עושה בית ספר: כך קמה אימפריית השיעורים הפרטיים של רועי קריב
מאות תלמידים, מחזור של מאות אלפי שקלים בשנה, קומה שלמה ברמת החי"ל והקפצת ממוצעי הבגרות של תיכוני הסביבה. עם קצת אמביציה ויצירתיות הפך רועי קריב, צעיר בן 32, לבעל אימפריית שיעורים פרטיים בצפון תל אביב
לכאורה מדובר בנוסחה משעממת שלמדנו (ומאז גם שכחנו) לפני כמה שנים לבגרות באזרחות, אולם המקצב שהתלמידים מדקלמים בו את המילים מצליח - במידת מה - להפיח במשמעותן חיים חדשים.
כשעה לאחר המופע הקצרצר נאלצו התלמידים לתרגם את הגרסאות החרוזות לתשובות לקוניות במבחן הבגרות באזרחות, שהתקיים השבוע. דרך אגב, תהליך הלימוד האמנותי הזה בא לידי ביטוי גם במקצועות נוספים. בלשון יש הכי הרבה שירים למשל:
"בין נושא לנשוא לוואים תמיד יהיו? או "פיעל, פועל והתפעל, דגש בעין חוק ברזל". רועי קריב, בעל זכויות היוצרים ואבי העסק המשגשג לשיעורים פרטיים במקצועות שונים, קורא לדקלומים האלה "מנטרות", ואת המנטרות האלה מאות תלמידים מתל אביב ומהערים הסמוכות משננים מדי שנה במסעם לקראת קבלת תעודת הבגרות הנכספת.
כמעט כמו כל דבר אחר, גם המפעל הזה התחיל בקטן: בזמן שירותו הצבאי של קריב במודיעין (הוא חזר מדי יום הביתה) הוא לימד שיעורים פרטיים בלשון. עם שחרורו הוא פתח עוסק מורשה, והחל ללמד, מלבד לשון, גם את המקצועות היסטוריה ואזרחות.
בשנת 2002, כשהגיע למצב של "אובר בוקינג", החל לגייס למרכז שהקים בבבלי, שכונת הולדתו, מורים שילמדו את שלושת המקצועות אשר הוא לימד, ובשנת 2004 כבר העסיק מורים בכל המקצועות העיקריים לבגרות.
לפני כשנתיים עבר המרכז שבבעלותו - "המרכז להוראה פרטית - רועי קריב" - למשכנו הנוכחי, והתפרס על פני כמעט קומה שלמה בבניין משרדים באזור התעשייה של רמת החי"ל, וקריב בן ה-32 הפך לאימפריה של ממש עם צוות של ארבעים מורים, כ-450 תלמידים בכיתות ט-י"ב ממרבית תיכוני העיר ותכניות להתרחבות.
מלבד זה, לאחרונה פתח קריב בשכונת המשתלה סניף של שיעורים פרטיים בשם "הלימודייה לתלמידי כיתות א-ח". במרכז להוראה של קריב מלמדים את כל מקצועות הבגרות, ובכללם פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, ערבית וצרפתית, והתלמידים לומדים בקבוצות גדולות או קטנות או ביחי - דות עם המורה.
לפני מבחני המגן והבגרות הם מגיעים לימי לימוד מרוכזים, שבמרכז הלימודי נודעים יותר בשם "מרתונים". לכל מקצוע יש חדר משלו, שזכה גם לכינוי משלו. למשל:
חדר האנגלית נקרא "מדונה", חדר המתמטיקה נקרא "פאי", חדר ההיסטוריה נקרא "הרצל", חדר הלשון נקרא "אליעזר", וחדר האזרחות נקרא "רופאייזן" (האח דניאל רופאייזן, בחורציק שהפרשה בעניינו הולידה תיקון לחוק השבות, למי שהספיק לשכוח או לא ידע זאת מעולם).
בתחילת כל שיעור ניתנים סיכומי השיעור כדי שהתלמידים יוכלו להתרכז במורה ולהפנות אליו את תשומת לבם. "המחיר הוא שאתה חייב שיהיו לך מורים כריזמטיים, שידברו עם הידיים, ויבנו דקלומים קצרים כמנטרות", מספר קריב.
"כל המורים הוכשרו ללמד בשיטת ההוראה שלי מתוך הבטחה להורים שאם לא רועי, אז לפחות השיטה של רועי. החפיפה של כל אחד מהם נעשתה כך שלא יהיה הבדל בין המורים השונים וכדי שאם תלמידים יפגשו אותי במרתון הם לא יוכלו לטעון שלמדו בשיטה אחרת".
מלבד תכנית השיעורים הפרטיים המופעלת במרכז בשעות אחר הצהריים והמורה רוני רמות אחראית לה, קיים אפיק בשם "התכנית להגשמה עצמית", שפועל במקום בשנים האחרונות בשעות הבוקר. מדובר בתכנית שהיא מסגרת חלופית עבור תלמידים שאינם חפצים ללמוד עוד בבתי הספר הרגילים, ולדברי קריב, "צוות המרכז תופר לכל אחד מהם חליפה למידותיו": כמות שעות ומקצועות מסוימים וחלוקתם לכל סמסטר.
כחלק מן התכנית מועברים לתלמידים גם ערכי חינוך כמו מסע מברלין לפולין, טיולים שנתיים (השנה הטיול הוא לאזור הכינרת), סיור לכנסת ולבית המשפט העליון לתלמידי האזרחות ושעת "אמיר" - השם החלופי שניתן במרכז לשיעור החברה הנודע לשמצה ולהברזות הרבות ממנו, על שם מנהל תכנית הבוקר אמיר ליס.
בשנה הראשונה של התכנית היו בה 18 תלמידים, והיום, לאחר ארבע שנים, יש בה שישים. תלמידי התכנית כנראה מאוד לא אוהבים את מוסדות החינוך הפורמליים, שכן הם (כלומר הוריהם) מוכנים לשלם על הלימודים הייחודיים כארבעים אלף שקלים לשנה (בין תלמידי תכנית ההגשמה נמצא כדורגלן קבוצת הנערים של מכבי תל אביב ותושב שכונת צהלה עמרי אלטמן). יש לציין כי גם השיעורים הפרטיים המתקיימים אחר הצהריים אינם זולים: 160 שקלים לשישים דקות.
אוכלוסיית העיר המזינה את המרכז של קריב מורכבת בעיקר מהתיכונים עירוני י"ד, אליאנס, ליידי דייויס, עירוני ד? ותיכון חדש הצפוניים. כדי לסבר את האוזן, מדובר בתיכונים שמגיעים אליהם תלמידים משכונות כמו רמת אביב, אפקה, צהלה, בבלי ותכנית ל'.
וגם , אם כי קצת פחות, מתיכוני המרכז דוגמת עירוני א,' הגימנסיה הרצליה, צייטלין ועירוני ה'. מתיכוני הדרום, כמה לא מפתיע, לא מגיע למרכז ברמת החי"ל אפילו תלמיד אחד. "בהתנדבות שעשינו בשנתיים האחרונות", מספר קריב, "המליצו לנו על תלמידים מעירוני ז' ועירוני ט' שתורמים לקהילה על ידי הדרכה בצופים ודברים כאלה וראוי שיקבלו בחזרה, ולימדנו אותם שיעורים פרטיים ברוב מקצועות הבגרות בתשלום מינימלי של 150 שקלים לחודש ובין ארבע לשש שעות שבועיות".
אז בעצם כדי להשיג שיעורים פרטיים אתה צריך להתנדב בקהילה או להיות עשיר.
"זה עולה כסף. ברור שלא כל אחד יכול להשיג".
אז מהו בעצם סוד הפופולריות של המרכז להוראה פרטית? האם זו שיטת הלימוד היצירתית? האם זה בגלל המקום הגאוגרפי האסטרטגי (קרוב לשלושת התיכונים הגדולים שמזינים אותו - עירוני י"ד, אליאנס וליידי דייויס) והיכולת הכלכלית של תלמידיהם? או שמא מדובר פשוט באופנה לוהטת, שכן הפרסום העיקרי של קריב מגיע משיטת חבר מביא חבר?
"פעם הפתיחות כלפי שיעורים פרטיים הייתה קטנה יותר, כמעט במחשכים, כמו כל נושא לקויות הלמידה,? הוא מסביר. "בתקופתי בבית הספר תלמיד שהלך לאבחון תויג בצורה נוראה, כבעל מום. שיעורים פרטיים היו דבר כמעט לא מקובל. מלבד זה, תחושת ההישגיות מפעמת היום יותר מאיפעם, ואנשים שרוצים להשתלב באוניברסיטה יודעים שיש רף ציונים גבוה מאוד.
"יש תלמידים שיש להם קשיים, ובאמת ובתמים צריכים שיעורים פרטיים. לפעמים הסיבה היא שאינם מסתדרים בתוך קבוצה גדולה. מנגד, יש תלמידים שמטעמי עצלנות מעדיפים לקחת שיעורים פרטיים ובבית הספר לעסוק בדברים אחרים".
ההורים שלנו הסתדרו טוב מאוד בלי שיעורים פרטיים.
"אין מה להשוות את אורח החיים של פעם להיום - היום הילדים עסוקים הרבה יותר. יש להם טלוויזיה, מחשב, צופים וחדר כושר".
חוץ מהלו"ז הצפוף, הצורך הזה אינו מצביע על היחלשותה של מערכת החינוך?
"יש לא מעט שיחות שאני משתתף בהן ושמנסים לשכנע אותי בהן לטעון שמערכת החינוך פושטת את הרגל. אני לא מסכים עם הקביעה הזו. מי שהשתנה זה הנוער, והוא צריך היום שיגיעו אליו בדרכים מגוונות ויצירתיות. הסמכות היום כלפי הנוער לא נבנית מ"טייטל" - הוא לא יכבד את ההורה כי קוראים לו "אבא", והוא לא יכבד את המורה כי קוראים לו "המורה".
"הוא יכבד אותם בפן המהותי, אם התוכן של ההורה או המורה דורשים את ההערכה. הילד של היום חייב דיבור בגובה העיניים, שיתקרבו אליו. עם זאת, צריך להציב לו את הגבולות שהוא זקוק להם כל כך. המסר הוא להיות קרוב, לא להיות חבר".
אז אתה בעצם אומר שהם לא מקבלים בבתי הספר את הדברים האלה.
"אני אומר שזה יותר קשה שם. הצורך בשיעורים פרטיים קיים, אבל אולי זה גם דבר שהפך להיות נורמה. דבר שיש בו פן אופנתי.? אף שבתחילה נשמע קריב כסנגורה של מערכת החינוך, מהר מאוד הוא נגרר לביקורת חריפה למדי על המתרחש בין כותלי בתי הספר:
"אין ספק שהמעורבות של המורים בחיי התלמידים קטנה מאוד בשנים האחרונות ושבמערכת החינוך לא התארגנו לשינוי שהנוער עבר. לא הייתה זרימה תוך כדי תנועה. היום המורים הם האחרונים לדעת על בעיות תלמידיהם - תלמידות רבות, בכיתות י-י"ב, עוברות מדי שנה הפלות; חוץ מימי עיון של אגודת "אל-סם", הם לא מכירים את הבעיה של הסמים, והיא חוגגת; והאלכוהול היום זמין יותר מקולה. ברור שהדברים האלה מתחילים גם בחינוך בבית, אבל בחלום שלי למורים צריך להיות "סיי" שישפיע, יחלחל ויעצים משהו בחיי הילדים. שהם לא יהיו מורים על הדרך, אלא מורי דרך.
"המסגרת שאנחנו מציעים מצטיירת כמאיימת פחות - אין אצלנו תיק אישי, ואנחנו לא מדווחים לצבא - ולכן אנו חשופים יותר לבעיות אישיות של תלמידים. היו מצבים שדיברתי עם יועצות בתי הספר בנוגע לתלמידים מסוימים שהיו להם בעיות, והיה גם מצב לפני כמה שנים שתלמידה התלוננה בפנינו על הטרדה מינית על ידי השומר של בית הספר, והלכתי לדבר על זה עם סגן מנהל התיכון".
לקריב גם השגות על גיל המורים: "מערכת החינוך חייבת לקלוט לתוכה מורים צעירים, דינמיים וכריזמטיים. אני חושב שכל מורה חייב להיות מנהיג. זה לא הנוער של פעם, זה לא יעזור. זה נוער שאתה צריך להוכיח לו שאתה ראוי לכבוד. אני טוען שלא קיימים המונחים ?אהבה? ו?הערכה? שאינם תלויים בדבר".
קריב, נשוי ללירון, קצינה בקבע, ואב ליובל בת השנה וארבעה חודשים, מעולם לא היה צריך ללמוד הוראה. כבן ללאה, שבמשך 33 שנים לימדה תנ"ך בתיכון עירוני י"ד, זה בא לו טבעי.
את לימודיו הוא סיים בתיכון חדש, שם גם כיהן במשך שנתיים, בכיתות י-י"א, כיושב ראש מועצת התלמידים, ובזכות זה הוא היה בזמנו ליושב הראש הצעיר ביותר בארץ. תואר ראשון בניהול ובמשפטים הוא למד באוניברסיטת תל אביב, אך מאחר שאינו אוהב את התחום, הוא החליט שלא לעסוק בעריכת דין, ולהתמקד בהוראה פרטית.
אין ספק שמלבד הצלחה כלכלית מסחררת שנבנתה עם השנים, לקריב גם הצלחה אישית גדולה בקרב תלמידיו: כמעט לא ניתן להיתקל בילד תושב השכונות הצפוניות - צהלה, שיכון דן, הדר יוסף, תל ברוך וכולי - שאינו מכיר אותו.
את קירות המרכז מעטרות שלל תעודות הוקרה משבטי הצופים בעיר (חוץ מהשבטים הדרומיים כמובן) על פעולות התנדבות שביצע המרכז בתחומם, התלמידים המשוטטים ברחבי הקומה מריצים עם קריב בדיחות, וכראיה לחברמניות שלו (אף שהצהיר כי אינו דוגל בלהיות חבר של התלמידים), רוב רובם של כאלף חבריו ברשת החברתית "פייסבוק? הם תלמידיו או תלמידיו לשעבר. אגב, האם לאה מלמדת בימים אלה תנ"ך בבית הספר של בנה.
את התשובה לשאלה "מה חשוב היום יותר - העובדה שתהיה בגרות, מכל סוג שהוא, או האיכות שלה? - קריב מחלק לשלוש: יחס התלמידים לנושא, יחס הוריהם ויחס מנהלי בתי הספר. "דור התלמידים היום הוא הישגי מאוד, והוא מנסה להשיג את שני הדברים ביחד.
"אנחנו מקפידים על זה בעיקר עם תלמידי ההגשמה העצמית. השאלה הראשונה של הורים ששולחים לפה את ילדיהם היא כמה אחוזי מעבר יש, ורק אחר כך, כשהם מגלים את האפשרות לקבל מאה, הם מתחילים להתעניין בציונים. עבור המנהלים המדד זה הזכאות, ולכן הרבה פעמים נזנחת האיכות לטובת הכמות.
"קל מאוד להכין תלמידים ל-56, הקושי הוא להביא אותם ל-96. לי אישית קשה עם הפרסומים שיש בעיתונים מדי פעם בעניין הזכאות לבגרות בבתי הספר מכיוון שפעמים רבות שוכחים שמאחורי המספרים האלה עומדים ילדים עם מצוקות ובעיות".
התלמידים עצמם מתלוננים בפניך על בית הספר או על הרמה של המורים?
"זה תהליך שעברתי, ויכול להיות שבעבר נתתי לכמה תלמידים פתח להתלונן על מוריהם, אבל בשבע-שמונה השנים האחרונות התבגרתי, והבנתי שכל מה שתאמר כדי להזדהות יישמע אחר כך במסדרונות בתי הספר. היום המגמה כלפי חוץ מול התלמידים היא להפגין מקצועיות, ולא לומר את דעתנו. התלמידים מתלוננים לא מעט, אבל זה גם עניין של הטבע שלהם - לחפש שעיר לעזאזל, ולזרוק על אופי בית הספר".
במערכת החינוך יש הרבה תלונות על כך שההורים הם שמוציאים את בתי הספר על מוריהם כשעירים לעזאזל, ובעצם מנסים לנהל את המוסדות בעצמם.
"באופן כללי אני דווקא יכול להבין את המצוקות של ההורים כי לפעמים אני בעצמי שומע דברים שקשה לי אתם. למשל, לא להכיר בהקלות במבחנים של ילד כי הן הוגשו ביומיים איחור, לא לאפשר לילד לעבור משלוש יחידות מתמטיקה לארבע כי לא נמצא בבית הספר מורה שיכתוב עוד מבחן או תלמידים שאובחנו כלקויי למידה ומשרד החינוך הכיר בזכותם שלא להיבחן במגנים ובבגרויות בהיסטוריה א?-תקופת בית שני, והיסטוריה ב? - צרפת וארצות הברית, אבל הם כן נבחנים על זה במשך השנה, צוברים חוסר הצלחות, וזה משתקלל להם בסוף בציון הסופי".
ואיך זה אצלך?
"אנחנו נתקלים בזה פחות, אבל מודעים לעובדה שלהבדיל ממורי בתי הספר, אנחנו נמצאים במבחן יום-יומי. אתה יכול יום אחד לשרוף קשר עם תלמיד, ולדעת שלא תראה אותו עוד. מה שמזין את המרכז הזה הוא שביעות רצונם של התלמידים, הגורם הנהנה, ושביעות רצון ההורים, הגורם המשלם.?
לקריב יש גם מה לומר על שיטת הבחירה שהייתה נהוגה בתל אביב ב-15 השנים האחרונות ועל שינויה על ידי העירייה לפני כחודשיים.
כזכור, לאחר בחינה מעמיקה של הנושא הוחלט לחלק את העיר ל-11 מרחבי חינוך אשר יכללו בין שניים לחמישה בתי ספר יסודיים ובית ספר תיכון אחד, שהתלמידים ישובצו אליו באופן אוטומטי וגורף. מלבד זה, יהיו התלמידים רשאים לדרג שני תיכונים אשר הם חפצים ללמוד בהם.
"בתקופתי לא הייתה פתיחת אזורי רישום", אומר קריב. "מי שלמד בבית הספר היסודי ירושלמי עבר אוטומטית לתיכון חדש, ובית הספר בבלי עבר לעירוני ד' (לימים התאחדו השניים, וכיום בית הספר נקרא בבלי-ירושלמי, ק. ס). לא היה ימינה-שמאלה, למעלה-למטה, פשוט לא היה קיים מונח כזה.
"הדבר יצר הטרוגניות בבתי הספר, ולא היה אפשר להגיד שבית ספר כזה הוא יותר או פחות טוב. בית הספר גם תיעל את הכספים שלו לרווחת התלמידים במקום למסעות פרסום. תיכון חדש ועירוני ד? יושבים במרחק של 500 מטר בקו אווירי זה מזה, ורבים על התלמידים. איפה נשמע שעירוני ד' יפתח מגמת טבע רק כדי להמשיך את הגעתם של תלמידי בית הספר לטבע? במקום שהכספים ילכו לעוד מחשבים ולעוד שעות הם הולכים למשרדי פרסום, לאגרות בית משפט ולעורכי דין.
"אינטגרציה ממילא אין, ומה שנשאר זה המון ילדים מאוכזבים שלא מקבלים את מה שהם רוצים. לדעתי, אסור שתהיה גם הבחירה המצומצמת שנותרה (בחירת שני בתי ספר בשיטה החדשה במקום חמישה בשיטה הישנה, ק.ס). אסור לתת צוהר ליוצאות דופן כי הצוהר הקטן יתרחב ואז נחזור לשיטת הבחירה. כשיש לך שיטת בחירה אתה כמעט כמו גוף פרטי שמנוהל על ידי ההורים".
על אף כל מה שפורט לעיל, קריב אינו מתכוון לעצור במקום. יש לו תכניות מרחיקות לכת עבור מרכז הלמידה שלו, וכמה מהן יתגשמו כבר בעתיד הקרוב: "המטרה היא כמובן להתרחב. בד בבד עם התכנית להגשמה עצמית שנותנת את ההוט קוטור לתלמידים מסוימים, אני רוצה גם להקים בית ספר שיהיה חליפה אחת עם הייחודיות של המרכז שתתאים לכולם. לקראת סוף השנה, ובעקבות דרישות התלמידים, ייפתח כאן קורס ראשון של פסיכומטרי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם