בגובה העיניים עם דן כנר

הוא נולד בפתח תקווה וגר במעלה אדומים. הוא מעיד על עצמו שהוא מעונב ומחולף. הוא רואה עצמו כמומחה להגיית עברית. יש לו מעל 10,000 ספרים. 1,666 מילים עם דן כנר (64), נשוי + 2, קריין ומנחה שמרגיש שהקריינות היא שליחות

רונית מזרחי, עמית בוניאל | 5/2/2010 10:07

פתח תקווה
"אני יליד פתח תקווה וכל שאר משפחתי עדיין בעיר, כך שבמובן זה אני עדיין פתח תקוואי. נולדתי בימים שפתח תקווה הייתה מושבה קטנה עם פרדסים וצבעונים ועם תקתוק המשאבה, כל מה שקוראים היום בספרים ונשמע כמו אגדה. בבית שבו נולדתי, בית בן קומה אחת שהיה שייך לסבתי בלומה, הייתה חצר גדולה עם תרנגולות, שפנים, עצי פרי.

דן כנר איור: עמית בוניאל

"היום הבית נהרס ויש שם שלט: 'כאן עמד הבית של הרב דוקטור ישראל צבי כנר', זה אבי, ששימש מפקדת האצ"ל בפתח תקווה. אבי גר עם סבתי כשעלה לארץ. אחר כך הוא נתן את הבית לאצ"ל כדי שיוכלו לקיים שם ישיבות סודיות, וכשהייתי בן שנתיים עברנו לתל אביב".

ירושלים
"גרתי שנים רבות בירושלים במקום שמאוד אהבתי. אז זאת הייתה תלפיות הישנה שעליה כותב ש"י עגנון, שגם גר שם. בית עגנון יושב שם עד היום, מקום קסום. ירושלים היא בעיניי מקום לבקר בו, לטייל בו ולנשום את האווירה ההיסטורית".

"היום אני גר במעלה אדומים 19 שנה וראש העיר בני כשריאל עושה עבודה מצוינת. יש לי בית שאני אוהב להיות בו, וגינה. על מה חולם אדם אם לא על בית עם גינה. למזלי אשתי אוהבת גם כן לשבת בבית עם טלוויזיה ספרים ולנוח".

ספרים
"לקחתי עכשיו מידענית, בחורה בעלת תואר שני במידענות - שזה דומה לספרנות אבל יותר בכיוון הדירוג הטכני האדמינסטרטיבי - כדי שתמחשב לי את הספרייה. כשהייתי בן חמש אבי אהב להגיד לי להביא ספר בגרמנית כשבאו אורחים, או ספר שכתוב באותיות גותיות. לקרוא לא ידעתי בכלל, גם לא עברית, אבל ניקיתי עם אבא שלי את הספרים כל שבוע ולמדתי להכיר את הספרים מהצורה שלהם, והאורחים התפלאו איך אני ניגש לשורה מסוימת ושולף את הספר.

"ככל שגדלתי אבי קיבל עוד ספרים, באוניברסיטה כמעט ולא ישבתי בספרייה כי חוץ מכתבי עת הכול היה בבית. יש לי כ-12 אלף ספרים. כשאבי נפטר העברתי את הספרים לכאן, ומרוב שעברתי דירות כל פעם התחלתי לא להתמצא בספרים, כי המעבירים לא שומרים על הסדר ולך אין תמיד זמן לסדר מחדש. עכשיו המידענית סיימה את העבודה, העסק ממוחשב".

קול
"ברוך השם, מתנה משמיים. זה מה שנתן לי את העבודה שלי, אולי לא רק זה אבל זה הבסיס ואני מקווה שזה יישאר עוד זמן רב. אני מקווה שאני גורם איתו הנאה".

גלי צה"ל
"התקופה היפה בחיי. בא בחור ביישן, שלא היה לו מי יודע מה חברה - בגלל הביישנות והסגירות, לא בגלל משהו אחר, כי חברים היו רבים אבל תמיד חזרתי הביתה לקרוא. פתאום נפתחתי לעולם צעיר, בלייני, הלכנו בתור גלי צה"ל לכל ההצגות: ההצגה הראשונה של 'הגשש החיוור', ההופעה הראשונה של 'התרנגולים'.

"גלי צה"ל שידרו רק ארבע שעות, היום הם משדרים 24. בשעות ששידרנו מ-18:00 עד 22:00 בערב היינו רק שלושה אנשים – הקריין, הטכנאי ומפקח העל. היום זה התפתח למשהו ענק. כשהייתי בגלי צה"ל בחלקים אחרים של הבניין היו הפרקליטות והרבנות, היום גלי צה"ל השתלטו על כל הבניין. שם מצאתי את חברתי הראשונה שהייתה קריינית ושם התחלתי להתפרסם, דבר שלא הכרתי קודם".

רוממה
"מעולם לא עברתי לטלוויזיה. אני מאז ומתמיד איש רדיו, והרדיו האמיתי זה בהלני המלכה. יש שם חצר נהדרת ובאר ישנה, מקום קסום. היום רשת ב' והחדשות יושבים ברוממה. תמיד עשיתי טלוויזיה כעבודה נוספת, אף פעם לא עברתי, וזו הסיבה שאף פעם לא יכולתי להכות בה שורש. כשהגיע זמן שהתחילו מאבקים על זמן מסך וכולי אנשים פנו לוועד ואמרו: 'רגע הוא לא מפה, הוא לא שלנו, תגן

עלינו ותן לנו יותר זמן מסך'. זה היה דבר נהדר, חשיפה לקהל שלא הכרתי קודם.

"לא חשוב כמה תדבר או מה תעשה, אתה מראה את פרצופך ועוד לפני שפתחת את הפה אתה כבר, היום קוראים לזה ידוען, פעם לא היה את המושג הזה. בכלל אני זוכר את זה רק לטובה. לפני הכול אני אוהב את הרדיו ולכן החלטתי להישאר ברדיו, והסיבה שאני לא בטלוויזיה היא שנעשיתי מנהל ברדיו".

רדיו
"הרדיו הוא ביתי, אהבתי הגדולה. אתה יושב ברדיו, פותח את הפה ומגיע להמוני אנשים, יש לך אפשרות להעביר להם את דעותייך, יש לך אפשרות להיות המבשר הראשון, אם זה חדשות, ואתה מדמיין בלב איך הם אומרים עכשיו 'וואו' ואתה עשית להם את זה. עם כל זה שהרדיו פונה להמונים הוא אינטימי, אתה יושב והטכנאי מולך ובדרך כלל הוא גם חבר שלך, בניגוד לטלוויזיה שזאת עבודת צוות ענקית. השילוב בין האינטימיות הזו, שלא רואים אותך ואתה יכול להתגרד וכן הלאה, ובין זה שאתה מגיע להמונים, זה שילוב קסום".

"הישראלים"
"התאהבתי בשלושה ב'מה קשור'. אין להם גינוני כוכבים, לי זה נתן הזדמנות להראות פן אחר שלי, ויותר ממה שאני אומר את זה אני מצטט מה שאמרו לי. כמו שאת רואה אני תמיד מעונב, גם בדיבור. אמרו לי: 'רגע, יש לך גם צד אחר שהחבר'ה מכירים' ופתאום זה חשף אותו. זה מראה שיש לך ראש טוב ואתה יכול להתבדח ואתה יכול לצחוק, בגבולות מסוימים, אבל בכל זאת להיות מאופק. קיבלתי תגובות נפלאות ל'ישראלים', לי זה היה שינוי עצום, ולצערי זה נמשך רק עונה אחת".

מעונב
"כשאדם הולך בג'ינס, בלי להרגיש הליכתו קופצנית יותר, קלילה יותר וגם התנהגותו. כשהוא מחולף הוא הולך זקוף יותר, מדוד יותר, מתון יותר, אני חושב שזה משפיע גם על הדיבור. כשאני מעונב ומחולף הקריינות יוצאת אחרת, מכובדת יותר בהתאם להופעה, ולכן אני הולך מעונב. אני יליד הארץ אבל אני מודה שיש כמה גינונים שהגיעו אליי דרך ההורים האירופים. תשמעי, בחוץ לארץ הולכים בעניבות כי מכבדים את מקום העבודה, כך נראה לי".

נישואים שניים
"אשתי שמה מלכה'לה. מה אני אגיד לך, יום אחד אלוהים שם על סף חיי חבילה ארוזה בסרט אדום, פתחתי אותה, מצאתי בפנים יצור יפהפה וטוב לב ומלא חום וחמימות ותום ותמימות, כל החבילה הזו קוראים לה מלכה'לה. אנחנו יושבים לנו כבר יותר מחמש שנים על ענן מס' 7, לא ירדנו ממנו, האושר נמשך, דבר גדול. היא צעירה ממני ב-13 שנה, בגילים האלה זה לא הבדל כל כך גדול, ואנחנו מסתדרים כל כך יפה".

קריינות
"זה המקצוע שלי וגם שליחות בארץ, יש לנו ארץ קולטת עלייה ועד שלא תיגמר העלייה, והלוואי שלא תיגמר לעולם, אנחנו כל הזמן קולטים מבטאים שונים, הגייה שונה. אני לא אוהב להגיד שגיאות כי השפה הנכונה, ותתפלאי לשמוע את זה ממעונב כמוני, היא זאת שמתפתחת עם הזמן. בכל זאת יש כמה שיבושים שנובעים מזה שאדם עלה לארץ ומהתרגום לעברית יצא יצור מוזר, ולכן בארץ הזאת למי שמשמיע את קולו ברבים יש גם שליחות, להשמיע עברית אחת.

"שימי לב שלא אמרתי נכונה, אני באמת לא יודע מה העברית הנכונה, היא כנראה זאת שכל הזמן מתפתחת. כשכולם ילכו לפי העברית האחת אז כבר לא חשוב מה הם ידברו, העיקר שידברו אותו דבר. אני חושב שקריינות צריכה להיות קודש הקודשים של השפה העברית, אל תחשבו שעל יד מיקרופון אפשר להגיד כל דבר, תחשוב על מה שאתה מוציא מהפה וגם תגיד אותו מדוד ונכון".

רשות השידור,הטלויזיה הישראלית פלאש90

משה קצב
"תשמעי ממני רק דברים טובים. אני חושב שזה משלים את הצד המעונב שבי: אני אוהב טקסיות, אני אוהב ממלכתיות ואני מעריך כל אחד שהגיע לעמדה רמה. אני לא שותף לאלה שבזים, מי שהגיע לעמדה רמה יש לו כישורים וחוכמות.

"כשאני נכנס לבית הנשיא, אצל כל נשיא, יש לי התרוממות נפש. אני מכיר נשיאים מתוך זה שאני מנחה כנסים ועל פי הפעמים שהתרשמתי משה קצב איש נעים הליכות, שקט מאוד, משרה רוגע. לפחות נכון לעכשיו אני לא מאמין למה שמספרים ואני מחכה שייגמר המשפט ולשמוע את דעת השופט, בשביל זה מינינו שופטים. אני מביע את הערכתי".

חרדים
"אבי סיים בית מדרש לרבנים בווינה והיה רב. הוא דרש דרשות בעיקר בבית הכנסת לצעירים בווינה, הצעירים העריצו את הרב הצעיר והיפה, היו לו דרשות סוחפות הוא ידע לנאום, הוא היה מרשים מאוד. היום אני לא טיפוס מאמין אבל אני מאוהב במסורת ישראל, זה מה שעושה אותנו ייחודיים. שלחתי את בנותיי לגן דתי, הייתי קורא להן 'קריאת שמע' כל ערב במיטה, קידוש והבדלה, סדר פסח אצלנו עד היום הוא האהוב ביותר בכל שנה, על כל כלליו ודקדוקיו.

"לא סתם אנחנו אוהבים כל דקה, זו מסורת שירשתי מאבא שלי והוא כנראה מאבא שלו, ואני קורא את זה מאותה הגדה שיש עליה את כל טיפות היין שנשפכו ואני לובש את הקיטל, את הגלימה הלבנה המרוטה שעוד סבא שלי לבש. אז שוב, אני לא מאמין ואין לי שום דבר נגד חרדים אלא אם הם עושים שטויות, והם עושים יותר מדיי שטויות לפעמים, כשהם מנסים לכפות את עצמם עלייך. אני מכבד כל אחד, אני עצמי קרוב לדת במובן היותר מסורתי. זה גם קשור לעבודתי - זה נתן לנו את הטקסטים ואת העברית".

שטרודל
"אחד המאכלים מביתי. אבי יליד פולין אך גדל בווינה ואמי היא וינאית ממש. שטרודל היה אחד המאכלים בבית ומובן שאני מת על זה, גם השניצל הווינאי הוא מהמאכלים האהובים עליי, לא כל שניצל הוא שניצל וינאי".

עבודות שירות
"תקופה שאתה עובר, לא יפה להגיד אבל זה היה כיף. אני עד היום קורא בהתנדבות בספרייה לעיוורים ונהנה עד אין קץ".

כושר גופני
"אין לי, אני גם לא מוכן לזוז. אני עושה לפעמים דיאטות של מרק כרוב אם את מכירה, אגב זאת דיאטה מצוינת בתנאי שאתה ממושמע, כשאני עושה אותה למשך שבועיים אני מקבל מחמאות אבל אחרי זה אני הורס. שום דיאטה לא תהיה שווה אם לא תזוז. המקסימום שאני עושה זה כמה כפיפות בטן ואחרי שתיים אני מתחיל לבכות".

ניר ברקת
"כאמור אני ממעלה אדומים ומאוד מעריך את כשריאל. את ניר ברקת אני מכיר כמי שמנחה הרבה מאוד טקסים בירושלים. במקרה שלי אני יכול להאיר צד אחר מהצד הטקסי שאני מכיר. הוא בא לנהל את העיר הזאת חינם מתוך שכנוע עמוק, אתה רואה במחוות שלו, בהופעה המכובדת והייצוגית מאוד שלו, בדברים שהוא עושה ובלחלוחית ההתרגשות שיש לו בעיניים כשהוא מדבר על ירושלים. האיש באמת אוהב את העיר ומשוכנע במה שהוא הולך לעשות, לכן אני מאמין בו מאוד, מעריך אותו מאוד ואם אפשר להגיד, גם אוהב אותו".

חלטורות
"בעוד שלאחרים המילה אומרת דברים עם נימה קצת שלילית, אני לא קורא לזה חלטורה. אני קורא לזה עבודה פרטית נוספת על עבודתי שלי, ואם לחלטורה יש משמעויות נלוות של חפיף, של משהו לקחת בהזדמנות, זה לא קיים אצלי. אני מתייחס לכל דבר שאני עושה במלוא הרצינות, משקיע המון עבודה כאילו זו עבודתי העיקרית ולכן יש לי הרבה מאוד עבודות פרטיות".

דן כנר
"תבנית הוריו ואחיו ומשפחתו, אשתו מלכ'הלה וילדותיו ענבל וענת וחבריו ועמיתיו לעבודה".