מי אתה ארז תדמור?
בקמפוס כולם יודעים: עם ארז תדמור לא מתעסקים. תדמור הוא הבולדוזר שמניע את תנועת "אם תרצו", המנהלת מאבקים קשים בקמפוס בכל מה שלא מספיק ציוני עבורם
ארז תדמור צילום: שימי נכטיילר
תדמיתו ועברו הפוליטי והצבאי של תדמור עלולים להזיק לתנועה, המנסה להצטייר כתנועת מרכז. יותר מכך, ההשתייכות הפוליטית המטושטשת של "אם תרצו" לא הייתה יכולה לייצר את הקמפיין הנוכחי נגד נעמי חזן כאשר תדמור בחזית.
תדמור מגדיר עצמו באופן אישי ימני מאוד. הוא היה פעיל ליכוד מאז צעירותו ומוכר כבעל כוח השפעה רב במטה המפלגה בעיר, שאותו ניהל בבחירות לכנסת שנערכו בשנת 2006. הוא אף חבר למפלגה בבחירות האחרונות ומיודד עם בכירי המפלגה. שמות ילדיו של תדמור, ירדן-יהודה וסתיו-סיני, יכולים לרמוז משהו על שאיפותיו הטריטוריאליות. לחתול שלו, דרך אגב, קוראים עמלק השני.
תדמור, הכותב מדי חודש טור ב-nrg, הוא פניה הזועמות של התנועה; פניו כעוסות לעתים, האצבע מונפת קדימה כמאשימה או מוכיחה וקולו צעקני ולעתים מתלהם. הוא לא נשאר חייב ונחשב בקמפוס של האוניברסיטה בחור קשוח. בסרט "ולס עם באשיר" למשל הוא מתבייש. הוא רואה בו פגיעה בציונות ומתקשה להבין למה היוצרים לא הפיקו במקומו סרט על הרצל.
במהלך שירותו הצבאי בחיל ההנדסה, כאשר היה סמל מחלקת טירונים, הואשם תדמור בהוצאת פריטי רכוש צבאי ופריטי אמל"ח שונים. תדמור לקח אז לביתו אצבע חבלה, מאיץ חבלה, מצת לחץ ומחסניות של כדורים. הוא טען אז כי אגר את התחמושת הקליעית לצורך הגנה עצמית אם יתרחש אירוע ביטחוני או פעילות ביטחונית באזור מגוריו.
באת כוחה של התביעה הצבאית הדגישה את "המעילה באמון הצבא מצד המשיב", ובעיקר את הסכנה הטמונה בעבירות שבהן נכשל, לאור העובדה כי החזיק פריטי אמל"ח בביתו, הממוקם באזור רגיש מבחינה ביטחונית, "כאשר היה מודע לאפשרות היתכנותם של אירועים חבלניים או בטחוניים בתחומי הישוב". בית הדין הצבאי גזר על תדמור 45 ימי מאסר בפועל לריצוי בעבודה צבאית, 4 חודשי מאסר מותנים למשך שנתיים והורדה לדרגת רב"ט.
תנועת "אם תרצו" בירושלים בהנהגתו של תדמור הפכה לשם דבר בקמפוס הר הצופים. מתחילת דרכה במהלך המבצע בעזה אימצה התנועה את מילת המפתח "ציונות". כדי לטשטש את המושגים הפוליטיים המוכרים הגדירו קברניטי התנועה את המפה
הפוליטית לפי "ציוני", "אנטי ציוני" ו"פוסט ציוני", ובאופן זה חילקה את המרצים ואת התנועות הסטודנטיאליות. תדמור טוען כי התנועה היא מפלגת מרכז קלאסית, אולם בזמן המלחמה בעזה כינה את הפעילים של תא אופק המזוהה עם מפלגת העבודה "אנטי ציונים".
המלחמה הזו יצרה מציאות אלימה באוניברסיטה העברית. מן הצד האחד ניצבו התנועות הערביות ומן הצד השני "אם תרצו" בהנהגת תדמור, שהיה אז ראש הסניף המקומי. כאשר הערבים הפגינו מחוץ לקמפוס בקריאה לסיום המבצע הוציא תדמור את פעילי "אם תרצו" לעימות חזיתי בניגוד להוראת דיקנית האוניברסיטה.
העימות כלל קריאות כמו "נשרוף לכם את הכפר" ו"ניפגש במילואים". באירוע מוקדם יותר כינתה אחת הסטודנטיות את תדמור "נאצי" במסגרת נאום שבו היה נוכח. בתגובה הוא זינק מכיסאו ועלה על הבמה, תוך שהוא מאיים להחזיר לסטודנטית מלחמה שערה. לבסוף נחסם על ידי כמה סטודנטים שמנעו את המגע בין השניים.
פעילות מרכזית של התנועה מתבטאת בבקרה של המרצים והקורסים הנלמדים באוניברסיטה. התנועה כבר ערכה "מדד ציונות" לגבי החוג למדעי המדינה ודורשת כי אגודת הסטודנטים תתייג את שיעורי הלימוד ואת המרצים לפי "ציוני", "אנטי ציוני" ו"פוסט ציוני", תפרסם את התוצאות ברבים ותאזן את התמונה על ידי שינוי התכנים או המרצים.
יוזמה מרכזית נוספת שהנהיג תדמור הייתה משמר סטודנטים שעמד בסמוך למעונות ומנע הטרדות מיניות מצד תושבים מעיסאוויהכלפי סטודנטיות, או לחילופין נקודה של המשמר האזרחי במעונות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם