ושוב איתכם: מכבי יפו שוב על המפה
מכבי יפו המיתולוגית הייתה קבוצת גביע נוראית. קבוצת האוהדים של מכבי קביליו יפו שקמה על חורבותיה הפכה שלשום (ב') לסינדרלה. סיפור על מורשת, יזמות וגאווה
אני מתקשה לזכור מתי הייתה מכבי יפו ההיסטורית בשמינית גמר הגביע. הקבוצה הגיעה לשיא תהילתה בראשית שנות השישים. היא הייתה אז הקבוצה הכי טובה בישראל על אף שלא הצליחה לשים יד על שום תואר ממשי, ונודעה בעיקר בזכות יכולת ההישרדות שלה, שבאה לקצה ב-1987, אז ירדה לליגה השנייה אחרי 32 שנים כמעט רצופות בעליונה.
יפו הייתה קבוצת גביע נוראית, כזאת שמפסידה לקבוצות מהליגה למקומות עבודה: בדיוק הפוך מזאת שהדיחה שלשום את מוליכת הליגה הלאומית, הפועל קריית שמונה.
בשלהי 1999 החליטה הרשות לבקרת תקציבים שליד ההתאחדות לכדורגל, בצעד חסר תקדים, להוריד את מכבי יפו מהליגה המקצוענית השנייה לליגת החובבים הראשונה, ליגה א'. יפו לא הצליחה להעמיד ערובות לתקציב ולמועדון המתכלה, שהתדמית שלו כבר הייתה בזויה.
לשם השוואה, שנתיים מאוחר יותר המתינה ההתאחדות שלושה מחזורי ליגה שלמים לבית"ר ירושלים כדי שתסדיר את ענייניה: בית"ר הייתה קבוצה עממית ויפו הייתה בסך הכל הקבוצה של הבולגרים. שנה לאחר מכן החליטה ההתאחדות להפסיק לצמיתות את פעילותה של מכבי יפו, שלא קיימה פסקי דין. בכך נסתם הגולל על אגודה ציונית מכבי יפו, כפי שנקראה ברשומות על ידי מייסדיה באביב 1949.
ב-1999 סיקרתי את בית"ר ירושלים. את המשחקים של יפו ראיתי במשורה בגלל התפקיד, וגם כי זה לא היה מה שזכרתי משנות השמונים, אבל זה לא רק שהפסקתי להגיע למשחקים. יותר גרוע: לא עשיתי דבר כדי להילחם בהחלטת המוסדות לקחת מאיתנו את הקבוצה.
אוהדי יפו לא מכירים מציאות אחרת מלבד אהדת הקבוצה הזו, אולי הקבוצה העדתית הראשונה והאמיתית בישראל, ולכן הרמת הידיים הזאת כרסמה במצפוני כמו במצפונם של רבים אחרים. לפני שנתיים קיבלתי שיחת טלפון - כמו אוהדים נוספים - שסגרה לנו את המעגל: להתייצב לדגל ולהקים את מכבי קביליו יפו.
הסטארטאפיסט, בר (ברוך) כהן, מוכר ג'ינסים מראשון לציון, היה זה שקבע את השם, ואף אחד לא התווכח איתו. הרצל קביליו ז"ל, היה שוערה המיתולוגי של הקבוצה בשנות השבעים והשמונים, עד שנפטר בעקבות מחלת הסרטן בגיל 35, באמצע הקריירה. ידענו שלא נשחזר את הישות המשפטית "מכבי
רצינו להתחיל מהתחלה, מהליגה השישית והאחרונה, ולהגיע מהר ככל האפשר בחזרה למקום שבו הכל התפרק: הליגה הלאומית. היו כאלה שרצו רק שזה יוקם, שישוחזר המואבט ("מפגש" בטורקית)המשפחתי שהיה היציע היפואי בימים שיפו הייתה מציאות ולא סרט הוליוודי.
קבענו אלף שקל כעמדת פתיחה. אתה משלם אלף שקל, ומקבל זכות. מה נותנת הזכות? עד היום אנחנו מתווכחים על זה, אף אחד לא יודע בדיוק. אבל הם נתנו לנו, לכל הפחות, את הזכות להשתתף במאמץ הייסוד מחדש של מכבי יפו. רק 19 זכויות נמכרו בערב הייסוד. מאוחר בערב, כשהמייסדים קרסו בכורסאות הפאב, אפורי פנים וחסרי אמונה, אמר מישהו מהם בהלצה: "19 זכויות בערב אחד זה המון. נראה מה נמכור מחר". עד שהקבוצה התחילה לשחק בספטמבר 2008 נמכרו למעלה מ-300 זכויות (409 נכון לאתמול, יום ג').
העמותה נרשמה בפברואר 2008, ובניגוד להפועל אוסישקין והפועל קטמון, אצלנו אף אחד לא רצה להתמזג עם אגודת האם. מייסדי קביליו יפו בסך הכל רצו לחזור לקדמת הבמה.
באביב 2008 נחשף הפרויקט במהדורת יום שישי של ערוץ 2 והתאוצה התקשורתית עשתה את שלה: שחקני עבר כמו אביבי זוהר ועופר ראובן נקראו לדגל, וגם כדורגלן העבר אלון חזן הודיע שישחק. אחריו הגיע משה סיני, שלא הגשים את החלום, ואחרון יוסי אבוקסיס, שהבטיח וקיים, שיחק ועדיין משחק בקבוצה.
המוטו של המייסדים וההנהלה, עורכי דין, רואי חשבון, מנכ"לים, עיתונאים ונהגי מוניות, היה ברור: לקבוע סטנדרט. בשנים האחרונות לקיומה, מכבי יפו הייתה קבוצה שנוהלה רע, נהגה בקמצנות ובחוסר אמינות עם שחקניה. התדמית שלה הייתה איומה, וכולם רצו לברוח ממנה.
מכבי קביליו החליטה לעשות ההפך: ליצור מעטפת מקצועית, לקבוע רף גבוה של ניהול ולתת לשחקנים את כל התנאים כדי להגשים לאוהדים את החלום ולחזור בגדול. נכון, השחקנים קיבלו שכר, אבל הם קיבלו גם תקשורת, אווירה, קהל ושיגעון, שיגעון אמיתי.
קטמון ואוסישקין קבעו את הדרך: קבוצות חזקות, מעל הליגה, כדי ליצור רצף הצלחות ולקבוע דנ"א חדש לקבוצה של הבולגרים: מכבי קביליו יפו קיימה עד היום 60 משחקי ליגה וגביע, ניצחה ב-50 סיימה 8 בתיקו והפסידה רק פעמיים. ההפסדים, אגב, אירעו באותו חודש: נובמבר 2008.
לקבוצה הזו יש היום פאסון: בעונה הראשונה היא עלתה מליגה ג' לליגה ב'. את משחק העלייה חגגנו בבלומפילד עם 9,000 צופים-מספר חסר תקדים אפילו במשחקים בליגת העל-כשהיא מקיימת את הבטחתה לא לגבות כסף במשחקים.
בעונה השנייה היא הובילה בבטחה את ליגה ב', הגיעה לשמינית הגמר, והפכה לקבוצה הראשונה מהליגה הרביעית שעושה זאת מאז 1963, תוך שהיא מנצחת קבוצות כמו הפועל אזור, הפועל קריית אונו, הפועל חדרה והפועל קריית שמונה במשחקי חוץ.
כסף לא היה חסר: ספונסרים כמו בבו קובו, אלי קאליש, אילן אלפסי ושמוליק זיסר חיזקו את הקבוצה עם מאות אלפי שקלים. נשיא הקבוצה, איש העסקים יניב כהן, עוזר לכסות חלק מההוצאות השוטפות ומקפיד לשבת בכל משחק על ספסל הקבוצה.
משחקים כאן שחקנים ברמה גבוהה מזו הנהוגה בליגה ב', אבל גם שחקנים שמוגדרים כחובבים ומחזיקים בעבודה רגילה בימים: עובדי הדואר מבנק דיסקונט, דודי ביטרן ודודו ביטון, שניהם עם עבר בליגה הראשונה; עובדי חדרי העסקאות בבנק לאומי והפועלים, רן פוליקר ואביב אלחדד) בהתאמה( ; בעלי עסק כמו כפיר אגסי וארז ירימי, סוכן משקאות כמו יניב עמיאל, מאמני כדורגל כמו אבוקסיס והשוער קפטן גבי בורשטיין - שעבודתו העיקרית היא לאמן את שוערי הפועל תל אביב ואת השוער הטוב ביותר ששיחק אי פעם בישראל, שוער נבחרת ניגריה, וינסנט אניימה.
בנוסף, נמצאים כאן גם סוכן הביטוח אורן יחזקאל, הסטודנט לקולנוע זוהר קמינסקי, פקח העירייה גיא סבח, מוכר הבדים אורן בן לוי והחיילים חיים סאבי ונתנאל נונו.
מכבי קביליו יפו התאספה כמשפחה, מתגאה בקהל האדיר שלה שמלווה אותה לכל מקום בכמויות שאפשר להתקנא בהן בקבוצות לא מעטות בליגת העל, ובעיקר באווירה המיוחדת שמשרה ההנהלה וצמד המאמנים, סוכן המכירות עופר ראובן ועובד הבנק שי מאור.
עם הקמת המדינה, זכו עולי בולגריה לייחוד בלתי רגיל בין מחנות העולים. זאת הקהילה היחידה באירופה שלא נשלחה למחנות המוות, בזכות אזרחי מדינתם. זו הקהילה היחידה שקיבלה או קיי מההנהגה המקומית לעלות כאיש אחד לארץ.
זו הקהילה הראשונה שעלתה לאחר קום המדינה וניצלה מישיבה במעברות. זו הקהילה היחידה שייסדה מקהלה (צדיקוב), בית ספר טכנולוגי (יד סינגלובסקי), ומועדון כדורגל על מחלקת הנוער שלו.
בערב קסום אחד, למרגלות החרמון, הצליחה הקהילה הזו הצליחה לחזור למפה, תוך שהיא נוסכת שוב על הכדורגל המדשדש שלנו את קורטוב הרומנטיקה שחסרה לו. מכבי יפו מחזירה את הנשמה למגרשים. זה גם הסלוגן של הקבוצה. היידה יפו.
הבהרה: רון עמיקם הוא אחד מ-409 בעלי הקבוצה וחבר הנהלה בהתנדבות
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם