מאזו אהבה: חוויות ממועדון הסאדו-מאזו "הממלכה"

הצלפות, קשירות, בדיקות רקטליות, טפטופי שעווה רותחת ועוד. כתב זמן תל אביב יצא ל"הממלכה", המקום בו הנשים הן מלכות והגברים הם עבדים נרצעים, נתלה באזיקים מהתקרה ורץ לספר לחבר'ה

יונתן אסתרקין | 10/2/2010 16:03

"אני אלכס", אמרה האישה בטלפון. "דומינה אלכס. הגבירה אלכס בשבילך. תגיע לרחוב איקס (הפרטים שמורים במערכת) בתל אביב, ומשם תתקשר שוב", אמרה וניתקה. התחלתי לצעוד לכיוון בחיפוש אחר "הממלכה", שמו החדש של המקום, אשר היה קרוי פעם "מרתף העינויים" ואשר כשמו כן הוא, מקום שגברים באים אליו ומשלמים כסף כדי שיענו אותם. פשוט כך.

ברחוב האמור התקשרתי שוב. "תגיע למספר (שמור במערכת) ותתקשר", אמרה אלכס וניתקה. בדרך גם הייתה שיחה מהמערכת שמספרת כמה החברים ב"ממלכת העינויים" נבהלו מהאופציה שעיתונאי חטטני עם יומרות של רפי גינת יגיע לביקור, אבל נרגעו אחרי שהובטח להם שהשוטים ומצבטי הפטמות של "הממלכה" לא יעמדו במרכזו של תחקיר "כלבוטק".

בעל ''הממלכה'' ליידי אלכס. הבעל היה קצת לחוץ צילום: אמיר מאירי

כשהגעתי לבניין התקשרתי שוב. "יש כניסה אחורית לבניין, תיכנס משם ותעלה לקומה שלישית", הסבירה לי. מה אומר ומה אגיד, השב"כ כנראה סודי קצת פחות מהחבר'ה האלה. כמו בתזמון מראש, הדבר הראשון שנשמע באוזניי כשנפתחה הדלת לדירה התל אביבית הישנה, שחדר העינויים "הממלכה" פועל בה, היה כמובן רעש של צליפת שוט שבקע מאחד החדרים.

ברגע הראשון הבחנתי בניגוד הבולט שבין קול צליפת השוט, הקיר השחור שמולי, הצלב הגדול ממתכת, שנועד שיחברו אליו ידיים ורגליים, והנרות על הרצפה, ובין רצפת הדירה המרוצפת בלטות תל אביביות מצויות. נדמה שהניגודים דרים בשלום גם אצל מפעילות המקום.

אלכס, בעלת הבית, היא אישה גבוהה וסקסית ממוצא מזרח אירופי, לבושה בגדים שחורים ומגפיים גבוהים של עשרים סנטימטרים. בטי, האחראית לטלפונים, בניגוד לצפוי, נראית דווקא כמו

גננת שמנמנה, חביבה ולא מזיקה בגיל העמידה. מזכירה במקצת את גיטי, הגננת שלי מגיל חמש.

הניגודיות הזו נמשכת כשאנחנו נכנסים לחדרון קטן, מלא שרשרות וספות אדומות, שהוא חדר ההמתנה של המקום; ואז, על קפה שחור ועוגיות, ניסיתי להבין מאלכס איך אישה מן היישוב מחליטה בוקר אחד להפוך למלכת סאדו.

"אני הייתי מנהלת פרויקטים בהיי-טק", צוחקת אלכס וצחוקה מתגבר כשאני פותח זוג עיני צלחת. "ואת עולם הסאדו הכרתי רק בצורה שטחית וכמשהו פרטי.

האמת שהסיבה שנכנסתי לזה היתה הכי פרוזאית בעולם: נולדו לי שלושה ילדים, ראיתי שבעולם ההיי טק אני חוזרת בכל יום הביתה ב-20:00 בערב ולא מספיקה בכלל לראות אותם, אז חיפשתי משהו אחר. ראיתי מודעה בעיתון על משרה מ-10:00 עד 16:00 והתלהבתי. רק כשהתקשרתי לכאן גיליתי שהמשרה היא של מלכת סאדו בתשלום".

תשמעי, זה די מפחיד אם כל אישה שלא מבלה מספיק זמן עם הילדים תתחיל להרביץ חופשי.
"ברור שיש אלמנטים באישיות שלוקחים לשם. לא כל אחת יכולה להיות מלכת סאדו. יש בזה משהו קשה מאוד ושוחק מאוד, וצריך מבנה אישיות מיוחד. אני אישה שאוהבת שדברים קורים כמו שהיא רוצה, שעושים מה שאני אומרת, שיש סדר. ככה הייתי גם בתור בוסית בהיי טק".

איך בעלך מסתדר עם העבודה שלך?
"בהתחלה הוא היה קצת לחוץ כי יש בזה משהו מיני. אפילו שאני נמנעת ממגע מיני של ממש, ברור שיש פה משהו טיזרי ומיני, אבל הרגעתי אותו. הבאתי אותו אתי לכמה סשנים, לצפות בי ואחר כך גם להשתתף, פעם כשולט ופעם כנשלט, והוא ראה שיש הפרדה מושלמת בין האישה שלו ובין מלכת הסאדו. היום הוא בסדר גמור עם זה, ואת חיי המין שלנו זה כמובן שיפר מאוד".

"אכלת את הכריך? יופי מתוק שלי"

כאילו כדי להדגיש את הנקודה הזו, של שילוב חיים נורמליים עם עולם השליטה, בעודנו ישובים בין השרשרות והמצבטים מצלצל הטלפון הסלולרי שלה. על הקו - בנה הקטן. בבת אחת ליידי אלכס התמירה הופכת לחתלתולה אימהית ודאגנית: "אכלת את הכריך? יופי מתוק שלי. עד הסוף? יופי חמוד. וגם את הבננה? מצוין. אני אוהבת אותך. לילה טוב".

"אצל 90 אחוז מהגברים יש חלק שנהנה ששולטים בו" צילום: אמיר מאירי

ממש אמא אווזה.
"אני לא מרשה לאף אחד להתקשר אלי לעבודה, אבל אני חורגת ממנהגי בערב, כשהם הולכים לישון ואני פה. זה נדיר כי אני משתדלת להיות בבית, אבל עכשיו פתחנו מחדש וכאלה, אז לפעמים יוצא לי להיות פה יותר. טוב. אתה רוצה לראות את חדרי העינויים?".

בשנייה הזו נדמה לי שאני קולט זיק מאיים משהו בעיניה של בטי, שהייתה לפני שנייה רק גננת חביבה, ועונה בחשש: "או-קי, תכף תראי לי את חדרי העינויים. עוד מעט, בסדר?".

בטי בתגובה מזנקת כנמר אלי טרף: "אבל אתה לא יכול להיכנס לשם לבוש, אתה יודע... כן?".

צלצול הטלפון ב"ממלכה" גואל אותי מייסוריי. בבת אחת נעלם מבט הטורפת של בטי, ובמקומו עולה מבט של פקידה פלוגתית משועממת מעט. "כן... כן..." היא אומרת לגברבר הסקרן שבצד השני של הקו בטון של מי שמקריאה את רשימת סרטי היום בסינמטק. "היום יש לנו את דומינה שירז ואת ליידי
אלכס".

"זאת שיחה נורמלית יחסית", מבהירה מיד ליידי אלכס, "אבל יש שיחות... שלא נדע".

מה לדוגמה?
"יש לנו אחד עם קול כזה, שאי אפשר לטעות בו, עם מבטא פרסי כבד, שתמיד מתקשר. עכשיו הוא לא
יכול לבוא, הוא לא רצוי פה, אז הוא רק מתקשר ותמיד השיחה אתו נגמרת בזה שהוא שואל: 'אז תגידי, קודם את נותנת לי למצוץ את הדילדו ואז דופקת אותי או שקודם את דופקת אותי ואז נותנת לי למצוץ את הדילדו?' ותחשוב שכל זה במבטא של אחמדינג'אד, זה הכי קורע".

רגע, רגע, אבל למה הוא לא רצוי פה?
"הוא לא רצוי פה כי הוא דרש דברים שהוא לא יכול לקבל", היא עוטה ארשת רצינית, "וכשהוא לא קיבל, הוא נעשה אלים. אלה שני גבולות מבחינתנו: גם סקס וגם אלימות. אז העפנו אותו. ומיד".

להביא את השוט?

אז מסתבר שיש כללים בשיגעון. "חדר העינויים", או "הממלכה" בשמו החדש, מספק הגשמת פנטזיות שליטה של נשים לגברים החפצים בכך ובמגוון אדיר ובלתי נגמר. "הממלכה" פתוחה מ-10:00 בבוקר עד חצות, שתי בנות נמצאות בכל משמרת, ובסך הכול עובדות במקום שש בנות, כולל אלכס עצמה.

"הממלכה". בלי יחסי מין צילום: אמיר מאירי

בתפריט: הצלפות, טפטופי שעווה רותחת, קשירות, השפלות שונות, משחקי תפקידים, הפרשות למיניהן. הכול מהכול, לפי בקשת הלקוח.

אבל יש איסור אחד, שלאף לקוח אסור להפר: בלי סקס. כן, אסור בתכלית האיסור לקליינט לגעת בשום צורה בבחורה וגם לבחורות אסור לקיים מגע מיני עם הלקוח. זה, לדברי אלכס, החידוש הגדול שהיא הביאה אתה כשהמקום עבר לבעלותה לפני כחודשיים.

"המקום היה קיים חמש שנים", אומרת אלכס. "בעבר היו פה בנות שהיו ליברליות יותר והסכימו לעשות כל מיני דברים כאלה עם לקוחות, ולקוח שהיה רגיל לזה ומגיע עכשיו מצפה לפעמים לדברים אחרים, אבל זה הכל דברים מהעבר. עכשיו זה כבר לא קורה".

אבל למה ויתרת על הסקס? יכולת להרוויח הרבה יותר כסף.
"נכון, יכולתי, אבל אני לא רוצה להיות מקושרת לתוך עולם הזנות. ברגע שמשלמים על סקס, לא משנה אם זה בשליטה או לא בשליטה, זה הופך לממש זנות. חוץ מזה, זה לא היגייני. בעולם הזנות אתה יכול לשים קונדום על הזין וזהו. אתה מוגן. בעולם השליטה, אם עבד רוצה ללקק למלכה בין הרגליים, אי אפשר לשים קונדום, וזה כבר מגע לא היגייני.

"שלא תבין אותי לא נכון, אני חושבת שסקס עם שליטה זה אחד הדברים הכי יפים ונפלאים, אבל זה בחיים האישיים. כבעלת עסק אני לא רוצה להתעסק בעולם הזה".

איך את יכולה לדעת אם הבנות, כשהן לבד עם הלקוח בחדר, לא עושות אקסטרות עבור אקסטרה כסף?
"אני לא יכולה לדעת במיליון אחוז. אין מצלמות, אבל אני מאמינה וסומכת על הבנות שעובדות פה, ודאגתי שכאלה שהיתה להן לדעתי בעיית אמינות או מקצועיות לא יהיו פה. אין דבר כזה להבריז ללקוח שקבע אתך, אין דבר כזה לסיים סשן אחרי חצי שעה אם הלקוח שילם על שעה, אין דבר כזה לקחת מלקוח כסף בלי להגיד לי וכל מיני כאלה".

כמה עולה סשן?
"זה נע בין 250 ל-550, תלוי כמה הוא מסובך וכמה המלכה ותיקה ומנוסה. ככל שהדבר קיצוני יותר, זה עולה יותר. נגיד ביזאר קשה, שזה למעשה לעשות קקי על הקליינט, הוא יקר יחסית. גם פטיש שקשור למחטים, לציוד רפואי, הוא יקר כי יש הרבה ציוד שצריך לספק, והמלכה צריכה לעבור ממש הכשרה רפואית מסוימת. זה כמו ללכת לספר מתחיל לעומת ספר ותיק".

לא יודע איפה את מסתפרת, אבל ברצינות, כשאת הולכת לספר יש בסוף תספורת, אפשר להגיד אם היא יפה יותר או פחות. איך יודעים אם מלכת סאדו טובה?
"יש מונח בעולם השליטה שנקרא 'ספייס'. 'ספייס', כי זה סוג של ריחוף. זו חוויה מדהימה, אופוריה, פורקן אדיר, רעידות בכל הגוף כמו אורגזמה, אבל הרבה יותר חזק. מבחינה ביולוגית, זה נובע משחרור גדול של אנדרופינים ואדרנלין שעולים לרמות קיצוניות בגלל כאב או התרגשות וגירוי קיצוניים, אבל כל אדם קצת שונה בתגובות הפיזיות שלו.

"מלכה טובה תדע להעריך מה הגבולות שלך, איך להביא אותך בהדרגה עד לסף שלך, איך לרגש אותך ואיך לגרום לך כאב או גירוי בדיוק ברמה ובצורה שמתאימה לך ושתביא אותך לספייס הכי טוב".

המממ. אני מיד רץ לקשור את עצמי לקיר.
כשבטי הגננת שומעת את זה, היא מתפרצת לשיחה בהתלהבות: "באמת? אז להביא את השוט?".

לא. לא באמת. קרייזי ליידי.
"טוב", אומרת אלכס. "בוא נלך לראות את החדרים".

דומינה שירז מתחילה להתרגז

אנחנו פוסעים לתוך שני חדרים - אחד אדום ואחד שחור. שניהם משופעים מתלים מתוחכמים עם גלגלות מהתקרה, עשרות שוטים שונים, דילדואים בגדלים שאפשר לנהוג בהם הביתה, מצבטים, נדנדות, כלובים, כיסויי עיניים, מחסומי פה ובקיצור - ערכה בסיסית לחוקר השב"כ המתחיל.

דומינה שירז: "כבר היו לי שופטים, קצינים, אנשי עסקים, הכול" צילום: אמיר מאירי

בחדר השחור מחכה הפתעה - דומינה שירז. אחת העובדות הוותיקות במקום בדיוק גמרה סשן עם לקוח, והיא מצטרפת אלינו בחדווה. היא שחרחורת, קטנה ונאה בגרבונים ובחוטיני, שלא משאירים הרבה מקום לדמיון, ונראה שהיא, איך לומר, ממש אוהבת את העבודה שלה.

"זה העיתונאי", מציגה אותי אלכס, "והוא לא מבין למה אנשים נהנים להיות נשלטים".

"באמת?", מגחכת שירז בצורה מופגנת. "שתדע לך, אצל תשעים אחוז מהגברים יש חלק שנהנה ששולטים בו, וככל שהם בעמדות בכירות יותר, ככה הם קיצוניים יותר בנשלטות שלהם. כבר היו לי שופטים, עורכי דין, קצינים, אנשי עסקים, הכול. בוא נתערב שבשיחה של חמש דקות אתך אני מוצאת משהו שאתה תיהנה ממנו".

"אולי כדאי שתעשו שיחת תיאום ציפיות ותראו לאן אתם זורמים", מציעה אלכס בערמומיות ומשאירה אותנו לבד.

מה זה לעזאזל "שיחת תיאום ציפיות"?
שירז: "זו השיחה הראשונית בין העבד לגבירה. בשיחה הזאת מנסים להגדיר כללים, בדיוק מה הוא אוהב, ואיפה עוברים הגבולות גם שלו וגם שלי. במקרה שלך נניח, מישהו שאין לו ניסיון, אני יכולה להציע דברים עד שמשהו שאני מציעה מדליק אותו".

או-קי, אז מה בתפריט?
"קשירות? הצלפות? ספנקינג בטוסיק? הערצת כפות רגליים? אינפנטליזם, שזה לחזור להיות תינוק עם בקבוק, מוצץ, חיתול והכול? אחות סקסית שבודקת רקטלית? שוטרת שלוקחת שבוי לכלוב, עושה עליו חיפוש וחוקרת אותו? פוני פליי, שזה אנשים שאוהבים שרוכבים עליהם כמו סוסים? שתן?".

או מיי גוד. למה שמישהו ייהנה מזה? ועוד בסוף זה נגמר בלי סקס.
"דווקא כי זה בלי סקס. זה מביא את הגירוי שלך למקסימום. יש אנשים שאומרים שזה נותן להם תחושה של חיים. נו, אז מה אתה רוצה לעשות?".

קליינט חדש בדיוק נכנס, ומציל אותי מציפורניה המטופחות של שירז, ונדמה לי שהיא מתחילה להתרגז במקצת מכך שלא הבעתי התלהבות מהצעתה הנדיבה לבדיקה רקטלית אינטימית. אלכס חוזרת לחדר, ואני שואל אותה על הפרופיל הטיפוסי של הלקוחות שלה.

"הייתי אומרת שאין ממש פרופיל", היא מסבירה, "יש מכל הקצוות ומכל הסוגים. אולי רק שווה לציין שבערך שלושים אחוז שמגיעים הם חרדים ושלושים אחוז הם ערבים. אלה שתי קבוצות שמגיעות יותר מהאחוז שלהן באוכלוסייה, אני מניחה. מן הסתם, זה משום שאלה חברות סגורות יותר וקשה להם יותר למצוא את הדברים האלה. חוץ מכשהם מגיעים לפה, כמובן".

מה הדבר הכי קיצוני שעשית?
"אני הכי אוהבת הפקות גדולות", היא מתרגשת, "לצאת מהשגרה של חדר העינויים וממש ללכת רחוק עם פנטזיה. היה לי לקוח אחד שגר בחו"ל והגיע במיוחד להפקה שעשינו בשבילו כי הפנטזיה שלו היא שיאכלו אותו".

אה?????
"כן, כן. ברור שלא עשיתי את זה, אבל עשינו הכי קרוב שאפשר. ארגנו אירוע של ארוחת ערב. הבאתי כמה בנות, כולן בשמלות ערב, קשרנו את הבחור עירום לשולחן, כולן ישבו, שתו יין, העברנו סכין קהה על הגוף שלו, כאילו חותכים אותו, ובשיא הערב קרענו לגזרים בידיים כמה עופות שהבאנו, מרחנו עליו, ואכלנו אותם מהגוף שלו. הוא נכנס לספייס מטורף רק מההתרגשות ומהגשמת הפנטזיה".

טוב, מצטער, אני פשוט לא מבין את זה.
"אתה חייב לנסות. רוצה? בוא, נתחיל עם משהו קליל, רק בשביל הדוגמה".

בעודי תוהה אם גם לבן כספית קורים דברים כאלה כשהוא יוצא לשטח, היא מנצלת את חוסר תשומת הלב שלי, וקושרת אותי באזיקים למוט שמחובר לתקרה בגלגלת. אז, כשאני כבר באמת לא יכול לזוז, היא מושכת את המוט למעלה, ופתאום אני מוצא את עצמי תלוי בתנוחת ישו.

כדי להוסיף לאווירה, ליידי אלכס מתחילה לחוג סביבי, מלחששת לחשושים ארוטיים, ופתאום, בלי הכנה מראש, היא תופסת את מפשעתי בבוטות. בדיוק ברגע השיא, בטי מופיעה פתאום בדלת החדר ומביטה בנעשה בעניין.

שנייה לפני הצליבה, ליידי אלכס מחליטה להוריד אותי מהתקרה, אבל אז היא מגיעה למסקנה שעוד לא התנסיתי מספיק. כמה שניות לאחר מכן, עוד לפני שהספקתי להתרגל לתחושת החופש הפתאומית, היא מושיבה אותי על כיסא, וכשידיי אזוקות מאחורי גבי היא מתיישבת עליי, פניה מתקרבים אליי ומרפרפים על צווארי.

לא אכחיש, התעוררות מסוימת נרשמה. כן, יש משהו מגרה באבדן השליטה ובעיכוב הגירוי. כשאתה לא יכול לזוז, רק היא קובעת מה יקרה ומתי, אין ספק שזה מגביר את הגירוי. ואז, מבט אחד בחיוך שזורח על פניה של בטי הצופה בי מן הצד, בטח מדמיינת אותי מתנדנד הפוך, כשאני קשור לתקרה מהרגליים. היה כואב, אבל נעים, אני חושב לעצמי, אבל אולי כדאי שאפרוש בשיא.