מלחמות היהודים: האם הכותל בידינו?
עשרות סדרנים של משמרות הצניעות. הפרדה מוחלטת בין גברים לנשים. צעקות, גידופים ומכות. ביטול טקסים של עולים חדשים. כך הפך הכותל המערבי למובלעת חרדית המאיימת על הלאומיות של האתר הכי חשוב בישראל
"הכנתי אותם לקראת מפגש עם השריד היחיד כמעט שנותר לנו מבית המקדש. מקום של אהבת חינם, של אמונה נקייה וטהורה, של פולחן קרוב ואמיתי ומעל הכול- מקום של מפגש נקי של כל יהודי עם אלוקיו", משחזרת ברקאי. בהתקרבם לאתר הקדוש פגשו חברי הקבוצה הצעירה בשני ילדים שהגיעו לכותל באותו יום לחגוג את בר המצווה שלהם והמפגש המקרי הפך לחגיגה ספונטנית של שירה, שמחה וריקודים.
ילדי בר המצווה קרנו מאושר כשרועי ויוסי ממזכרת בתיה נשאו אותם על כתפיהם וכולם שרו יחד "אנחנו מאמינים בני מאמינים". בהיכנסם לרחבת הכותל המשיכו כולם לרקוד יחד במעגל. לפתע הופרה האידיליה. "אישה חרדית בשביס שלבשה חולצה המעידה כי היא 'סדרנית' פצחה ברצף של קללות נמרצות", מספרת ברקאי. "היא צעקה לעברי, 'כופרת' ו'תעופי מפה מיד'.
לילדים המחובקים היא צעקה, 'תסתמו את הפה שלכם. זה חילול הקודש. תעופו מפה". ברקאי לא נבהלה והודיעה לסדרנית כי אין בכוונתם להסתלק מהמקום. הילדים בתגובה אף הגבירו את שירתם, כשהם מזכירים לרגע את אוהדי היציע המזרחי והמתריס בטדי.
בסופו של דבר, כדי להימנע מפרובוקציות מיותרות, הורתה ברקאי לתלמידים כל לפני הכניסה למקום יסתדרו בשני מעגלים מופרדים לבנים ולבנות. ברקאי נכנסה עם קבוצת הבנות לעזרת הנשים, אלא שלא חלף רגע ואישה חרדית אחרת נעמדה מול הקבוצה והחלה צועקת על אחת הבנות לצאת מהמקום.
לטענתה, הנערה שהייתה לבושה בסוודר ארוך ומכנסיים ארוכים לא הייתה צנועה מספיק. באותו שלב ניגשה אליה ברקאי וניסתה להסביר לה כי הנערה
בתגובה פצחה אותה אישה ברצף של גידופים והודיעה לבנות הקבוצה ולמדריכה שאיתן כי הן חצופות, מביאות לחילול ה' ולא רצויות במקום ושהקדוש ברוך הוא מסרב לקבל את תפילותיהן בצורה הזו. בתגובה, ברקאי ענתה לה שהקדוש ברוך הוא בוודאי מאושר לראותן לבושות באופן המכבד את מנהג המקום וכי הבנות הגיעו כדי להרגיש חלק מעם ישראל.
"אבל זה לא ממש עזר", היא מספרת. "האישה המשיכה לצעוק ודרשה שנסתלק המקום. כשהערתי לה שייתכן שהצעקות והגידופים שלה במקום התפילה החשוב ביותר לעם היהודי עשויים להוות חילול ה' היא הסתלקה מהמקום בצרחות מקפיאות דם".
לאחר התקרית הקשה ניגשו לברקאי נשים רבות, חלקן חרדיות, חיזקו את ידיה ואף סיפרו לה על חוויות דומות של גירוש ברוטלי והפרעה לציבור המתפללות. אלא שזו רק הייתה נחמה קטנה בשלל החוויות הלא נעימות שעוד ציפו לבנות הקבוצה.
"יצאנו מעזרת הנשים ובערה בי תחושה קשה של תסכול. האם זה המפגש שלו ייחלתי? האם זהו הזיכרון שארצה שישאו עמן הנערות שיתגייסו בעוד שנה לשרת בצבא? של שנאת חינם, טרור ואלימות?", תהתה ברקאי בינה ובין עצמה וקבעה כי התשובה לכך היא שלילית. היא אספה אליה כעשר בנות ברחבת הכותל העליונה והחלה לשיר איתן בשקט "כל העולם כולו גשר צר מאוד". חלפו כמה דקות. עוד ועוד בנות, ממזכרת בתיה וגם מבקרות נוספות שהיו במקום הצטרפו.
"זו היא, זו עם הכובע". ברקאי הבחינה שוב בפניה של אותה סדרנית שבה נתקלו בכניסה, הפעם מלווה בגבר מאיים לצדה. "הוא נעמד מולי במרחק לא צנוע בעליל והחל בשרשרת של איומים מחרידים כלפיי", ממשיכה ברקאי לגולל את מאורעות אותו יום.
"שאלתי אותו מדוע הוא מונע מאיתנו לשיר. ציינתי בפניו שהפעם הקפדתי במיוחד שהמעגל יורכב מנשים בלבד. לא היה כל ערבוב בין המינים והבנות שרו שירי ירושלים ושירי אהבה לבורא עולם". "מה יותר קדוש מזה?", שאלה ברקאי את אותו נציג, שלהערכתה היה הממונה על סדרניות הצניעות. אלא שהלה בחר להמשיך בגישתו, שלא הייתה מסבירת פנים במיוחד, והסביר לה בצווחות, כך לטענת ברקאי, כי "קול באישה ערווה".
כל ניסיונותיה להסביר לו שבחמש השנים האחרונות נזדמן לה להגיע אל רחבת הכותל העליונה לפחות פעם בחודש, ומעולם לא הפסיק איש את הריקודים במעגל, עלו בתוהו. בשלב זה התלמידים התחילו לשיר סביבו בקולי קולות : "והעיקר והעיקר, לא לפחד, לא לפחד כלל".
"הקולות גברו ועמם האיומים שלו כלפיי. הודעתי לו שאין לי שליטה יותר על הילדים המשבחים את ירושלים, וכי אין לי כל כוונה להפסיק את השירה הזו. אמרתי לו שאם הוא מעוניין לעצור את השירה הוא מוזמן לעצור אותי, והוא באמת עשה כדבריי. תוך כמה דקות הגיע שוטר". את השוטר שהגיע למקום שאלה ברקאי: "מכוח איזה סעיף חוק עליי להפסיק את מפגן האהבה של התלמידים לירושלים?".
בינתיים התלמידים החליפו שיר, הפעם: 'לא נפסיק לשיר', והשוטר הלך כלעומת שבא. לפני שהם עזבו את המקום המתין להם אקורד סיום אחרון. לעבר הקבוצה התקרב גבר עוטה כיפה וציציות. הוא הפנה לברקאי את השאלה המתבקשת מבחינתו: "האם היית מתנהגת כך גם באל~אקצא? האם היית שרה, למרות שהדבר אסור על פי חוקי האסלאם, גם על הר הבית?".
השאלה הזו הרתיחה אותה. ברקאי השיבה לו כי "אל~אקצא אינו מסגד המייצג אותי. הדת המוסלמית אינה הדת שלי ואינה דתם של הילדים המקיפים אותי. הסברתי לו בקול רועד שממש כפי שסבתא של סבתא שלו חלמה וייחלה להתפלל במקום הקדוש הזה, גם סבתא של סבתא של כל אחד מהילדים שסביבי ביקשה שלוש פעמים ביום, וברגעים הכי חשובים בחייה, ביום חתונתה, בחג החירות ובמועדים אחרים, להיות 'בשנה הבאה בירושלים הבנויה'.
"הסברתי לו שהמעשים הברוטליים שבהם נתקלנו מונעים מציבור המהווה רוב במדינת ישראל לקחת חלק בפולחן שלו בכותל המערבי". אותו אדם השתתק. הסתובב והלך.
סיפור כזה כמו שאירע לתלמידים ממזכרת בתיה הוא רק סימפטום לסינדרום הכותל. אחרי חניון קרתא ולצד פרשת "אינטל" החזית על הכותל כבר מגייסת חיילים משני צדי המתרס. מדובר בקרב המבקש להכריע למי באמת שייך הכותל המערבי. עדויות דוגמת סיפורה של ברקאי ומדריכי טיולים נוספים נאספות בימים אלה על ידי תנועת "ירושלמים" כחלק מקמפיין נגד התחרדות הכותל.
סיפורים אלה מצטרפים לשורה של תקריות נוספות שאירעו לאחרונה באתר הקדוש. המאבק שעליו הכריזו ה"ירושלמים" מתמקד בממונה על הכותל המערבי והמקומות הקדושים, הרב שמואל רבינוביץ', שאותו הם מאשימים כי תחת חסותו הולך ומאבד הכותל המערבי מאופיו הלאומי ומאמץ דפוסים של בית כנסת חרדי בדאון טאון מאה שערים.
רבינוביץ' מתנער בתוקף מההאשמות ומטיח נגד חברי התנועה כי כל רצונם הוא לזכות בכותרות צעקניות בעיתונות ולהפוך את הכותל המערבי לאדמת מריבה. כך או כך, הלחימה על אופיו של המקום החשוב מכול הולכת ומסלימה. כל מחנה מתבצר בעמדתו ומנסה לגייס לטובתו שחקני חיזוק. רבנים, ארגונים שונים, המשטרה, היועץ המשפטי לממשלה חברי כנסת וגם חברי מועצה כבר בתמונה.
השבוע טען גורם חרדי כי "אחרי שהחילונים הפסידו את ירושלים הם נאחזים בכותל". לדעתה של חברת תנועת "ירושלמים", ענת מופקדי, מדובר דווקא בקו הראשון של קרב הבלימה. "הכותל הוא לב לבו של העם היהודי והתפקיד שלנו לדאוג למה שקורה שם", היא מכריזה, "שהמקום יהיה מקום תפילה, ודאי, אבל גם שיהיה מזמין ומקבל את כולם".
איש על דגלו ואיש באמונתו, כולם תופסים צד במערכה המתלהטת על צביונו של המקום הקדוש לעם היהודי. כל טקס, כל שלט, מחיצה או תקרית זו או אחרת הופכים לאמצעי במטרה להגיע להכרעה במלחמת ההתשה הזאת.
התקרית הבולטת ביותר לאחרונה על רקע הדברים אירעה לפני כחודש וחצי. הרב רבינוביץ' שיגר לאנשי הסוכנות היהודית דרישה להפסיק את עריכת הטקסים הנערכים לעולים החדשים ברחבת הכותל המערבי בסוף יומם הראשון בישראל. באותו מעמד מגיעים העולים לכותל לאחר יום קליטה מרוכז כדי לקבל את תעודות הזהות החדשות שלהם.
מדובר באירוע המסמל את קבלתם של העולים לחברה הישראלית אל מול המקום הקדוש ביותר לעם היהודי. באופן רשמי, תלה הרב רבינוביץ' את דרישתו בטענה כי "הכותל הוא לא אולם אירועים", ושמלכתחילה האירוע תוכנן לתפילת העולים ליישוב טוב בארץ, אך הפך לטקס אזרחי. "בכותל נקבעו כללים על כך שאירועי תפילה בלבד מתקיימים בו. לעומת זאת", קבע רבינוביץ', "כל טקס של גוף דתי או שאינו דתי אינו מתקיים". אלא שחלופת מכתבים בין רבינוביץ' להנהלת הסוכנות היהודית אשר נחשפה בעיתונות גילתה סיבה אחרת לדרישתו. רבינוביץ' דרש הפרדה בין נשים לגברים באותם טקסים אך בסוכנות היהודית החליטו שלא להיעתר לדרישה הזו.
תחילה עוד נעשה ניסיון להמיר את רחבת הכותל בגג ישיבת אש התורה המשקיפה אל האתר הקדוש או לקיים את הטקס בסמוך לקשת רובינזון. אולם, מסיבות טכניות החלופות הללו לא התאפשרו. הטקס המתוכנן נערך בסופו של דבר הרחק מאבני הכותל ומכל פולמוס ציבורי, ברחבת בית המוסדות הלאומיים שברחוב המלך ג'ורג'.
בשיחה שקיים זמן ירושלים עם גורמים בסוכנות היהודית נחשף התהליך ההדרגתי שהביא להדרת הטקסים מרחבת הכותל: "בהתחלה היינו עושים את הטקסים ממש ליד הדגל שמחבר בין הצד של הנשים לצד הגברים. ואז לאט~לאט ביקשו מאיתנו לזוז ולעשות את זה יותר למעלה. עשינו כמה טקסים כאלה בכותל לעולים מכל מיני מדינות: דרום אפריקה, חבר המדינות, אתיופיה. ואז בטקס האחרון שניסו לארגן שם עלה נושא ההפרדה ואמרנו שלא נוכל לעשות הפרדה, זה לא בא בחשבון. זהו קהל שברובו הוא אינו דתי והרגשנו שזה יהיה מהלך גס, לא מתאים".
לדברי אותם גורמים, בחרה הנהלת הסוכנות שלא להתרעם או להיאבק באופן פומבי נגד הדרישה להפרדה, בשל הרצון לשמור על אחדות העם היהודי. "הסוכנות היהודית מאחדת את כל הזרמים היהודיים ויש אצלנו אפילו ועדה לאחדות העם היהודי", מסביר אחד הגורמים. "אין עוד ארגון שמאחד ככה את כל הזרמים בישראל ובתפוצות. בישראל האורתודוכסים שולטים ובארצות הברית יש רוב לטובת הרפורמים. הסוכנות היהודית מייצגת את כולם ואי אפשר לתת להרמוניה הזאת לא להתקיים. בגלל זה אני לא אוהב את המילים על כך שכאילו 'התקפלנו'.
התפקיד שלנו זה לדעת לקיים את ההרמוניה הזאת בין ישראל ובין תפוצות ודווקא אחת הפינות הקשות זה הנושא של זרמים דתיים. לכן, אנחנו חייבים להיות גוף של קונצנזוס יהודי. אמרנו שאנחנו לא נעשה הפרדה וגם לא רוצים לוותר על הכותל, אבל אנחנו מחפשים את הדרך שתהיה מקובלת על כולם. צריך ללכת בין הטיפות", הוא מבהיר. בינתיים, הוא מוסר, ממשיכים בסוכנות היהודית לחפש מקום חלופי לקיום הטקסים בסמוך לכותל המערבי, אולם מקום זה טרם נמצא.
הדרת טקסי ההתאזרחות של הסוכנות היהודית מהמקום, בעקבות דרישתו של רבינוביץ' להפרדה, משמשת אבן דרך במאבק של תנועת "ירושלמים". כך גם התבטאויותיו של מנהל סיעת ש"ס בכנסת, צבי יעקובזון, בגנות טקסי ההשבעה של החיילים בכותל בטענה כי מדובר בחילול הקודש.
"אנו מבכים על רחבת הכותל שלעתים מחוללת, ועל חיילים שהלכו בה", כתב יעקובזון בטורו השבועי המתפרסם בשבועון החרדי "בקהילה". במאמרו תקף יעקובזון גם את המשפחות של החיילים: "התנהלותם הקולנית זרה לרוח המקום". את דבריו הוא בחר לפרסם דווקא בערב ט' באב, יום חורבן בית המקדש, שכזכור נחרב בעוון שנאת חינם.
לצד מקרים והתבטאויות מעין אלה מציגה "ירושלמים" שורה של שינויים אשר מפירים לשיטתה את הסטטוס~קוו במקום. לטענת אנשיה, הכללים שהיו נהוגים ברחבת התפילה הצמודה לאבני הכותל החלו לזלוג גם לרחבה העליונה, המחיצות גבהו, דגלי ישראל הוסרו וגם פעילותן של "סדרניות הצניעות" הורחבה על פני האתר כולו והפכה נמרצת יתר על המידה.
נוסף לכל זאת, נוסד במקום שביל "מהדרין" לגברים ובשבוע שעבר גם מוקמו בין שירותי הגברים לשירותי הנשים ובין פתח הכניסה למנהרות הכותל מחיצות הפרדה מברזל. בעקבות הגילויים הללו החלו בתנועה לפעול גם בערוצים הפרלמנטרים ולמאבקם כבר התגייסו הח"כים אורי אורבך (הבית היהודי), דוד רותם (ישראל ביתנו), דני דנון (הליכוד) וזאב ביילסקי (קדימה) אשר הגישו בקשה לדיון דחוף בנושא בוועדת הפנים של הכנסת.
במסגרת הפעילות הזו בתנועת הצעירים כבר מסמנים את היעדים הבאים: הפסקת עבודתן של "סדרניות הצניעות", החזרת טקסי ההתאזרחות והעלייה לארץ של הסוכנות היהודית, הסרת המחיצות ברחבה העליונה והנמכת אלה שבינה ובין התחתונה, וכן ביטול השבילים הנפרדים לגברים ולנשים ברחבה העליונה.
יו"ר תנועת "ירושלמים", רחל עזריה, מספרת בשיחה עם "זמן ירושלים" כי ההחלטה לצאת בקמפיין נגד התחרדות הכותל עלתה בעקבות ביקור שערכה במקום לאחר שלא ביקרה בו מזה כשנתיים ימים. "הגעתי לכותל ולא האמנתי למה שקורה שם. כל הדברים שראיתי לא היו שם בזמנו", היא מספרת.
"היה מובהק שיש אזור תפילה ויש אזור ברחבה העליונה שהוא לאומי, תרבותי ותיירותי שבו הכללים שונים לחלוטין. הרי הייתה זו החלטה של מדינת ישראל להרחיב את רחבת הכותל כדי שיהיה שם גם מקום לקיים טקסים לאומיים ומקום תרבותי שבו כל אחד יוכל להרגיש בנוח. אז עכשיו הם (החרדים - נ"ס) מחליטים שגם הרחבה העליונה זה מקום קדוש, וזה לא", היא מזדעקת.
"גילינו שיש פה שינוי של הסטטוס~קוו ושהוא לרעת הציבור הלא חרדי. המדיניות שמנהיג רב הכותל במקום היא חלק מניסיונותיו החוזרים ונשנים לטשטש את צביונו הלאומי של הכותל המערבי כאחד מנכסיו התרבותיים וההיסטוריים החשובים ביותר של העם היהודי, ושל מדינת ישראל, ולהפכו לבית כנסת המתנהל על פי הנורמות של פלח אוכלוסיה צר ומצומצם.
אסור פתאום לשיר שירים ברחבה העליונה ויש גם מעבר לגברים בלבד ו'סדרניות הצניעות' דורשות מנשים לעטות על עצמן מעין שמיכות כחולות בכל רחבי האתר ולא רק ברחבת התפילה", היא מונה את טענותיה.
לאור ההתנהלות במקום חוששת עזריה כי "השלב הבא שיחליטו להחיל את כללי הצניעות גם ברובע היהודי, כי זה חלק מהעיר העתיקה ורואים משם את הכותל. אין לדבר הזה סוף, הכותל שייך לכל העם היהודי ויצרו תהליך המדיר חלקים ממנו מהכותל. החשש הוא שהכותל לא יהיה רלוונטי ל~90 אחוז מהציבור היהודי", היא קובעת בנחרצות.
רבינוביץ' כאמור לא נשאר חייב לאחר מסכת ההאשמות כלפיו. "בחודשים האחרונים בחרה חברת מועצת העירייה רחל עזריה לנצל את הווייתו המורכבת של הכותל המערבי לחידוד מסריה הציבוריים ולקידום תפיסת עולמה הפוליטית. בכותרות צעקניות היא מבקשת לערער את המרקם העדין המתקיים ברחבת הכותל המערבי, מתעלמת מהיותה של רחבת הכותל המערבי מקום עדין ומורכב, המחייב ענווה והתפשרות כדי לאפשר לכל איש ואישה למצוא בה את מקומו", משיב רבינוביץ' אש.
את נוסח הדברים הללו הוא אף שיגר במכתב חריף לראש העירייה, ניר ברקת, אשר לצדו מכהנת עזריה בקואליציה העירונית. במכתבו כותב רבינוביץ' כי בצער עמוק הוא עוקב אחרי ניסיונותיה של עזריה להפוך את רחבת הכותל המערבי לאדמת מריבה ומאשים אותה כי "בפעילותה היא מרחיקה אנשים רבים מהכותל המערבי ומירושלים. איני מכיר בשנים האחרונות פעילות שהרחיקה כה רבים מהכותל המערבי. ואני מאוד כואב על כך". להגנתו הוא טוען ש"הכותל אינו 'מתחם חרדי' ולא 'רחבה ממלכתית', הכותל המערבי מקום קדוש הוא. הוא שייך לכולם - חילוני ודתי, מחמיר ומקל, עני ועשיר. עלינו מוטלת הזכות והאחריות למצוא את שבילי הזהב המאחדים בין זרמים ודעות".
גם את הטענות לגבי הפרדה ברחבת הכותל העליונה דוחה רבינוביץ' על הסף. אלה, הוא מסביר, נולדו בשל שלט שנותר במקום עוד מתקופת החגים על אחת המחיצות שנבנו לצורך עבודות בנייה.
"מעולם לא נדרשה הפרדה ברחבה העליונה בשעה שאין בה עצרת תפילה. שלטים על הפרדה מוצבים בעצרות תפילה גדולות או במעמדים של ברכת כוהנים וכל השלטים הוסרו למעט אחד ולא הייתה לו שום השלכה. בזאת יכול כל אחד להיווכח בפוקדו את הכותל המערבי.
לאחר שהבנו כי משתמשים בשלט זה להטעות את הציבור ולפגוע באחדות הכותל המערבי לצרכים פוליטיים, דאגנו להסירו", הוא מספר. גם את ההאשמות לגבי היעלמות דגלי ישראל מהרחבה כחלק מניסיונו לטשטש סממנים לאומיים במקום מפריך רבינוביץ'. "בנוגע לדגלים", הוא אומר, "אלו הוסרו בשעתו מהתרנים בגלל עבודות בנייה שבוצעו במקום. עכשיו הן הסתיימו, והדגלים שבו למקומם".
ומה לגבי נוהלי הצניעות הנדרשים מהמבקרים במקום? את המבקשים לקיים תפילות מעורבות מפנה רבינוביץ' לאתר קשת רובינזון הנמצא כאמור מחוץ לרחבת הכותל. יצוין, כי באותו אתר מתפללות גם 'נשות הכותל', שם הן מורשת לקרוא בתורה ולהתעטף בטליתות בהתאם לפסיקת בג"ץ משנת 2004. "לגבי מקרה שאדם מופיע בלבוש שאינו הולם את המקום ופוגע ברגשות הציבור", מציין רבינוביץ', "הסדרנים יפנו למשטרה כדי לסייע להם לאכוף את החוק".
באופן תמוה נראה כי בין שני צדי המתרס בכל זאת ניתן למצוא נקודות השקה. מופקדי, ממובילות הקמפיין נגד התחרדות הכותל, מאמינה כי יש צורך לעשות הבחנה ברורה בין רחבת התפילה ובין הרחבה העליונה.
"לרחבה התחתונה יש להתייחס כאל בית כנסת, אבל הרחבה העליונה היא משהו אחר. מדובר באתר שהוא גם אתר לאומי. אם צריך לדאוג לצניעות ולהפרדה כדאי לדאוג שזה יקרה רק ברחבה התחתונה כי רק שם מתפללים". בצורה זו, מאמינה מופקדי, תינתן למשמעות הלאומית של הכותל מקום מרכזי יותר.
אולי חברי תנועת "ירושלמים" יהיו מופתעים לשמוע שלהצעה זו יש גם תומכים נלהבים מהצד השני של המתרס, אם כי ממניעים אחרים לחלוטין. "אנחנו הצענו לחלק את הכותל. ברחבה העליונה תעשו אזור תיירות, כולם יבואו איך שהם רוצים. בחלק השני למטה יהיה רק לתפילות", מציע הרב יצחק מאיר שפרנוביץ, האיש החזק ב"משמרות הצניעות", או בשמה המכובס – "הוועד לטוהר המחנה".
על פי הצעתו של שפרנוביץ לרחבה העליונה תהיה כניסה אחת ולרחבת התפילה תהיה כניסה נוספת שבה יוצב שומר שיקפיד על נהלים של לבוש צנוע. "זה דבר מקובל ונורמלי. כמו שמי שבא שם את הכיפה על הראש, כך ישימו גם חולצה", הוא מסביר.
במסגרת הצעתו מעלה שפרנוביץ גם את הרעיון לכונן דרך גישה נפרדת לגברים מכיוון הרובע המוסלמי, דרך נוספת לנשים מכיוון שער האשפות או הרובע היהודי ודרך גישה נוספת לרחבת הכותל העליונה בלבד המעורבת לשני המינים. בינתיים, בדומה לתנועת "ירושלמים", אך כמובן ממניעים שונים לחלוטין, הוא אינו שבע רצון מהמתרחש ברחבת הכותל.
"'סדרניות צניעות'? זה הכול שתדלנות", הוא טוען. "אם אישה אומרת, 'לא רוצה את הצעיף הזה', מה אפשר לעשות לה? מבקשים להתחשב. אז יש כאלה שמתחשבות ויש כאלה שלא בא להן. כל אחת עם השיגעון שלה". בעניין זה אף פנו אנשי "הוועד לטוהר המחנה" למשטרה, ליועץ המשפטי לממשלה ולרבנות הראשית בדרישה שיאכפו את חוק המקומות הקדושים, "כמו שאוכפים כל חוק", מסביר שפרנוביץ.
לטענתו, זוהי הדמוקרטיה בהתגלמותה ודווקא ההתנהלות הקיימת כיום במקום סותרת את זכויות החרדים על פי החוק הקיים. "על פי התקנות שחוקקו על ידי הרבנות הראשית ומשרד הדתות צריך להגיע לאתר קדוש בלבוש הולם. אנחנו לא כופים על אף אחד שום דבר, אבל כל אחד מבין שלא מתאים לבוא עם בגדי ים לכותל", הוא קובע.
"כמו שהם (החילונים - נ"ס) לא רוצים שאנחנו נפריע להם, אז גם לנו לא צריכים להפריע בתפילות שלנו. המצב כיום שיהודי חרדי, בחור ישיבה, לא יכול לבוא לכותל. בדמוקרטיה יש חובה שאחד ינהג כבוד בשני. אם הוא יודע שכואב לי וגם יש פתרון לזה, למה צריך לדקור לי את העיניים? זה מצב שהוא לא מובן ולא מקובל חוץ מרשעות", מזדעק שפרנוביץ.
את פעילותם של אנשי "הוועד לטוהר המחנה" מגבה שורה ארוכה של גדולי הרבנים בציבור החרדי והדתי, מהרב עובדיה יוסף והרב מרדכי אליהו ועד רבני "העדה החרדית". כלפי אותם רבנים מחויב גם הרב רבינוביץ'. גורם חרדי המעורה היטב במתרחש בכותל מספר שלא פעם שמע את הסדרנים אומרים אחד לשני: "לך תגיד לה מהר שתשים על עצמה משהו, אחרת שפרנוביץ יתחיל לצעוק". כך למשל, בליל ט' באב האחרון החליט רבינוביץ' לתגבר את מערך הצניעות בעשרות סדרנים נוספים. בשנים האחרונות הפך ליל הנהי על חורבן בית המקדש לאתר מפגש להיכרויות בקרב נוער דתי וחרדי ורבינוביץ’ החליט לשים לתופעה סוף.
הסדרנים הונחו "לא לתת לשבת במעורב, לחגוג ולעשות חגיגות ביום הקדוש הזה" לקראת אותו יום. אז נמנע רבינוביץ' מלכנות את הסדרנים "משמרות צניעות", אך סיפר כי הסדרנים יבקשו לשמור על הפרדה כ"בקשה סמכותית" ולדבריו "מי שלא ינהג כך יצטרך להתפנות מרחבת הכותל המערבי."
כעת, בשיחה עם שפרנוביץ, הוא מודה שלו ולאנשיו היה חלק בקבלת ההחלטה הזו, אלא שלמגינת לבם של אנשי הוועד, גם רבינוביץ' הוא אינו כל יכול. על אף כל המאמצים שנעשו מצידם המצב כיום לדעתם מאוד עגום. אם המאבק של "ירושלמים" יצליח, מאמין שפרנוביץ, ככל הנראה, על אף שהוא לא רוצה לחשוב על זה, הם יצאו בהודעה ש"כל מי שהוא חרדי ורוצה לשמור את העיניים, שלא יגיע לכותל". לדבריו, כבר כיום זהו המצב הקיים.
"אם אי אפשר יהיה ללכת לכותל, לא נלך. מה אפשר לעשות? נעשה כל מאמץ שזה לא יקרה, אבל גם היום יש הרבה יהודים שלא הולכים לכותל בגלל מצב הפריצות. זוהי גם ההוראה לבחורי הישיבות. שעדיף שלא יגיעו, ואם כן אז רק בעלות השחר או בשעות המאוחרות של הלילה".
נא להמתין לטעינת התגובות
