יפו: בבית הקפה "דינה" מקווים להפגיש בין התרבויות
הפעילה דינה לי, מבעלי "יאפא" לשעבר, פתחה לאחרונה את "דינה" - בית קפה שיפגיש בין התרבות הישראלית לפלסטינית. לי: "רציתי מקום חם ומקבל, שתהיה בו גם חשיפה למה שמתרחש באותו 'שם' שנחסם לרובנו ונמצא תחת כיבוש"
המתחם של שוק הפשפשים תוסס, וכך גם הרחובות הסמוכים לנמל. לצד מסגדים שמתחדשים מדי פעם, ונשים עטויות ברעלות ברחובות, נפתחות חנויות אופנתיות ובתי קפה, כמו גם ישיבות תורניות.
אחד מבתי הקפה החדשים בעיר הוא בית הקפה דינה שברחוב יהודה הימית, המקשר בין שדרות ירושלים לנמל יפו. את הקפה פתחה אתמול (שבת) דינה לי, פעילה חברתית ותיקה במרחב היהודי-ערבי שנסתר מעיני רבים מאיתנו, והיא מתעתדת להפוך אותו למרכז מידע וקשר עם מה שמתרחש בחברה, בתרבות, בכלכלה ובפוליטיקה בישראל ובשטחי הרשות.
"רציתי להקים מקום מפגש בין אנשים משם ומכאן", היא אומרת, "מקום חם ומקבל,
"אני לא עמותה או מוסד ואין לי מין יעד שכזה 'להביא לתודעת הציבור'. כל מה שאני רוצה זה לחשוף. אם אנשים יתעניינו, זה בסדר גמור, ואם רק יבואו לשתות ולבלות, זה גם בסדר גמור".
לפני כשש שנים הקימה לי, יחד עם מישל אלראהב, את בית הקפה וחנות הספרים יאפא, שסימל עבור רבים מרכז תרבותי וחברתי ייחודי של דו-קיום. במקום נמכרו ספרים בעברית, בערבית ובאנגלית, ונערכו מפגשים תרבותיים בנושאי הקונפליקט, העבר והעתיד המשותף. כמו כן, התקיימו במקום קורסים ללימודי ערבית.
בשנת 2007 העניקה הקרן החדשה לישראל ללי ולאלראהב פרס על פעילות חברתית למען קירוב לבבות בין ערבים ליהודים. לאחרונה היא פרשה מיאפא, בעוד אלראהב ממשיך להפעילו - מה שעשוי היה לסמל עבור רבים את שברו של חלום הדו-קיום שלה.
"היה לי סוג של עייפות מהדרך שבה הדברים התנהלו שם ולא יכולתי להוביל את זה להתארגנות חדשה", היא מתוודה, "חשבתי שעם משאבים ציבוריים אוכל לעשות זאת. היה לי מין חזון כזה, אבל עם הזמן הבנתי שלא ניתן לייסדו. האמת היא שאחרי שעזבתי את יאפא היו לי ייסורי חרטה על מה שעשיתי, אבל הבנתי שהכי מתאים לי לפתוח את המקום החדש כמקום לא ממוסד, ביקורתי ורדיקלי, שמדבר לכל מיני קהלים".
לדבריה , היא מעוניינת להפיץ בבית הקפה כתבי עת ופרסומים של החברה האזרחית משטחי הרשות ומהעולם הערבי בכלל, ולאפשר מפגשים והרצאות של אנשים שעושים דברים מעניינים. לעתים, היא עצמה נוסעת לבקר בשטחי הרשות.
איך את מרגישה כאישה במרחב הערבי, כאן ושם?
"מתייחסים אליי בסדר גמור, אין לי שום תחושת אי נוחות. למה אני עושה זאת? זה דבר שאני מנסה לתת לו תשובה לעצמי. מהמקום הפשוט, אני חושבת כמו משה, הנגר השכן, שסיפר לי שהוא בא ממצרים ומאוד התפעל מהעיסוק שלי. הוא אמר שאם נותנים למישהו כבוד, מקבלים כבוד.
"העשייה מתקשרת גם לעמדות הפוליטיות שלי, שלכל אדם יש זכות לחיים של חירות ושל ביטוי תרבותי במלוא מובן המילה. שאין מצב שבו, לדוגמה, מונעים הכנסת ספרים בערבית כי הם יובאו ממדינה עוינת.
"הביטויים של חוסר הכבוד הם רבים. למשל, שמות הרחובות ביפו, היא עוד דוגמה לחוסר כבוד פוגעני, כמעט משפיל. מן הראוי שהשמות יהיו שייכים לאנשים שחיים במקום הזה בעבר, בהווה ובעתיד".
בשירותים של בית הקפה אף תלוי שלט שאומר "כשעושים משהו חדש, לא צריך למחוק את מה שישן". לצדו , ישנה עדות חיה למה שהיה: קיר ישן ומקולף של המבנה שייתכן שהיה חנות ירקות, או סנדלריה. אף אחד כבר לא זוכר.
נא להמתין לטעינת התגובות
