עוד קורבן לרכבת: "תמיר ספרים" עוזבת את מרכז העיר
העבודות הבלתי נגמרות על הקמת הרכבת הקלה בירושלים, שיצרו זוהמה, פקקים ובעיקר השביתו את תנועת הולכי הרגל, הכניעו את בעלי החנות המיתולוגית. לאחר 60 שנה במרכז העיר, השבוע גם הם נטשו. מי הבא בתור?
בשבוע שעבר גם חנות הספרים המיתולוגית "תמיר" הצטרפה לגל הנוטשים, כשהחליטה בצעד דרסטי לסיים את הרומן עם מרכז העיר ולהגדיל את הסניף הקיים בבית הכרם במקום אותה חנות. מה שמבדיל אותה משאר העסקים המשפחתיים באיזור היא העובדה שהם עושים זאת כמעט 60 שנה מאז פתיחת הסניף במרכז העיר.
סניף ''תמיר ספרים'' שנסגר. מקווים שמרכז העיר עוד ישוב לתפארתו
צילום: שימי נכטיילר
בשנת 1953 פתח אבי המשפחה את חנות הספרים הראשונה בבניין סנסור ברחוב בן יהודה 2. לפני כמה שנים החליטו ילדיו, שכיום מנהלים את העסק, להעביר את הסניף המיתולוגי למיקום אסטרטגי יותר ברחוב יפו 44. מאחורי ההחלטה עמדה המחשבה כי עם הרכבת הקלה, מרכז העיר ישגשג ותושבי העיר יגיעו לרחוב בהמוניהם.
"לפני הרבה שנים, כשהודיעו שבקרוב תהיה רכבת קלה בירושלים, עשינו מעשה ואת החנות הראשונה והמיתולוגית העברנו לרחוב יפו, מתוך מגמה שתהיה רכבת וכולם יבואו למרכז העיר", מספר מוטי בינשטוק, אחד משלושת האחים השותפים בעסק. "השקענו בחנות יפה, והיא מעוצבת ומודרנית. רשתות גדולות אחרות
העתיקו את העיצוב שלנו לחנויות הדגל שלהן".
רשת החנויות "תמיר" מונה החל מהשבוע שבעה סניפים: חמישה בירושלים ושניים במבשרת ציון ובשוהם. את הסניף השני ברשת פתחה המשפחה בשנת 1986 בשכונת בית הכרם ובשנים שלאחר מכן נפתחו גם השאר.
ובכל זאת, קשה להשוותה לרשתות אחרות. אולי זו העובדה שהבעלות נשארה משפחתית, אולי זו העובדה שניתן לאמץ כל אחד מהסניפים כחנות השכונתית, בעיקר כי תמצאו מוכרים קשובים שנוסף לכול גם מבינים בתחום שבו הם עוסקים ואולי, כפי שהאחים מספרים בבדיחות הדעת, זה בכלל בגלל הגנים שלהם. זה מה שקורה כשגדלים בתוך חנות הספרים של אבא ועם אמא ספרנית.
"אבד האמון במרכז העיר"
"אחרי כמה שנים ביפו, שבהן התמהמהה הרכבת ובוששה להגיע, ואחרי תקופה ארוכה שבה מרכז העיר נמצא בדעיכה מתמדת ובכל שנה נהיה רק גרוע יותר, התחלנו לאבד לקוחות", ממשיך בינשטוק.
מוטי בינשטוק אורז. "עולה לנו בבריאות לסגור את המקום שגדלנו בו" צילום: שימי נכטיילר
"חוץ מההפסד מבחינת המכירות, שמנו לב שהלקוחות מצאו לעצמם מקומות אחרים. כל אחד מצא לו את החנות האהובה עליו במקום אחר. לשמחתנו, חלק גדול מהלקוחות שלנו מצאו חנויות אחרות שלנו כחנויות הבית שלהם, אבל במרכז העיר המצב הגיע לכך שכדאיות החנות הלכה וירדה. הרי גם אם מחר תיסע רכבת קלה, עדיין נצטרך תקופה של כמה שנים עד שלקוחות חדשים יהפכו את מרכז העיר לאיזור הקניות שלהם.
"הלקוחות הוותיקים מצאו לעצמם מקום אחר. כרגע אנחנו עושים הפסקה בנושא מרכז העיר כי לאור המצב והצפי, אפילו זה האופטימי שלפיו הרכבת תתחיל לפעול בעוד כשנה וחצי, מינימום הזמן עד שמרכז העיר יחזור לקדמותו הוא שלוש-ארבע שנים. ברגע שנרגיש שמרכז העיר חוזר, אנחנו נהיה שם", הוא מוסיף.
"אנשים איבדו את האמון במרכז העיר. אבל אנחנו נחזור, שיהיה ברור", מצהירה תמי, אחותו. "החנות במרכז היתה הבייבי שלנו מכיוון שגדלנו במרכז העיר. גם בינשטוק וגם אני ממש גדלנו עם אבא שלנו בחנות. הקושי לעזוב הוא בעיקר רגשי".
בינשטוק, מה קרה שדווקא עכשיו החלטת לסגור?
"מבחינה כלכלית ומבחינת חשיבה לוגית, היה צריך לסגור את החנות כבר לפני שנתיים. אבל בגלל שגדלנו במרכז העיר ויש לנו סנטימנטים מכאן ועד להודעה חדשה, משכנו ומשכנו ונותרנו כאן שנתיים מיותרות. עכשיו אנחנו פורשים ואני מאוד מקווה שפרנסי ירושלים ישכילו להחזיר את מרכז העיר לתפארתו.
"אני מאמין שעיר זקוקה למרכז, עיר זקוקה לחנויות רחוב, עיר זקוקה לרחוב. רחוב הוא חלק מתרבות, הוא חלק מהתפתחות עירונית וקניונים הם לא התשובה. במרכז עיר יש משהו נוסף שאין בקניונים, כמו כל החנויות הקטנות והמיוחדות ועם הפיצ'יפקעס שאין בקניון.
"בכל חיי הייתי אולי חמש-שש פעמים בקניון מלחה. אני גם לא הולך לקניונים בחו"ל, אני לא אוהב אותם. זה מה יש, זאת התמונה ולנו זה עצוב. זה עולה לנו בבריאות לסגור את החנות שגדלנו בה. גדלנו בה פיזית כילדים ליד האבא וכמבוגרים בפיתוח עסקי, אבל כרגע אין ממש ברירה.
"אני מאוד מקווה שהאחראים ישכילו לעשות את זה בטווח קצר יחסית, דבר שיעלה בהרבה מחשבה וגם בהרבה כסף לעיר. אני מאחל להם שהם יצליחו ואני אשמח אם אזכה להיות שותף לזה בבוא היום וברגע המתאים", בינשטוק מסכם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם