העסקן: סיפורו של מוטי גמיש
כשהיה מוטי גמיש בן 13 הבטיח לו דודו טופז כי עד 2040 הוא יהיה ראש ממשלה. גמיש הבטיח לו כי זה יקרה כבר ב-2020. מאז הוא לא מפסיק לנסוק ולצבור כוח פוליטי מרשים. עד שהגיעה הנפילה ברדיו ירושלים החדש, שאותו עזב לאחר חמישה חודשים בלבד כמנכ"ל. סיפורו של מטאור שנעצר (גם אם רק לשלושה חודשים)
אנשי עסקים, ביניהם רוני מאנה וג'קי בן זקן, טאלנטים רבים מעולם התקשורת, בכירים בעולם המוזיקה, שורה ארוכה של חברי כנסת מכל קצוות הקשת הפוליטית, ראש העירייה ניר ברקת, שולה זקן וכמובן שחקני בית"ר בחיזוק אייל גולן וחיים רביבו. כולם באו לעשות כבוד, כולם עלו אליו לרגל.
זו הייתה מסיבה סגורה, רשימת המוזמנים חוברה בקפידה, ושמותיהם של רוב החוגגים כאמור מוכרים לציבור הרחב.
גמיש חגג עוד משהו - באירוע הכריזו על מינויו לתפקיד מנהל רדיו הבירה. קידום מפתיע נוסף, ולא עניין של מה בכך לבחור צעיר חסר ניסיון שמתמחה בעיקר ביצירת קשרים. הלל פרקש, מבעלי המועדון, אמר לאחר האירוע כי "בכל 15 השנים שבהן 'האומן' קיים לא היה בן אדם שהביא כמות כזאת של אנשים חשובים וסלבס כמו הבחור הצעיר הזה".
השעטנז בין הבכירים השונים באירוע ב"אומן" היה יותר מכול מפגן כוח אדיר של האופורטוניסט העולה, שזיגזג בקלילות בין מפלגות שונות (מה שהתקבל בסלחנות מפתיעה, יש לציין) ושרואה בעולם הפוליטי לא יותר מאשר קרדום לחפור בו. גמיש ממש לא ספר את הנרות על העוגה; לגילו הצעיר אין כל משמעות עבורו, ונראה שגם לא עבור אחרים: בגיל 13 כבר החלו לנבוט הניצנים הפוליטיים, ואת הקריירה עצמה החל בגיל 21 בכנסת, מקום שאליו ישוב כך נראה עם כיסא על שמו במליאה.
מטעם איזו מפלגה? זה לא ממש חשוב. שנתיים מאוחר יותר כבר הפעיל את השרים דאז בנימין (פואד) בן אליעזר ודליה איציק בתור קבלני הקולות שלו בבחירות לראשות המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה בירושלים, שבהן הפסיד.
גמיש היה מאז ומעולם הבייבי של המפלגה, בן טיפוחיו של בן אליעזר ולאחר מכן הבן המועדף של איציק; ועם מטרייה אווירית כזו כל העולם היה פרוש לפניו. בתחנה האחרונה שלו, בחמשת החודשים האחרונים, הוא כיהן כמנכ"ל משותף של רדיו ירושלים החדש (רדיו הבירה) עם שלום אורן, לאחר שנקבע ברשות השנייה כי גמיש ינהל את התחום הפיננסי ואורן יהיה אמון על התוכן. עד ההודעה המפתיעה בשבוע שעבר על סיום תפקידו.
לא מעט גבות הורמו בברנז'ה התקשורתית כשנודע על מינויו למנכ"ל הרדיו החדש שהביס את רדיו ירושלים הישן במכרז, אבל אף אחד לא באמת הופתע. חמישה חודשים סוערים הספיקו לו ולבעל המניות העיקרי, ג'קי בן זקן, להבין כי התואר מטאור אולי משתלב טוב ברזומה, אבל לא בהכרח מספיק לניהול אחת התחנות החשובות בתחום הרדיו האזורי בארץ.
תחת ניהולו של גמיש
במהלך תקופת כהונתו הספיק גמיש להתכתש עם יו"ר הדירקטוריון משה שלונסקי ועם אורן, וגורמים ברדיו מספרים כי גמיש הביא את אנשיו על חשבון אלה של אורן וכי באופן כללי לא ממש ייחס חשיבות למי שהיה בעברו מנהל חטיבת החדשות בקול ישראל. גמיש עצמו לא מתרגש מהטענות, מה שלא מפתיע לנוכח הגאווה שהפגין בעבר על העובדה שבטלפון אחד לחבר הנכון מיד מותאמת לו משרה ראויה.
בימים האחרונים פינה גמיש את החפצים ממשרדו ובמקומו נכנס לעת עתה גדי קסטיאל, נציג הבעלים. כמו בשיפודיה ממוצעת, הקירות במשרד המנכ"ל שפעו תמונות של גמיש עם מפורסמים, אך בניגוד לשיפודיות – שמסתפקות בדרך כלל בתמונות של ברקת או אהוד אולמרט במקרה הטוב - גמיש כיוון גבוה.
הוא נאלץ להוריד השבוע מהקיר את התמונה שלו עם נשיא צרפת ניקולה סרקוזי, תמונה אחרת עם נשיא ארצות הברית לשעבר ג'ורג בוש וכן תמונה לצד שמעון פרס, עם הקדשה למר גמיש כמובן. ברשת החברתית פייסבוק הוא מדגמן בין היתר מפגשים עם מזכירת המדינה האמריקנית לשעבר קונדוליסה רייס ועם מושל קליפורניה ארנולד שוורצנגר.
גמיש בנה מערכת קשרים תומכת ומסועפת; ולעתים ענפיה נקשרים זה בזה בשיטת "שמור לי ואשמור לך". מנכ"ל רדיו הבירה היוצא הוא חלק מחבורה גדולה המחזיקה בלא מעט מוקדי כוח: "חבורת הקטמונים", שבעבר הייתה קשורה למפלגת העבודה, כוללת מלבד גמיש את מנכ"ל הכנסת לשעבר אבי בלשניקוב, את ראש לשכת שרת התקשורת לשעבר ניר שלום ואת בן דודו של גמיש יואב דוגה.
דוגה, קבלן ירושלמי וחבר קרוב של חיים רביבו, היה ראש לשכתו של בן אליעזר במשרד השיכון בשנת 1992 ו-13 שנה לאחר מכן סידר לגמיש את משרת עוזרו של השר. הוא גם זה שהכיר בין גמיש לרביבו ובן זקן.
שאר החבורה מורכב מעוזריה לשעבר של דליה איציק, שהייתה זו שמינתה את יו"ר מועצת הרשות השנייה נורית דאבוש ואת רוב חברי הרשות, אותם אנשים שעסקו בהחלטות לגבי הזיכיון לרדיו הבירה. אגב, אף ששמו של בלשניקוב לא הופיע במכרז לרדיו, מיד לאחר הזכייה בו הוא מונה לתפקיד חבר בדירקטוריון. גם הוא הספיק לעזוב מאז.
בעידן הטרום דיפלומטי של גמיש - כשהיה בן 21 ושימש איש השטח של פואד, שהתמודד בפריימריס של מפלגת העבודה - הוא לא חשש לחשוף את דרך הפעולה שלו ושל חבריו. בכתבה בזמן ירושלים סיפר גמיש כי "קרוב משפחה שלי נקלע למצב כלכלי קשה וכתוצאה מכך נותר מחוסר דיור. טלפון אחד לפואד וסידרנו לו דירה.
"הוא כתב מכתב אישי והתערב בנושא עד שנמצא פתרון. הוא גם עזר לאחי – בעבר הוא עבד בעירייה והיה מועמד לפיטורים. אחרי שפואד דיבר עם המנכ"ל החליטו להשאיר אותו בתפקיד". גמיש צעד אז עם ויקטור יונה, בעליה הקודמים של קבוצת הכדורגל של הפועל ירושלים, בראש החץ של הפמליה שגוננה אז על בן אליעזר.
כבר בימים ההם גמיש הבין את כוחו והשפעתו. "אם אני הייתי מארגן כנס פעילים, היו באים לפחות אלף איש", אמר אז. "כל פוליטיקאי התקשר אליי אלף פעם כדי ללקק לי, כי ראו שאנחנו הכי חזקים בעיר". אגב, היום הוא כבר מדבר על עצמו בגוף שלישי כאשר הוא מתאר את הצלחותיו כפי שהן משתקפות בעיניו. גמיש לא מפסיד מילה שנכתבת עליו בתקשורת.
את יום שישי הוא פותח בקביעות עם שלושת המקומונים, תמיד מהסוף אל ההתחלה: הוא קורא את מדור הספורט בעיון, מחליק אל מדור הרכילות כדי לאתר את האייטם התורן עליו (תמיד יש אחד כזה) וסוקר ברפרוף את עמודי החדשות רק כדי להתעדכן בכתבות הנוגעות לחברו ברקת.
מי שמצא את עצמו מתמודד מול "חבורת הקטמונים" הוא ערן שפרמן, עד לא מזמן יועצו הפרלמנטרי של ח"כ עמיר פרץ והיום סטודנט לתואר שני בבריטניה. במאי 2005, לאחר ששימש עוזר זוטר של קולט אביטל, התמודד שפרמן מול גמיש על הנהגת המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה בעיר.
לגמיש, בסך הכול בן 23 באותה תקופה, כבר היה גב פוליטי מכובד שכלל כאמור את איציק ואת פטרונו בן אליעזר. שפרמן מספר בשיחה מלונדון כי "התמודדתי בעצם מול מנגנון שלם שכלל את אנשיה של איציק, אנשיו של פואד וחבריו של מוטי, ביניהם אף יונה, שפקד את אנשי הפועל ירושלים בכדורגל שיבואו להצביע עבורו".
שפרמן מעיד כי ביום הבחירות עצמו בן אליעזר ואיציק שימשו קבלני קולות של גמיש: "בימים האחרונים לפני הבחירות איציק ופואד הרימו בעצמם טלפונים, הם פנו אל האנשים שלהם וקראו להם להביא את ילדיהם להצביע. שרים בממשלת ישראל מרימים טלפון בבחירות על תפקיד ראש המשמרת הצעירה בירושלים. הם עבדו מאוד קשה בשבילו".
גמיש יצא כשידו על התחתונה ותלה את ההפסד בזיופי קולות שהתרחשו לטענתו במגזר הערבי, אם כי לא הביא כל ראיה לכך. שפרמן, שמתאר את התנהלות גמיש וחבריו בבחירות כ"אגרסיבית", מסביר כי "הוא האשים אותי שאני חברתי לערבים כדי לנצח, שהבאתי אותם שיצביעו. בעיניי זו שערורייה כי זה מוכיח שיש לו בעיה שערבים באו להצביע עבורי.
"לי אין כל בעיה עם העניין, להפך - אני מאוד גאה בכך". שפרמן טוען כי לאחר הניצחון ביקש לחבור אל גמיש למען עשייה משותפת, אולם נתקל בסירוב עיקש: "מדובר באדם שהיה כל כך בטוח בניצחונו שלאחר ההפסד הוא לא ידע לקבל את העובדה שבחיים פעם מנצחים ופעם מפסידים. כנראה הרגילו אותו לנצח תמיד".
גמיש נולד בקטמונים למשפחה פוליטית המעורבת עד צוואר במטה מפלגת העבודה בעיר וכך זכה כבר בילדותו לפגוש את חברי הכנסת מטעם המפלגה בסלון ביתו. אביו משה נמנה עם מקימי בית הספר התיכון קדמה בשכונה והיום עובד בחברת "אמון" במסגרת "תכנית ויסקונסין", והאם סימה מכהנת כיו"ר ועד עובדי נעמ"ת ומנהלת את מעון העמותה בקריית היובל.
למוטי שלושה אחים: הבכורה חני (38) מתגוררת בלוס אנג'לס, רפי (33) עובד בערוץ הספורט ורותי (25) היא סטודנטית ללימודי הוראה במכללת דוד ילין. גמיש עצמו, המסיים בימים אלה לימודי תואר ראשון במינהל עסקים, כיהן כיו"ר מועצת התלמידים של בית הספר קדמה במשך חמש מתוך שש שנות לימודיו במוסד.
בתפקידו זה נאבק מול איציק, שאותה פגש עוד כשהיה בן 13, בעניין סגירת בית הספר בעת שזו שימשה סגנית ראש העירייה ומחזיקת תיק החינוך. אז גם הופיע לראשונה בטלוויזיה בתכניתו של דודו טופז, כשנבחר למקום השני מבין אלפי ילדים בתחרות "מי יהיה ראש הממשלה ב~2040", וציין שבכוונתו לזכות בתפקיד כבר ב~2020.
במהלך לימודי התיכון נרשם לחובתו רישום פלילי בעוון השחתת רכוש במסגרת סכסוך בין שכנים, אך לטענתו הרישום נמחק שנה מאוחר יותר. עניין זה עלה במסגרת דיוני הרשות השנייה על אישור מינוי גמיש למנכ"ל תחנת הרדיו ולבסוף הוחלט כי אין בכך מניעה לאיוש התפקיד.
בגיל 19 הוא נבחר למזכיר סניף קטמון של מפלגת העבודה וכבר במהלך השירות הצבאי בפיקוד מרכז הצטרף ללשכת המפלגה, גוף מצומצם הכולל בעיקר את ותיקי המפלגה; מיותר לציין כי החברים הופתעו לראות את החייל הצעיר בין שורותיהם. לאחר שהשתחרר מהצבא בסוף שנת 2003 התגייס למען מפלגתו של ברקת, ירושלים תצליח, ושימש רכז שטח. שפרמן מספר כי "מוטי התייצב במסגרת המפלגה של ברקת כאשר גם מפלגת העבודה, שאליה הוא השתייך, התייצבה לבחירות העירוניות.
היה כעס גדול מאוד במחוז ירושלים של המפלגה וראו בעין מאוד לא יפה את החבר שהולך לעבוד עם הרשימה המתחרה".
יש לציין כי אביו של מוטי היה מועמד מטעם מפלגתו של ברקת באותן בחירות. לאחר מכן טייל גמיש ארבעה חודשים בלוס אנג'לס ובשובו קיבל מיונה את תפקיד סמנכ"ל הפועל ירושלים בכדורגל, שבו החזיק בהתנדבות קרוב לשנה והגדיר חלום ילדות שהתגשם.
בינואר 2005, כמה חודשים לפני שהתמודד על ראשות המשמרת הצעירה, מונה גמיש לעוזרו של שר התשתיות דאז בן אליעזר בעזרתו האדיבה של דוגה. שנה מאוחר יותר התקיימו פריימריס במפלגת העבודה וגמיש עמד בראש מטה השטח של בן אליעזר בירושלים, אך הצליח לנפק לו רק 20 אחוז מקולות מצביעי המפלגה בעיר.
זמן קצר לאחר הכישלון החליט גמיש לארוז את חפציו ועבר למפלגת קדימה, היישר לזרועותיה של איציק. שבועיים מאוחר יותר כבר השתתף בכנס ראשי המטות של קדימה לקראת הבחירות שהתקיימו חודש וחצי אחרי כן. שפרמן מרענן את זכרונו וטוען כי "מעולם לא ראיתי את מוטי עושה מעשה אידיאולוגי, עבורו הדברים חושבו תמיד דרך התפיסה של עלות מול תועלת. החבורה שלו ראתה שהמעבר לקדימה יספק דיבידנדים פוליטיים אז הם קמו ועזבו". יונה, שנותר עד היום במפלגת העבודה, מבין את הצעד, ומפרגן לשחקן הפוליטי:
"ייאמר לזכותו שהוא ידע לקרוא נכון את המפה ועשה צעד לא רע בכלל". פרקש מסכים כי גמיש "קלט את המפה הפוליטית ולכן עבר לקדימה עם הרבה אנשים חזקים מהמפלגה שלו. יש לו ראייה, יש לו ויז'נים. הגדולה שלו היא בכך שבגיל צעיר הוא ידע למי להתחבר, עשה מהלכים נכונים, ידע עם מי ליצור את הקשרים הנכונים".
גמיש התקדם במפלגתו החדשה ומונה ליועצה הבכיר של איציק כשכיהנה כיו"ר הכנסת. בתקופה זו התפרסם שמו לאחר שהזמין את ארקדי גאידמק לטקס ההשבעה של נשיא המדינה שמעון פרס שנערך בכנסת. איציק סלחה בקלות על הסערה שפרצה. היא מתארת אותו בתור "בחור מוכשר, מחויב, עם המון קסם אישי שעוד ילך קדימה. הוא צעיר אבל עם ניסיון של איש מבוגר. אני מאוד אוהבת אותו, הוא מנסה בציפורניים לדחוף את עצמו וזה יפה מאוד".
אחד הכתבים בכנסת שהיה בקשר הדוק עם גמיש דווקא לא מתרגש מיכולותיו הפרלמנטריות: "הוא מהעסקנים, מהמערבבים. האם יש לו יכולות מופלאות? התשובה היא לא. אתה יודע איך זה בפוליטיקה: אתה נכנס, רוכב על סוס ודוהר איתו. הוא מחפש בכל מקום מה יעשה לו טוב, לא לאחרים".
בן זקן, אחד מאנשי העסקים המצליחים בארץ ובעליה של קבוצת הכדורגל של אשדוד, קיבל בשנת 2008 הצעה שעל פניה לא ניתן היה לסרב לה - להצטרף לקבוצה מכובדת של אנשי עסקים כדי להקים תחנת רדיו חדשה בעיר. תחילה דובר על 20 אחוז מהמניות, אך עוד טרם המכרז בן זקן כבר החזיק ב~40 אחוז מהן והפך לבעל השליטה העיקרי.
מרגע זה התכנית ליצור תחנת רדיו מסוג אחר, כפי שהשתקף בהתמודדות על המכרז, נותרה בגדר חלום. שדר בתחנה מסביר כי "שלונסקי ואורן לא יכלו להקים רדיו איכותי במצב שנוצר והם נותרו כמסכה של ניסיון ומקצועיות בשביל לזכות במכרז". מי שקיבל את המפתחות מבן זקן היה כאמור גמיש, מטאור פוליטי אבל חסר ניסיון בעולם התקשורת, שלא ממש עמד בסטנדרטים שהציב המכרז.
הוא הוצג כמנכ"ל משותף האחראי לתחום הפיננסי, אולם הוא חדר עמוק אל מרחב המחיה של אורן, מנכ"ל התוכן, ובאמצעות הגיבוי המלא של בן זקן מהיציע גם לא הותיר לשלונסקי הרבה אפשרויות לדריסת רגל. כמה גורמים בתחנה אף מעידים כי לגמיש היו תכניות לסלק את אורן מתפקידו וכי המכשול בפני הוצאתן לפועל היו תנאי המכרז עצמם.
ועדת המכרזים של הרשות השנייה הוציאה אז הודעה שלפיה היא מצאה בניסיון של גמיש "כישורים מיוחדים שיכולים לחפות על העדר תואר אקדמי", ואישרה את המינוי בתנאי "שאורן יכהן כמנכ"ל משותף ואמון על תחום התוכן וגמיש יהיה אחראי על התחום המסחרי והניהולי" .ההחלטה החריגה התקבלה ברוב של שלושה מול אחד, ובכיר בענף הרדיו מסביר כי "הדירקטוריון הוא הצגה למען הזכייה במכרז. כל עוד גמיש קיבל את הגיבוי המלא מבעל השליטה, הוא למעשה קבע את ההתנהלות בהרדיו. הנימוק למינוי החריג הוא 'ניסיונו העשיר של מוטי'. מה הוא יודע בניהול? הניסיון מסתכם בהיותו עוזר לשעבר של איציק".
העובדים מספרים על ניקוי אורוות שערך גמיש מרגע כניסתו. שדר שעזב את התחנה מציין כי "מוטי לא אוהב אנשים שהם לא שלו". עובדת אחרת שמצאה עצמה בחוץ מספרת כי "הוא לא אהב את הרעיון ששלום יקבע מי יעבוד כאן ולכן בשלב הראשון הוא פשוט הביא עוד ועוד עובדים למרות שהיה ברור שאין צורך בכל כך הרבה ולאלה הקיימים לא נותרו מספיק שעות. הדבר שהיה לו הכי חשוב הוא שיהיו בתחנה האנשים שלו. אם תסתכל על חלק מהשמות שהגיעו, תבין מיד שכולם מקורבים לצלחת באיזשהו אופן".
בין המקורבים לגמיש שצורפו לתחנה לאחר הגעתו ניתן למנות את דורין דהן, הבת של מומי דהן, חבר קרוב של גמיש והבעלים של חברת "אלדן", החברה שסיפקה לגמיש את מכוניתו הפרטית. "דורין, שהחלה לעבוד כמפיקה בתחנה, היא בסך הכול תלמידת תקשורת שהועדפה על בעלי ניסיון בתחום שסיימו את לימודיהם", מספרת עובדת שעזבה. הכוונה היא בעיקר ל"תינוקות של אורן", התלמידות המצטיינות שלו שהביא עמו ממכללת ספיר, שבה הוא מלמד. עובדת בתחנה מעידה:
"העיפו אותן כמו זבובים. מוטי הוא אדם לא נחמד, הוא כל הזמן היה אומר לנו, 'מה אתן בוכות, תגידו תודה שאני משלם לכן בכלל. אתן צריכות לשלם לי על זה שאני פותח לכן דלתות'". עובדת לשעבר מתארת את גמיש כאדם "מאוד מחובר לכמה שהוא חזק ומראה את זה כל הזמן". שדר נוסף של התחנה טוען כי "מוטי היה ילד מתלהב שמתנהג בגסות רוח וחושב שהוא יודע הכול. הוא מתחנף לחזקים ומתעמר בחלשים".
גמיש הביא איתו לרדיו גם את נירה הראל, ששימשה המזכירה של איציק בכנסת ואת עו"ד ארז צ'צ'קס, בנו של יוסי צ'צ'קס, לשעבר מנהל סניף "אגד" בעיר ואיש מפלגת העבודה, שהפך אחראי לניהול העניינים המשפטיים של הרדיו. גורם בענף הרדיו טוען כי "עם כל הכבוד, מדובר במשרד עורכי דין פצפון שאינו מתאים לייצוג של תחנת רדיו".
אורן מצדו נאלץ למלא פיו מים פעם אחר פעם כאשר עוד בת טיפוחים שלו סולקה או עזבה את התחנה מאוכזבת. באחת הפעמים תלמידה שלו קיבלה את הודעת הפיטורים שלה מהמזכירה; אורן ייעד אותה לפתוח את שידורי התחנה, גמיש חשב אחרת.
"מוטי לא ספר את שלום", מספר עובד בתחנה: "מה ניתן לצפות מתחנה ללא ביצים שבה המנכ"ל ויו"ר הדירקטוריון מפחדים או שלא מסוגלים להחליט כלום". החבר פרקש, שגם הוא משדר בתחנה, טוען כי "מוטי לא מתבייש להגיד את הדברים בפנים, הוא לא מסתיר כלום. הרבה אנשים אוהבים את הישירות הזו והחוצפה שיש לו. יש גם אנשים שלא אוהבים את הכנות שלו, אבל יש לו חוכמה בלתי רגילה".
מיד עם עזיבתו נמחק שמו של גמיש מרשימת העובדים התלויה בחדרו של אורן; אורן מיהר להשכיח את נוכחותו של גמיש בתחנת הרדיו. העניין הוא שלצד גמיש ניתן למנות שורה ארוכה של עובדים, קרוב למחצית מסגל התחנה, שכבר אינם מהווים חלק ממנה.
קשה להאמין כי קיים תקדים לכמות כזו של עובדים שעזבו מקום עבודה בזמן כה קצר. גם בגזרת הטאלנטים חלו שינויים לא מבוטלים. לוסי אהריש לדוגמה עזבה כשבועיים לאחר שתכניתה עלתה לשידור; "כולם שמעו שהיא אמרה למוטי מילה שעצבנה אותו", מתאר עובד בתחנה, "הוא אמר לה לא לדבר אליו כך, היא התעצבנה, הלכה ולא שבה".
מקרה מפורסם אף יותר הוא הפסקת עבודתו של אראל סג"ל, בעל טור ב"מעריב", חודשיים בלבד לאחר שהחל לשדר. סג"ל מסכם את התקופה: "העבודה עם מוטי הייתה חוויה רעה מאוד, אחת המגוחכות בחיי. בדיעבד היא מצחיקה אותי - אדם ללא ניסיון וללא כישרון משמש בתפקיד מעין זה. אני לא מצליח להבין את ההיגיון שבמינוי שלו לניהול תחנת רדיו או כל כלי תקשורת. באותה מידה היה ניתן למנות אותו למפקד חיל האוויר או לראש מכון ויצמן. הוא מבין בלהיות קרוב לצלחת ולג'קי וכנראה שבמדינת ישראל זה הדבר המשמעותי".
המשא ומתן הראשון שניהולו הוטל על גמיש היה מול התחנה הישנה במטרה להגיע להסכם על מחיר השכרת המבנה של התחנה והציוד המצוי בה - אינטרס כלכלי משותף לשני הצדדים. גורם בענף טוען כי "המשא ומתן התפוצץ לאחר שמוטי התערב. הוא לא הכיר את החומר וסילף את העובדות".
משא ומתן נוסף ובעל משקל רב בהרבה שלא צלח היה מול שפ"א (שירות פרסום ארצי), גוף המרכז את המפרסמים הארציים עבור תחנות הרדיו האזוריות ומקצה את זמן הפרסום ואת המחירים. גורם בכיר בענף הרדיו טוען כי "ברדיו הבירה דרשו משפ"א יותר תקציבים ונתקלו בסירוב, משום שזו תחנה חדשה ואין להם עדיין נתוני רייטינג".
בעקבות המכה שספגו, החל אחד השותפים בשליטה על הרדיו, משרד הפרסום 'אדלר~חומסקי', לנתב את הלקוחות שלו לעבוד יותר מול התחנה. בעלי ההון השולטים בתחנות רדיו אזורי אחרות הגיבו למהלך שעתיד היה לפגוע בהכנסותיהם והחליטו להוריד את העמלות שניתנות למשרד על פרסום בתחנות שבשליטתם ל~15 אחוז. ל'אדלר~חומסקי' זה הספיק, ושם החליטו לפני כשלושה חודשים למכור את מניותיהם לבן זקן, מהלך שאמור לצאת לפועל בימים הקרובים. לאחר שגם שי נשר מכר את אחזקותיו, בן זקן מחזיק כבר ב~70 אחוז ממניות הרדיו".
גורמים בענף מספרים כי שותפים נוספים הביעו עניין לסיים את השותפות, אך ברדיו מכחישים זאת מכול וכול. נועם ברמן, נציג "ארומה", אחת השותפות בבעלות על הרדיו, מסר בתגובה כי "לי לא ידוע דבר על מהלך של מכירת המניות של 'ארומה' ברדיו".
נוסף לכך, אורך מקבצי הפרסומת של רדיו הבירה תחת כהונתו של גמיש קוצר. גורם שעבד בתחנה הישנה מסביר כי "מדובר בתדר שכבר היה מתוכנת במקלטי הרדיו של המאזינים ולא תדר חדש שצריך להכניס לתודעה מאפס. מדהים שלמרות זאת הם הצליחו לאבד הרבה מפרסמים בזמן כל כך קצר". ברדיו טוענים כי זהו מהלך מתבקש וכי הפרסום שלהם ממוקד יותר והם מרוצים מנתח הפרסום.
כזכור, בראיון שהתקיים עם בן זקן בזמן ירושלים בספטמבר, אמר בעל השליטה בתחנה כי "במסגרת העקרונות שהצבנו, לא יהיו פרסומות לפלאפל ול'פיצוחי משה'. לא משנה כמה כסף הם יציעו, הם לא יהיו ברדיו הבירה. יהיו רק מפרסמים המוגדרים בינוניים ומעלה, מפרסמים ארציים רבים". כמו כן הוא הצהיר כי "התחרות שלנו, עם כל הכבוד, היא לא מהסביבה, אלא מול גלי צה"ל ורשת ב'".
כפי שהדברים נראים כעת, ספק אם בגלי צה"ל מחסירים פעימה בשל קיומה של התחנה החדשה, ונדמה כי גם הבנקים לא מתחרים ביניהם על זמן הפרסום הפנוי. עובד לשעבר טוען כי "ג'קי רצה בנקים ולא פלאפל - אז אין לו לא בנקים ולא פלאפל".
מי שבכל זאת מאזין לרדיו הבירה ודאי נתקף בתחושת דז'ה וו מצמררת כאילו כבר היה בסרט דומה. ואכן, לוח השידורים באמת מזכיר בצורה מחשידה את זה שהציגו בתחנה הקודמת. נוסף לכך, בימים אלה תלויה ועומדת תביעה מאת קברניטי התחנה הישנה בגין השימוש שנעשה על ידי רדיו הבירה בשם רדיו ירושלים.
גורם בתחנה הישנה מסביר כי "הם ניצחו במכרז תחת שם רדיו הבירה ולמעשה השימוש בשם שלנו הינו חלק ממהלך כולל שלהם לחקות אותנו ואת לוח השידורים שלנו כדי להשיב את המאזינים שאיבדו". עם זאת, צו מניעה שהגיש רדיו ירושלים נדחה ובאשר לתביעה עצמה - השופט המליץ על הליך גישור.
בלוח השידורים של התחנה פותחת את היום רויטל דהן, בדיוק כפי שעשתה בתחנה הקודמת; אחריה יש תכנית אקטואליה, כתחליף לתכנית בהגשה זוגית של ערבי ודתי - כפי שהוצע בהתמודדות על המכרז; ובהמשך ירון אילן ממשיך לשדר מוזיקה ים תיכונית, כפי שהיה גם לפני חמישה חודשים.
אגב, לפי המכרז אמורה הייתה לעלות לשידור תכנית הומור וסאטירה בהגשה זוגית, אך התכנית מוגשת על ידי אלעד עמדי, טאלנט של הרדיו הקודם. ברשות השנייה מודעים לכך שאין קשר בין המכרז ובין המציאות: "התחנה נדרשה להגיש תיקונים ללוח השידורים לשנת 2010 לאחר שחלק מהתכניות לא אושרו על ידי ועדת הרדיו", אומרים שם.
גורם בענף מסביר כי "אכן אין קשר בין המכרז ובין לוח השידורים. היה כבר רדיו כזה בסיבוב הקודם עם מוזיקה מזרחית בתור השוס הגדול וזה לא עבד גם שם. התחנה מכוונת למכנה המשותף הנמוך ביותר מתוך מחשבה שכל מה שמעניין את הירושלמים זה דאחקות זולות ומוזיקה מזרחית.
בן זקן הוכיח שברדיו הוא לא מבין וההחלטה להשקיע סכום עצום ב'שירים ושערים' היא דוגמה טובה לכך". לגבי התנהלותו המקצועית של גמיש הוא מוסיף כי "כל מי ששומע את תכנית הספורט של מישל דיין מבין שרק חברות בין מוטי ובין מישל יכולה להביא להחלטה לתת לו לערוך תכנית ספורט. אצל מוטי הכול זה חברות, אין קשר למקצועיות. עצם זה שאנשים באו לתקופה כל כך קצרה, חלקם אף לא הספיקו לעלות לשידור פעם אחת, מראה משהו על הניהול".
ואם במוזיקה חד~גונית עסקינן, מעניין לציין שבאולפני הרדיו אין תקליטייה או אפילו מדפים המיועדים לכך, ובטח שלא קו מנחה. עובדת מספרת כי "יש מלא דיסקים זרוקים על הרצפה. העובדים התבקשו להכין דיסקים בעצמם. חודש וחצי לא היו לנו עיתונים ברדיו. היינו מגיעים בבוקר ולא היה עיתון".
אחד העובדים טוען כי "מבחינה פיזית קשה מאוד לעבוד שם - הכול צפוף, אין ציוד מתאים, כל אחד עורך את המוזיקה לעצמו", ואילו עובד נוסף מעיד כי "מוטי כמעט ולא היה ברדיו. עובדים שניסו להשיג אותו לא הצליחו. וזה המנכ"ל". גורם בענף טוען כי "מוטי טוב בדיבורים. כאן הוא נבחן במעשים ובתוצאות, כך שהמילים לא יכולות לגבות כישלון לאורך זמן". יונה לעומת זאת טוען כי "הרדיו עושה עבודה יפהפייה, הוא מצליח בצורה יפה מאוד".
בשיחה שהתקיימה בין בן זקן ובין גמיש לפני שבועיים סוכם על סיום העבודה של גמיש ברדיו. גמיש טען בפני מקורביו כי הוא זה שביקש ליזום את המהלך וכי הוא כבר חתם על חוזה במקום עבודה משודרג, אלא שהוא נדרש לשלושה חודשים של צינון לפני כניסתו לתפקיד.
כמו כן, הוא טוען כי אנשים יהיו מופתעים מהמעמד החדש ויאכלו את הכובע. מנגד טוענים גורמים ברדיו כי גמיש פוטר בעקבות כישלון בגיוס זמן פרסום לרדיו. גמיש הכחיש בפני מקורביו מכול וכול כי הקידום יגיע בדמותו של ניהול ערוץ 24, כפי שפורסם באתרי הברנז'ה.
גורם בזכיינית ערוץ 2 "קשת" אמר שאין שחר לשמועות בעניין. גם טל עזריה, הדוברת של הערוץ, מסרה כי "אין לכך שום בסיס וגמיש לא מועמד לתפקיד כלשהו בערוץ 24". בכל מקרה אף אחד לא ממש מודאג לגבי עתידו של גמיש, ויונה מזכיר בהתלהבות את חגיגות יום ההולדת האחרונות שלו:
"ראית מי היה שם? אתה מבין שאוהבים את הבחור הזה. אתה תבקש ממנו משהו והוא יקפוץ כדי לעזור לך, אין הרבה אנשים כאלה. אני בטוח שהוא יצליח בעתיד". יועץ התקשורת וחברו של גמיש ליאור מאי מתאר את גמיש כ"בחור סופר מוכשר וחבר מצוין שיגיע רחוק", ואף שפרמן נאלץ להסכים כי "גמיש הוא מלך העסקנים. בכל פעם שבה הוא מסולק מתפקיד הוא עף למעלה לתפקיד בכיר יותר".
כך או כך, אין ספק כי לגמיש יש עתיד, וניתן לצפות כי הוא ורוד. עם מערכת קשרים עצומה כפי שהשכיל לבנות בעיר מקומו בעסקונה הפוליטית מובטח. הוא מסרב כאמור להסגיר לאן מועדות פניו, אך לאיש אין ספק בכך שהוא יתקדם. מרדיו ירושלים נמסר בתגובה כי "בעל השליטה ברדיו, ג'קי בן זקן אכן הגיש הצעת רכש ולגבי יואב גרוס ובני מנשה יש סיכום לרכישת המניות. הרדיו עומד בכל התכניות העסקיות שהציב לעצמו בתחילת הדרך ואף מעבר לזה. מדיניות הרדיו לגבי עסקים קטנים, בינוניים או גדולים היא על בסיס עסקים איכותיים. ההתקשרות עם מוטי גמיש הסתיימה ברוח טובה.
"מטבע הדברים בהקמת עסק חדש, במיוחד ברמות כאלה ובגדלים כאלה טבעי שיש תחלופה של עובדים. לגבי אראל סג"ל הוחלט בהסכמה על ביטול התכנית. ניר שלום לא היה יועץ בשום שלב ברדיו ירושלים.
"אבי בלשניקוב מעולם לא השתתף בישיבת דירקטוריון ומרגע היותו חבר דירקטוריון בערוץ 10 התפטר מדירקטוריון רדיו ירושלים. כל התנהלות לוח השידורים של רדיו ירושלים מתואמת מול הרשות השנייה ועומדת בתנאי המכרז. לגבי עמדת רדיו הבירה מול התביעה של התחנה הקודמת - אין מחלוקת שעמדתנו קיבלה את אישור בית המשפט בכל השלבים ולכן ניצחנו בתביעה".
מהרשות השנייה נמסר בתגובה כי "משפנו מרדיו הבירה לאשר את מינויו של גמיש כמנכ"ל נוסף לעניינים מסחריים וניהוליים, אישרה המועצה את המינוי תוך התניה כי אורן ימשיך לכהן בתפקידו כמנכ"ל תוכן. בעל הזיכיון הגיש בקשה למינוי של בלשניקוב לדירקטור מטעמו. הנושא נבחן ואושר בהתאם לחוק הרשות השנייה והזיכיון, לאחר שבלשניקוב המציא פרטים כנדרש. יצוין כי לאחרונה הודיע בלשניקוב על פרישתו מדירקטוריון רדיו הבירה".
סירבו להגיב לכתבה: אייל חומסקי, שי נשר, שלום אורן, משה שלונסקי ושפ"א.
מוטי גמיש סירב להגיב לכתבה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם