דברים שרואים מכאן: שנה ל"עופרת יצוקה"
תושבי שדרות ועוטף עזה מגלמים כיום את הציונות החדשה ומשמשים חוד החנית של מדינת ישראל. הפכנו למענה ההולם על איומי שכננו. הלכידות עמדה במבחן ועל כך אנו גאים
ובאמת, מבט מרחוק אל שדרות, ממעוף הציפור, מלמד על פריחה ולבלוב של העיר, שנה של שקט יחסי, צמיחה ושגשוג במחירי הנדל"ן. אבל במבט מקרוב ניתן ללמוד שהשקט לעתים מתעתע. יש בתוכנו רבים שנפשם עודנה סוערת.
רחוק מעיני המצלמות, אנו, תושבי שדרות ועוטף עזה עדיין מלקקים את פצעי שמונה שנות הירי ועדיין מטפלים באלפי נפגעי חרדה אשר בעבורם המושג "שקט יחסי" הוא לחלוטין לא יחסי. הוא שקר מוחלט. כל טריקה של דלת, כל קול עמום וכמובן, התראות צבע אדום שעדיין נשמעות מפעם לפעם, מחזירים אותנו באחת לימים של חרדה.
בימי השקט היחסי שאנחנו חווים, כמו גם בימי הסערה, נוכחנו שוב ושוב לגלות כי החברה הישראלית מפרגנת, מלאת חמלה וחדורה רוח אמיתית של ערבות הדדית. גם החברה היהודית השוכנת בתפוצות, זו שפתחה לנו את זרועותיה, את כיסה ואת ליבה בימים של אש ועשן, לא נטשה אותנו גם כששככה האש. החוסן הקהילתי של תושבי שדרות וסביבתה היה לסמל לעמידה איתנה. הלכידות שלנו עמדה במבחן כל שהתרגש לבוא אלינו ועל כך אנו גאים.
תושבי שדרות ועוטף עזה מגלמים כיום את הציונות החדשה ומשמשים כחוד החנית של מדינת ישראל. הפכנו למענה ההולם על איומי שכננו. עם זאת, עם בוא השקט המיוחל, המדינה שומטת מידיה את ההזדמנות להאדיר את המפעל מחולל הפלאות שלנו, בשל שיקולי תקציב ושיקולים כלכליים קרים.
נכון,כמעט בעל כורחה אישרה ממשלת ישראל את מיגון בתי התושבים. אולם ביצור הבתים אין בו די. יש צורך ממשי בחיזוק הרשויות המקומיות כעוגן הצלה למרבית השירותים לתושבים.
ממשלת ישראל שקנתה את חוסנו הפיסי של העורף, שבה והדפה אותו אל מצולות הייאוש והתסכול עם קיצוצי תקציב לשירותים מינימאליים שכל מדינה מתוקנת מחויבת בהם לתושביה. ניקוי המצפון של מדינת ישראל הסתיים. אנו נותרנו להתמודד עם מציאות בה פוסט טראומה,
היום, כאשר תדירות נפילת הקסאם בשדרות ובסביבתה הפכה להיות ידיעה שולית בשולי המהדורות אחת לשבוע, גם מצוקת ערי הפריפריה שבה להיות שגרה. שנה אחרי מבצע "עופרת יצוקה" נאבקים התושבים בשדרות על חינוך ראוי, על פיתוח מערכות ותשתיות ואולי גם על מעט תרבות המסובסדת על ידי המדינה. תושבי שדרות ועוטף עזה עשו את שלהם. אכן, המאבק המתמיד על רמת השירותים המוניציפאליים חי ובועט מול קיצוצי התקציב שלא פסחו על יישובי שדרות ועוטף עזה.
אנו, מבחינתנו, נוסיף לזקוף ראש, נעמוד איתן ונתפלל לשלום שעוד יבוא. נמשיך בטיפול מסור בנזקי המלחמה ובפגועי הטראומה, אולם נדע כי המאבק שלנו על נורמאליות, עדיין ניטש.