תל אביב: הסב מואשם במעשים מגונים בחברותיה של נכדתו
יוסף נוימן הוא הסבא הטוב, ששומר על נכדתו אחר הצהריים ומתנדב להשגיח גם על חברותיה הקטנות. על פי כתב האישום שהוגש נגדו הוא גם האיש שליטף את בנות הארבע, השש והשמונה במקומות מוצנעים. החשש: ילדות נוספות הוטרדו
לפני כחודש וחצי השתנה הכל. אור מיעטה לשוחח עם חברתה והתחמקה מהביקורים אצלה. "מה קרה לך לאחרונה?", התעניינה אמה, שרית (שם בדוי), בזמן שהשתיים פסעו יחד ברחוב. "למה הפסקת לבקר את סיגל, רבתן בכיתה?". אור שתקה לרגע ומשכה בכתפיה. "אני אלך לסיגל רק כשאמא שלה תהיה בבית, לא רוצה ללכת כשסבא שלה שם, וזהו", פלטה אחרי כמה שניות.
שרית הרגישה שרגליה מאבדות תחושה. למרות בקשתה סירבה אור להרחיב את הדיבור. "את רוצה לאיית לי מה קרה?", נזכרה האם במשחק האהוב על בתה. "סבא של סיגל מכניס לי ידיים למכנסיים", ביטאה הילדה אות אחר אות.
כל מילה פילחה את גופה של שרית כמו שיפוד חד. רק כשהגיעו הביתה סיפרה הילדה כי הסב החביב נהג לשחק עמה, ועם חברות נוספות של נכדתו, במשחק שהגה - "דוזה מדוזה", שבמהלכו תפס את הילדות, הושיב אותן על ברכיו ודרש מהן תשובות לשאלות שונות. במקביל, כך נטען, החדיר את ידיו למכנסיהן של שתיים מהבנות ונגע באבריהן האינטימיים.
בימים האחרונים רועשת המדינה בעקבות החשיפה על התאומים אדיר ונאור סודמי, החשודים כי רצחו את לאון קנטרוב בן השבע ואשר היו מוכרים למשטרה ולגורמי הרווחה כפדופילים.
אבל לא כל הפדופילים מגיעים עם סימני אזהרה. לא את כולם תמצאו משחרים לטרף ליד גני משחקים. הם יכולים להיות השכן ממול,
"קשה לקלוט שהפדופיליה חדרה לביתנו", אומרת שרית השבוע כשעיניה דומעות. "ההכרה שבמשך ארבע שנים שלחתי את בתי למקום שבו היא הפכה לקורבן לעברות מין, היא סיוט שאינו נגמר.
"האיש הזה היה אבא של חברתי הטובה, בטחתי בו. הוא לא הפדופיל עם המבט הרע בעיניים. אנחנו ראינו רק את הבית המקסים, ההורים הנפלאים והסבא החביב שהצטייר בפנינו כמלאך השש לשמור על ילדות קטנות. עכשיו אני יודעת מדוע. שימשנו כר נוח למעשיו".
הסב נעצר לפני כחודש, ועל אף כתב האישום שהוגש נגדו הוצא צו האוסר על פרסום שמו ותמונתו. לבקשת המגזין, התיר בית המשפט המחוזי בתל אביב להסיר את הצו במטרה לאפשר לילדות נוספות, במקרה שיהיו כאלה, להתלונן נגדו. אלו הם פניו של הסב המואשם במעשה מגונה ובמעשה סדום בקטינה שטרם מלאו לה 14 - יוסף נוימן, בן 67 מנס ציונה.
שרית וחברתה ד' גרו במרחק שלושה רחובות זו מזו. יחד היו בהריון, ואת בנותיהן ילדו בתאריכים סמוכים. הילדות למדו יחד לזחול, בילו עם אמהותיהן בגני השעשועים, למדו באותה הכיתה ואף שיחקו יחד לאחר שעות הלימודים.
שרית הייתה רגועה, ידעה כי היא תמיד יכולה לסמוך על נוימן, ששהה כמעט מדי יום בביתה של ד' וטיפל בנכדים ללא לאות. "יוסי היה תמיד בתמונה", אומרת שרית במרירות, "החברות דיברו לא פעם על העזרה שהוא מושיט לד' ושמחנו שיש מי שדואג לילדות שלנו. חשבנו שהוא נחמד וצעיר ברוחו.
"הוא הגיע לא פעם אלינו הביתה ושתה איתנו קפה. בדרך כלל נפרדתי ממנו בנשיקה, כמו מבן משפחה קרוב. הבית של ד' היה בית שני לאור, ונוימן הפך למין סידור נפלא לשעות אחר הצהריים".
אלא שהסידור התגלה כסיוט. על פי כתב האישום שהוגש נגד נוימן לפני כשלושה שבועות, החל משנת 2006 ועד למעצרו ב-30 בנובמבר הוא ניצל את אמון הילדות, ליטף אותן בישבנן במסווה של משחק, הכניס ידו תחת בגדיהן ונגע באבריהן לשם גירויו וסיפוקו המיני.
נוימן מואשם כי ביצע מעשה מגונה באור כאשר החדיר את ידו לתחתוניה במהלך המשחק ובעת שהכינה שיעורי בית. בנוסף נטען בכתב האישום, שהגיש עו"ד איתי פרוסט מפרקליטות מחוז תל אביב, כי נוימן החדיר את אצבעותיו לאיבר המין ולפי הטבעת של חברה נוספת של נכדתו.
שרית מסרבת לקרוא את כתב האישום, חוששת להתמודד עם תיאור מעשיו של נוימן, על אף ששמעה אותם מבתה עשרות פעמים. "עדיין קשה לי להבין איך לא ראיתי ולא הרגשתי דבר", היא אומרת בשקט. "שום דבר בהתנהגותה של אור בעבר לא הראה שהיא עברה תקיפה מינית. מי חשב על זה? פדופיליה זה משהו שקוראים עליו בעיתונים.
"אור עוד לא הייתה בת ארבע כשהכל התחיל, ומה מבינה תינוקת בגיל הזה? זה נראה לה כמו חלק מהחיים, חלק מהמשחק. אור סיפרה שכך הוא התנהג גם לשאר החברות ולכן זה נראה להן טבעי. ילדים בגיל הזה אינם מבינים שמדובר במעשה שלילי. רק כשהיא התבגרה קצת המעשים החלו להציק לה".
מרגע שנחשפו החשדות למעשים המגונים נכנסה משפחתה של אור לסחרור. לא ידעו מה לעשות קודם: להמשיך לשוחח עם אור, לחשוב על נקמה, לדבר עם ד' ועם אמהות אחרות, או שמא לרוץ קודם כל למשטרה.
מתוך חברותן העמוקה התקשרה שרית לד', אולם התקשתה לשוחח עמה. לאחר מכן התייעצה עם עו"ד אורית חיון, המשמשת כיועצת משפטית של המרכז לנפגעות תקיפה מינית בתל אביב. בעזרת עו"ד חיון פנתה שרית ל"בית לין", מרכז הגנה לילדים ולנוער נפגעי התעללות מינית ונפשית בבית החולים שיבא בתל השומר.
"נזרקנו ישר למים עמוקים וקפואים", היא אומרת. "רק בבית לין הבנו בפני מה אנחנו עומדים. ראינו את השוטרים, העובדות הסוציאליות, הפסיכולוגים, הרופאים, וזאת גם היתה הפעם הראשונה שנשברתי. הפעם השנייה היתה כשהבנתי שבתי בת השמונה צריכה לעד בור בדיקה גניקולוגית. זה נראה כמו תסריט אימה.
"בהתחלה רצינו שהוא ייפגע, שיאנסו אותו בכלא שמונה פעמים ביום עד סוף חייו, אבל מיד הבנו שאנחנו צריכים לדחוק את מחשבות הנקמה ולתעל את תחושותינו לכיוון מתן עזרה לאור".
הפתיחות של אור וההתמודדות עם מה שעברה לוו בקשיים לא מועטים. הלוח המחיק שבחדרה, עליו קשקשה מדי פעם, הפך למעין יומן זמני. בכתב ילדותי ועגול תיארה הילדה על הלוח את המעשים שביצע בה נוימן. כשהלוח התמלא, מחקה וכתבה מחדש את זיכרונותיה במין טירוף ילדותי.
"אחרי שסיימה לכתוב את שעל לבה היא עברה לציורים. לרוב ציירה סורגים וכלא, אחר כך ציירה את נוימן ואותה כשידו בתוך מכנסיה. ליד הציורים הוסיפה את המילים "די תפסיק". מדי פעם כתבה "אני עצובה". אחר כך התפרצו רגשות האשם. אור חששה שסיגל, חברתה, תפסיק לדבר איתה.
"הילדה נראתה כמו על ספידים", אומרת שרית, "היא הדחיקה את המעשים עד שהתפוצצה. הבנתי שהמצב חמור וניסיתי לא לחשוב רק על עצמי. אני קוראת לאמהות לדבר עם בנותיהן ובמידת הצורך להתלונן במשטרה. גם אם עכשיו הכל נראה להן שקט, משמעות המעשים המגונים עלולה להתפוצץ בפניהן של הילדות בשלב מאוחר יותר וקשה יותר".
בבוקר יום שני לפני כחודש דפקו שוטרי תחנת שכונות על דלת ביתו של יוסף נוימן. הוא ידע שהם יגיעו. נוימן שמע מבתו על הטענות של אור. "אתה חשוד בביצוע מעשה סדום ומעשים מגונים", הודיעו לו השוטרים.
"מה כבר יעשו לי?", ענה נוימן להפתעתם. הוא המשיך להפגין ביטחון גם כשישב מול החוקרים של ראש משרד חקירות ומודיעין, פקד אבי ראש. "בסך הכל עשיתי דבר קטן ולא מגיע לי להיות עצור. סך הכל דבר קטן תוך כדי משחק. אני לא צריך להיות אסור", אמר.
אלא שתוך כדי חקירה השתנה טון דיבורו של נוימן. הוא התכווץ על הכיסא, שילב את ידיו והשפיל לרוב את מבטו. חוקרי תחנת שכונות הטיחו בו כי מדובר בינתיים בשתי ילדות שהתלוננו על אותם מעשים, שאין להן כל אינטרס לשקר, ושעדותן אמינה. החוקרים הרגישו שהוא מתחיל להישבר.
לאחר זמן קצר נשמע נוימן אחרת. "ליטפתי לאור את הישבן", הודה. "לא הייתי צריך לעשות את זה, טעות שלי". עם זאת המשיך נוימן להכחיש כי החדיר את אצבעותיו לאיברי המין של הילדות. "אני אדם ישר וטוב", אמר. כשנשאל אם נגע גם בנכדתו, הזדעק: "מה פתאום? לה לא".
למחרת הובא נוימן לבית משפט השלום בתל אביב. בדיון בהארכת מעצרו הוא נראה נבוך, התקשה לעכל את היותו יושב על ספסל העצורים עם אזיקים על רגליו. גם הפעם השפיל את מבטו ולא העז להביט בעיניהם של בני משפחתו. ביום חמישי האחרון שוב הובא נוימן לבית המשפט המחוזי בתל אביב ונראה עייף. ניכר היה שהוא מבין כי הפרשה הזו לא תסתיים במהרה. בסיום הדיון הורתה השופטת חיותה כוחן להאריך את מעצרו עד לקבלת תסקיר מבחן בעניינו.
תגובת עו"ד משה מרוז, פרקליטו של נוימן: "מרשי נהג לשחק עם נכדתו ועם הילדות האחרות משחק שכלל גם דגדוגים. לא היתה לו כוונה מינית בשום צורה שהיא. ישנן שלוש ילדות נוספות שהיו משחקות בבית שהכחישו בתוקף כי הוא נגע בהן במקומות צנועים. לא מתקבל על הדעת שהוא היה מבצע מעשים מגונים בנוכחות נכדתו. עדותה של המתלוננת רצופת סתירות ותמיהות וגם חוקרת הנוער שגבתה את עדותה לא קיבלה חלק מהעדות".
ממשפחתו של יוסף נוימן נמסר: "הנאשם מכחיש מכל וכל את האישומים נגדו, וטוען כי מדובר בעלילת שווא, קשה ומכוערת. כל מעגלי המשפחה והחברים של הנאשם משוכנעים בחפותו ועומדים לצידו. מדובר באדם בן 67, איש משפחה, ללא כל עבר פלילי. כידוע, כאשר אישום בעבירות מין עולה לראשונה בגיל זה, הדבר צריך להעלות חשד בדבר אמיתות ההאשמות.
"האישום מבוסס על עדות יחידה של ילדה קטנה שניתנה בפני חוקרת נוער. יתר העדויות שנגבו - כולל של שלוש ילדות שלכאורה היו נוכחות באירוע בו נטען כי בוצעה העבירה - אינן תומכות ואף סותרות את האמור בעדות זו. הן אף מאשרות את גרסתו של הנאשם כי מעולם לא שהה ביחידות עם המתלוננת.
"התנהלותה של משפחת המתלוננת תמוהה מאוד. גם חוקרת הנוער ציינה בפני בני משפחת הנאשם את פליאתה בדבר רהיטות השפה בה ניתנה התלונה. הצטברות נסיבות אלו מעוררת ספק ותמיהות בדבר אמינות התלונה ומניעיה, ומעלה חשש כבד להפללתו של אדם חף מפשע המצוי כבר למעלה מחודש במעצר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם