בגובה העיניים עם שחר אילן
הוא נולד ברחוב לינקולן וגר בקריית היובל. הוא מרגיש שירושלים שהוא כל כך אוהב הולכת ונעלמת. טוען שהשיער עוזר לו לשמור על חזות צעירה והוא משלם על כך במכובדות. 2,423 מילים עם שחר אילן (47), נשוי + 3, עיתונאי וסמנכ"ל עמותת חדו"ש שמאמין שמה שמניע את התקשורת זה כסף
"יכול להיות ששר הבינוי, אריאל אטיאס, יציל את ירושלים, כי הוא מציף כרגע את השוק בכמות אדירה של דירות לחרדים בכל רחבי הארץ, מהצפון ועד הדרום. זה נכון שחרדים שרוצים לגור בירושלים יגורו בה, אבל אם יהיו להם אלטרנטיבות מעניינות יותר יכול להיות שזה יעכב את התחרדות ירושלים. מי שמקווה שהמדינה תכין תכנית לאומית להצלת העיר ולהשאיר אותה ציונית חוטא באופטימיות יתר, שכן בישראל לא מכינים תוכניות לאומיות לדברים כל כך חשובים. ירושלים היא מקום עם עומק, מקום שלוקחים בו את החיים הרבה יותר ברצינות, מקום שבו אנשים נאבקים על מה שהם מאמינים בו.
"אני מניח שכל הדברים האלה הופכים את ירושלים למקום שכל כך הרבה אנשים לא אוהבים. אני לגמרי מודע לאפשרות שעלול להגיע יום שבו אני אעזוב את העיר, כמו רבים וטובים לפני, כי ירושלים שאני כל כך אוהב הולכת ונעלמת. אתה בא לקולנוע סמדר ואתה רואה שם המון אנשים כמוך ואתה אומר בעצם מה שיש פה זה כל מי שיש, ואתה יודע שהכול משתנה. כשאני יוצא להליכה בתל אביב אין כמעט אפשרות שאתעייף. להזיע כן, אבל הכול שם כל כך שטוח, בירושלים אתה יכול לעלות ולרדת מאות מטרים בהליכה של שעה וחצי.
"היה לי פעם מנהג לרדת לתחתית עין כרם ולעלות לקריית היובל, זה סוג האתגרים שירושלים מציבה, ואו שאתה אוהב אותם או שלא. נראה לי שזה נכון לגבי החיים בירושלים בכלל, ירושלים היא עיר של אתגרים ומכשולים".
רחוב לינקולן
"זה הרחוב שבו נולדתי וגדלתי. שטח ספר בין רחביה, טלביה וממילא, שאז לא הייתה שכונת רפאים אלא שכונת עוני. בימק"א הילדים של כל האזורים האלה נפגשו, שיחקו כדורגל וגם הלכו מכות. לינקולן בתקופה שאני הייתי סיפק את השוערים לכולם, כולל אותי כמובן.
"אני עמדתי בשער של קבוצת ממילא. בשבתות הייתי הולך לדנית יפה השכנה, לראות את המשחקים מהמרפסת, והיינו עוקבים בעניין אחרי הניסיונות של האוהדים לטפס על עמודי חשמל מרוחים בגריז, לחצות את הקונצרטינות שהיו על החומה. הייתה תקופה ששמו על החומה גם שברי זכוכית. מהמרפסת הזו ראיתי הופעות של דני נוימן, של אורי מלמיליאן. זה כמובן לא אומר שהיום אני מבין בכדורגל".
ליד"ה
"הייתה לי התבגרות לא קלה, הייתי נער סובל. זה התבטא בין היתר בכך שבשליש מהשיעורים בכיתות י' עד יב' לא הייתי, וגם באלה שהייתי, הייתי עסוק בדברים כמו לכתוב כתבות ל'מעריב לנוער' ול'כאן ירושלים', או לעסוק בדברים כמו נוער הליכוד. אני מסרב להתנצל על זה שהייתי בנוער הליכוד, או עסוק בהכנת הכתבות. סיימתי את ליד"ה עם בגרות, במידה רבה בזכותה של רכזת השכבה שלי ואחר כך המנהלת האגדית של התיכון, חנה לויטה, שהפגינה הרבה מאוד סבלנות והגיון בריא".
שיער
"עוד מימי התיכון השיער שלי היווה נושא מאוד משמעותי. אני זוכר למשל שנפגשנו עם אחד מפעילי חירות שישב עם הגב לקיר והסביר שזה הרגל מימי המחתרת. הוא שאל אותי אם אני צובע את השיער כי הוא כל כך שחור, ואחר כך ננזפתי מהחברים שלי שבאתי עם שיער כל כך ארוך לפגישה עם בגין. השיא היה שהגענו לפגישה, נפגשנו עם אחד מבכירי חירות והוא שאל אם אני שחר או שחרית.
"אכן
"כל העיר"
"'כל העיר' של דורון גלעזר, שרותי יובל, גיל חובב ואנוכי היינו סגניו, היה מקום עבודה כל כך מושלם שהוא היה הכנה מאוד גרועה לחיים. הייתה איזו הנחה שכולם עובדים למען העיתון, כך שאם יש לי סיפור טוב שלא מתאים לחדשות, ואני ערכתי את החדשות, אני אתן אותו למישהו אחר. עם השנים למדתי שזה לא נהוג ולא מקובל. אני חושב ש'כל העיר' היה אחד הסמלים המובהקים של הירושלמיות. הירידה בעוצמתו ובכוחו מבטאת מאוד את מה שקרה לחילונים בירושלים. הייתי בן היתר כתב תכנון של 'כל העיר' והיה דיון תכנוני מאוד ענף בירושלים, בשנות השמונים הולילנד לא היה קורה כי 'כל העיר' היה מונע את זה".
עיתון "הארץ"
"לא עזבתי את 'הארץ' מרצוני. קיוויתי לצאת לפנסיה בעיתון 'הארץ'. הגיע שלב שבו 'הארץ' כמו עיתונים אחרים החליט שהוא לא מוכן לשלם את העלויות של החזקת מומחים מהסוג של רותי סיני, נדב שרגאי, רן רזניק ואני. אין שום ספק שלהיות עיתונאי היה הכי טוב ב'הארץ', ותמיד העמיתים שלנו קינאו בנו, לא על המשכורות, כי ב'ידיעות' המשכורות היו יותר גבוהות, אלא על זה שאנחנו יכולים לכתוב על מה שחשוב, יותר ארוך, וארוך זה מדויק, וקינאו בנו על זה שמתייחסים לחומרים שלנו בכבוד".
עיתונות כתובה
"הגעתי באיזשהו שלב למסקנה שהסיכויים שאוכל להמשיך לפרנס את המשפחה שלי בכבוד עד גיל 67 מעיתונות כתובה מאוד קלושים, ואני צריך לחפש משהו אחר לעשות. למרבה המזל בדיוק באותו זמן נשיא התנועה הרפורמית, אורי רגב, הגיע למסקנה שיש צורך להקים ארגון חדש למאבק למען חופש הדת ושמח לגייס אותי כסמנכ"ל מחקר והסברה של העמותה. קצת מביך אותי לפעמים שאנשים עדיין תקועים במיתוס המאפייה השמאלנית שממנו משתמע כאילו התקשורת מופעלת על ידי ערכים, האמת היא שככל שעובר הזמן הדבר היחיד שבאמת מניע את התקשורת זה קרב ההישרדות, או כמו שאמרה סיסמת ה'דה מרקר', זה הכול כסף והגיע הזמן שתבין את זה".
עמותת חדו"ש (חופש, דת ושוויון)
"זה נשמע כמעט אבסורדי, אבל לאור המציאות שבה אנו חיים, מדינת ישראל הבטיחה לאזרחיה חופש דת ומצפון. המציאות היא שישראל הופיעה בדוח חופש הדת של הסטייט דיפרטמנט בין 30 המדינות הבעייתיות. נכון, אנחנו לא איראן, אבל אנחנו בפירוש נמצאים ליד טורקיה ורוסיה. אנחנו מדינה שבה לא רודפים דתות, אבל מפלים לרעה כל מי שהוא לא חרדי. חדו"ש קמה כדי ליישם את הבטחת מגילת העצמאות לחופש דת. למשל להבטיח לכל אזרחי ישראל את הזכות הבסיסית להתחתן".
בלוג "משגיח כשרות"
"כשמחפשים ב'גוגל' את הערך משגיח כשרות, הבלוג שלי הוא התשובה הראשונה. אני חושב שזה מגדיר מחדש את המונח שבירת המונופול האורתודוקסי. כשעיתונאי פותח בלוג הוא חושב שזו עוד מסגרת לכתוב, זה ממש לא. בלוג אמיתי הוא סוג של קהילה. מתחת לכל פוסט בבלוג שלי מתפתחים ויכוחים ערים ביותר".
התחרדות
"אחת הסיבות שתושבי השפלה כל כך נוטים להדחיק את ירושלים, היא שבעצם שלכולם ברור שירושלים היא העתיד של כל ישראל. היום 13 אחוז ממחזור הגיוס משתמטים בישיבות. ב-2019, על פי נתוני הצבא, 25 אחוז ישתמטו, זה עוד עשור. זו לא שאלה של אפליה אלא זו בעיה של חוסן לאומי. הבעיה היא כל כך חמורה, שבשבועיים האחרונים הרמטכ"ל וראש אכ"א דיברו עליה כשבעבר רמטכ"לים עשו כל שביכולתם לא לעסוק בזה.
"בסוף שנות העשרים כשליש ממערכת החינוך היהודית ילמדו במערכת חינוך חרדית שבה לא מלמדים מתמטיקה, אנגלית, מדעים ואזרחות. זו הדרך הישירה לכלכלה של העולם השלישי ודמוקרטיה נוסח העולם השלישי. מי שרוצה להבין למה איש העסקים סטנלי גולד שייסד את חדו"ש עם הרב רגב מוכן להשקיע כסף במאבק על חופש הדת בישראל, התשובה היא שכמשקיע גדול בישראל הוא רואה את הסכנה כל כך ברור".
"כאן ירושלים"
"העורך של 'כאן ירושלים' היה צבי לביא, לימים הכתב הפרלמנטרי של 'מעריב' ועורך 'סופשבוע'. העובדה שצבי לביא עדיין כתב פרלמנטרי פעיל היא בעיני ראויה להערצה, ומודל לחיקוי".
קריית היובל
"גרתי בעבר במעלה קריית היובל. היום אני גר במרחק של כביש מיער ירושלים. במילים אחרות, צעד אחד ואני מחוץ לעיר. תושבי קריית היובל מנהלים מאבק מדהים, ויצרו קהילה מדהימה, ועדיין הם עומדים בפני דילמה קלאסית, כי כל מאבק נגד התחרדות מפרסם יותר את העובדה שהמקום שאתה גר בו מתחרד. לכן את עיקר תקוותי לעיכוב התחרדות קריית היובל אני תולה בשר אטיאס. אני מוכרח לומר שאני מאוד מאוכזב מכך שניר ברקת לא יוזם בניית שכונות חרדיות, שזו התשובה העיקרית והדרך הטובה ביותר להפסיק את התחרדות קריית היובל. בעיניי אם יש מחדל אמיתי של ראשי העירייה אולמרט ולופוליאנסקי, זו העובדה שבימיהם לא נבנו שכונות חרדיות. הרבה מאוד מתח היה נחסך מהעיר הזו, לו היו עושים זאת".
כנסת
"מוסד הרבה פחות גרוע מהדימוי שלו. זה נכון שיש לנו בעיית מנהיגות וזה נכון שהכיסא עומד לפני הכול, זה לא נכון שהם אוכלי חינם, זה לא נכון שהם שוכחים את הבוחר ברגע שהם מגיעים, חלק גדול מחברי הכנסת עובדים יום ולילה ורוצים להיטיב עם הבוחר. נשאלת השאלה למה אנחנו לא יודעים מזה, והתשובה היא שהתקשורת של היום לא מסוגלת לטפל בעבודתם המסובכת של חברי הכנסת והיא מטפלת בג'וקים במזנון, בקללות ובג'ינסים".
תואר אביר
"התנועה לאיכות השלטון העניקה לי את התואר אביר לאיכות השלטון ב-2001, כך שאפשר להסיק שהתואר ניתן לי בעיקר על סדרת התחקירים 'חרדים 98' ועל הספר 'חרדים בע"מ' שיצא בעקבותיו. אז הילדים היו קטנים ומאוד התענינו באבירים, והקטע הזה של תואר אביר בלי סוס, בלי שריון ובלי חנית מאוד לא שכנע אותם, מצד שני הם מאוד אהבו לשחק במדליה".
גיוס חרדים
"כבר בישיבה הראשונה של ועדת פלסנר, השופט צבי טל הזכיר שתמכתי בחוק טל והתנגדתי לגיוס של חרדים בכפייה כמו שמופיע בדוח וזה נכון, רק שמאז בוזבזו על ידי הממשלה והחרדים עשר שנים שבהן לא נעשה כמעט דבר ליישום חוק טל וכדי לגרום לחרדים לעזוב את הישיבות. היום אנחנו במצב שאין מנוס מקביעת מכסה. אני לא בעד שליחת משטרה צבאית לישיבות, אבל אני בעד למנוע כל מימון לתלמידי ישיבות שלא יהיו במסגרת המכסה ובישיבות שיהיו בהן תלמידים כאלה".
מודעת שידוכים
"הייתי כתב לענייני דת בן 23 ב'כל העיר' וגרתי בדירת סטודנטים מדהימה ברחביה. בוקר אחד מתפרסמת ב'יתד נאמן' מודעה שאומרת שאלמן בעל אמצעים מחפש שידוך, אפשרי עד גיל 40, מעדות המזרח ועם נכות קלה. זה פורסם עם מספר הטלפון שלי. זה היה ביום רביעי, יום שבו לכתבי מקומונים אין זמן להיות בבית ולכן את כל השיחות מהשדכניות קיבלו שותפות שלי, ביניהן אילת נבון, שהיא בעלת האתר הזווית השלישית.
"התכונות שפורטו במודעה הן כל מה שנחשב מזיק בשידוך. זו מודעה שאמורה להיות מאוד משפילה מנקודת מבט חרדית, אותי זה שעשע ורצתי עם זה מכלי תקשורת לכלי תקשורת. אני זוכר שמאיר פרוש אמר לי מילא שעשו לך את זה, למה אתה מספר את זה לכולם. זמן קצר לאחר מכן התחתנתי עם אדית, שהייתה ללא ספק בת פחות מ-40 וילידת פאס במרוקו, אבל בריאה".
"חרדים בע"מ"
"פרש תמונה מאוד קשה של מערכת של הזרמת כספים והטבות מהחברה הכללית לחברה החרדית, בניגוד למה שלא מעט חרדים חושבים. 'חרדים בע"מ' לא נכתב מתוך שנאה, כי אין בי שנאה לחרדים, הוא נכתב מתוך המון כעס ומתוך תחושה שהציבור שלי מנוצל, ולא רק שהוא מנוצל, הוא גם נרמס. אם 'חרדים בע"מ' תרם במשהו לשכנע את הציבור שקצבאות הילדים הפסיקו להיות קצבה סוציאלית והפכו להיות הקצבות לתלמידי ישיבות ובכך סייע למהפכה של הקיצוץ בקצבאות ב-2003, אז זה כבר עשה דבר חשוב".
מאיר פרוש
"הוא בעיניי איש נורא מוכשר. הוא גם אדם שכמעט מעולם לא שיקר לי וכעיתונאי אני מאוד מעריך את זה. למרבה הצער הוא איש מוכשר לטובת הציבור שאינו הציבור שלי, ולכן לא יכולתי להסכים שלא לצאת נגדו לפני בבחירות, למרות שזה היה מאוד חשוב לו".
מאה שערים
"הגיע הזמן להחיל שם את החוק הישראלי. אמא שלי גידלה אותי תוך כדי המון טיולי הליכה, אני אדם שמגלה מקומות ברגליים, הייתי מדריך ידיעת הארץ של ירושלים, אין סמטה במאה שערים שאני לא מכיר. הייתי לוקח קבוצות למאה שערים והיה מגיע המטורף התורן שהיה מתחיל לצעוק ולירוק והייתי אומר להם כן, הוא תואם בדיוק לשעה הזאת. מה שנורא במאה שערים שפעם זה היה איזוטריה והיום זה הנורמה. דהיינו, היום המדינה כולה מתעסקת באנשים שיוצאים למאבק למען אם שחשודה בהרעבת הילד שלה, זו מציאות הזויה".
בחדרי חרדים
"מפעיל כמה ערוצים של וידיאו, מה שמעלה את השאלה האם יכול להיות ש-40 שנה אחרי החרם הגדול על הטלוויזיה לחרדים יש טלוויזיה רב ערוצית. בחדרי חרדים הוא ללא ספק מהפכה והוא מאפשר הרבה מאוד פלורליזם והבעת עמדות חופשיות לציבור החרדי. עדיין לא ברור לי אם גולשים בו גם אנשים מהגרעין החרדי הקשה, או רק חרדים לייט".
התעוררות
"צעדתי בצעדה במוצאי שבת והייתה הרגשה נהדרת לראות שיש לא מעט אנשים שמוכנים להילחם בשביל ירושלים, והאמת היא שאני די מקנא בנאיביות שלהם, באמונה שלהם שאפשר להציל את ירושלים, אז למה לקלקל".
אריה דרעי
"בניגוד לדימוי הרציונאלי להפליא של אריה דרעי הוא מאמין בכל אמונה טפלה אפשרית. דרעי היה ממונה על הטיפול בזקן המקובלים הרב כדורי, בזמן שההוא שכב בביקור חולים. דרעי ואני נפגשנו אז במה שאפשר להגדיר כפגישת פיוס. דרעי הרבה מאוד לדבר בפגישה על ההתאוששות הפלאית של הרב כדורי ואז הוא קיבל טלפון שמצבו של הרב כדורי התדרדר, אמר לנו, עשינו לרב כדורי נאחס, קם ועזב את החדר, באותו ערב נפטר הרב כדורי ומאז לא חודשה הפגישה".
פלאפל
"בניגוד לחומוס שאני סבור שממש אסור באיסור חמור לאכול מחוץ לירושלים, הפלאפל הכי טוב שאני מכיר נמכר ברחוב שוקן בתל אביב, ב'פלאפל ג'ינה' האגדי, והרבה יותר קל לכוון נהגי מוניות לג'ינה מאשר למערכת 'הארץ' ברחוב שוקן".
ניר ברקת
"כמו חילונים רבים, אני לא מרוצה מהגישה של ניר ברקת, שהוא ראש עירייה מהאו"ם. הייתי רוצה שהוא יהיה מנהיג הציבור העובד והיצרני בירושלים. מן העבר השני כמו חילונים ודתיים לאומיים רבים אני קול שבוי של ברקת וכמו בשתי מערכות הבחירות האחרונות, תמיכתי מובטחת לו מכיוון שהוא המועמד היחיד של ירושלים החופשית ואחריו לא יהיו אלא ראשי עירייה חרדים, לכן גורלה של ירושלים וגורלו של ניר ברקת אחד הם".
העיר העתיקה
"גדלתי בירושלים שבה להסתובב בעיר העתיקה, כולל כמובן ברובע המוסלמי, היה מובן מאליו, כשהייתי רוצה להתבודד הייתי הולך לגיא בן הינום, האינתיפאדה הראשונה צמצמה מאוד את מרחב המחייה שלי".
"קווין"
"יש משהו מאוד מבאס בלדעת שאתה גדלת על אוליבה ניוטון ג'ון וצביקה פיק ושעשור לפניך קרו כל הדברים הקוליים באמת. מ'החיפושיות' ועד 'וודסטוק'. אז הדבר הכי פחות מביך שאני יכול להגיד על טעמי המוזיקלי כמתבגר, הוא שאהבתי את 'קווין'. היום אני אוהב בעיקר זמרות, מתאבל קשות על חזרתה בתשובה של אתי אנקרי שמלווה באובדן האירוניה הנפלאה שלה, אבל שמח מאוד לקלוט לאם-פי שלי את עלמה זוהר".
קווי מהדרין
"אחד הדברים שהבנתי תוך כדי הפעילות בחדו"ש היו שכפייה דתית היא במידה רבה אמצעי לדיכוי נשים. בתי הדין הרבניים פוגעים בעיקר בנשים, מאבקי הצניעות, הגיור הוא דבר שמיועד לנשים. 90 אחוז מהגרים הן נשים. קווי המהדרין הם הקצנה בוטה של התופעה הזאת, ולכן אין לי אלא להציע לגברים החרדים: רוצים הפרדה? תשבו מאחור. לא רוצים להסתכל, תשימו מחיצה".
חילוניות
"יש איזו השקפה חרדית רווחת שלפיה החילוניות היא ואקום. ההשקפה המגונה הזאת מבוססת בין היתר על משל העגלה המלאה והעגלה הריקה של חזון האיש. אחת המטרות של הציבור החילוני צריכה להיות בניית עולם ערכי שיבהיר לחרדים שזה לא ערכים מול ריקנות, אלא ערכים מול ערכים משכנעים בהרבה".
ספרי פנטזיה
"כשהייתי ב'כל העיר' נהגתי לבקר גלידות, פעם אחת אפילו קיבלתי טלפון מדורון גלעזר שלא סביר שעורך עיתון יכתוב רק על גלידות, והוא צדק. עם השנים המרתי את ביקורת הגלידה בביקורת ספרי מדע בדיוני ופנטזיה במוסף ספרים של 'הארץ'. הספר הכי טוב שיצא לי לבקר במסגרת הזו היה 'סופו של מיסטר וואי', אבל אני מודה שזה מאלץ אותי לקרוא גם לא מעט זבל. כמובן חלק מחברי סבורים שספרות פנטזיה מעצם טבעה היא זבל, והם טועים".
שחר אילן
"שוחחתי עם מנכ"ל התנועה הרפורמית, הרב גלעד קריב, ואמרתי לו שבדימוי העצמי שלי אני בראש ובראשונה עיתונאי. הוא אמר לי שיותר משאני עיתונאי אני אידיאולוג של עובדות, אבל נדמה לי שהדבר הכי יפה שנכתב עליי אי פעם היה ב'הצופה', שבזמן סדרת 'חרדים 98' כתבו בו שעצוב לחשוב שאם היו היום נביאים הם היו צריכים לכתוב ב'הארץ'".
נא להמתין לטעינת התגובות
