה לעזוב את תפקידה. מנהלים ומורים בעיר מאשימים את משרד החינוך באזלת יד כנגד האלימות הגואה
הכאתה של מירב לוי, מנהלת בית הספר היסודי ביאליק, על ידי אחת האימהות ביום חמישי שעבר, היא רק המקרה האחרון בשרשרת של מקרי אלימות כלפי אנשי חינוך מצד תלמידים והורים. השבוע סיפרו מנהלי בתי ספר שונים בעיר על איומים, אלימות קשה וחיים בצל הפחד, במערכת חינוך שלטענתם לא מגינה עליהם ולא מפעילה כוח הרתעה.
"התירו את דמנו", אומרת אחת ממנהלות בתי הספר היסודיים בעיר. זמן נתניה חושף שמספר ימים לפני התקרית הנ"ל נרשמה בביאליק תקרית נוספת, כשבזמן אירוע שנערך לשני בתי הספר עמדו בני נוער ויידו אבנים לעבר שתי מנהלות בתי הספר, ההורים והתלמידים.
ביום חמישי לפני כשבועיים, הגיעה מנהלת בית הספר היסודי ביאליק מירב לוי למה שחשבה כעוד יום שגרתי של לימודים ועבודה. אלא שלוי לא צפתה שבאותו יום אחת האימהות תקום על צד שמאל ותפעיל אלימות פיזית נגדה, בלי סיבה ממשית.
"האמא הגיעה מוקדם יותר להוציא את בנה מבית הספר, חצי שעה לפני סיום הלימודים", משחזרת לוי את האירוע. "היא הלכה לכיתת הבן, שהייתה ריקה עם הכיסאות למעלה, וכמובן לא מצאה את הבן. משם היא מיהרה למזכירות והתחילה להשתולל ולקלל, תוך שהיא מניפה את ידיה ופשוט לא נתנה לנו צ'אנס לדבר.
"אמרתי לה שאני בודקת במערכת, והסברתי לה שבגלל תכנית אופק חדש צריך לבדוק באיזה חדר נמצאת כיתת בנה. בדקתי את המערכת המעודכנת, וראיתי שהם בחדר מוזיקה, אבל האמא כבר יצאה, השתוללה בחוץ והלכה לחפש אותו. עד שהיא חזרה, כבר הוצאנו אותו מחדר המוזיקה והבאנו אותו למזכירות".
דווקא כשנראה היה שהעניין הגיע אל סיומו התפרצה האם
"היא הגיעה עד לחדר שלי והעיפה את כל מה שהיה על השולחן שלי במחי יד, דחפה את הכיסא שלי והדביקה אותו לארונית בקיר. היא חבטה והדביקה את הראש שלי לארון מאחור והתחילה לבעוט בי, לחבוט בי באגרופים ולמשוך לי בשיער.
"וזה לא נגמר, היא הכניסה את הראש שלי בתוך השולחן והמשיכה להכות בי, עד ששתי אימהות והיועצת הורידו אותה ממני. הלכתי אחורה ובזמן הזה היא העיפה כל מה שהיה במשרד, כולל מכשירים יקרים, ושברה אותם לגורמים, עד שהצליחו פשוט להשתלט עליה. יצאתי משם והלכתי לחדר המורים. האמא יצאה החוצה עם שני הילדים והמשיכה לקלל עד שהמשטרה הגיעה".
מה הוביל אותה לפעול בצורה אלימה שכזו?
"אני יודעת למה היא התנהגה כך. האישה הזו עובדת קשה מאוד למחייתה. גם את הבן הגדול שלה, שהוא בוגר שלי, היא הייתה באה ומוציאה לפני הזמן, כי היא צריכה להגיע למקום העבודה הבא שלה. אז היא באה ולוקחת אותם הביתה והולכת לעבוד, ואני פשוט הפרעתי לה בעבודתה, עיכבתי אותה.
"לנו יש נוהל בבית הספר שילד לא יוצא, גם עם הורה, בלי אישור חתום שלנו. השומר צריך לדעת שיש אישור כדי להוציא אותו. אז נכון שזכותו של הורה להוציא את הילד שלו מתי שהוא רוצה, אבל מבחינתי אני צריכה אישור שהעברתי את הילד לאחריות ההורה, כי זו שעת לימודים. אז עיכבתי אותה, את מבינה?"
בכל הזמן הזה הילדים שלה היו עדים מהצד לאלימות?
"שני הילדים היו עדים לכל. ריחמתי עליהם. הילד הקטן עמד חסר נשימה והגדול עמד ולא הפסיק לבכות. בית הספר אוהב את הילד הזה, הוא ילד טוב, זה לא קשור אליו והוא יקבל תמיד כל עזרה שיצטרך. אין שום סיבה שהילד ייפגע וזה בכלל לא עולה על דעתו של אף אחד, ממש לא.
"אין שום סיבה להפעיל אלימות. גם אם חס וחלילה היה קורה משהו לילד זו לא סיבה לתקוף. קורה שמחפשים ילד. באותו מקרה, כל הצוות יצא ועזר לה לחפש אותו. זה לא שאמרנו לה תתמודדי לבד. אחד הלך לחדר מוזיקה, השני יצא לחצר. זה בית ספר גדול. יחד איתי גם היועצת והמזכירה חיפשו אותו. מה אני אגיד לך? אין לזה הסבר. אין לי מילים אחרות אלא רק לגנות את המעשה".
בימים הראשונים לאחר המקרה סבלה לוי מכאבים בכל גופה, אליהם נלוותה גם הטראומה הנפשית, כפי שהיא מתארת: "הפגיעה הנפשית היא מאוד חזקה. גם הפגיעה במדיניות שלי כמנהלת היא מאוד חזקה, משום שאני נוהגת בפתיחות ובשקיפות. הורים משתפים איתי פעולה, הדלת שלי פתוחה ואין לי בעיה להקשיב לכל אחד, אבל לא ככה. זה לא צריך להגיע למקומות כאלה.
"אני מבינה שזה מקרה חריג וקיצוני ורוב האנשים הם לא כאלה, עדיין גם אני בן אדם. הפגיעה היא נפשית ורגשית בנוסף לפגיעה הפיזית. אני עם כאבים בגוף, חבלות ברגליים וכאב ראש. אני גם אימא בנוסף לכל".
איך הגיבו בבית?
"עדיין לא סיפרתי לבת הגדולה שלי, שלומדת בבית ספר יסודי אחר בעיר. בשיתוף עם המנהלת והמחנכת החלטתי לספר לה, אחרי שביום חמישי בין כל הטלפונים שקיבלתי לא שיתפתי אותה במה שקרה. אני חייבת לעשות זאת כי היא כבר בכיתה ב' ומבינה עניין, אבל מן הסתם אמעיט בפרטים".
ומה הלאה?
"אני מקווה שזה באמת מקרה חריג וחד פעמי. אני מאמינה שהמדיניות שלי של פתיחות ושקיפות לא תשתנה, פרט לזה שהורים צריכים לדעת את הגבולות שלהם. ועד ההורים חושב כמונו, תהיה אסיפה ונודיע על ההחלטות.
"בגדול, להורים אין מה לחפש בבית הספר. היום מתחיל בחמישה לשמונה ובזה נסגר העניין של הטיילת שלהם בבית הספר. שיבואו לקחת ויחכו להם מחוץ לשער. הילדים עצמאים ואפשר לסמוך עליהם, אין שום סיבה שההורים ייכנסו לבית הספר אלא אם כן הם יוזמנו. יהיו נהלים מאוד ברורים בקטע הזה עכשיו".
זאת אומרת, שלצד השקיפות והפתיחות יהיה שינוי מדיניות.
"ודאי שנשנה את המדיניות. הכול יהיה כתוב, מסודר וברור ובהסכמת ועד ההורים".
את מתכוונת לפתוח בהליכים משפטיים נגד האם?
"אני בהחלט שוקלת לפעול כך, ואחרי שאתייעץ אחליט מה לעשות. אני עדיין יותר מדי מבולבלת מכדי לקבל החלטות, אבל לא פוסלת את הכיוון הזה. זה פשוט עבר את כל הגבולות. אם במדינה הזאת לא יבינו את מקומם וחשיבותם של המנהלים והמורים על כל רובדיהם, אז לא עשינו שום דבר. חייבים להסיק את המסקנות ולא צריכים להגיע למקרים האלה. אוזלת היד הזו, חוסר ההתייחסות וחוסר התפקוד פשוט מתסכלים.
"האימא נמצאת כעת במעצר בית ובמשך 30 יום תוכל להגיע עד השער, ומה יקרה אחר כך? היא תתפוס אותי ברחוב, הורה אחר יעשה את זה, תלמיד ישתמש באלימות? איפה הכלים שיש לנו כדי למנוע את המקרה הבא? איפה הגיבוי ואיפה החוק ובתי המשפט בכל הסיפור הזה? מעניין אותי לראות מה יהיה בעוד 30 יום כשאתייצב בבית המשפט. מה הם יעשו. אני בטוחה שלא יעשו כלום. הייתי מצפה שיהיו חוקים ברורים ושבית המשפט ייתן את המענה ההולם".
היה רגע שאמרת לעצמך 'בשביל מה אני צריכה את כל זה ואולי כדאי לקום וללכת'?
"אני אשקר אם אומר שלא חשבתי על זה, אבל נכון יותר לומר שזה היה אולי לשנייה וזהו, כי אני מאוד אוהבת את מה שאני עושה ובטוחה בדרך שאני הולכת בה. קיבלתי את מלוא הגיבוי מהממונים עליי – מפקחת בית הספר, נציגות הרשות המקומית תרצה גרינפלד ועידית שפרלינג וראש העירייה, מרים פיירברג.
"אני מאמינה שאני עושה נכון ואני מקווה שאני לא טועה. אני עושה הכי טוב שאני יכולה ואוהבת את התפקיד שלי. צריך להעניש את האם, אני בטח לא צריכה להיענש. אם אני אקום ואלך זה יהיה עונש לי ולצוות שלי, ומה המסר שאז יעבור לכל הורה ותלמיד אלימים?"
אלא שלא הייתה זו החוויה המפוקפקת היחידה שעברה לוי באותו שבוע. בזמן אירוע משותף שנערך לתלמידי בית ספרה ולתיכון שרת – שמטרתו לערוך היכרות בין תלמידי היסודי לבית הספר התיכוני שאמור לקלוט אותם - החלו בני נוער שעמדו בחוץ ליידות אבנים לעבר המנהלות.
בבוקר יום שישי שלמחרת מקרה ההכאה ובעקבותיו, הקדישו בבית הספר את שעת הלימודים הראשונה לשיחות עם התלמידים, בכל הכיתות והשכבות. בתחילת השבוע נערך מפקד ובו החזיקו כל 400 התלמידים כרזות נגד אלימות ומכתבים אישיים שהתלמידים ביקשו להעביר למנהלת, שמטבע הדברים לא נכחה במקום.
"שמו לי את זה בחדר", אומרת לוי השוהה עדיין בביתה כואבת, "אראה את זה במהלך השבוע כשאחזור לבית הספר. לילדים קשה מאד משום שבעיניהם אני דמות סמכותית. אני מלמדת מתמטיקה בכיתות ו' שבע שעות בשבוע. זה לא משנה אם אתה ילד בן שש או בן 12, כולם מזועזעים, גם התלמידים, גם ההורים וגם צוות ההוראה", סיכמה לוי.
מי שהזדעזעו אך ודאי שלא הופתעו הן מנהלות בתי הספר בנתניה, שמסתובבות כבר זמן רב עם בטן מלאה על מערכת החינוך ומרגישות שידיהן כבולות. עיקר טענותיהן מופנות כלפי גוף אחד – משרד החינוך. המערכת העירונית, גם אם תנסה לשנות, כפופה אף היא לגוף הממשלתי שלא תמיד מודע לפרטים הקטנים.
רק לפני שבוע דווח בזמן נתניה וב-nrg מקומי על רכזת שכבתית בתיכון גוטמן בעיר, שגולגלה מכל מדרגות בית הספר על ידי תלמיד כועס. תופעת האלימות בבתי הספר בכלל ובנתניה בפרט, צוברת תאוצה בזמן האחרון למרות ניסיונות שונים של המערכת לבלום ולמגר אותה.
אלא שהשתיקה מצד משרד החינוך והמערכת כולה הביאה כמה ממנהלות בתי הספר בעיר לשבור שתיקה ושלא לייחוס הן מספרות לזמן נתניה על ימים לא קלים שעוברים עליהן. "התירו כבר מזמן את דמנו", אומרת אחת ממנהלות בתי הספר היסודיים בעיר.
"מאוד מפתיע ומפריע לי שמערכת החינוך בעיר לא הושבתה בעקבות המקרה. אסור היה לעבור על כך לסדר היום. שר החינוך הצהיר על אפס אלימות כלפי עובדי הוראה ואם לא נדאג לגבות את דבריו במעשים בשטח, נמשיך להיות שק החבטות לכל מי שרק ירצה בכך. זה חמור מאוד שדבר כזה קורה. יחד עם זאת חשוב לי להדגיש שאסור שהילדים ייענשו בגלל מעשי ההורים", מסכמת המנהלת.
מנהלת בית ספר יסודי נוסף בעיר מודה כי היא נותרה נסערת בעקבות התקיפה: "ציפיתי לקום ביום ראשון בבוקר כשמערכת החינוך בעיר מושבתת. הבעיה היא שהאלימות הפכה כבר מזמן לדבר שבשגרה".
איך זה בא לידי ביטוי?
"המערכת נותנת כל הזמן צ'אנס לאותם ילדים אלימים ומחזירה אותם לספסל הלימודים לאחר ועדות ערעורים. האבסורד הוא שהורים אחרים מוציאים את הילדים שלהם מבתי הספר, משום שאותם שניים שלושה ילדים עם הפרעות התנהגות לא מאפשרים לכיתה שלמה ללמוד. יש היום תחושת תסכול גדולה במערכת ובסופו של דבר זה יגיע לנקודת אל חזור. אם חוזר המנכ"ל הראשון שיוצא ממשרד החינוך בתחילת השנה עוסק באלימות זה אומר דרשני".
אחת המנהלות נדהמה מההחלטה לשחרר את האם למעצר בית ואמרה: "מי שפוגע בנציג ציבור חייב להיות במעצר מאחורי סורג ובריח ולא היה צריך להתחשב בה בגלל שיש לה שני ילדים בבית. מירב (מנהלת ביאליק, ק"ש) לא הוכתה בגלל מי שהיא כאדם, אלא בגלל תפקידה. קשה לי להבין כיצד התפשטה האלימות הזו בקרבנו. אם זה היה קורה בבית חולים כל מערכת הבריאות הייתה מושבתת, וחבל שזה לא קרה גם כאן".
המנהלות התראיינו כולן בעילום שם, משום החשש, לדבריהן, "להיות הקורבן הבא". "אנו חשופים לאלימות הזאת כל הזמן", אמרה אחת מהן, "זה מתחיל כבר באלימות המילולית מצד הורים לילדים בעייתיים, שתולים בנו את האחריות למעשים של הילדים שלהם. לא פעם ההורים אומרים לנו שאנחנו משקרים ושהילד בסך הכול הגיב למעשה של ילד אחר.
"בדרך כלל, ילדים אלימים הם תוצר של הורים אלימים. לדעתי צריכה להיות ועדת משמעת עירונית גם להורים כאלה. דמנו הפך להפקר. כשאני חוזרת הביתה בסיום יום העבודה אני מרגישה שהמערכת צריכה לשלם לי ולצוות ההוראה תוספת סיכון עבור האוכלוסייה שאנו עובדים איתה".
מנהלת נוספת ציינה כי רוב המקרים אינם מגיעים כלל לידיעת הגורמים הרלבנטיים מסיבות שונות: "זו שערורייה שאין כדוגמתה. נצבט לי הלב כששמעתי על התקיפה, אבל לצערי מה שקרה זה רק קצה הקרחון. האלימות בבתי הספר גואה. הרבה פעמים המנהלים לא מדווחים מתוך פחד לשם בית הספר ולקלון אישי. הם מפחדים לעמוד במצבים לא נעימים בפני נציגי משרד החינוך ונציגי המשטרה. כל שנותר לי הוא רק לאחל למירב רפואה שלמה, ושיהיה לה את האומץ לעשות את מה שצריך לעשות ואפילו להגיש תביעה אזרחית נגד האימא התוקפת".
אחת מטענות המנהלים והמורים היא שאין מקום שאליו יכולים אנשי החינוך לפנות ולהתלונן על האלימות כלפיהם. "כשאתה מותקף אתה מרגיש בודד, לבד. אף אחד לא יתמוך נפשית במירב שתצטרך להתמודד עם נזק נפשי שנגרם לה", מטיחה אחת המנהלות. "צריכה להיות לנו כתובת קבועה שאליה נוכל לפנות כדי להתלונן במקרים כאלו, ולקבל תמיכה אם צריך".
תגובת עיריית נתניה: "ראש העירייה מרים פיירברג, מינהל החינוך, ועד ההורים העירוני והסתדרות המורים, מגנים בכל תוקף את אירוע האלימות בבית הספר ביאליק, בו הותקפה המנהלת על ידי אם לתלמיד בבית הספר. נמשיך ונילחם בכל תוקפנות ואלימות כלפי מנהלים ואנשי חינוך הן מצד הורים והן מצד תלמידים".
תגובת משרד החינוך: "המשרד רואה את מקרה האלימות בחומרה ומוקיע את המקרה. גורמי המקצוע נמצאים בקשר רציף עם מנהלת בית הספר. כאמור הוגשה תלונה במשטרה, אשר חוקרת את המקרה".
שמחה שמואל, יו"ר תא המנהלים הדתיים ומזכירת ארגון המנהלים הארצי, מסרה: "ארגון המנהלים מוקיע ומגנה התנהגות אלימה מכל סוג שהוא כלפי עובדי הוראה בכלל ומנהלים בפרט. לא אחת עובדי הוראה הופכים לשק חבטות. תהא הסיבה אשר תהא, אין הצדקה ליחס עוין, משפיל ומבזה שכזה.
"בהסתדרות המורים מתנהלת ועדה העוסקת במעורבות הורים באלימות כלפי עובדי הוראה. הוועדה תגיש את מסקנותיה לשר החינוך ותבקש לחוקק חוקים בחקיקה ראשית כנגד תופעות כגון אלו של איומים ואלימות כלפי עובדי הוראה".
תמי רוטמן, יו"ר הסתדרות המורים בנתניה: "אנו מגנים ומוקיעים כל מקרה של אלימות וכל התערבות מסוג כזה מצד ההורים. צר לנו שגורמים בכירים יותר לא נותנים את הדעת על התנהגות כל כך בוטה ואגרסיבית. אנו דורשים שבתי הספר יהיו סגורים בפני ההורים. ודאי שהם צריכים לגלות מעורבות אבל יש הבדל בין זו לבין התערבות. יש ועדי הורים מוסדיים שעושים היטב את העבודה. לא יכול להיות שהורים באים, מקליטים ומצלמים את המורים בזמן הלימודים. זה מקרין כלפי הילדים".
מדוע לא הושבתו הלימודים?
"שמעתי על המקרה בשיחה עם מנהל בית ספר אחר ועדכנתי את מנכ"ל הסתדרות המורים שאמר לי במפורש להשבית את הלימודים לאות מחאה. מאחר שהנושא טופל על ידי המשטרה ובית המשפט והאם קיבלה צו הרחקה, הלימודים לא הושבתו, למרות שהייתה כוונה לעשות זאת ולקיים מחאה בשיתוף עם אמצעי התקשורת".
ברור לכולנו שהמקרה הבא כבר עומד בפתח.
"לא נעבור על כך לסדר היום. אני מתכוונת להעלות את הנושא גם במישור הארצי. בשנה שעברה כבר הורחקה אם ל-90 יום אבל זה לא מספיק. לגבי ילדים אלימים צריכה להיות מערכת ייעוץ יותר רצינית ומענה לצרכים שלהם במסגרת המתאימה. לא יכול להיות שהמנהלים והצוותים החינוכיים יהפכו לשק האגרוף של הורים ותלמידים אלימים".
נא להמתין לטעינת התגובות
