עוד אסון בשרשרת: השנה המקוללת של מפעל רותם אמפרט
מפעל רותם אמפרט נחשב למקום עבודה טוב באיזור הנגב. תנאי שכר מצוינים, ביטחון תעסוקתי. בשביל אריק אלפונטה העבודה במקום הייתה קפיצת מדרגה. ביום ראשון הוא הפך להרוג השישי במפעל בתוך שנה
"אחרי שנים של עבודות מזדמנות הוא קיווה להיות יותר מבוסס. צריך להתבגר, אמר". בתחילת השבוע נהרג אלפונטה בתאונת עבודה. הוא ועובד נוסף, מוחמד עבד אל כרים סרור מכסייפה, נהרגו כשניסו לפרק צמיג במשאית שמובילה דשנים.
הם התחילו לפרק את הצמיג החיצוני, כשהשתחרר אוויר מהצמיג הפנימי. מההדף הם מתו במקום. אמבולנס של המפעל הגיע מיד, אבל כבר לא היה מה לעשות, אומר מאיר שטנצלר, מנהל כוח אדם ומשאבי אנוש במפעל, "רק לקבוע את המוות".
שטנצלר , אחיו של אפי שטנצלר, יו"ר קק"ל, מכנה את השנה האחרונה שנה מקוללת. "אנחנו בהלם, לא מבינים איך זה קרה לנו, לא מעכלים את זה. עשינו כל מה שאפשר בתחום הבטיחות. אנחנו לא חוסכים בכלום. החלפת צמיג היא עבודה שכיחה, לא משהו נדיר, עושים את זה לפחות פעם בשבוע. הכל היה לפי הנהלים. ברגע זה הבודקים אומרים שהיה כשל בציוד, אם כי שום דבר לא ברור עדיין".
שישה מעובדי מפעל רותם אמפרט נהרגו בתוך שנה אחת בתאונות שונות. לשם השוואה, על פי נתוני התמ"ת בתשעת החודשים הראשונים של 2009 נהרגו 27 פועלים בתאונות עבודה, מהם 19 ישראלים, והשאר עובדים זרים ועובדים מהשטחים. אחוזי התמותה ברותם אמפרט, אם כך, הם גבוהים במיוחד.
בחודש מארס עסקו שלושה עובדים בריתוך כשגץ שעף ממכונת הריתוך הדליק חומר כימי. השלושה נכוו, אחד מהם באורח קשה, אחרי ימים ספורים הוא נפטר מהכוויות. בחודש נובמבר נהרג נהג משאית כשמכוניתו הידרדרה לאחור בשטח המפעל. הנהג המבוהל מיהר לנטוש את המשאית שמחצה אותו.
טעויות אנוש, אומר שטנצלר על שתי התאונות הקטלניות. "כמה בטיחות שתרביץ לאנשים וכמה שתחנך אותם הם בסוף יכניסו את הראש ללוע הארי".
שלושה שבועות אחר כך, בתחילת חודש דצמבר, נהרגו שני עובדי קבלן בדרכם מהעבודה לביתם בכפר חורה, כשהמכונית שהסיעה אותם התהפכה. הנהג היה בנו של קצין הבטיחות של רותם אמפרט.
אריק אלפונטה ז"ל, איש תחזוקה במפעל, היה מודע לנושא הבטיחות. הוא כתב מאמר לעלון המפעל הקרוב על רמת הבטיחות הגבוהה. ברותם אמפרט עדיין לא החליטו אם לפרסם את המאמר שלו. הוא נולד וגדל בדימונה, למד בתיכון המקומי, שירת בחיל האוויר ובקצין העיר בדימונה והתחתן במהלך שירותו הצבאי עם יעל, חברתו מגיל 13.
"זאת הייתה אהבה ענקית. הייתה לנו ילדות מדהימה בעיר מופלאה, שברנו את כל המוסכמות. אריק הוא לנצח, נשבענו שנישאר כך גם אחרי שהתגרשנו". שני ילדים נולדו להם, לפני שנים אחדות התגרשו, "אבל נשארה אהבה ענקית", אומרת יעל, שעברה לגור באשדוד אחרי גירושיה ומיהרה להגיע לדימונה כשהתבשרה על התאונה. אלפונטה נישא בשנית ונולדו לו שלושה ילדים.
"בשנים האחרונות הוא סוף סוף התחיל להסתדר", אומרת יעל, "אצלו תמיד הכל היה בשובבות, בכיף, בצחוק, אבל אז נולדו לו עוד שלושה
סוכת האבלים הומה ושטנצלר מסתובב ביניהם. הסוכה הוקמה על ידי המפעל. שלט גדול מבשר לאבלים שרותם אמפרט הוא זה שדואג להם. הדאגה תסתיים בקרוב. אלפונטה עבד במפעל ארבע שנים, בשכר זעום של כ-6,000 שקל . הפיצוי שתקבל משפחתו יהיה נמוך.
"האלמנה תקבל את מה שמגיע לה. הכל על פי החוק", מבטיח שטנצלר. באוהל האבלים של משפחת סרור בכסייפה לא בטוחים שהכל על פי החוק. בשעת צהריים יוקדת רק מנחמים מעטים מגיעים לאוהל הקודר והקריר, ביניהם שלושה מנהלים מרותם אמפרט.
נתראה בשמחות, הם אומרים כשהם קמים ממרבצי השטיחים הצבעוניים שהונחו מסביב לאוהל. עבד אל כארים סרור היה בן 25 במותו, נשוי ואב לתינוקת בת שנה. שלא כמו אלפונטה, העבודה במפעל רותם אמפרט הייתה בשבילו ברירת מחדל.
"הוא אהב מחשבים", אומר סאלם סרור, בן דודו, דובר מועצת כסייפה. "מצבו הכלכלי לא אפשר לו ללמוד מחשבים. הוא תכנן לעבוד כמה שנים במפעל, לחסוך כסף, ואז ללכת ללמוד את מה שאהב באמת".
סרור היה עובד קבלן. שטנצלר אומר שכל עובדי המפעל, גם עובדי הקבלן, מקבלים הדרכת בטיחות יסודית. סאלם סרור אומר שבן דודו מעולם לא קיבל הדרכה כזו. "אסור היה לו לעבוד בעבודה הזאת בלי הדרכת בטיחות והוא מעולם לא עבר הכשרה בטיחותית. עכשיו מנסים להגיד לנו שהוא לא עשה שום דבר, רק הגיש לאריק ברגים.
"אני כבר רואה איך הם מנסים להתחמק מאחריות. אבל כל מה שקרה שם לא ברור. הגופות שכבו בשמש שלוש שעות עד שפינו אותן לבית החולים. כשיסתיימו ימי האבל ננסה לברר מה בדיוק קרה ונתחיל לחשוב מה לעשות. אמנם מוקדם לחפש אשמים, אבל התחושה שלנו היא שהוא עבד בעבודה שאסור היה לו לעבוד בה, תמורת שכר מינימום של 3,800 שקל בחודש".
לא רחוק מכסייפה, בכפר הבדואי חורה, מתאבלת משפחה נוספת על בנה. שאקר אלבוקיאן נהרג לפני חודשיים בתאונת דרכים כשחזר בהסעה של הקבלן מהמפעל לביתו. הוא עבד ברותם אמפרט שנתיים והיה בן 20 כשנהרג, נשוי ואב לתינוק בן שנה וחצי.
"הבאתי להם ילד והם החזירו לי גופה", אומר אביו, נאסר אלבוקיאן. "הנהג, בנו של קצין הבטיחות של המפעל, נהג במהירות, הרכב התהפך, חמישה נפצעו בתאונה, שניים נהרגו, בני שנהרג במקום, ועלי אל אטרש מחורה. אפילו לא ניסיתי לבקש דוח או איזשהו הסבר. המשפחה שלנו נהרסה. עבד אל כארים היה הבן הבכור שסייע לנו להסתדר בחיים".
שטנצלר אומר שהתאונה לא הייתה קשורה למפעל. "אמנם על פי החוק ביטוח לאומי מכיר בתאונה כזאת כתאונת עבודה, אבל אנחנו לא סופרים את זה כתאונת עבודה כי זה לא קרה אצלנו בשטח המפעל ולא היה קשור לעבודה במפעל".
כמחצית מ-800 עובדיו הקבועים של מפעל רותם אמפרט הם מדימונה. "כל המשפחה שלנו עובדת שם", אומר אילן אלפונטה, אחיו של אריק. "שני גיסים של אשתי עובדים במפעל, חברים שלנו עובדים שם, אבי עבד במפעלי ים המלח ששייכים למשפחת עופר, כאן גדלנו, כאן אנחנו עובדים".
מאיר כהן, ראש עיריית דימונה, אומר שרותם אמפרט נחשב בדימונה למעסיק טוב עם תנאי שכר מצוינים וביטחון תעסוקתי. "רוב מקומות העבודה בסביבה, מפעלי ים המלח, פריקלאס, הם מפעלים שמתעסקים עם מחצבים ומה שמופק מהם. גם אבא שלי עבד כל חייו בפוספטים.
"אנשים רוצים לעבוד שם. על כל קליטת עובד יש עשרה פונים. אני שמח על כל מפעל שבא לכאן ואני לא מצפה שרק מפעלי הייטק יגיעו לדרום, אלא מפעלים שיכולים לספק תעסוקה למגוון אנשים רחב". התעסוקה הזאת אמנם נותנת פרנסה, אבל גם מסוכנת מאוד. "ככה זה בכל מקום שיש בו תעשייה".
מרותם אמפרט נמסר: "החברה מביעה את צערה הרב על התאונה שקרתה השבוע, ושולחת תנחומים כנים למשפחות העובדים. החברה נמצאת בקשר רציף עם המשפחות האבלות ומלווה אותן בשעתן הקשה.
"הנהלת החברה מייחסת חשיבות רבה לבטיחות העובדים ונהלי העבודה בתחום זה הינם מחמירים, ועומדים בסטנדרטים הגבוהים ביותר.
"החברה משקיעה מידי שנה משאבים רבים בהדרכה, ברכישת ציוד מתאים ובהטמעה של נושאים חשובים אלה. הנהלת החברה מעמידה את מלוא הסיוע לרשויות החוקרות את התאונה שהתרחשה השבוע כנדרש ממנה על ידן, ומשתפת איתן פעולה באופן מלא ובשקיפות מוחלטת.
"על פי החוק, כל עוד מתנהלת בדיקה של הרשויות בנושא, וכל עוד לא פורסמו מסקנות, מנועה החברה מלהתייחס להיבטים השונים של האירוע הטרגי. ראוי יהיה אם גופים המבקשים ללמוד על הנושא, לרבות אמצעי התקשורת, ימתינו עד לסיום בדיקת הנושא על ידי הרשויות בטרם יסיקו מסקנות כאלה או אחרות. הדברים נכונים גם לגבי אירועים קודמים שצוינו בשאלות הכתבת.
באשר לדבר פינוי הנפגעים, נציין כי חובשי המפעל טיפלו באופן מיידי בנפגעים. כמו בכל אירוע קשה, האחריות והוראות ההתנהגות על כל המתרחש בזירת האירוע, לרבות פינוי נפגעים, הן על הרשויות העוסקות בכך, ובהן מד"א, משטרת ישראל, זק"א ושירותי ההצלה, והחברה פועלת על פי הוראות אלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם