ראשי » מקומי » מרכז » תל אביב-יפו

הגורו: רב הסלבס, עופר גיסין, מדבר לראשונה

הוא ליווה את תהליך החזרה בתשובה של אביתר בנאי, קירב ליהדות את ברי סחרוף, וייעץ למאיר בנאי באלבומו האחרון. סיפורו של הרב עופר גיסין, שאחראי להתחזקות של אמנים רבים ומרגיש בבית בלב תל אביב

יום שלישי לפני שבועיים, רחוב צדדי במרכז תל אביב. כמאתיים צעירים חילונים גודשים אולם קטן וצפוף, שבחזיתו במה מוגבהת.

המודעות בכניסה מבשרות על האירוע המתקיים הערב - מופע אינטימי של אביתר בנאי. לכאורה עוד מופע בשלל אירועי התרבות של העיר ללא הפסקה. לכאורה כי רצף האירועים שקרו לאחר מכן היה שגרתי קצת פחות.

כמה דקות לפני השעה 22:00 עולה על הבמה הקטנה בנאי, חמוש בגיטרה ובציציות, ועל ראשו כיפה גדולה ורבת נוכחות. לא אחת שמתביישים בה או מנסים להסתיר. לצדו מתיישב אדם אלמוני, לבוש שחורים ובעל זקן עבות - "הרב", כך מכנה אותו בנאי בהדרת כבוד - שלא ימוש מהבמה ומצדו של בנאי במשך כל המופע.

כשמתחיל המופע מבינים שמדובר באירוע מסוג אחר. כיאה לגלגולו הנוכחי של בנאי, הלהיטים שהכי מזוהים עמו - כמו "שמתי לי פודרה", "מתי נתנשק" ו"תאטרון רוסי" - מפנים מקום לשירים מאלבומו החדש, שנכתבו ברוח הדת היהודית כמו "אורייתא", "אבא" ו"עד מחר". בין השירים הוא מדבר בפתיחות על חזרתו בתשובה, עונה באריכות על שאלות אישיות, ואף מתבדח עם הקהל.

מי שמכיר את בנאי ועוקב אחריו במשך השנים יודע כי מדובר באירוע נדיר ומפתיע למדי וכי בנאי ממעט לדבר על תהליך ההתחזקות הכמעט חשאי שלו. מי שמאפשר את הסיטואציה האינטימית הוא עופר גיסין, אותו רב לבוש שחורים שמוסיף למופע קטעי קישור ברוח יהודית משל עצמו וזוכה למבטים מעריצים מהאמן שלצדו, ולא בכדי: גיסין ליווה את בנאי בתהליך החזרה בתשובה שעבר, ועד היום הוא עובד עמו, מייעץ לו, מכוון אותו בדרכו, ובעיקר משמש חבר טוב.

"זה היה אירוע מפתיע", מסכים גיסין. "לא ציפיתי. כל מי שמכיר אותו וגם המעריצים שלו יודעים שהפתיחות הייתה מפתיעה. אני חושב שאחרי שהוא הוציא את הדיסק והוא התקבל באהבה, הוא ראה שאפשר בהחלט להפוך את התהליך הרוחני שלו לנחלת הקהל, ואני יודע שהוא מעוניין להמשיך בכיוון הזה", הוא אומר בנימה אבהית.

מאז ימי אורי זוהר דרך אריאל זילבר עד עמיר בניון, אהוד בנאי ואתי אנקרי, התקרבות של שחקנים, זמרים וכוכבים מפורסמים לדת היא תהליך פופולרי למדי, שמתחיל בדרך כלל באייטם במדור הרכילות ונגמר בריאיון חושפני במוסף סוף השבוע של עיתון גדול, שמופיעים בו המשפטים "חיפשתי משמעות" ו"מצאתי את השקט הנפשי שלי" אחת לפסקה לפחות.

כעת מתברר כי גיסין, ש"בורח" מתקשורת ונחשף כאן לראשונה, הוא האדם שאחראי ללא מעט מהליכי ההתחזקות של אמנים שכאלה - מפקח, מסייע, עוזר ואפילו שומר שלא  ילכו רחוק מדי. בין מכריו וחניכיו אפשר לציין את אביתר ומאיר בנאי, שולי רנד, ברי סחרוף והעיתונאי יאיר רווה, ועוד רבים שאת שמם הוא מסרב לחשוף. "זו לא החזרה בתשוח בה", הוא מבקש להסביר. "חיי הבוהמה שוחקים, והם מרגישים שחסר להם משהו רוחני".

הוא אדם שונה, גיסין. מכיל באישיותו לא מעט ניגודים. מצד אחד הוא מתעקש שלא ידביקו לו את התואר "הרב של הסלבס", ומצד אחר הוא האדם שכאמור מלווה כמה מהאמנים המוכרים בארץ בדרכם להכרת היהדות. מצד אחד הוא חרדי, שנראה כמו חרדי, גר בשכונת בית ישראל בירושלים, ומצד אחר הוא מרגיש בבית גם במרכז תל אביב; מצד

אחד הוא מעניק הרצאות ושיעורים ביהדות, ומצד אחר הוא מתפרנס מייעוץ לאתרי אינטרנט; וכמו שהוא מודה, הוא עוף מוזר גם בקרב החרדים וגם בקרב החילונים.

גיסין, בן 50, הוא אב לעשרה ילדים וסב לשני נכדים, וכמו האמנים שהוא מלווה, גם הוא מגיע מהעולם החילוני, "דור רביעי חילוני", כמו שהוא מכנה זאת. הוא גדל בראשון לציון כבן לאחת ממשפחות מייסדי העיר, ובשנות השבעים, בעקבות נפילתו של בן דודו במלחמת יום הכיפורים, אף נכנס לפעילות פוליטית בצד השמאלי של המפה. הוא היה ממקימי חוג הנוער השמאלי, לימים נוער מרצ, ומאוחר יותר היה חבר מפלגת מוקד, שהפכה ברבות השנים למחנה של"י, ובסופו של דבר למפלגת מרצ.

השינוי הגדול באורחות חייו ובאמונתו התרחש בשנת 1979, בזמן שירותו הצבאי כלוחם בנחל. להבדיל מרבים מהחוזרים בתשובה, חזרתו בתשובה לא לוותה במפץ גדול או באירוע מכונן, ומשפטים כמו "ראיתי את האור" אינם בלקסיקון שלו.

הוא התחתן, עבר לירושלים, ובעשר השנים הבאות למד תורה עד שאילצה אותו המציאות - בדמות חמישה ילדים - ללמוד מקצוע ולצאת לעבוד לפרנסתו. בצעד מפתיע מעט הוא החליט ללמוד תכנות מחשבים, והחל לעסוק בכך.

בשנת 1996 הקים עם אחיו שי את אתר האינטרנט תפוז, שהיה במהרה להצלחה אדירה, וב-1999 כבר נמכר האתר תמורת מיליון דולר בעסקה הראשונה של מכירת פורטל באינטרנט הישראלי. "זה היה האינדקס הראשון לאתרים בעברית, שהצליח מאוד והיה האתר השני הכי פופולרי בארץ", הוא מספר.

"לאחר כשלוש שנים ניהול פורטלים חייב הוספת תוכן בידורי, וזה התחיל להיות קצת בעיה מבחינתי. לאחר משא ומתן עם חברות כמו מעריב, דפי זהב וקבוצת אריסון מכרתי לבסוף את האתר לאלה שאפשרו לי לפרוש לחלוטין מהבעלות ומהניהול". אלא שכאמור, גם לאחר מכירת תפוז הוא המשיך לעסוק במחשוב, ועד היום הוא עוסק בתכנות ובייעוץ בתחום האינטרנט. לצד האינטרנט, הוא עוסק בשנים האחרונות גם בעריכת כתבי רבי נחמן מברסלב.

בד בבד עם העיסוק הזה מצא לו גיסין ייעוד נוסף: מתן הרצאות ולימוד שיעורים בנושאי יהדות לכל המעוניין - ולא, הוא מדגיש, לא מדובר בהחזרה בתשובה. לדבריו, המטרה שלו, המחויבות שלו, היא לחשוף את היהדות בפני העם היושב בציון.

"גדל בארץ סוג של אדם ישראלי, חילוני, אינטליגנטי, רחב אופקים, שבתוך כל רוחב האופקים שלו, ליהדות אין מקום", אומר גיסין, ופוצח במונולוג נרגש. "הידע של ישראלי ביהדות היום שווה וזהה לאמריקני שלא שמע על ג'ורג' וושינגטון או לצרפתי שלא יודע מי היה נפולאון. באותה תקופה היו בעם ישראל דמויות של הנהגה ציבורית ורוחנית זהות בהשפעתן, שהישראלי אינו יודע על קיומן. הבורות מדהימה, אבל מלווה בדעות נחרצות בלי שום בסיס.

"במקום להכיר את הספרים ואת המורשת הרוחנית, הדתית, התרבותית והפילוסופית של היהדות, הפכו את הכול לפוליטיקה של בעד ונגד. מפני שגם אני גדלתי כך, יש לי מחויבות פנימית לעשות כל מה שאני יכול כדי לתקן את המצב הזה. זו לא החזרה בתשובה. החזרה בתשובה עלולה בהחלט להפוך לעיסוק באמצעים מניח פולטיביים, לגיטימיים ולא לגיטימיים, כדי לגרום לבן אדם להתחיל לשמור מצוות ולהח שתייך למגזר חברתי מסוים.

"המטרה שלי היא לפתוח לאנשים פתח להכיר את היהדות. לתת להם כלים. שמירת מצוות היא הכרעה שבין האדם לבוראו, והשתייכות למגזר דתי כזה או אחר היא עניין פרטי של כל אדם שאין לי זכות ואין לי רצון להתערב בו".

אבל המטרה שלך בסופו של דבר היא שאנשים יחזרו בתשובה, לא?
"ודאי שאני שמח על כל אחד שמתחיל לשמור מצוות, אבל לא על זה מדברים. אנחנו לומדים את פנימיות היהדות ומבררים את נקודת האמונה והעצמיות שלנו כיהודים וכבני אדם. ברגע שמישהו אומר לי: 'בא לי לשמור מצוות', אני עוזר לו כמיטב יכולתי, אבל זה צריך לבוא בבחירה שלו מתוך הלימוד והשיחה.

"היום אנשים מחפשים רוחניות והגשמה עצמית על ידי נסיעות להודו ועיסוק בתחומים כמו ניו אייג', קואוצ'ינג, פילוסופיה ומיסטיקה. מי שלא מחפש, אין לי דיבור אתו, אני לא בא לתקוף אף אחד בהוכחות ובוויכוחים, אבל מי שמחפש, אין טבעי מזה שהיהדות תהיה אחת האופציות הלגיטימיות שלו לחיפוש רוחני, אם לא הראשונה. מי שמוכן לשמוע אותי, אני מוכן לדבר אתו, אבל אני לא אומר לאף אחד 'בוא תהיה כמוני', אני אומר 'תהיה אתה'".

אל עולם המוזיקה התוודע גיסין, מוזיקאי חובב בעצמו ("תמיד עשיתי מוזיקה באופן הכי פרטי, אני מוזיקאי מפוספס"), בעזרת חברו מימי התיכון, מפיק המוזיקה הידוע ניצן זעירא ובעל חברת התקליטים "נענע דיסק".

השניים הקימו לפני עשר שנים עם צפריר ארן את חברת מי"ם ("מוזיקה יהודית מקורית") כדי להביא את המוזיקה של יוצרים חוזרים בתשובה לתודעת הציבור הרחב. מאז פרש גיסין מהשותפות, אך גם היום הוא עוסק עם זעירא ביוזמות שונות בתחום המוזיקה היהודית.

דרך העיסוק הזה, שגם בו הוא רואה שליח חות, הכיר גיסין כמה מהאמנים הבולטים בארץ שהתקרבו אל הדת בשנים האחרונות, וקשר עמם קשרי חברות. כמה מהם הוא ליווה בתהליך החזרה בתשובה, סייע להם, למד אתם ולפעמים גם ייעץ מוזיקלית.

בין המוזיקאים המוכרים שהוא נמצא עמם בקשר אפשר לציין את אביתר בנאי ואת אחיו מאיר, את ברי סחרוף ואת שולי רנד. לא מעט מוזיקאים נוספים נעזרים בגיסין ומקיימים אתו קשרי חברות, אך הוא מסרב לחשוף את שמות אלה שעדיין לא יצאו מארון המתחזקים.

גם אם נשים את הציניות בצד, קשה להתעלם מהגל הנוכחי של אמנים שמתקרבים לדת. כמה מהם ממש חוזרים בתשובה, כמה מהם מוכנים להתחייב רק על התקרבות ליהדות, אבל פתאום מתברר שה"בארבי" הוא לא המקדש היחיד של הרוק הישראלי.

"לא רק אמנים חוזרים בתשובה, ואין אדם בארץ שאין לו קרוב או חבר שחזר בתשובה, אבל ברור שמעצם היותם של האמנים מפורסמים, החזרה שלהם בתשובה תופסת כותרות", אומר גיסין. "מה שמאפיין את ההתקרבות שלהם ליהדות הוא שחיי בוהמה הם שוחקים יותר, וגם משום שהאנשים האלה עסוקים ביצירה, הם מרגישים יותר שחסר להם משהו רוחני.

"יש עוד המון אמנים ששומרים מצוות ואף אחד לא יודע מזה, הם פשוט מתביישים, מפחדים. גם אביתר, אהוד ומאיר היו הרבה זמן בתוך היהדות לפני שמישהו חלם על זה. זה היה סוד, וכל אחד מחליט בדרכו מתי ואם 'לצאת מהארון'".

אתה לא רוצה שיכנו אותך "הרב של הסלבס", ובכל זאת, איך אתה מסביר את זה שכל כך הרבה אמנים מוכרים מצאו לנכון לפנות אליך בתהליך התקרבותם לדת?
"לכל אחד יש סיפור ההיכרות שלו, בדרך כלל זה דרך חברים משותפים. אני באמת לא 'הרב של הסלבס' כי היחסים שלי אתם הם ברמה הכי חברית. נכון שאביתר קורא לי 'הרב', אבל זה סגנון דיבור של כבוד, אנחנו חברים. אני חושב שלאותם אלה שקשורים אתי נוח מאוד שאני בא ברמה האישית והחברית, שאני לא חלק משום מערכת דתית רבנית עם אג'נדה ומטרות, מכיר את אורח חייהם ומנסה לעזור ולסייע בלימוד ועצה כשזה נחוץ.

"עד היום לא ידוע לאף אחד על האמנים שאני לומד אתם. במקרה של אביתר או של מאיר זה קצת התפרסם שלא ביוזמתי, ואני לא מחפש את הפרסום ה'סלבריטאי' הזה. אין לי שום עניין לעשות 'ניים דרופינג'. חלק מוצק מהחברות בינינו הוא הידיעה הברורה שלהם שלא אעשה בקשר הזה שום שימוש לא ראוי. בכל מקרה, רוב האנשים שאני קשור אתם בשיעורים ובעצה הם לא מפורסמים. בשבילי לעזור לאביתר בנאי להתקרב ליהדות ולפלוני זה אותו דבר".

גם בקשריו של גיסין עם האמנים הוא מקפיד לשמור על העיקרון העומד בבסיס השיעורים שהוא נותן-לחשוף בפני השומעים את היהדות אך לא לדחוף אותם לחזרה בתשובה. אחד מחבריו ה"סוררים", שדווקא לא חזר בתשובה בעקבות ההיכרות אתו, הוא הזמר ברי סחרוף, שהוציא לפני כשנה את "אדומי השפתות", אלבום משירי אבן גבירול.

"ניצן זעירא, שהוא המפיק של ברי, הכיר לי אותו, ויום אחד ברי בא לירושלים ואמר לי ולחבר שלי שהוא רוצה לקנות ספרי יהדות", מספר גיסין. "הלכנו אתו לחנות ספרים, עזרנו לו לבחור, והוא לקח את הספרים והלך ללמוד לבד. הייתה תקופה שלמדתי אתו לפני עשר שנים, אבל זו הייתה תקופה קצרה מאוד, למדנו וזהו. אחרי זה הוא אמר לי: 'תודה רבה, שלום'. נשארנו חברים טובים, וזה הכול. זה לא שאחרי זה אני רודף אחריו 'ברי, מתי אתה מתחיל להניח תפילין?' זו לא דרכי".

אבל לא כולם לומדים קצת ונעלמים, כמה מהם נכנסים ליהדות, ובכל הכוח: "יש לי הסמכה לרבנות וגם הידע והניסיון, ואני שמח מאוד לעזור לו גם ברמה של הלימוד וגם של ההדרכה להתקדם בצורה נכונה. אמנים הם בדרך כלל אנשים שרגילים לחיים 'עד הסוף', ובאופן טבעי כאשר הם חוזרים בתשובה יש להם רצון לעשות מעשים הכי קיצוניים שיש, לחתוך.

"היום נוצר מצב, שמצחיק אותי, שאני זה שמרגיע אותם בתהליך החזרה בתשובה. יש ביני ובין אביתר דיונים ארוכים מאוד על זה. אדם צריך להיות סבלני ומתון בכל תהליך של שינוי, בוודאי בתחום הנשמה. כמו שאביתר אמר בהופעה, השיר'אותיות פורחות באוויר' נכתב אחרי שבתחילת החזרה בתשובה הוא עשה מעשה קיצוני עם חומר מהעבר. הוא סיפר לי את זה לאחר מעשה כי הוא ידע שאני אתנגד לזה מאוד. זו לא הדרך, והיום הוא מבין את זה, לדעתי".

וזו לא אכזבה כשכמה מהם, אחרי שסייעת להם להכיר את היהדות, לא חוזרים בתשובה, בסופו של דבר?
"לא. עם ברי היה לי קשר בענייני היהדות לפני עשר שנים, עם אביתר זה התחיל לפני חמש שנים, אחד התחיל לשמור מצוות, השני לא, וברי ואני נשארנו חברים בדיוק אותו דבר. ברי הוא חילוני, הוא מחובר מאוד-מאוד לתרבות היהודית, לומד יהדות, זה בוודאי חלק מהעולם המחשבתי שלו, אבל הוא לא חזר בתשובה, וכמו שקראתי הוא מצהיר: 'אני לא בקטע של לחזור בתשובה עם כיפה וזקן'.

מבחינתי זה לגיטימי לגמרי. אני התקרבתי ליהדות בלי שום לחץ מאף אחד, בקצב שלי ובדרך שלי ובחרתי את הבחירות שלי, ואני חושב שכל אחד זכאי לזה כמוני".

אתה יכול לדעת מהשלב הראשוני של ההתעניינות בדת אם זה ייגמר בחזרה בתשובה?
"בהתחלה אי אפשר לדעת. זה תלוי באדם עצמו, בסביבה ובמשפחה. אם הוא אמן, זה תלוי גם במנהלים שלו. אחת הסיבות שאמנים, שהיהדות היא חלק מהחיים שלהם, לא מוציאים את זה החוצה היא כי חוששים שזה בעייתי לקריירה. לעומת בן אדם פרטי, לאמנים קשה הרבה יותר.

האנרגיה שבן אדם כמו אביתר השקיע בהתקרבות ליהדות, ולהופיע עם כיפה וזקן גדולה אלפי מונים יותר מאשר בן אדם פרטי. בן אדם רגיל מתקרב ליהדות הרחק מאור הזרקורים, פה הכול ישר בעיתונים. אני זוכר שבזמן החתונה של אביתר, כשהעניין של החזרה בתשובה שלו לא היה ידוע רשמית, הגיעו צלמי פפרצי. שעה וחצי אחרי החתונה התקשרו אליי להגיד לי שכבר יש תמונות מהחתונה באינטרנט. מהתמונות כבר הבינו שהוא ואשתו דתיים. זה לא קל להם, וזה כנראה חלק מהמחיר שהם משלמים על הפרסום".

מלבד מוזיקאים, גיסין נמצא גם בקשר הדוק עם מספר לא מבוטל של אנשי תקשורת וקולנוע, שמשתתפים בשיעוריו, במידת מעורבות כזו או אחרת. אחד מהם, והיחיד שגיסין מוכן לחשוף את שמו, הוא מבקר הקולנוע יאיר רוה (ידיעות אחרונות), שאף סיפר על הקשר שלו עם גיסין בכמה הזדמנויות. "הוא אדם יקר וחכם, ויש לנו קשר הדוק שנים ארוכות", מספר גיסין.

"הוא משתתף בשיעורים שלי, ובמשך כמה שנים השיעורים שלי היו בבית שלו. יאיר מדבר על זה בריש גלי, וכתב על זה כמה פעמים בבלוג הידוע שלו 'סינמסקופ'. הוא לא מסתיר את הקשר שלו ליהדות במאמרים ובראיונות, והוא נשאר אינטלקטואל חשוב ומשפיע. דרכו הכרתי עוד אנשי תקשורת, עיתונות וקולנוע, שבאים לשיעורים שלי, ואני לומד אתם מדי שבוע במכללה הישראלית לאנימציה מול הסינמטק.

"כמה מהם התחילו לשמור מצוות, אבל הם לא שינו את אורח החיים ואת תחומי היצירה והעיסוק שלהם. יש ביניהם כאלה שלא מעוניינים ששמם יתפרסם בהקשר הזה, ואני לא אעשה דבר שיגרום להם אי נוחות. קצת כואב שזה דבר שצריך להסתיר, אבל אני מקווה שהמצב הזה ישתנה לאט לאט".

בשנתיים האחרונות חזון החברה של גיסין וזעירא - להביא את המוזיקה היהודית לציבור הרחב - קרם עור וגידים והפך למציאות, כשהמוזיקה היהודית ושירים ברוח היהדות נהיו חלק בלתי נפרד מהפלייליסט של גלגלצ.

"פתאום נוצר מצב שהתרבות היהודית נהייתה חלק מהתרבות הישראלית", אומר גיסין בשביעות רצון בלתי מוסתרת. "קורה פה דבר עצום, שלפני עשר שנים אם היו אומרים לי שזה יקרה, לא הייתי מאמין. הציבור החילוני מתחבר לתרבות היהודית בשני עניינים: בהחייאה ובשימוש בפיוטים ובניגונים עתיקים כמו 'שמע קולי', הדיסק של מאיר בנאי, שליוויתי אותו בחבלי הלידה שלו, עד ברי עם האלבום 'אדומי השפתות'; הסוג השני הוא של אנשים שהתקרבו ליהדות והיצירה שלהם היא ביטוי הכי אישי לכל התהליך.

"הדוגמאות לכך הם שולי רנד ואביתר בנאי, שהחזירו את התפילה והדיבור האישי לקדוש ברוך הוא למרכז ההתעניינות. מה שיפה פה הוא שזה קרה מעל הראש גם של הממסד התקשורתי החילוני וגם של הממסד הדתי. לכאורה, היה יכול להיות מצב שהממסד הדתי היה מנסה לדחוף ולנכס את זה לעצמו, והתקשורת החילונית הייתה מנסה לעצור את זה כי זה 'מדאיג'. זה יצא אמיתי ומקורי, והצליח כי לא מעורב בזה שום ממסד".

השירים היהודיים, שכמה מהם נושאים טקסטים מהמקורות, וכמה מהם "רק" מתכתבים עם הדת, אולי נראים לרבים כחלק מטרנד מוזיקלי, אבל גיסין, שמכיר את הנפשות הפועלות מקרוב, מבטיח שלא מדובר רק באופנה חולפת אלא בשינוי עמוק, שחל בקרב אותם האמנים.

"אני מכיר את הלבטים של כמה מהיוצרים הכי מפורסמים בארץ, שקשורים ביהדות ברמה האישית", אומר גיסין. "זה חסם עצום. הרי כל אחד מהם התקרב ליהדות והוציא יצירה יהודית רק אחרי כמה שנים כי הם חששו איך זה יתקבל.

"גם לאביתר היו שירים יהודיים מוכנים עוד כשהוא הוציא את הדיסק הקודם. בלי להזכיר שמות, את אחד הדיסקים הכי מוצלחים שיצא בתחום הזה חברת התקליטים לא הסכימה להוציא. הם אמרו לו: 'עזוב אותך, מה זה דיסק של פיוטים'. אחרי המון בעיות ואי הסכמה הם אכלו את הכובע, כשהדיסק הצליח מאוד".

חזרה למופע האינטימי של אביתר בנאי. המופע הוא חלק מסדרת מפגשים שנולדה בעקבות ההצלחה הגדולה של האלבומים "היהודים", כך גיסין מכנה אותם, שמשלבים שיחה על יהדות ומופע אינטימי.

את סדרת המפגשים "אמנות ואמונה", המתקיימת במרכז אופק ברחוב בר כוכבא, פתח לפני חודשיים סחרוף והחודש (26 בינואר) יגיע גם מאיר בנאי למפגש ולשיחה עם גיסין.

גיסין מכיר את הטענות, שצצות מיד, כאילו סדרת ההופעות נועדה למשוך קהל מעריץ חילוני, שבין השירים עשוי גם להישבות בקסמי הדת. "בסדרה אנחנו משתמשים בהופעות כאמצעי משיכה להתעניינות בשיעורים, אבל עושים את זה בצורה הכי אמיתית ועם אמנים שהמטרה הזו נראית להם חשובה", מודה גיסין.

"אם אפשר לקדם חברות סלולריות על ידי הופעות של אמנים, מה הבעיה לעניין כך ישראלים להתעניין בתרבות יהודית ששייכת להם? מבחינתי, ההופעות האלה, כמו הריאיון הזה, הן דרך של הזמנה למפגש לשיחה על דברים חשובים למי שזה מעניין אותו".

ההצלחה של המופעים אולי לא מפתיעה, הרי גם סחרוף וגם בנאי יכולים למשוך להופעה שלהם הרבה יותר ממאתיים איש. מה שמפתיע הוא התמהיל של הקהל: צעירים, ובעיקר חילונים. אף שאופי המופע דתי במובהק, וגיסין כאמור אינו חוסך משומעיו קטעי קישור ברוח היהדות, הקהל מקשיב בשקיקה לגיסין, שמדבר אליהם בגובה העיניים ובשפה "החילונית".

"זו השפה שלי", הוא אומר. "אני לא צריך לעשות את עצמי. יש חרדים שעובדים עם חילונים, שצריכים ללמוד את השפה והסגנון כדי להיראות מעודכנים. אני לא צריך את זה, אני גם לא מנסה לצאת קול. נולדתי וגדלתי בעולם החילוני, וגם היום אני חלק אינטגרלי מהעם הזה ומכל מה שקורה בארץ, עם החליפה והזקן והפאות.

יש אנשים שאומרים לי: 'אתם לא עובדים', אני עובד כעצמאי בתחום המחשבים וההוצאה לאור כבר שנים רבות. אומרים: 'אתם לא עושים צבא' או 'אתם מגדלים את הילדים שלכם בימי הביניים'. מבין ילדיי, שכולם גדלו מלידתם בחינוך חרדי, יש לי חמישה ילדים מעל גיל תיכון. שני בנים לוחמים בצבא ושלוש בנות עם תארים באדריכלות, בחינוך מיוחד ובתכנות מחשבים.

"העיקר הוא שממחינתי אין 'אתם'. אני לא מייצג שום ממסד או קבוצה אלא רק את עצמי. אני לא עוסק במאבקים פוליטיים וחברתיים בין דתיים לחילונים, אלא בתוכן של יהדות ורוחניות שרלוונטי לכל אדם באשר הוא".

אבל לא מדובר רק בסדרת המפגשים הזו. נראה שבשקט בשקט התפתחה ברחובות תל אביב סצנה שלמה של לימודי רוח ויהדות, לאו דווקא לדתיים. מלבד מרכז אופק, שיעורי יהדות מתקיימים במרכזים נוספים כמו "מרכז שורשים" בפיירברג, "המקום" בברנר ועוד.

"לפני המפגש הקודם ברי סיפר לי על הקפות שניות שנערכו בשמחת תורה במועדון ה'בארבי', ואורגנו על ידי הבעלים", מספר גיסין. "ברי אמר לי: 'אתה לא יודע מה הלך שם, תל אביב משתנה'. מי חלם שב'בארבי' יהיו הקפות? הדבר הזה נהיה חלק מתל אביב. קורה משהו, יש חוגי בית, יש מרכזי יהדות פורחים. בתל אביב יש פתיחות, ואני מרגיש שם בנוח, אני לא מרגיש שאני בשטח אחר".

אתה לא חושש שאולי זה רק עוד טרנד רוחני שיעבור?
"מה זה טרנד? מתוך 4,000 שנה של היסטוריה יהודית היה טרנד של שבעים שנה של התכחשות לאמונה וליהדות, ועכשיו זה חוזר ללבבות בתהליך מפליא של תחיית המתים, כמעט. צריך להבין, זה לא טרנד מוזיקלי. זה קורה בכל שדרות הציבור: היהדות הפכה לדבר לגיטימי. בסקר העשור שפורסם לא מזמן קרוב לארבעים אחוז מהמשיבים אמרו שהתקרבו יותר ליהדות בעשר השנים האחרונות.

"הביטוי בתקשורת ובאמנות של החזרה ליהדות הוא רק קצה קרחון של תהליך שורשי ואמיתי שקורה בחברה. בראש השנה ראיתי בציון רבי נחמן מברסלב באומן חבורה ענקית של שחקני תאטרון וזמרים הכי מפורסמים בארץ. הם באים מתוך רגש והתעניינות, והציניקנים קוראים לזה טרנד.

"גם אם מחר יפסיקו להוציא דיסקים כאלה, זה לא משנה. זה ברור שהסיר רתח, רק המכסה היה סגור. עשרות אמנים חשובים התחילו להתקרב ליהדות, ובסוף המכסה קצת התרומם. אני בטוח שזה ימשיך. החיוכים הציניים יימחקו, הספרים ייפתחו, הלבבות ירגישו, וכולם יבינו שאין דבר טבעי ולגיטימי יותר לאדם להכיר, לחבב, לכבד ואפילו לקיים, כל אחד על פי דרכו ובחירתו, את התרבות שלו כיהודי". 

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...