תקשורת המונים: לומדים שפת סימנים בגן
גננת מראשון לציון, שבסמוך לגן שלה נפתח גן חדש לילדים חירשים, החליטה ללמוד את שפת הסימנים, אחר כך לימדה את ילדי הגן שלה ומכאן נסללה הדרך לפעילויות משותפות בין שני הגנים. "הילדים יודעים לדבר בשפה שההורים שלהם אפילו לא מבינים"
שלא כמו מורות וגננות ותיקות, אשר מאבדות כדרך הטבע את האנרגיה והחשק עם השנים, בן ארי מצאה את האור החדש בעבודה. בהחלטה משותפת עם גננת בגן הסמוך לשלה, יצאו השתיים בפרויקט מיוחד המשלב בין ילדי גן "חרוזים בשמש" של בן ארי לבין גן הילדים הצמוד "שלוש גחליליות" בו לומדים ילדים בעלי לקויות שמיעה שונות.
בן ארי לקחה את הפרויקט צעד אחד קדימה ולא הסתפקה במסיבה אחת או שתיים משותפות. היא החלה ללמוד את שפת הסימנים בעזרת מורה והחליטה ללמד את כל הילדים בגן שפה חדשה. זאטוטים אלה מצליחים כבר היום לתקשר עם הילדים מהגן הצמוד באמצעות שפת הסימנים. ההורים המופתעים מתפעמים כיצד הגננת בן ארי הצליחה להשריש שפה נוספת בילדיהם, שפה מיוחדת,
שנפתחו לעולמם של החירשים.
בין משחקים בחצר גן הילדים למסיבות יום הולדת משותפות אחר הצהריים, אליהם מוזמנת גם מתרגמת לשפת הסימנים, הילדים הצעירים נפתחים לעולם חדש, אשר לא רואה את השונה כ"אחר", ומביא גם את ההורים ללמוד כמה דברים חדשים על החיים.
"מספר ימים לפני תחילת שנת הלימודים הקודמת, נפתח גן חדש צמוד לגן הילדים שלי, וכבר בימי ההכנות לפתיחת השנה גיליתי שמדובר בגן של ילדים חירשים", מספרת בן ארי, "גננת הגן, אביבה פרידלין, פנתה אליי על מנת שנכיר ואולי נכין פעילויות משותפות לשני הגנים. היא הסבירה לי כי בגן שלה ילמדו ילדים הנעזרים במכשירי הגברה, שתל ומכשירי שמיעה, ולא כולם מסוגלים לדבר אלא משתמשים בשפת הסימנים".
איך הגבת להצעתה?
"בהתחלה לא ממש ידעתי מה לעשות עם מה שהיא אומרת לי. לא הבנתי איך אני אמורה להעביר פעילויות משותפות לשתי הקבוצות, כאשר יש את המגבלה הזו שכל כך תשפיע על התקשורת בין הילדים. במשך תקופה מסוימת הסתובבתי חסרת החלטה. הרגשתי שמדובר בעניין שאולי גדול עליי, ואולי לא אצליח להביא לשילוב אמיתי בין שתי הקבוצות".
מה גרם לך לשנות את דעתך?
"הרגשתי שאני פשוט מחפשת תירוצים למה לא לעשות את זה. כשהבנתי סוף סוף שיש לי פה אפשרות אמיתית לעשות משהו חשוב, משהו שישפיע על שתי קבוצות של ילדים, שיגדלו אולי עם תובנות קצת אחרות על החיים, החלטתי ללכת על זה. התחלתי להיפגש עם אביבה, הגננת השנייה, וחיפשנו דרכים בהן שתי הקבוצות יכולות להיפגש".
על מה חשבת?
"מהר מאוד הבנתי שהדרך הכי נכונה להכיר את הילדים עם לקות השמיעה ולהיפתח אליהם זה דרך השפה. הבנתי שעליי ללמוד את שפת הסימנים כדי שהתקשורת באמת תהיה אמיתית ומלאה, כי בכל זאת ילד יודע מתי אמיתיים איתו. קיבלתי החלטה ללכת לשיעורים מיוחדים ללימוד שפת הסימנים.
יחד איתי למדו גם הסייעות אתי איצקוביץ' ותהילה נדב. הגעתי
ואז התחלת ללמד את ילדי הגן את שפת הסימנים?
"כן, התחלנו להעביר מידי שבוע שיעורים קצרים על שפת הסימנים. לילדים יש תפיסה יחסית מהירה, ופתאום שמנו לב שהם קולטים בצורה מאוד יפה משפטים בסיסיים וחשובים כמו בוקר טוב, תודה, להתראות. הרגשתי שהם מאוד מתלהבים מהתהליך ונהנים ללמוד כל פעם משהו חדש".
לא חששת שהילדים לא יקבלו את ילדי גן החירשים בצורה יפה?
"תמיד היה חשש כזה. ילדים הם הכי אמיתיים שיש ויגידו את מה שהם מרגישים. אבל יש דבר נוסף שילדים עושים וזה לקלוט דעות, מחשבות ותחושות של מבוגרים. אני לא מאמינה שילדים בגן טרום חובה יודעים מיהו השונה, אלא כאשר אנשים אחרים מתייחסים אליו ככזה.
"מהרגע הראשון שהחלטתי לנסות את כל עניין השילוב, פתחתי את לבי לאותם ילדים עם לקות שמיעה. הילדים של הגן שלי ראו איך אני מתייחסת אליהם, איך אני שמחה כאשר הם מגיעים ואיך אני אוהבת אותם. ילדים מבינים טוב מאוד שפת גוף של מבוגרים, והם קלטו מהר מאוד שכדאי להיות חברים של אותם ילדים".
איך אתם משלבים את ילדי שני הגנים?
"השילוב בא לידי מימוש בפעילויות משותפות כמו שיעורי חינוך גופני, שיעורי ריתמיקה, מסיבות, עבודות יצירה, פעילויות בחצר, קבלות שבת ועוד. דאגנו להביא מתרגם לשפת הסימנים שיהיה איתנו לכל אורך התהליך, והילדים של הגן שלי למדו כל יום עוד כמה מילים על מנת שיוכלו לתקשר עם הילדים האחרים.
"החלטנו שהילדים ישחקו ביחד בחצר הגן, דבר שיוצר הרבה אינטראקציה ביניהם ועוזר להם להשתמש בשפת הסימנים שלמדו. הילדים התחילו למצוא דרכים מאוד מיוחדות לתקשורת ביניהם, לפעמים גם בלי שפה מילולית, אלא רק פיזית. אני חייבת לומר שגם ריבים הם דבר טוב, שמייצר קשרים בין ילדים".
בן ארי הגיעה מהר מאוד למסקנה, שלא מספיק שילדי הגן יידעו את שפת הסימנים ויתקשרו עם הילדים לקויי השמיעה, אלא שעל ההורים עצמם להיפתח לעולם אחר ולהתחיל לתקשר. "החלטתי שאנחנו חייבים לצאת בפעילות מיוחדת להורים בשני הגנים", היא מספרת, "על מנת שיכירו אחד את השני וגם ייפתחו לעולם החדש של הילדים.
"ארגנו את כל ההורים להגיע למפגש בחנוכה, יצרנו משימות ופעילויות על מנת להביא להיכרות. אני חושבת שכולנו עברנו חוויה מדהימה ואמיתית, שגרמה להורים להבין דברים שהילדים שלהם הבינו כבר בתחילת השנה. שכולנו אותו דבר, ולמרות הלקויות השונות אנחנו צוחקים מאותם דברים ונהנים ביחד".
איך באמת קיבלו ההורים את העובדה שילדיהם לומדים את שפת הסימנים?
"אני חושבת שבהתחלה הם לא לקחו את זה כל כך ברצינות. הם הבינו שאנחנו רוצים לשלב ילדים עם לקות שמיעה עם הילדים שלהם, אבל הם לא חשבו שניקח את זה כל כך רחוק. לאט לאט הם תפסו את העניין. אני חושבת שזה קרה כאשר הילדים שלהם התחילו להגיע הביתה מהגן ולדבר איתם בשפת הסימנים.
"אני זוכרת שאחת האמהות באה אליי ואמרה לי שיום לפני היא רצתה לתת לבן שלה שניצל לארוחת צהריים, והוא אמר לה בשפת הסימנים שהוא לא רוצה. רק באותו הרגע היא קלטה שהילד שלה לומד שפה נוספת, שגורמת לו להיפתח ולהבין קהילה שלמה של אנשים שהחברה הרבה פעמים מתעלמת ממנה. פתאום ההורים סיפרו שהילדים מלמדים אותם את השפה והם מרגישים כמו תלמידים. זה היה פשוט מדהים. הילדים יודעים לדבר בשפה שההורים שלהם אפילו לא מבינים. נראה לי שזה חלומו של כל ילד, לא?".
הצליחו להיווצר חברויות חדשות בין הקבוצות, כאלה שיוצאות ממסגרת הגן?
"זה תהליך ארוך ואיטי. אני לא יכולה להגיד שכל הזמן הילדים בוחרים להיות ביחד, הם עדיין בתוך הקבוצות המקוריות שלהם, אבל בכל יום יש את הרגע המרגש הזה בחצר הגן, שילדים משתי הקבוצות מחפשים יחד חילזון או צוחקים או אפילו כועסים.
"הדבר המדהים הוא שבעקבות המפגשים הקהילתיים של שני הגנים, נוצר מצב שכאשר לאחד הילדים מהגן שלי יש יום הולדת, ההורים שלו מזמינים את הילדים משני הגנים. אני יודעת שההורים דואגים להביא למסיבה מתורגמן לשפת הסימנים, וזה נפלא. מי היה מאמין שהורים ישקיעו כל כך עבור השילוב הזה?".
איך את מרגישה היום, לאחר שנוכחת בהצלחת הפרויקט?
"מבחינתי, 25 שנה בעבודה והשנתיים האחרונות הם הרנסאנס שלי. זה שנים של התחדשות ומוטיבציה ושמחה ואתגר. בדרך כלל גננות במשך השנים הולכות ושוקעות, ואני דווקא מרגישה בדיוק ההיפך. רעיון השילוב בין הגנים ולמידת שפת הסימנים עוררו אותי בצורה שאני לא יכולה לתאר. פתאום אני מגיעה לגן עם שמחת חיים ורצון ליצור, לשמח ולאהוב.
"אני מודה על ההזדמנות הגדולה שנפלה בחלקי לשלב את הילדים עם ליקוי השמיעה בחברה, להחשף לאוכלוסיה מדהימה וללמוד שפה חדשה ומעניינת. אני גאה לדעת את השפה. בימינו, כאשר המודעות לליקוי השמיעה גבוהה מתמיד, ותרגום לשפת הסימנים קיים בכל ערוצי הטלוויזיה, ב'אח הגדול', אני שמחה להיות חלק מזה. נפתח בפניי צוהר לעולם חדש ומרתק. זוהי השנה הכי מרגשת עם הרבה ערך מוסף וכולנו יצאנו נשכרים, הקהילה, הילדים עם לקות השמיעה, ילדי הגן שלי וכמובן אני".
את מאמינה שהדרך שלך ושל הגן לקבל את השונה תמשיך עם הילדים הלאה, לחייהם הבוגרים?
"אני בהחלט מאמינה שהצלחנו להביא לשינוי בתפיסה ומקווה מאוד שזה יישאר. הילדים שלי מקבלים את הילדים עם הלקות כאחד מהם. זה לא היה ככה בהתחלה, היו הרבה צחוקים על ניסיונות הדיבור והרבה שאלות. היום יש להם את המיומנות לקבל את השונה. אני רוצה להאמין שזה ימשיך איתם הלאה לחיים הבוגרים יותר".
הורים של ילדי גן "חרוזים בשמש" עדיין המומים מההצלחה הגדולה של בן ארי ללמד את ילדיהם את שפת הסימנים. "אני ושאר ההורים פשוט נדהמנו לגמרי ממה שעופרה יצרה בגן", סיפרה השבוע חגית, אם לילד בגן "חרוזים בשמש", "אני יודעת שהילדים שלנו משחקים בחוץ, בחצר הגן, ומצליחים להבין אחד את השני בזכות הכרת שפת הסימנים. את החגים ואירועים מיוחדים אחרים אנחנו עושים ביחד עם הילדים של הגן השני, וגם עם ההורים שלהם.
"אנחנו אישית גילנו עולם חדש שלם כאשר העברנו פעילות עם ההורים של הגן השני, ומרבית ההורים שם הם לקויי שמיעה בעצמם. למדנו מילים בשפת הסימנים והכי חשוב, לקבל את השונה בצורה הכי יפה שיש. עופרה מקפידה ללכת לשיעורים של שפת הסימנים ולא להפסיד. היא נותנת השראה עבורה הילדים שלנו".
"אני מאמינה שמה שעופרה עושה עם הילדים זה מתנה משמיים", אומרת מיכל, אמא נוספת מגן הילדים. "הילדים שלנו חוזרים שונים לגמרי. הם מדברים הרבה בבית בשפת הסימנים ומלמדים אותנו, ואנחנו נדהמים בכל פעם מחדש. אני מאמינה שהילד שלי הופך להיות טוב יותר כאשר הוא מתנסה בהיכרויות הללו. עופרה עושה דבר מדהים, שהרבה גנים אחרים צריכים ללמוד ממנה".\
מנהלת חינוך קדם יסודי בעיריית ראשון לציון, שולמית זכאי, ציינה אף היא את ההצלחה של הפרויקט המיוחד: "שילוב ילדים עם לקויות, על כל המשתמע מכך, הוא אתגר לא פשוט למערכת החינוך, אבל משמעותי ביותר הן לילדים המשולבים והן לילדים המשלבים. זוהי בעצם משימתנו.
"הלקות של החרשות היא לקות קשה, שפוגעת ביכולת התקשורתית של הילדים עם ילדים בריאים. שמחתי לראות איך הילדים בגן - בהובלת הגננת והסייעת – פשוט עקפו את הבעיה, למדו ועדיין לומדים את שפת הסימנים ומגשרים על הקושי של השפה. אין לי ספק שהילדים המשלבים ילמדו הרבה מן האינטראקציה המיוחדת הזו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם