לך דודי: האחיין של בר מוחא רוצה להוציא את יד חרוצים מהבוץ
הוא מנהל בר כריזמטי בריב"ל 9, בעל חזון מפורט איך להוציא את מתחם יד חרוצים מהבוץ, ובעל אחד משמות המשפחה המפחידים במדינה. לשרון בר מוחא, נצר לקבוצת הפשע הירושלמית, יש שתי סטיגמות למחוק: את זו של המתחם ואת זו של שם המשפחה
אם השם נשמע לכם מוכר, זה בגלל הקרבה המשפחתית לאיציק בר מוחא הירושלמי, אחד מראשי משפחות הפשע הגדולות בארץ . בר מוחא הוא בן אחיו של איציק, ראש "הקבוצה הירושלמית".
למעשה, לא רק הספות גורמות לבר מוחא להיראות כמי שמנהל את העניינים. הכינוי שלו במתחם הוא "הבוס". לבר מוחא יש שעון זהב מרשים. הוא לבוש נעלי עור וג'ינס משופשף אופנתי, ומודה שיש לו אובססיה קלה לבגדים.
לפני שהריאיון מתחיל הוא מקפיד לנקות את השולחן שאנחנו יושבים סביבו, אבל למרות הגינונים, ההופעה והכינוי, לא מדובר בסיפור על עבריין. "הייתי ליד והתרחקתי", מספר בר מוחא על עולם הפשע. בשם ובקשרים שלו הוא משתמש רק כדי לשמור על הסדר במתחם שהוא עובד בו.
"אין מקום שאין בו אלימות", הוא מתייחס לתדמית המסוכנת שנוצרה למתחם יד חרוצים, "בגלל הפרסומים בחדשות האנשים הטובים והיפים לא באים". בר מוחא עובד במתחם כבר ארבע שנים, ועבר בין כמה מועדונים. הוא ניהל את ה"גולדה" וה"נייט" עד שהגיע ל"ריב"ל 9".
מלבד זה, היה יד ימינו של חיים פנחס, מלך חיי הלילה של תל אביב. "למדתי ממנו המון, אבל זה עד שהוא עשה טעות ופתח את הקולוסאום", חולק בר מוחא כבוד למורו. "ראיתי תקופות יפות של המתחם הזה, בימים של ה'דום', כשהאיזור היה המרכז של חיי הלילה בתל אביב".
המתחם עבר תקופה בעייתית
את החזרת השקט התעשייתי למתחם יד חרוצים אפשר לזקוף, לפחות חלקית כמו שבר מוחא מתאר, לו עצמו. הוא מדבר בנועם, עושה רושם של בחור אינטליגנט, אבל אין לו בעיה להפוך את עורו כשצריך, ולהצדיק את שמו עם מבט מפחיד בעיניים, אם אחד הלקוחות מחליט לעורר מהומה במועדון.
"אני בן אדם נעים בדרך כלל", מעיד בר מוחא על עצמו, "אבל אין לי בעיה להכניס אותך למטבח או לשירותים ולהגיד לך בטון מפחיד:'אם עוד פעם אתה מתנהג ככה, אני שובר לך את שתי הרגליים'", הוא חושף.
"המושפעים", קורא בלגלוג בר מוחא לאותם טראבל מייקרים שמוציאים את השם הרע למתחם. הוא כמעט אינו מזלזל באף אחד, מקפיד לתת כבוד לכולם. "בדרך כלל מדובר בבחורים בני 20 עד 22, הם רואים את אברג'יל בטלוויזיה ומחליטים שהם גם רוצים להיות כמוהו".
לבר מוחא אין הרבה בעייה להתמודד עם אותם "מושפעים", וזה קשור לא מעט לייחוס המשפחתי. "כן", הוא מודה, "אני משתמש בשם המשפחה שלי. אם יש מישהו שמתפרע, אני מסביר לו מי אני, ושואל אותו מאיפה הוא", מגלה בר מוחא. "אז אני מתקשר לעבריין הבכיר בעיר שהוא בא ממנה, ונותן לו לדבר עם הצעיר".
לדבריו, שיחה של כמה שניות מספיקה כדי להחזיר את אותו מתפרע למוטב. "אני תמיד פונה אליהם בנימוס, גורם להם להרגיש שהם בעלי הבית", הוא מגלה את שיטת עבודתו.
אלא שלא תמיד ניסיונות ההרגעה של בר מוחא מסתיימים בטוב. פעם אחת הוא הרחיק צעיר מהמועדון כשראה שהעניינים מתחילים לצאת משליטה. בסיום הלילה, כשיצא מהמועדון, הצעיר חיכה לבר מוחא בסמטה, והכה אותו בראשו במוט ברזל.
"ידעתי שזה יקרה", הוא אומר במרירות קלה, אבל מלבד השימוש בשמו ושיחות הטלפון, "הבוס" של המתחם מתגאה שמעולם לא פנה לבני משפחה עבריינים כדי להשליט סדר ברחובות. "ישנה חברת האבטחה שעובדת אתנו, זה מספיק".
ובכל זאת, לפעמים המשפחה מוצאת אותו. במקום העבודה הקודם שלו הגיע לילה אחד, לגמרי במקרה, אחד מקרובי משפחתו, עבריין כבד. "כשהוא שמע שהדי-ג'י אמר 'תודה לשרון בר מוחא' הוא ביקש מיד שיביאו אותי לשולחן שלו", מספר בר מוחא. "שאלתי אותו בתמימות אם יש לו קשר לניסים, אבא שלי", בר מוחא חושף, והוא התפלא שאני אפילו לא מכיר את המשפחה שלי.
בכלל, בר מוחא שומר לדבריו על ריחוק מהמשפחה. "זה לא מה שאני רוצה בחיים", הוא מסביר. בר מוחא מעיד שבגלל אותה קרבה משפחתית קיבל הצעה מפתה לעבוד בהאומן 17 הירושלמי וסירב, כדי לא להתקרב אל האנשים ששמר מהם מרחק כל חייו.
בהתגלגלות נסיבות אחרת ייתכן שבר מוחא היה מוכר היום בציבור כשחקן כדורגל. הוא שיחק בנוער של הפועל תל אביב כקשר אחורי, ובשנת 2002 עלה לקבוצה הבוגרת, שם שיחק עם שמות גדולים כמו בן לוז ואיבזיטו אוגבונה בהדרכתו של דרור קשטן. תיקול של שחקן צעיר אחר - שי אבוטבול - פצע אותו למשך תקופה ארוכה.
כשחזר עבר להפועל באר שבע, שם קיבל הלם תרבות. "בהפועל הכול היה מסודר, לפני כל אימון החולצות חיכו לך על המדף", הוא נזכר, ומוסיף בהומור: "בבאר שבע היה עובר אפסנאי עם עגלה ושואל אותך 'איזה מספר אתה?' ואז היה מביא לך חולצה ששרוול אחד הוא סמול ושרוול אחר אקסטרה לארג'".
הוא לא שרד את ההלם, ופרש מכדורגל. בתוך זמן קצר מצא את עצמו במרכז חיי הלילה של מתחם יד חרוצים. מאז ועד היום הוא עובד שם, מאוהב במתחם שביום משמש ביתם של מוסכים ובניינים אפורים וחסרי זוהר, ורק בלילה הופך להיות ביתם הנוצץ של בליינים מרחבי גוש דן. "פה זה לא תל אביב", בר מוחא מבהיר.
הכול אישי, אמר דון קורליאונה בסרט הסנדק, והכלל זה תקף גם למתחם יד חרוצים. לא רק הריבים, גם היחס ללקוחות: "חשוב לי שהברמנים שלי יתייחסו ללקוח באופן אישי ולא כאל שטר", הוא מדגיש, "הברמנים שלי גם יוצאים עם הלקוחות באמצע השבוע, ואני לא מאלה שמעשנים סיגריה ומסתכלים מהצד על כל הלקוחות".
בר מוחא עושה סיבוב בין הלקוחות בערבים, לוחץ יד כמעט לכולם. הוא מודה שהיה רוצה לראות במתחם יותר תל אביבים צעירים, כאלו ששותים רק בחמישים שקלים. "האנשים הפשוטים האלה הם הבסיס של כל מועדון. הרי הלקוחות הכבדים, אלה שמזמינים שתייה ב-600 שקלים , יבואו בכל מקרה". בעיניו, הבעיה של המתחם היא שאין תחלופה של קהל. "אלה תמיד אותם פרצופים", הוא מלין.
לדבריו הדבר נגרם כתוצאה מהשם הרע שיצא למתחם באותה תקופת פורענות שנמשכה שלושה חודשים, ואת השם הרע שיצא למתחם, יהיה לדבריו קשה מאוד לתקן: "כשאתה מרוצה ממשהו אתה תספר על זה לבן אדם אחד, כשאתה לא מרוצה ממשהו אתה תספר על זה לעשרה אנשים".
בר מוחא נולד בשכונת המצוקה רמת אליהו בראשון לציון. הוא מחובר לתל אביב, אפילו שמעולם לא גר בה. כיום הוא חי עם חברתו בת ה-27, גם היא ברמנית במקצועה, בשכונת נווה אשלים במערב ראשון לציון. הם הכירו, איך לא, במסגרת העבודה המשותפת במתחם יד חרוצים.
"בתל אביב אי אפשר לחיות בשקט", הוא אומר, אבל יודע שבסופו של דבר יעבור לעיר הגדולה, "זה שלב שאהיה חייב לעבור". בינתיים העיר בשבילו היא רק מקום לבילויים, עבודה ולימודים. הוא לומד ייעוץ השקעות וביטוח במכללת תל אביב, ומאושר מהשילוב של לימודים עם עבודת לילה: "הסטודנטים שעובדים ביום, אין להם חיים".
לבר מוחא יש תכניות גרנדיוזיות כדי להחיות את המתחם ולהחזיר לו את המוניטין הטוב שאפיין אותו בתחילת דרכו. את ניסיונות המשטרה לשמור על השקט במתחם הוא מחבב פחות. השוטרים סוגרים את כניסת הרכבים למתחם מהשעה 23:00 בסופי שבוע, ולפעמים גם סוגרים את המועדונים ב-4:00.
"הם אומרים שאחרי השעה 4:00 מתחילות מהומות כי אנשים כבר שתויים", מתלונן בר מוחא. "מה כבר ההבדל אם הוא ישב עוד שעה? עוד כוסית אחת? זה מה שיגרום לו להיות אלים? " הוא תמה. לדבריו, כשהעסק נסגר בשעה 4:00 לפנות בוקר אי אפשר להרוויח. "הרי הערב מתחיל רק בסביבות 1:00". אף על פי כן, בר מוחא אינו מתייחס לשוטרים כאל אויבים. הוא מבין שכדי לשמור על השקט במתחם יד חרוצים צריך לשתף אתם פעולה, ויש לו כמה הצעות מעניינות.
"חזרתי מספרד, וראיתי שהקהל שם עומד בתור ארוך ומסודר למועדונים", הוא מספר בהתלהבות. "בכניסה לכל מועדון בספרד עומד שוטר ושומר על הסדר". בר מוחא ניסה לייבא את המודל הספרדי לארץ, אבל בסופו של דבר לא קרמה התכנית עור וגידים. הוא נשאר מאוכזב: "כשמישהו בעייתי רואה שוטר בכניסה יורד לו האוויר".
רעיון אחר שלו הוא לקיים מסיבת רחוב ענקית במתחם. "אפשר להביא די-ג'י מוביל, ולפתוח את הדלתות של כל המועדונים בלי סלקציה", הוא שוטח את חזונו. בר מוחא יודע שמסיבת רחוב כזו היא מסוג האירועים שעשויים להחיות את המתחם, להזרים לו קהל חדש ולשנות את התדמית הבעייתית שנוצרה לו.
"אירוע כזה ייתן לנו קהל לתקופה של ארבעה חודשים", הוא מקווה. בינתיים, התכנית שלו תקועה בשלבים התיאורטיים שלה. לא כל בעלי המועדונים במתחם ששים לשתף פעולה עם המשטרה. בר מוחא אינו כועס עליהם. בכלל, הוא משתדל להיות בסדר עם כולם.
כמו בר מוחא, גם המתחם שהוא אוהב סובל מתדמית בעייתית, משם שנדבק ומסרב לעזוב. התדמית הזאת של המתחם מרגיזה את בר מוחא. הוא יושב על הספה במתחם ה-VIP המוגבה , מביט במועדון הריק עם קירותיו השחורים, שנראים לאור היום חשופים ומדכאים.
בעוד כמה שעות, כשירד הלילה, יתמלא המועדון אורות צבעוניים, מוזיקה והמוני בליינים מגוש דן, מיפו, מדרום תל אביב, שיבואו לשתות ולרקוד. מדי פעם הם גם יעלו לרקוד על הבר. "גם אצל עינת שרוף, בערבי שירה בציבור של כל ההיי-סוסייטי, עולים לרקוד על הבר", אומר בר מוחא, "אבל אצלה בחיים לא תידבק סטיגמה של מקום בעייתי".
אין לבר מוחא בעיה עם הקהל הזה שמגיע מאיזורים קשים, אבל הוא מנסה למשוך גם קהלים אחרים, יאפים יותר. חשוב לו שיגיעו כל אותם אנשים שיוצאים לתל אביב האמיתית ולא למתחם, כדי שיבואו ויראו את הצד האחר של יד חרוצים.
הוא יודע שהקהל שהוא מבקש לפלרטט אתו לא יבוא לערבי מוזיקה מזרחית. "מזרחית מושכת בעייתיים, אנחנו משתדלים לעשות מדי פעם דברים אחרים", הוא מדגיש ומפרט: "הבאנו כנרית, הבאנו את די-ג'י ניקי בלוצ'י, ואנחנו מתכוונים להביא אמנים שמחקים זמרים מפורסמים כמו שלמה ארצי".
הוא אינו תמים, ומבין שהאמנים האלה לא ימשכו קהל כמו שימשוך זמר מזרחי, אבל לבוס של יד חרוצים חשוב מאוד להילחם בסטיגמה שדבקה במתחם, חשוב כל כך עד שלפעמים נראה כאילו הוא פועל ממניעים אישיים. לפעמים לא ברור איזו סטיגמה הוא מנסה למחוק, את זו שדבקה במתחם או את זו שדבקה בו. מה שבטוח, את קזבלן מודל 2009, זה שמסדר עניינים ומקבל כבוד מכולם, לא נמצא ביפו, אלא דווקא בבר "ריב"ל 9".
נא להמתין לטעינת התגובות
