בשם הבת: הטרגדיה הפכה את משגיח הכשרות למטאור בענף הנדל"ן
כשבתו נספתה בשריפה לא ידע אביה, חי משה שגב מקרית ים, איך ימשיך לחיות. גבאי בית הכנסת הצנוע החליט להעסיק את עצמו בקריירה חדשה כסוכן נדל"ן וזכה לאחרונה בתואר תגלית השנה. עכשיו הוא בוכה רק פעמיים ביום, ומבקש שמישהו ייקח אחריות על הטרגדיה
אבל למרות האוכל המשובח והתוכנית המבדרת, כולם חיכו רק לדבר אחד: טקס הענקת הפרסים למצטייני הסוכנות שנערך בכל שנה, או כפי שמכנים אותו בחברה: "לילה של כוכבים". הכוכבים עלו לבמה לקבל את הפרסים, ומעל לכולם בהק זוהרו של חי משה שגב.
חי משה שגב. אבא, אמא ופסיכולוג
צילום: מקס ילינסון
בניגוד לאחרים, היה שגב החרדי לבוש בפשטות. אבל עם הישגים אי אפשר להתווכח: תגלית השנה, מקום שני בכמות העסקאות שסגר וחבר מועדון הזהב לסוכנים מצטיינים שלוש פעמים ברצף. וכל זה אחרי שהגיע לעבוד במקצוע רק לפני שנה, כחלק מתהליך הההתמודדות עם אובדן בתו.
שגב, בן 50, חזר בתשובה בגיל 16 והתחיל בתהליך התחרדות אחרי שנפרד מאשתו לפני 12 שנה. הוא קיבל חזקה על הילדים שהיו אז בני 3 עד 13, ועד שהתחיל לעבוד בתחום הנדל"ן, הקדיש כל רגע פנוי לחמשת ילדיו.
"בבוקר הייתי מעיר ומלביש אותם, מכין סנדוויצ'ים ואז מסיע אותם לגן ולבית הספר", נזכר שגב, "בצהרים הייתי מקבל את
פניהם בבית ומיד היינו מתיישבים לאכול ארוחה חמה שהכנתי. אחר כך הייתי יושב עם כל אחד מהם ועוזר לו להכין שיעורי בית. בערב היינו משחקים ביחד ובסופי השבוע היינו מטיילים".
את לחמו הרוויח בעבודות קודש שונות. "עשיתי קורס סופרי סתם והתחלתי למכור מזוזות שהכנתי. בנוסף, עבדתי כגבאי בבית הכנסת וכמשגיח כשרות במועצה הדתית בנהריה, שם גרנו".
לבתו הבכורה של שגב, עיינה, לא זכור כל מחסור. להפך, היא מספרת על חוגי העשרה ונזכרת בארוחות חגיגיות שתמיד הסתיימו בצחוקים ובדיחות. "אבא תמיד היה עמוד התווך של המשפחה", היא אומרת. "הוא היה האבא, האמא והפסיכולוג שלנו".
"היא נראתה כמו מומיה"
את האידיליה קטעה הטרגדיה שארעה לענבל, בתו השניה של שגב. אחרי שראתה תמונות של אביה מתקופת שירותו כקצין חימוש של גדוד שריון במלחמת שלום הגליל, החליטה שתתגייס גם היא, ויהי מה.
ענבל שגב (מימין) עם אחותה עיינה. נלחמה במשך 18 יום צילום העתק: מקס ילינסון
למרות התנגדותו של אביה, ולמרות בעיית ראיה שסבלה ממנה, התגייסה ענבל לשירות לאומי בהוסטל לבעלי מוגבלויות בכפר סבא. במהלך שירותה התגוררה בדירה בעיר, אותה חלקה עם חמש שותפות.
ביום שישי במאי 2008, היא התעוררה מאוחר אחרי משמרת לילה בהוסטל ולא הספיקה לתפוס את האוטובוס לקרית ים, אליה עברה בינתיים המשפחה. ענבל נותרה לבדה בדירה. למחרת פרצה במקום דליקה, שעד היום לא ידוע ממה נגרמה.
ענבל ניסתה לצאת מהדירה, אבל לא הצליחה. היא הזעיקה את כוחות ההצלה, אבל התנהלות בעייתית שהחלה במוקדנית ונמשכה בכוחות שהגיעו למקום, הביאה לכך שלבסוף פונתה משם במצב אנוש לבית החולים.
"עיינה ואני נסענו לבית החולים", משחזר שגב. "הייתי בטוח שהיא נכוותה בצורה קלה, אבל כשנכנסתי לחדר הבידוד שבו הייתה, היא נראתה כמו מומיה - כולה עטופה בתחבושות. הרופאים אמרו לי שזה עניין של 48 שעות עד שהיא תמות".
אבל ענבל לא הפסיקה להילחם והחזיקה מעמד עוד 18 יום. באותם הימים עבר שגב להתגורר בבית החולים, ליד מיטת בתו. "השמעתי לה נעימות קלאסיות, דיברתי אליה, נישקתי לה את הידיים, את כפות הרגליים. החלפתי מזוזות בחדר שלה והתפללתי רק שם", הוא נזכר וקולו השקט נסדק.
"הייתי פותח לה את העיניים ונדמה היה לי שהיא שומעת אותי. אני חושב שזה מה שנתן לה את הכוח להחזיק מעמד כל הזמן הזה". בבוקר ה? 27 במאי ענבל נכנעה, והיא בת 21.
לאחר מותה של ענבל, גילה שגב שייאלץ להתמודד לא רק עם האבל שבאובדן, אלא גם עם העובדה שאף אחד לא היה מוכן לקחת אחריות על מותה של ביתו. בצה"ל סירבו לקחת אחריות מאחר שטענו שחיילים בשירות לאומי נמצאים באחריותה של חברה פרטית.
בביטוח הלאומי טענו ששגב לא יכול להגיש תביעת פיצויים בגלל שהשריפה פרצה בשבת, שלא נחשב ליום עבודה. התסכול והכאב היו חזקים מנשוא. "בכל שניה ביום חשבתי רק על ענבל. בכיתי כל יום, כל היום", נזכר שגב.
מתשע עד תשע
אחרי חודשיים של ייסורים, מצא עצמו שגב בבית החולים אחרי שעבר אירוע לב קל. במיטת בית החולים הוא הגיע לתובנה משמעותית: "הבנתי שנותרו בידיי שתי ברירות: או שאני ממשיך בדרך הזאת ומת מצער או שאני מעסיק את עצמי כל כך, עד שלא ישאר לי זמן לחשוב על ענבל. ידעתי שאני צריך להציל את עצמי לטובת ארבע ילדי הנוספים".
שגב. "לא תכננתי להצטיין" צילום: מקס ילינסון
בפעם הראשונה מזה 12 שנה, פתח שגב החרדי עיתון חילוני, ובינואר 2009 התחיל לעבוד בסניף החיפאי של סוכנות הנדל"ן רימקס. שגב השיג את מטרתו. "אני מתחיל לעבוד כל יום ב-9 בבוקר ומסיים ב-9 בערב", הוא מספר.
"במשך היום אני עסוק מאוד ורץ מפגישה לפגישה. אני לא מצליח אפילו לאכול סנדוויץ'. לא נשאר לי הרבה זמן לחשוב על ענבל וזה הקל עלי מאוד. פעם הייתי בוכה המון, היום אני בוכה רק פעמיים ביום: בבוקר, בדרך לפגישה הראשונה, ובערב, כשאני נשכב במיטה".
איך אתה מסביר את זה שאדם כמוך, שעסק בעבודת קודש, עובד במקצוע חומרי שסובל מדימוי נכלולי?
"לא הכרתי את תחום הנדל"ן לפני כן, ולא ידעתי עד כמה הוא רדוף בצע. גם לא הכרתי את הסטיגמות שיש על סוכני נדל"ן. באתי בתום לב וביושר וכך אני מתנהל בעבודתי. אני נהנה מהעבודה ומתרגש מכל עסקה שאני סוגר. לא תכננתי להצטיין. בסך הכל השקעתי את כל מרצי בעבודה כדי להציל את חיי. בתנאים כאלה גם חמור היה מצליח".
ואין כל ספק ששגב מצליח. מאז שנכנס לתחום הנדל"ן, הוא מרוויח משכורת השמורה לעשירון העליון, אבל קובע בצורה ברורה כי "כל הכסף בעולם, לא שווה דקה אחת בלי ענבל. וחוץ מזה, לילדים קשה שאני נעדר במשך כל כך הרבה שעות, אבל דיברת איתם והסברתי להם שאני זקוק לעבודה הזאת, כי קשה לי בגלל ענבל. הם לעומתי, חזרו לחיים השוטפים והסתגלו מהר ממני".
"עכשיו יותר קשה, כי אין מי שיעמוד על המשמר", מודה עיינה, "זה גרם לו להתרחק פיזית מאתנו, אבל לא רוחנית. הוא עדיין נשאר אבא טוב כשהיה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם