מהיד לפה: הסיפור של בני בית צפאפא
הפועל בני בית צפאפא, שתפגוש מחר (ו') את הפועל קטמון ירושלים, היא קבוצה חובבנית בכל רמ"ח אבריה. היו"ר: לפני משחק חוץ אני עושה סיבוב בכפר ואוסף תרומות כדי לממן את האוטובוס של השחקנים
המחר (ו') בצהריים, קצת פחות משבועיים לפני סיומו של העשור הנוכחי, אמור להתקיים הדרבי הראשון בעיר הבירה מאז עונת 2000-1999, כשהפועל קטמון ירושלים תארח במגרש בגבעת רם את הפועל בני בית צפאפא, הקבוצה שמייצגת את הכפר הקטן שנמצא בפאתי שכונת גילה בדרום העיר.
בדיוק כמו הפועל קטמון, המועדון הצעיר הוקם רק לפני שלוש שנים, וזאת מתוך כוונה למצוא תעסוקה ומסגרת לבחורים הצעירים בכפר שנפלטו ממחלקות הנוער של הפועל ירושלים.
את הרעיון הגה הבלם המיתולוגי של הפועל עלי עותמן, שהיה שותף בזכייה היחידה של הפועל בתואר מאז ומעולם (גביע המדינה ב-1973), וכיום משמש כמאמן הקבוצה ובעצם כאיש הכל יכול של בני בית צפאפא. "יש הרבה צעירים בכפר שמסתובבים חסרי מעש והרעיון היה שבמקום שהם ידרדרו לפשע ואלימות, עדיף להכניס אותם למסגרת מסוימת וכך אולי להציל אותם", משחזר עותמאן.
התחלת הפרויקט הייתה חיובית, ועותמאן הצליח לגייס כעשרה אנשי עסקים תושבי הכפר שתמכו בקבוצה בעונתה הראשונה. אבל כגודל הציפיות כך גודל האכזבות: בתום העונה הראשונה בליגה ג', לאחר שלא שנכשלה הקבוצה במטרתה לעלות לליגה ב', עזבו כל התומכים והתורמים ועותמאן נותר לבד במערכה.
בשנתיים האחרונות הוא מממן מכיסו, ולעתים באמצעות השחקנים עצמם, את המשך קיומה של הקבוצה. הבעיה הגדולה ביותר של בני
"אל~עראבה קיימת כבר כמעט ארבעים שנה. היא קבוצה מבוססת ועשירה ו-95 אחוז מתושבי הכפר הם אוהדים שלה", אומר עותמאן. "אנחנו קבוצה צעירה, דלת אמצעים וללא קהל שמשחקת עם אותה התלבושת כבר שלוש שנים, כי אין לנו כסף לקנות אחת חדשה".
אז איך בכל זאת אתם מסתדרים?
"מהיד לפה, כמו שאומרים. לפני משחק חוץ אני עושה סיבוב בכפר ואוסף תרומות כדי לממן את האוטובוס של השחקנים, ואם אני לא מצליח לאסוף את כל הכסף הדרוש אני מוציא מהכיס ומשלים. לצערי הגעתי למצב שביקשתי מהשחקנים לתת כל חודש מאה שקל מכיסם הפרטי כדי שהקבוצה תמשיך להתקיים. לזכותם של השחקנים ייאמר שהם ממשיכים לחזק אותי, דורשים להמשיך לשחק ולא מוכנים שנסגור את המועדון".
אחת הבעיות של בית צפאפא, בדומה לפועל קטמון, היא היעדר מגרש ביתי לאימונים ולאירוח משחקים בליגה ג'. הקבוצה מתאמנת פעמיים בשבוע בגן סאקר או במגרש בקראפט, ואת משחקי הבית שלה היא מארחת במגרש בגבעת זאב, שעליו היא משלמת בכל פעם דמי שכירות על סך 1,500 שקל שנאספים מהשחקנים ומאנשי הכפר לפני המשחק.
עותמאן שוחח בתחילת העונה עם נציגי רשות הספורט העירונית כדי שיאפשרו לו לארח את משחקי הבית שלו במגרש בגבעת רם, אבל הוא התבקש לעמוד במספר תנאים: שכירת המגרש בעלות של 2,000 שקל למשחק, תשלום של 13 אלף שקל לביטוח ומתן צ'ק עירבון על סך 7,000 שקל למקרה שייגרם נזק למתקן. "אין לי ולא יהיו לי סכומים כאלה", אומר המאמן והיו"ר, "בקושי הצלחתי לרשום את הקבוצה השנה בהתאחדות לכדורגל. אם מרכז הפועל לא היה לוקח על עצמו את התשלום על הרישום, השיפוט והשיטור במשחקים, אז אין מצב שבעולם שבית צפאפא הייתה משחקת היום בליגה ג' דרום".
למרות כל הבעיות, המועדון הקטן הצליח לפתוח את עונתו השלישית בליגה ג', אבל כיום, אחרי שבעה מחזורים, בית צפאפא נמצאת במקום האחרון בטבלה עם יחס שערים 30-5 וסוחבת על גבה את כל הליגה. רק במחזור האחרון הצליחה הקבוצה לצבור את הנקודה הראשונה שלה העונה מול הפועל חורה, לאחר שער שוויון של עדי עותמאן עמוק בתוך תוספת הזמן. "התוצאות הגרועות לא מוסיפות לנו מוטיבציה להמשיך ובטח לא משכנעות אנשי עסקים לתרום לנו כדי שנמשיך להתקיים", אומר עותמאן, "היכולת על המגרש לא משנה לי, כי הדבר הכי חשוב לי זאת המסגרת וכל עוד אנחנו מצליחים להתקיים ולהופיע למשחק הבא, אני שמח".
התמודדות מול קטמון עושה לך משהו?
"זה ברור, בכל פעם שאני שומע את השם של הקבוצה הזאת זה גורם לי להתרגשות גדולה מאוד. השנים הכי יפות שלי בחיים היו על המגרש בקטמון. הקהל של הקבוצה כיום מזכיר לי את אותם אלפים שהיו נדחסים במגרש הישן רק כדי לראות אותנו".
מה דעתך על עצם הרעיון ללכת לליגה ג' ולעזוב את קבוצת האם?
"אני חושב שלא הותירו להם ממש ברירה וזה היה צעד מתחייב. יש להם קבוצה מצוינת ואני לא רואה שום סיבה שהם לא יעלו ליגה כבר השנה. אני מאוד מקווה שהם יצליחו, אבל הם חייבים לזכור שהמטרה היא לחזור בסופו של דבר לקבוצת האם, כי הפועל ירושלים זה מועדון חשוב ואסור שהוא יימחק בסופו של דבר".
נא להמתין לטעינת התגובות
