שכונת אושיות ברחובות מציגה: כלות למכירה
עבור שמרית שילם דני 30 אלף שקלים ("ואם הייתה משומשת אז היו מורידים במחיר"). תמורת יערה שילם צחי סכום דומה. שלומית עלתה למשה "רק" 10,000 שקלים. תופעה בשכונת אושיות: משפחות שעלו מתימן גובות תשלום מחתני בנותיהן הצעירות, שלא פעם מבוגרים מהן בעשרות שנים
ברוכים הבאים לשכונת אושיות ברחובות. מקום בו המציאות עולה על כל דמיון. את השכונה מאכלסות עשרות משפחות של עולים מתימן. רובן הגיעו ארצה לפני 20 שנה ואף פחות מכך, והן משמרות בדרך כזו או אחרת את אורח החיים הנהוג במדינות ערב.
נראה כי מרבית העולים מסרבים לוותר על מנהג המוהר, וממשיכים אותו גם בישראל של 2009, למרות שהבנות לא תמיד משתפות פעולה. במהלך הכנת הכתבה שוחחנו עם עשרות אנשים המעורים מאוד בחיי העולים, וכולם
"זה נשמע קצת הזוי", אומר לי השבוע רווק בן 40, "לקנות את הבחורה אתה אומר? אני יודע שיש כאלו שמביאים בחורות רוסיות לארץ, אבל שם אתה מבין את המצב בגלל הסידורים, הניירת והסוכנות שרוצה להרוויח. אבל פה בארץ? זה נשמע הזוי. אם זה עובד בצורה תקינה וחוקית אז בעיניי זו יכולה להיות עוד דרך להקים בית בישראל. בכל מקרה אני אעדיף את הדרך המקורית והרגילה של היכרויות ושידוכים".
אז זה נשמע קצת הזוי, אבל התשלום תמורת נישואים קורה גם קורה, ונראה כי דוגמאות לכך לא חסרות. בקהילת העולים בה כולם מכירים את כולם, צריכים רק כמה עלי גת כדי לשמן את גלגלי הזיכרון.
שמרית (שם בדוי, כמו יתר השמות בכתבה) היא אישה-ילדה יפהפייה, שהתחתנה בגיל 17 בלבד. יופייה ידוע היטב בעיר. מכריה מעידים שאין גבר שלא יעיף בה מבט שני ברחוב, וכי תווי פניה יכלו בנקל להעניק לה קריירה של דוגמנית. לבעלה קוראים דני. הוא מבוגר ממנה בכ-20 שנה. כאשר הם התחתנו הוא היה גרוש עם ילד. הוא התאהב בה במהירות ופנה למשפחתה. סכום של 30,000 שקלים שדרש אביה ממש לא הרתיע אותו. הוא רק רצה לקבוע כבר תאריך לחופה.
"הוא ידע מההתחלה שהוא צריך לשלם", מספר מקורב למשפחה, "הוא היה מוכן לעשות הכל. היא ממש יפהפייה. הוא ידע שצריך לשלם כי הוא גבר ראשון שלה והיא גם בתולה אז הוא צריך לשלם סכום מלא".
אז כמה זה יוצא בסוף?
"30,000 שקל. אם היא משומשת אז מורידים במחיר".
איך משלמים?
"רק במזומן לאבא. אם אתה לא נותן לו את הסכום, הוא מעכב את החתונה. יש גם סידורים שעושים, למשל האבא אומר 'תביא לי 20 אלף שקלים' ואתה מממן את השבת חתן והחינה. אבל ברגע שמשלמים את הכסף הכל יוצא לפועל. ביום הראשון שראיתי אותה חשבתי שהיא בת 16, היא הולכת עם מיני וגופיות ונראית פיצוץ. הוא זכה, אין מה לומר, הוא עשה עסקה טובה".
מה קורה אם יש בעיות בחיי הנישואים?
"במקרה הכי גרוע מתגרשים".
ומה עושים עם הכסף?
"נשאר אצל אבא שלה. הכסף לא חוזר".
במקרה אחר התחתנה שלומית, צעירה בת 22, עם משה, גרוש בן 45. השניים נישאו בחתונת בזק שהתרחשה חודש לאחר ההיכרות. למעשה, שלומית כבר התחתנה בגיל עשר בתימן, וכאשר עלתה לארץ עם משפחתה התגרשה מבעלה. מי שהכיר ביניהם הוא לא אחר מאשר דני – בעלה של שמרית.
גורם המעורה בפרטי החתונה מספר: "משה ראה אותה ונדלק עליה. הם נכנסו לחדר והתחילו לדבר ביניהם. איך שהיא ראתה אותו היא אמרה כן. גם הוא ידע שהיא שלו וגם היא רצתה כבר לברוח מהבית".
מדוע לברוח מהבית?
"אצל הוריה בבית הם דתיים, והיא הייתה צריכה ללכת רק עם חצאיות. היום הם גרים בצפון והיא חילונית. רק כשהיא נוסעת להורים שלה היא שמה כיסוי ראש".
כמה משה היה צריך לשלם?
"האבא רצה 30,000 שקלים, אז דני אמר לו 'דוד, אתה לא יכול לקחת לו מחיר מלא כי היא גרושה'. מפה לשם הוא לקח לו רק 10,000 שקלים. באותו יום הם התקשרו לאולם וקבעו תאריך. הם דווקא זוג מאוד נחמד".
אך לא כל הסיפורים מסתיימים בקול מצהלות חתנים: כשמדברים עם צחי, גבר בתחילת שנות ה-30 לחייו, על שכונת אושיות, הוא מגלה סימני עצבנות. אפשר להבין אותו. הוא היה משוכנע שמצא שם את אהבת חייו, אך בסופו של דבר בועת האהבה התפוצצה בפניו.
צחי מספר כי נקשר במהירות ליערה בת ה-20 וכי הקשר ביניהם הלך והתהדק. לאחר כמה חודשי היכרות הזוג הרגיש שהוא מוכן לעשות את הצעד המשמעותי בחייו ולעמוד מתחת לחופה. המפגש עם אבי הכלה היה בלתי נמנע.
"הוא רצה 30,000 שקל והבאתי לו", מספר צחי, "עשיתי את זה כי אהבתי אותה באמת והכסף היה לי פחות חשוב. באמת רציתי להתחתן איתה. גם פינקתי אותה ואת המשפחה שלה במתנות וקניתי להם רהיטים".
לאחר שהוסר המכשול העיקרי, נקבע תאריך לחתונה. המועד התקרב וההזמנות כבר חולקו, אלא שאז כמו בטלנובלה סוחטת דמעות יערה החליטה לפתע לסגת וחזרה לבית הוריה. צחי השבור לא הבין מדוע. הוא ניסה לשכנע אותה לחזור אליו ולדחות את החתונה, אך לשווא:
"אין לי מושג מה עובר עליה. אבל אני יודע שהיא רוצה אותי. היא בחורה טובה וכואב לי שהמשפחה שלה משתלטת לה ככה על החיים. עכשיו בטח הם רוצים להכיר לה מישהו אחר שהיא בכלל לא אוהבת ולהכריח אותה להתחתן איתו כדי לעשות קופה".
מה עם הכסף ששילמת?
"אני לא פראייר. האבא לא רצה להחזיר אבל גרמתי לו לשלם. הם כבר העבירו לי את רוב הכסף ונשארה עוד יתרה קטנה".
צחי עוצר לרגע ומסתכל עליי במבט עצוב: "אני עוד אחזור אליה. עד היום היא מתקשרת אליי. זה רק עניין של זמן".
פעילי ציבור רבים מודעים לתופעת המוהר המתבצעת בשכונה, ומנסים בכל יכולתם למנוע אותה. אחד מהם הוא חבר המועצה לשעבר ופעיל הציבור שמעון קהלני. "הנושא מאוד חמור וחייב להיפסק", הוא אומר, "אני מכיר כמה בנות כאלו. טיפחתי את השכונה הרבה שנים במסגרת עמותת 'ביחד' שעמדתי בראשה. אני יודע על מקרים מאוד עצובים".
לדברי קהלני, המניע לתופעה הוא המצב הכלכלי הקשה בו נמצאות מרבית המשפחות: "המצוקה הכלכלית היא שמביאה את המשפחות לקבל כסף תמורת הבנות. זה היה מקובל בתימן, שצעירות מתחתנות עם מבוגרים תמורת כסף. ההורים שעלו לא הצליחו להגיע למצב של התאקלמות חברתית בארץ, ובגלל המצוקה הכלכלית ממשיכים את אותה מסורת. תמורת הילדה אני מבסס את המשפחה שלי".
כמה משפחות עולות מתימן מתגוררות בשכונת אושיות?
"מתגוררות שם למעלה מ-400 משפחות תימניות. אני מאמין שחלקן הגדול יהיו מוכנות למכור את הבנות לבעלי ממון. החמור ביותר הוא שלא שואלים את הילדה אם היא רוצה או לא. לכן אחוזי הגירושים שם גבוהים מאוד. אני יודע על מקרים ספציפיים של נשים שברחו מהגברים שלהן לאחר כמה חודשים ושנים, וחיות לבד. זה עובר מדור לדור".
מה חלקה של העירייה בתופעה הזו?
"אני טוען שיש לנו בעיה עם אגף הרווחה והשירותים בעירייה, שלא השכילו לרדת לעומקם של דברים. הם לא מכירים את הבעיות לעומקן. הם לא משקיעים בתחום הזה כמו שצריך. אם היינו משקיעים יותר, המצב לא היה כזה קטסטרופלי. היינו צריכים לעשות יותר כרשות המקומית. איפה השירותים החברתיים והעובדים הסוציאליים?
"יש לנו פה בעיה רצינית של משפחות שקורסות מבחינה כלכלית. ישנם הורים ממוצא תימני שפיתחו שיטה להתעשר, ובעיניהם זה נראה מאוד הגיוני כי ככה זה היה בתימן. ישנן גם בנות שגדלו בארץ ומעורבות בחברה הישראלית, וכעת הן פורקות עול ולא מוכנות לשתף פעולה".
גם יושבת ראש פורום נשות עסקים בעיר, אורלי אברהמי, הפעילה במרכזים לנערות במצוקה, סבורה שיש להילחם בתופעה: "אני שמחה שזה עולה על סדר היום. מדובר בתופעה מכוערת ולא אנושית. כל מכירה, דיכוי וכפייה של נערות ונשים הינו מעשה של אלימות, ועלינו כחברה וכבני אדם להוקיע את התופעה הזו".
את מחזיק תיק הרווחה, חבר המועצה שאול ליבי, אני פוגש בלוקיישן שיתגלה בהמשך כבעייתי במיוחד: ביתו של אחד העולים בשכונת אושיות, אב לבנות רבות. בסלון הבית יושבים שלושה גברים מלבד ליבי ולועסים גת בקצב. טלוויזיה לא בנמצא, רק שקיות גדולות של גת והרבה מאוד ספרים.
הילדות הקטנות יותר מביטות בי במבט תוהה, ואב המשפחה מתעלם ממני לעת עתה. כאשר נושא המוהר מוזכר, הוא מזדקף ומתחיל לקלל בשפתו המיוחדת המורכבת מעברית ותימנית גם יחד.
ליבי, המכיר את העולים לפני ולפנים, מספר: "בתורתנו הקדושה כתוב שיעקב נשלח לחוץ לארץ כדי לחפש לו כלה יהודיה, ואנחנו רואים שכדי לשאת אישה יש את נושא המוהר. זה התחיל עוד מאבותינו. אתה צריך לשלם לאבא של הכלה מוהר, ולמה? על גידול הבת. שמירה על הבת והצניעות שלה ועל החינוך שלה לקראת הנישואים עם בעלה לעתיד.
"על דעת כל הרבנים, יהדות תימן היא היחידה ששמרה על כל מצוות התורה. נהגו לפי הדברים האלה בגלל שזה כתוב בתורה. כשהחתן מבקש את הבת מהאבא הוא משלם לאבא. בארץ המנהג הלך ודעך במשך השנים למרות שיהודי תימן, שהגיעו לפני 15 שנה והתיישבו בשכונת אושיות, אצלם עדיין המנהג קיים, אבל לא אצל כולם".
ברקע אב המשפחה מתחיל לפלוט קללות בקול רם. "זה בסדר", מרגיע אותו ליבי, "הוא לא כותב שמות", ופונה לעברי: "התופעה הולכת ונעלמת. אני אישית זכיתי לחתן שתי בנות בישראל ואני עוד עוזר להן".
אב המשפחה, שהפך ידידותי מעט יותר לאור הרגעותיו של ליבי, מודה כי הוא ייקח מוהר מעולה תימני כמוהו: "התימני ישלם. הישראלי לא צריך לשלם. הוא מחתן את הבת שלו בכסף ואני לא אקבל כסף?".
מכיוון שבעל הבית מסרב לשוחח עמי, אני שואל את ליבי האם ייתכן שהכלה תבחר את בעלה בעצמה. "לא. האבא קובע פה", הוא עונה.
ואם היא לא רוצה?
"זו בעיה. יכולים לנדות אותה".
מה המדיניות של העירייה בעניין?
"זה עניין פרטי".
אני מבין שחלק מהבנות מתחתנות כך עקב מצוקה כלכלית.
אב המשפחה עונה כעת: "מה אכפת לך? מה אתה מתעסק בעניינים האלה?".
ליבי מוסיף ואומר: "מרבית המשפחות של העולים מטופלות ומקבלות ביטוח לאומי והבטחת הכנסה. אנחנו משתדלים, ואני אישית מדרבן את הנוער, שילך לעבוד וילך לצבא. זהו, לא רוצה לדבר יותר על הנושא הזה".
מעיריית רחובות נמסר בתגובה: "עובדות סוציאליות של האגף לשירותים חברתיים פועלות בשכונה ומעורות במתרחש בשטח. עד היום לא ידוע ולא התקבל באגף מידע כלשהו על המקרה האמור. מי שיש בידו מידע על מקרה כמתואר נקרא לדווח לאגף באופן מיידי".
במשטרה אמרו לנו השבוע כי לא מדובר בעבירה פלילית וכי הנושא אינו מוכר להם.
נא להמתין לטעינת התגובות
