מנגבים את הדמעות: הצרות הצרורות של חומוס גבעתיים
13 שנים לאחר פתיחתו של חומוס גבעתיים ברחוב כנצלסון נקלעו הבעלים איתן וצפי מרסי לחובות, ולאחרונה נסגרו שני סניפים של הרשת הפופולרית. נציג המשפחה: "נפלנו לתרגיל עוקץ"
שנים אחדות לאחר התבססות הסניף הראשון החלו להיפתח בערי הסביבה כמה וכמה סניפים של חומוס גבעתיים, רובם בידי זכיינים. לרגע נראה שסיפור ההצלחה מכפיל ומשלש את עצמו, אבל מתברר שלא הכול דבש וצלחות חומוס גדושות וחלקות. לפני כחודש הופתעו הלקוחות הקבועים של הסניף הראשון בכצנלסון לגלות שהוא סגור, בדיוק כמו הסניף ברחוב כורזין באזור התעשייה של גבעתיים.
בירור העלה שאיתן וצפי מרסי, הבעלים של החומוסייה, הכריזו על פשיטת רגל. זאת ועוד, לפני כמה חודשים נפרדו בני הזוג, וחמישים אחוזים מהבעלות על המותג חומוס גבעתיים נמכרו לזכיין נוסף. עוד מתברר שכל סוגיית הבעלות על המותג והפעלתו בין בעלי השליטה השונים נמצאת כעת בהליך משפטי, שעל חלקו מוטל צו איסור פרסום. יהיו אשר יהיו תוצאות המשפט, דבר אחד ברור: משפחת מרסי הפושטת רגל הותירה לא מעט חובות, וללא הזהרה מוקדמת סגרה לאחרונה את שני סניפיה.
"הם גדלו במכה, פתחו המון סניפים בבת אחת בלי הון עצמי, ועשו טעויות עסקיות", מסביר גורם המעורה בפרשה, שטוען כי משפחת מרסי הייתה נתונה בקשיים כלכליים עוד לפני שפתחה את החומוסייה הראשונה. "כמו לחייבים רבים, גם להם יש כוח שכנוע אדיר. התוצאה היא שהם חייבים כיום כספים רבים - לבנקים, לספקים ולאנשים פרטיים. הם חיו ברמת חיים גבוהה מאוד, לקחו הלוואות רבות - ונפלו. עכשיו הם גם צריכים להתמודד עם כמה עובדים לשעבר שטוענים כי הם השתכרו מתחת לשכר המינימום וגם לא קיבלו פיצויים".
כשהייתה החומוסייה בכצנלסון לרשת בת כעשרה סניפים, רק התגברו הבעיות. כיום פועל בקריית אונו סניף שמנוהל על ידי זכיין פרטי, וזכיין נוסף מחזיק בסניף בקניון רמת אביב.
עם זאת, הסניף בכצנלסון החל לפעול מחדש לפני כמה ימים, בפיקוח נאמן של בית המשפט. "המותג חומוס גבעתיים סובל מאוד", מציין אחד מנאמני המקום. "אפילו שהזכיינים בסניפים האחרים מנהלים עסקים תקינים ומצליחים".
שמץ מהדרך שפעל בה הסניף הראשון של הרשת ברחוב כצנלסון אפשר ללמוד מהמשפט המתנהל בבית הדין לעבודה בתל אביב נגד בני הזוג מרסי, בטענה כי העסיקו בנצלנות את אחד מהוותיקים שבעובדיהם - פליט מאריתראה שקיבל בשנות התשעים מקלט מדיני בישראל.
טדרוס דסטה (29) הועסק בסניף הראשון משנת 1999 ולמשך שמונה שנים, בין השאר במטבח המסעדה וכאחראי לעבודות הניקיון. לטענת דסטה, הוא הועסק בין 12 ל-14 שעות ביום (כ-70 שעות בשבוע), אך לא קיבל את השכר ואת התנאים המגיעים לו. כעת הוא תובע מבני הזוג סכום של 338 אלף שקלים באמצעות עורכת הדין עדנה מרין, שמייצגת אותו מטעם ארגון הסיוע לעובדים הזרים "קו לעובד".
"עבדתי שם מבוקר עד ערב, ראשון עד חמישי מ-10:00 בבוקר עד 22:00 בלילה או חצות, לפי הצורך", טוען דסטה בכתב התביעה. "גם בימי שישי ובערבי חג הייתי עובד עד שעה מאוחרת מאוד. עשיתי הכול חוץ מחומוס, וגם בזה הייתי עוזר".
לטענת התביעה, בני הזוג מרסי ניצלו את מעמדו של דסטה כפליט חסר כול. "במקום להעסיק שני אנשים, הם העסיקו אחד בפרך, ושילמו לו פחות ממה שהיה צריך", טוענת עורכת הדין מרין. "הם שילמו לו לא על פי התעריף שנקבע בין הצדדים אלא פחות משכר מינימום, הם לא שילמו לו על שעות נוספות, לא נתנו לו דמי הבראה, לא אפשרו לו לצאת לחופשות, חייבו אותו לעבוד בימי החג הנוצריים ובימי החג הלאומיים של אריתראה, ואת מרבית התשלומים העבירו לו ב'שחור', בלי תלושי משכורת ובלי רישום".
ב-2003 פיטרה צפי מרסי את דסטה, לאחר עימות ביניהם במטבח. לטענתו, הפיטורים היו מידיים וללא פיצויים. למרות זאת, כעבור שנה פנה איתן מרסי לדסטה, וביקש שישוב לעבוד בחומוסייה. דסטה טוען כי הסכים לשוב לאחר שהובטח לו כי ירוויח 25 שקלים לשעה, נטו ובמזומן, אך גם אז לא זכה לקבל את המגיע לו.
"איתן מרסי הפר את חוק שכר המינימום הפרה גסה, הערים על דסטה ועל רשויות המס והפר את החוק", נכתב בכתב התביעה. באוגוסט 2007 שוב פוטר דסטה, לאחר ויכוח עם בתם של בני הזוג. מאוחר יותר טענה המשפחה כי דסטה איים על הבת בסכין. דסטה, שמועסק כיום בחנות בגדים ומתפרנס גם מעבודות ניקיון, שולל את הטענה הזו מכול וכול.
בכתב ההגנה שהגיש איתן מרסי לתביעה, נכתב כי טענותיו של דסטה קנטרניות ומופרכות וכי הוא קיבל את כל הסכומים המגיעים לו. עוד נטען כי בתקופת ההעסקה הראשונה דסטה עזב מרצונו, ולא פוטר. בפעם השנייה, כך נטען, איים דסטה על הבת בסכין, והוא לא היה זכאי כלל לפיצויי פיטורים. עוד טוען מרסי כי דסטה עבד בסניף תשע שעות ביום בלבד, מהן היה בהפסקה שלוש שעות.
עורך הדין אסף שרעף, המייצג את איתן מרסי בענייניו העסקיים (אך לא בתביעה שהגיש נגדו טדרוס דסטה), מסר בתגובה: "מרשי דוחה את הטענות המובאות בכתבה מכול וכול. מרשי נפל קרבן לתרגיל עוקץ של שותפיו העסקיים. מרשי עמל במשך שנים רבות לבניית המותג חומוס גבעתיים, ובנה אותו במו ידיו. מרשי איבד את מפעל חייו בשל תרגיל עוקץ. בימים אלו שוקד משרדנו על תביעה ענקית נגד שותפיו של מרשנו, כדי להשיב לו את שמו הטוב והכספים שנגזלו ממנו".
בנוגע לתביעה בעניין טדרוס דסטה מסר איתן מרסי: "בהתחלה העסקתי אותו על בסיס מזומן, כי הוא היה פליט ולא החזיק תעודות זהות. בנוגע לתביעת הפיצויים - נתתי לו את כל מה שמגיע לו".
צפי מרסי סירבה להגיב לכתבה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם