אסיה הגדולה: ביקורת במסעדת אסיה מוניקה בהוד השרון
באסיה מוניקה מתייחסים לסועד כמו למלך ולא שוכחים להשקיע גם בנושא האוכל. בסך הכל מדובר באסייתית בהרצה שמבטיחה המון וזוכרת גם לקיים
מסעדת אסיה מוניקה בהוד השרון צילום: אריאל לילה
הסטטוס הזה הוא מעין שלט שרומז לכם, הלקוחות: אנחנו בבנייה, אנא התחשבו בפקקים. מצד שני, שלט "בהרצה" דורש המון גם מהמסעדה. בתחום הזה נופלות לא מעט מסעדות בארץ. הן דורשות מהלקוח את הסבלנות אבל מצידן לא מוכנות להעניק לו שום דבר בתמורה. לא מנות על חשבון הבית, לא עודף הקשבה לשביעות הרצון של הלקוחות מהמנה, לא פינוקים קטנים שנהוגים בז'אנר ולא את עודף המלצרים שנהוג להחזיק בהרצה, רק כדי לתרגל את הפעלת המסעדה.
לפני כשבוע נפתחה בהוד השרון, בצמוד למה שהולך להיות קניון הענק של העיר, מסעדת אסיה מוניקה. מדובר במיזם מעניין במיוחד, כיוון שמעורבים בו מצד אחד דניאל זך, השף (אפשר להגיד כבר האגדי) של כרמלה בנחלה התל אביבית, ומצד שני המסעדן דוד זהות, שמוכר בהוד השרון מאנג'לינה המצליחה, ומפיצה זזה המקומית שרק לפני כמה שבועות הוכתרה במדור הזה כאחת הפיצות הטובות בשרון.
אליהם צירפו השניים את המסעדנית יפעת פיש ובעיקר את השף דניאל שליט, לשעבר השף של מועדון הקצינים שאף עבר בנובו - הניו יורקית המגה מצליחה. בקיצור, שילוב בין אנשי מטבח טובים לאנשי ניהול מהרמה הגבוהה ביותר.
הכיוון אליה מכוונת אסיה מוניקה הוא אחד הפופולרים בשנים האחרונות, מסעדה פאן אסייתית. הררי מילים כבר נכתבו על העובדה שהמסעדות היפניות/סיניות כמעט נעלמו מן העולם. במקומן נהוג לפתוח מסעדות פאן אסייתיות בהן ניתן למצוא בתפריט סושי יפני, לצד דים סאם סיני כשמול שניהם בתפריט מציץ סלט פאפאיה תאילנדי. אין בזה שום רע, בתנאי אחד, שהביצוע הוא טוב.
הבולטים בתחום בשנים האחרונות הם זוזוברה הוותיקה בהרצליה, ואחותה הבכירה (אך הצעירה ממנה) צ'פרה התל אביבית. מועדון הקצינים התל אביבי, וכמובן מינה טומיי שהפליאה לעשות, אך נסגרה לצערנו בשנה החולפת.
עד כאן ההקדמה הארוכה, ועכשיו לאסיה מוניקה עצמה. דיברנו קודם על הרצה, באסיה מוניקה מבינים מצוין את העניין. כבר בכניסה מקבלים הסועדים מנת קאווה ספרדית קרירה ותוסס (השמפניה של הספרדים), ולאחר מכן, לאורך כל הדרך, בולט הליווי הצמוד של מנהל המסעדה וצוותו, והניסיון לקלוע בול לטעמו של הסועד, גם אם בשלב הראשון (הרצה, זוכרים?) זה בא על חשבון רווחי המקום.
בהמשך הארוחה (ואני מזכיר שאנחנו מגיעים בעילום שם ולא מקבלים יחס מיוחד) נתקלנו בעוד פנינה שמעולם לא נתקלנו בה. לחלק רב מהארוחות אנחנו מגיעים בלווית הזאטוט הפרטי שלנו, ילד בן שנה ותשעה חודשים שלא תמיד אוהב לשבת בכסא שלו. לא כל המסעדות אוהבות זאטוטים, באסיה מוניקה אוהבים. כל כך אוהבים עד שבאמצע הארוחה הגיע מנהל המסעדה בכבודו ובעצמו ושאל אם יוכל לקחת עמו את הזאטוט לגן השעשועים (המדהים!) הצמוד, על מנת שנוכל להנות מהארוחה.
אני יודע שהוא לא יוכל לעשות את זה בכל יום, וברור שנהנינו מהשעה המוקדמת ומהעובדה שהיינו מהסועדים הבודדים במקום באותה שעה (וגם מהעובדה שיש לנו ילד חמוד...). ובכל זאת, היחס, הרצון לתת אקסטרה שירות בימי הפתיחה, והאהבה האמיתית בה שירתו אותנו, מלמדת על מקום עם אורך נשימה. מקום שבעליו ומנהליו מוכנים להקריב הרבה בתקופת ההרצה, זמן וכסף, כדי לאותת לסועדים שהם כאן כדי להישאר.
הדגים כאילו נמשו הרגע מהים
ועכשיו לנושא האוכל. גם התפריט של אסיה מוניקה, כמו אחיותיה, הוא אקלקטי ממיטב מטבחי המזרח. הזמנו שלוש מנות ראשונות: סלט הסום טאם התאילנדי הקלאסי (פאפאיה, בצל, עגבניות ורוטב דגים שמיימי, 28 שקל), ספרינג רולס בנוסח ויאטנמי (אגרול, עטוף בדפי אורז, לא מטוגן ובריא במיוחד, 28 שקל) וסלט שרימפס וקלאמרי, גם הוא בנוסח תאילנדי, עם אטריות (נדמה לנו ששעועית, 36 שקל).
אסיה מוניקה בהוד השרון צילום: אריאל לילה
הספרינג רולס הצטיינו במיוחד. מדובר במנה בריאה, טובה, שמזכירה מאוד מנות מקוריות ויאטנמיות שאכלנו בעבר. גם הרוטב המצורף היה טוב, אם כי בויאטנם לרוב נהוג להגיש את הספרינג רולס עם רוטב חמצמץ יותר, עשבי יותר, ומלווה בכוכבי אניס.
שתי המנות התאילנדיות יצרו לנו בעיה קלה. מצד אחד, הם הותקנו ביד אמונה וטובה. הקלאמרי בושלו בדייקנות, הירקות נחתכו בדיוק כמו בתאילנד, והתחושה הכללית היתה בנגקוק לאורך כל הדרך. הבעיה הייתה עם הטעם, שחסר בו משהו קטן בשביל להגיע לשלמות. זה לא שהסלטים היו רעים, ממש לא, אבל חסר להם עוד טוויסט קטן שאולי בתום תקופת ההרצה יגיע, ויהפוך אותם למנות תאילנדיות באמת שלמות, דוגמת אלה שמגישים בבית תאילנדי המופתית. מעבר לזה הם פשוט חריפים במידה לא מספקת, זאת כיוון שהתאילנדים לא חסים על החיך ובצדק.
מנהל המסעדה שכל כך התאכזב שלא הזמנו סושי, הזמין לנו מנת סושי בסיסית ובעזרת שמונה חתיכות אינסייד אאוט מופתיות, הדגים לנו שבגזרת הסושי יודעים באסיה מוניקה את העבודה. הסושי היה טרי, הדגים נתנו תחושה כאילו נמשו הרגע מהים, והקומבינציה עצמה היתה מצוינת. בכל הנוגע לסושי אין ספק שעושים במטבח של אסיה מוניקה עבודה נהדרת.
למנות עיקריות הלכנו על פשוט, לפעמים מהדברים הפשוטים אפשר ללמוד הכל על המסעדה. העוף הקייג'וני עם פירה וואסאבי (שמהווה בריחה מוחלטת מהקונספט האסייתי, 56 שקל) היה פשוט מצוין. נתחי עוף נהדרים ונקיים, תיבול קייג'וני קליל, ירקות מאודים
לשלמות מתחתיו ולצידו פירה וואסאבי שעשוי מצויין. סליחה על ההשתפכות, אבל פשוט מנה טובה ומקצועית ששוב מראה שמישהו במטבח יודע את העבודה.
לצידם לקח לעצמו המנהל חירות להזמין לנו (הפעם על חשבוננו) נודלס עוף חציל. הצד הגברי של השולחן פחות מתחבר לנודלס, אבל הצד הנשי חגג על המנה, על טעמה ובעיקר על העובדה שהיא כל כך גדולה עד שאפשר לקחת חצי ממנה מחר לעבודה. באמת מדובר במנת נודלס טובה ומקצועית, ובמדינה שבא כל יוצא צבא פותח לעצמו דוכן נודלס מבזה בקניון, לא מדובר בעניין של מה בכך.
בתוספת קינוח של קרם ברולה ג'ינג'ר וסלט פירות קייצי (חביב, עשוי טוב, לא מפיל, 32 שקל), בקבוק מים גדול ואורז מאודה שילמנו 270 שקל על ארוחה מגוונת. מחיר בכלל לא יקר למסעדה שנותנת המון לסועד.
בשורה התחתונה אסיה מוניקה לוקה קצת בתחום התאילנדי. כדאי לשבת שם שוב על המנות ולבדוק איך אפשר להצמיד אותן לארץ האם. לטעמי, כיוון שהרוב כבר שם, מדובר בהתאמות קטנות ובהדגשת טעמים.
מעבר לזה, מדובר באחד המקומות המבטיחים (ונדמה שגם מקיימים) בשרון. השירות ללא רבב, היחס והאהבה לסועד יוצאי דופן, הרצון ללמוד בתקופת ההרצה מרשים, ולצד זה רוב האוכל גם מרשים במקצוענות וברמה שלו. באסיה מוניקה, נדמה, לא מנסים בשלב הזה להוציא ניצוצות מהמחבת, אלא בעיקר לספק אופציה מעולה למסעדה פאן אסייתית. נדמה לנו שבקרוב מאוד, אם רק ישמרו על אורך נשימה, הם גם יצליחו במשימה. אנחנו נשמח לבחון את השאלה בעתיד.
אסיה מוניקה, הרקון 2, הוד השרון
אסיה מוניקה בהוד השרון צילום: אריאל לילה
לשימור:
היחס, האהבה לסועד ותשעים אחוז ממנות המטבח
לשיפור:
שיפור קטן בתאילנדי והפוטנציאל נוגע בשמיים
בשורה התחתונה:
עוד אסייתית מאוד מאוד ראויה בשרון
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם