רק בת 16: שלי גולדנברג מחדרה בדרך לכבוש את עולם הדוגמנות
שלי גולדנברג מחדרה רק בת 16, וכבר מסומנת כדוגמנית העתיד של ישראל. היא כבר הספיקה להשתתף בקמפיינים לפוקס, יטבתה והמשביר לצרכן, לככב בסרט דוקומנטרי ולהצטלם ל"ווג". בריאיון ראשון היא מדברת על אובדן אביה, על הצבא, ולצערכם - גם על החבר
אלא שגולדנברג כבר לא צריכה את הוריה, בגילה הצעיר היא כבר דוגמנית שמאחוריה כמה וכמה קמפיינים. אחרי מספר שנים של התבגרות לצד סוכנות סולו, במסגרתה כיכבה בכמה קמפיינים מוצלחים, הגיעה לפני שנה החתימה בסוכנות Passion.
כעת, לאחר מסע של כמעט חודש בעיר האופנה מילאנו וסרט דוקומנטרי עליה שנמצא בקנה של ערוץ 2, היא מתחילה במסע לכיבוש מסלולי
אגב, לה, שלא כמו יפהפייה אחרת שנמצאת בכותרות בימים אלה, אין שום כוונה לוותר על הצבא.
גולדנברג נולדה באור עקיבא וברבות השנים עברה עם משפחתה לחדרה, בה היא מתגוררת עד היום. היא לומדת בכיתה י' בבית הספר למדעים ולאמנויות בעיר, ומתעמקת במגמות מדעי החברה והתיאטרון, בהן היא תיגש לבגרות מורחבת בהמשך. הוריה הם אלי ואלה, ויש לה אח גדול ("הוא מפרגן, אבל לא מביע יותר מדי את דעתו בעד או נגד").
אל עולם הדוגמנות כאמור, נכנסה כשהייתה ילדה בכיתה א'. "מגיל קטן היו באים אנשים ואומרים להורים שלי שאני ילדה יפה ושיעשו עם זה משהו", היא מספרת על ההתחלה בעולם האופנה והדוגמנות. להורים שלי נמאס לשמוע את זה באיזשהו שלב, והם החליטו לנסות ולראות מה יהיה. הם התקשרו לסוכנות יולי ואלה הזמינו אותנו לאודישן, ומכאן הכול התחיל.
"מאז אני באודישנים, צילומים, פרויקטים ונסיעות. הרבה מהעבודות שהשתתפתי בהן היו בגילאים קטנים יותר וכיום אני כבר בגיל אחר, ומתוכננת לעשות עבודות שונות בהתאם לגיל. זה משהו שהפך מבחינתי לאורח חיים".
עד היום השתתפה הדוגמנית הצעירה בפרויקטים למשביר לצרכן, פוקס, קדס, דלתא פיג'מות, נעלי גלי, נמרוד, חלב יטבתה, קטלוג קנדה, ויצ"ו, צילומי אופנה למגזינים "את" ו"לאישה", צילומים למאפרת נטשה, דניאל ועוד. בשנה וחצי האחרונות היא חתומה בסוכנות Passion התל אביבית של הסוכנים ניר סנדלר וליאת מליח, ואף הספיקה לעשות קמפיין לחברת תכשיטים במילאנו איטליה.
איך נראה לך עולם הדוגמנות כיום כשאת בת 16?
"אפשר לומר שמצד אחד זה לא כזה קל, אבל גם לא מאוד קשה. אם כיף לך בתחום הזה ואתה נהנה ממנו אז זה בעצם הכול. אני אישית ממש נהנית מהעבודה וכל מה שכרוך בזה. אני מקבלת את זה שהעבודה גם דורשת לפעמים ויתורים על דברים מסויימים, לא תמיד אפשר לעשות הכול.
"יש מקרים שצריך לוותר על יציאה עם החבר'ה, כי יום למחרת צריך לקום מוקדם לצילומים. יש מקרים שצילומים או אודישנים נופלים על הבוקר ואז גם מפסידים בית ספר, אבל זה קורה לעתים רחוקות. אם חברות יוצאות אחר הצהריים לקניון אז יוצא לפעמים שאני לא יכולה לבוא, כי אני בדרך לאודישנים בתל אביב.
"כרגע זה עדיין לא אינטנסיבי ויש גם זמן לעצמך, אבל כן יש ויתורים שצריך לעשות. למרות הכול, זה חווייתי וזה שווה את זה, מה גם שאני מצליחה בדרך כלל לפנות זמן לדברים נוספים ולא מזניחה שום דבר".
ואם כבר את מדברת על זמן לעצמך, כמה זמן בממוצע הדוגמנות לוקחת לך בשלב הזה של החיים?
"זה תלוי מאוד בתקופות. דוגמנות ואופנה מתחלקים לארבעת עונות השנה - קיץ, חורף, סתיו ואביב. זה ידוע שבאופנה מצלמים את כל הקטלוגים לפני העונה. בקיץ אנחנו מצלמים כבר את עונות הסתיו והחורף והנה השבוע, שזה אמצע החורף, אנחנו כבר מצלמים אופנת קיץ לTWENTY-FOUR-SEVEN, ככה שיכולה להיות תקופה לחוצה בזמנים כאלה למשל".
יש דוגמנית שאת מסתכלת עליה ואומרת "אני רוצה להיות כמוה"?
"קודם כל אני חייבת לומר שאני טיפוס מפרגן. בכל מקרה, אני ממש לא חושבת שאני צריכה לחקות מישהי או להיות כמו מישהי. אני לא אגיד: 'אני רוצה להיות כמו גלית גוטמן או אסתי גינזבורג'. אני רוצה להיות אני וזה מה שחשוב באמת.
"למרות זאת, את בר רפאלי אני בהחלט מעריצה. היא בנתה לעצמה שם עצום ובצורה מדהימה, ואין בן אדם בעולם שלא מכיר אותה. גם המשפחה שלה ואימא שלה מאוד תומכים בה והיא עשתה המון דברים עד היום, זה מדהים בעיניי".
הבחירה של גולדנברג ברפאלי, היא לא מקרית. רבים בתעשיית האופנה מסמנים אותה כממשיכה של רפאלי. גם לגולדנברג זכורה פרשת רפאלי ושלטונות הצבא שהתפרסמה בשנת 2007, לאחר שהדוגמנית המצליחה והוותיקה נישאה לידיד המשפחה בן ה-41 וכך נמנעה משירות צבאי.
"היא עשתה את הדבר הנכון מבחינתה כשבחרה לא ללכת לצבא", מציינת שלי אך ממהרת לסייג: "למרות שאני חושבת שגם אם היא כן הייתה הולכת, היא לא הייתה נמצאת שם יותר מידי גם ככה, כל הזמן יש לה צילומים ועבודות והיא הייתה מקבלת את האישורים לכל זה.
"למרות זאת, אם נניח בר רפאלי הולכת לצבא לשנתיים, זה בהחלט היה הורס לה את הקריירה. למרות זאת, יש דוגמאות אחרות, כמו אסתי גינזבורג למשל, שכן עושה צבא ומקדישה לזה כמה שעות ביום".
לגולדנברג עצמה אין ספק, לפחות בשלב הזה, שתעלה על מדים כשתגיע השעה לכך. "בעיניי, מאוד חשוב להתגייס. אני לא חושבת שיש הבדל בין דוגמנית ללא דוגמנית, כולנו בני אדם וכולנו אותו דבר מהבחינה הזאת. אני מגיל קטן דוגלת בלעשות צבא, ואמרתי שאני אעשה צבא לא משנה מה. אמנם יש עוד שנתיים עד שאני אגיע לזה ודברים יכולים להשתנות, אבל אני בהחלט רוצה להתגייס".
איך מתייחסים בבית הספר לעובדה שאת דוגמנית?
"הרוב מפרגנים ואין יותר מדי קינאה. החברות שלי מאוד עוזרות לי, אם יש דברים שאני צריכה כמו להשלים שיעורים ולסייע בדברים שאני מפספסת. יש לי חברות מדהימות. אני לא רואה קנאה מיוחדת או ניסיון לחבל לי בחיי היום יום בבית הספר, אני גם לא כל כך מדברת על זה עם אנשים, אלא רק עם המשפחה והחברות הבאמת קרובות.
"אני לא אוהבת לדבר על זה כל כך, לא מספרת יותר מדי ואני שומרת הרבה לעצמי. אגב, זה לא שאני הכי יפה בבית הספר, יש עוד הרבה בנות יפות, מה גם שאני משתדלת לא לבלוט יותר מדי".
העבודה בדוגמנות לא משפיעה על הלימודים?
"לא. לפעמים מפספסים לימודים אבל אני משלימה ומשתדלת מאוד לא להחסיר ימי לימוד. בתקופות לחוצות בלימודים אני עושה ויתורים בדוגמנות, זה אומר מבחינתי בעיקר לוותר על אודישנים. לא תמצא אותי נוסעת לתל אביב ככה סתם באיזה בוקר.
"זה ידוע שקריירת דוגמנות לא מתפרסת על פני הרבה שנים, ומסתיימת סביב גיל ה-30, אולי טיפה יותר. הלימודים זה מה שנשאר בסופו של דבר וחשוב להשקיע בזה".
ובתוך תוכך את לא חוששת שפספוס פה ופספוס שם יכול לחבל לך בקריירה העתידית?
"זה יכול לפגוע, אבל אם רציניים ומתמידים אז זה לא פספוס. אם אני לא יכולה להגיע לאודישן אז נעשה הכול כדי להזיז אותו לזמן אחר".
אמרת שהתחום הזה מדהים וכיפי, אבל אם ניקח לדוגמה את צלמי הפפראצי, שאולי עדיין לא מטרידים אותך, אבל הם קיימים ואורבים לדוגמניות ותיקות וחדשות בפינה. זה לא מרתיע אותך?
"זה המחיר שדוגמנים צריכים לשלם. אם יושבים בבית קפה במוצאי שבת ומצלמים אותך זה באמת סוג של חדירה לפרטיות. אבל אין מה לעשות, זה המקצוע וזה המחיר, אבל הוא לא תמיד רע. מדורי הפרסום והרכילות נותנים לך גם פוקוס ומפרסמים אותך, יש לזה גם צדדים חיוביים".
את הסיפור הטראגי על אביה, שאירע בזמן שהייתה פעוטה בת שנתיים, מספרת שלי בטון רגוע, אולי כזה שלא רוצה להתעמק יותר מדי במה שקרה, או לפחות במעט מאוד הפרטים הזכורים לה מאותה תקופה. באותו יום עלה אביה לתקן משהו על גג ביתם. בעודו עולה על הסולם, החליק, נפל, ושבר את המפרקת. לרופאים לא נותר אלא לקבוע מיד את מותו.
אלה, אמה של שלי, פגשה ברבות הזמן את אלי וחיה עמו. שלי מציינת כי את מאורעות אותו היום היא זוכרת אחד לאחד. "כל מה שקרה עצוב, אבל במידה", היא אומרת על אביה הביולוגי, אותו לא זכתה להכיר מקרוב. "למרות זאת, זכיתי באבא נהדר, זה אבא לכל דבר והוא איתי ותומך בי מגיל ארבע וחצי. הוא מכפר על כל הדברים העצובים שיש לי בחיים".
את חושבת שלמרות שזה קרה כשהיית בגיל צעיר מאוד, מות אביך השפיע עלייך?
"למרות שהייתי קטנה ואני לא זוכרת הרבה, זה בהחלט לא דבר קל לגדול איתו. אני מאמינה שדווקא ההתמודדות עם זה חיזקה אותי באיזשהו מקום, נתנה לי מין כוח כזה להמשיך הלאה בחיים ולהסתכל קדימה. בחרתי את הדרך שלי, אני שואפת להצליח ולהגיע רחוק ואני מאמינה שאני אעשה את זה. ההורים הם החברים הכי טובים שלי, גם היום, ואני מאמינה שאעשה את זה הרבה בזכותם".
באמצע ספטמבר האחרון ארזה גולדנברג תיק והמריאה ביחד עם סוכנה הצמוד ניר וצוות צילום של ערוץ 2 לאיטליה, או יותר נכון למילאנו, אחת מבירות האופנה העולמיות. הנסיעה המיוחדת הגיעה בעקבות אודישנים וראיונות אותם יזם הערוץ, אשר כללו עשרות סוכנויות.
מבין כולם, הייתה זו גולדנברג שנבחרה לפרויקט המצולם, סרט דוקומנטרי המלווה אותה במסעה לכבוש את האיטלקים ומספר איך עובד עולם הדוגמנות ואיך הוא נחווה על ידי דוגמניות צעירות. הסרט צפוי להיות מוכן בעוד כמה חודשים.
"אחרי שנבחרתי התחילו דיבורים בעניין ואמרו לי 'תוך שבועיים אנחנו במילאנו'", היא מספרת, "ובאמת, אחרי שבועיים זה קרה. ביום חמישי הודיעו לי שאני צריכה לארוז תיק, כי ביום ראשון עולים על המטוס. לשמחתי, התקופה הזאת יצאה על חופש מהלימודים ולא פספסתי יותר מדי".
הטיסה הובילה אותה אל העיר האיטלקית הגדולה ולסוכנות מייג'ור, שריכזה עבורה את העבודות במסע. "לא ממש התרגשתי עד הרגע שנחתנו בשדה התעופה במילאנו. רק שם התחלתי להבין מה קורה איתי", היא נזכרת.
לדבריה ארך המסע 21 יום והיה אינטנסיבי במיוחד, לא דבר פשוט עבור כל אחת, ובעיקר צעירה בת 16 חסרת ניסיון בינלאומי עד כה.
"כשנחתנו, אכלנו ארוחת ערב, נסענו לסוכנות והכרנו אותם. מיד אחר כך קיבלנו דף מלא באודישנים, ומאותו הרגע התחלנו להתרוצץ ממקום למקום במשך כל המסע", משחזרת גולדנברג את החוויה. "יש שני סוגים של אודישנים, אחד של תצוגה במסגרתו עושים לבנות מבחן הליכה ואם מרוצים אז משאירים את הדוגמניות הטובות וממשיכים הלאה.
באודישן של צילומים מדברים איתך, שואלים שאלות ובודקים נתונים. אודישנים נערכים בדרך כלל באולם, עם שורה של בנות ושופטים, ממש כמו בכוכב נולד. היו פעמים שאודישנים היו עולים אחד על השני מבחינת הזמנים, ואפילו שלושה אודישנים בשעתיים, אבל בסוף הצלחנו להגיע לכולם. זו הייתה חוויה מתישה אך מהנה".
מלבד ביקור בבית הרב של מרכז חב"ד בעיר, במיוחד בתקופת יום כיפור וסוכות, לצד עוד כ-50 סטודנטים ישראליים החיים במקום, הספיקה גולדנברג לעשות מספר קמפיינים במסגרת שהותה באיטליה, שכללו בין היתר קמפיין תכשיטים, צילומים למגזין הבינלאומי 'ווג', צילומים למגזין 'מודה מילאנו' והשתתפות בתצוגת אופנה של 'ווג ספוסה'.
ואם לא די בכל התלאות, האינטנסיביות והרצון להרשים, יש גם רגעים ששלי אולי הייתה מעדיפה לשכוח, רגעים שבהם השופטים לא ממש בדקו אם היא מתאימה אלא נטפלו דווקא לדברים אחרים.
"כשהגענו לאחד האודישנים, נכנסנו פנימה והצוות שם שאל אותנו מאיפה אנחנו. כשאמרנו שאנחנו מישראל הם אמרו לנו פשוט 'תודה רבה' והוציאו אותנו החוצה. אפשר לקרוא לזה בהחלט אנטישמיות, זה היה מעליב מאוד".
ובאופן כללי, איך היה לטוס לחו"ל ועוד במסגרת הדוגמנות, במיוחד כשמדובר בעיר כמו מילאנו?
"מילאנו היא עיר ענקית, מיוחדת, עיר של עסקים מרובים ועיר אופנה של ממש. היא מזכירה מאוד את תל אביב, רק בענק כמובן. יש שם המון אפשרויות, הכול נגיש לך ואפשר להרגיש את זה בכל מקום ומקום. למדתי מהמסע הזה הרבה דברים, איך להתמודד עם דברים, פשוט ראיתי עולם אחר. זו חוויה ובהחלט הייתי עושה את זה שוב. אני עוד מקווה שאחזור לשם".
בימים שבהם המודעות הציבורית לאנורקסיה חוצה גבולות, שבהם קמפיין חדש בנושא של סוכן הדוגמניות עדי ברקן עולה לאוויר, וכשעוד ועוד בתים המטפלים באנורקסיה נפתחים ברחבי הארץ, אי אפשר לשוחח עם דוגמנית צעירה ולא להתייחס לנושא.
"דווקא עכשיו כשהייתי במילאנו, אתה רואה את זה בצורה הטובה ביותר. היינו שם וראינו דוגמניות שהן פשוט מקל, זה מפחיד ברמות וזה ממש לא יפה", היא ממהרת להבהיר את עמדתה בנושא הרגיש.
ומה איתך?
"אני בהחלט ממוצעת. אני הולכת באופן קבוע למכון כושר ואוכלת מה שבא לי. כמובן שאני לא אוכלת כל יום פיצה, אף בן אדם לא עושה את זה, אבל אני לא שומרת או סופרת כמה קלוריות ובודקת כל דבר. יש לי מודעות לעניין ובמקצוע הזה צריך לשמור. למזלי, אין לי כל כך נטייה להשמנה.
"בסוכנות יש גם תזונאי שעובד איתנו כל פרק זמן ובודק מה קורה. אמא שלי גם שומרת עליי, ככה שאני לא דואגת. אני גם די חוששת מהנושא הזה של אנורקסיה, אבל משתדלת שלא להתעסק בזה יותר מדי ולשמור על עצמי.
"לבנות צעירות שחושבות להיות דוגמניות, ולא רק הן, אני יכולה להגיד שכדאי מאוד לשים לב לעניין, להיות מודעים. אם עושים דיאטה, צריך לדעת למה עושים ולהיות בטוחים שזה דבר טוב ולא כי סתם אני חושב שאני שמן. בכל מקרה, לא לעשות דיאטות רצח, להתייעץ עם אנשים ופשוט לאכול במידה, זו הדרך הכי טובה".
בקיץ האחרון עברה גולדנברג הצעירה קורס מש"צים (מדריכי שלח צעירים) במסגרת מחויבות אישית של בית ספרה והדריכה במהלך החופש הגדול קבוצות של ילדים קטנים ממנה בטיולים ברחבי הארץ, ילדים מכל מחוז הצפון.
"היינו בצפון, בירושלים ובדרום, ולמעשה, הגענו להמון המון מקומות עם שינה באוהלים בשטח והכול מעשה ידינו. היו אפילו מקומות שנאלצנו לישון על אבנים, ממש כמו בצבא. זאת הייתה פשוט תקופה מצוינת", היא נזכרת בחיוך.
גולדנברג מעידה על עצמה כמי שמנסה לתרום ולעזור במסגרת פעילויות חברתיות שונות. "במסגרת מועצת התלמידים בבית הספר, שאליה אני משתייכת, יצא לנו להיות בחנוכה במעון של ילדים אוטיסטים, הבאנו להם מתנות והשתדלנו לשמח אותם".
חבר יש?
"יש, גדול ממני בשנה וחצי. הוא מאוד תומך, מפרגן ואומר לי תמיד שאם זה מה שעושה לי טוב ואני אוהבת את זה, אז הוא בעד ועד הסוף. אבל סך הכול, הוא לא אומר יותר מדי על כל העיסוק הזה שלי בדוגמנות".
והוא לא מקנא? בכל זאת, דוגמניות מצטלמות עם גברים יפים, ומחוזרות על ידי רבים אחרים.
"הוא ממש לא מקנא. עד היום לא הצטלמתי עם יותר מדי עם גברים ככה שזה לא ממש הפריע. הייתה לי תמונה אחת ביחד עם דוגמן בים, וזה היה בהחלט מוזר, למרות שלשמחתי מדובר בידיד טוב שלי מהסוכנות, אז זה היה מביך אבל עבר בסדר בסופו של דבר. זה שונה מלהצטלם לבד, ומסתגלים לזה.
"עכשיו כבר לא תהיה בעיה, זה הופך להיות חלק מהיום-יום. והחבר? הוא לא אמר שום דבר".
את מרגישה שכל העיסוק בדוגמנות מגיל צעיר, ביגר אותך יותר מהר?
"כן ולא. התחום הזה כן מזרז משהו, מסתובבים עם אנשים גדולים יותר ורואים עולם, אבל זה לא שעכשיו אני חושבת כמו בחורה בת 20 או 25. אני חושבת שזה נותן פשוט צורת הסתכלות קצת שונה וצורת המחשבה והראייה היא יותר בוגרת אולי, בגלל העיסוק הזה. בשטח, עם חברות למשל, אני לא מרגישה שאני יותר בוגרת או שהתבגרתי מהר בהשוואה אליהן".
מה מעניין אותך חוץ מדוגמנות? היית רוצה ללכת ללמוד בעתיד?
"אח שלי תמיד אומר שמתאים לי להיות עורכת דין, כי יש לי תשובה לכל דבר. אז יכול להיות שאני אלך לכיוון של עריכת דין או אולי לכיוון של פסיכולוגיה, שזה גם משהו שמעניין אותי. בבית הספר אני לומדת מדעי החברה ותיאטרון.
"אבל לא נראה לי שאני אערבב יותר מדי דברים בעתיד, עדיף להתמקד. אגב, בנושא הזה יש עוד פלוס, ואת הכסף שאני מרוויחה גם היום, אני חוסכת כדי שאוכל ללמוד בעתיד".
גדלת ממש כאן באיזור חדרה. את מרגישה שיותר קשה לפרוץ החוצה ממקומות שכאלה?
"אני לא חושבת. כיום יש דוגמניות מצליחות וכאלה שמתחילות לפרוץ ומגיעות מכל הארץ, אם זה מחיפה, אשדוד או באר שבע. יש הבדלים מסוימים בין לגדול בתל אביב או חיפה, בכל זאת, שם הכול נגיש יותר וקרוב, אבל לבוא מכאן זה להתגבר על הקשיים הקטנים האלה.
"חדרה היא אמנם לא מעצמת דוגמנות או אופנה, אבל אנחנו חיים בעולם של טכנולוגיה ומידע והקשיים שהיו בעבר כבר די נעלמו. יש תחבורה לכל מקום ולא קשה להגיע, צריך להתמיד ולהיות בראש המתאים.
"אני בטוחה שגם במקומות שנחשבים ליותר מרכזיים כמו רעננה או כפר סבא יש בעיות, וזה לא קורה רק בחדרה. בגדול, שום דבר לא ימנע את ההתקדמות שלך אם אתה באמת רוצה".
כשדיברת על מילאנו אמרת שהיא דומה לתל אביב. את רואה את עצמך עוברת לשם?
"אני לא רואה את עצמי משתקעת בתל אביב עצמה, אבל אני בהחלט רואה את עצמי גרה במקום שקרוב אליה באיזשהו שלב. אני חייבת לומר שסבא שלי היה איש קיבוץ ואני מאוד אוהבת את האווירה הקיבוצית הזאת. אני גם מאוד אוהבת טבע וזה מתקשר, אין ספק שגם אגיע לקיבוץ בעתיד, או לפחות משהו שדומה לו".
ומה עם חדרה?
"גם חדרה היא עיר לא שקטה ואפילו רועשת, מלאה באנשים. אני אוהבת אותה, אולי בגלל שאני רגילה אליה, לא יודעת. כל אחד שומר אמונים לאיפה שהוא גדל".
לסיום, איפה את רואה את עצמך כדוגמנית?
"אני מאוד מקווה שבשנים הקרובות אני אפרוץ ויותר, ויותר אנשים וסוכנויות יכירו אותי ואת השם שלי. אני מקווה שאני אקפוץ עוד מדרגה ממה שעשיתי עד עכשיו, לעשות כמה שיותר ולהיכנס לתודעה. אני יודעת שזה לוקח זמן וזה לא בא בקלות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם