ראשי » מקומי » השרון » כפר סבא/רעננה/הוד השרון

רעננה: השכול שוב מכה בבית המנכ"ל המיתולוגי

לאחר שאיבד תינוק בן שנה, שוב חזר השכול לביתו של מנכ"ל עיריית רעננה לשעבר אורי קידר, שאיבד בשבוע שעבר את בנו ניר בן ה-29, שסבל ממחלה גנטית בלבו. "אני כואב, אני בוכה ואין לי נחמה שאני מסוגל להביע במילים", אמר קידר בהספד ועמו בכו מאות מתושבי העיר

אבל כבד שרר בשבוע שעבר בהלווייתו של ניר קידר המנוח, בנו של מי שהיה מנכ"ל עיריית רעננה המיתולוגי, אורי קידר. משפחה, חברים, תושבים ועובדי עירייה בעבר ובהווה, הגיעו בצהרי יום שני שעבר לבית העלמין בכפר נחמן, והתגודדו יחד, המומים. נדמה כי כמעט כולם ידעו על מחלתו הגנטית של ניר, אך אביו אורי היטיב להסתיר את חומרת המחלה ואת קשיי ההתמודדות עמה.
   
ניר, בן 29 במותו, נפטר בשנתו בלילה שבין יום ראשון שעבר ושני, והותיר אחריו זוג הורים, את אחיו הגדול דור ואח נוסף, בכור, שעזב בצעירותו את בית המשפחה וניתק עמה קשר.

"אמא של ניר, תמי, קמה בבוקר להעיר אותו והוא פשוט לא התעורר. זה נפל עלינו באופן בלתי צפוי", אמר אורי קידר ל"זמן השרון". "הלב שלי כואב, קשה לי מאוד. ניר הרגיש טוב, בדיקות הדם שלו היו תקינות, לא הצלחנו לאבחן סיבה למותו. קשה לי לדבר עליו בזמן עבר", הוסיף.

ניר סבל ממחלה גנטית בלבו אשר גרמה למגבלה בגופו והתבטאה בשוני חיצוני קל, בגינה לא גויס לצה"ל. על אף מגבלתו, ניהל יחד עם אחיו בשנתיים האחרונות את סניף "קפה קפה" בכפר סבא שהיה בבעלות המשפחה. לפני שעבר לנהל את בית הקפה, עבד ניר במשך חמש שנים כמוקדן במוקד עיריית רעננה.

"נפשית ניר היה בחור מאוד חכם", מספר מנהל המוקד העירוני דורון בכר, "המוקד היווה לו מעין חממה, הוא הרגיש פה טוב מאוד כי לא היו פה הרבה אנשים זרים וגם הוא ידע שיש לו את הגב התומך של אביו, שהיה מנכ"ל העירייה. היה מאוד נוח לעבוד איתו וכולם מאוד אהבו אותו".

חברו הטוב של ניר, ליאור שילה, שגם עבד עמו במוקד, מספר שהתחבר לניר דרך האהבה המשותפת שלהם לספורט: "ניר היה אוהד שרוף של מכבי בכדורסל, היה לנו מנוי שנתי והיינו הולכים למשחקים. היה לניר אוסף קלטות וידאו של משחקי מוקלטים מאז שנות ה-90 ורק הוא היה מסוגל לשבת ולראות שידורים חוזרים של משחק מכל שנה שהיא".

שילה מספר כי פעמים רבות ניסה להכיר לניר אנשים חדשים ולהוציא אותו לבילוי: "חיברתי אותו לחברים שלי וניסיתי תמיד שהוא ייצא איתנו. בימים מסוימים הוא היה מוכן ובימים אחרים הוא קיבל רגליים קרות, כי פחד מסלקציה תובענית בברים ולא רצה לקבל מבטים, בכל זאת הוא היה רזה והמראה החיצוני שלו היה קצת שונה". אומר שילה.

אורי קידר, אשר ניהל את העירייה תחת כהונתו של ראש העיר לשעבר, זאב בילסקי, נחשב מאז ומתמיד למנכ"ל מוערך ביותר. לאחר שעזב את תפקידו בעירייה, פנה למפלגת "קדימה" והיה יועצה הפוליטי וממקורביה הבולטים של ציפי לבני. מלבד בית הקפה בכפר סבא שהיה בבעלותו של קידר, גם מרכז "קידר" ברעננה שייך למשפחה וכן מספר קוטג'ים במערב העיר.

על אף העושר בו התברכה, נאלצה המשפחה להתמודד עם לא מעט מקרים טראגיים: "אני עדיין סוחב איתי את התינוק שלי שנפטר בגיל שנה בגלל תמט הריאה, גם אז זה היה בלתי צפוי וגרם לי להיות אדם דאגן וחרד יותר", מספר אורי.

אדם שעבד איתו בעבר בעירייה מספר: "אורי חטף מכות מכל הכיוונים, ולמרות זאת למראית עין הוא היה הכי קשוח וחזק בעיני האנשים שעבדו איתו. אני חושב שהוא שם על עצמו מסיכות וחסימות. בתוכו, יש לב מאוד רחום ורך".

זאב בילסקי, חברו הקרוב של אורי שעבד בצמוד אליו במשך קרוב ל-20 שנה, מספר שאורי מעולם לא הביא את הבית לעבודה: "כשהתמודדתי לבחירות בפעם הראשונה, אורי ניהל את מערכת הבחירות. ניר היה אז בבית החולים בתל השומר ואורי היה יושב לידו כל הלילה והחזיק לו את היד כי התרופות לא הפחיתו את הכאבים.

"לפנות בוקר אורי היה עוזב את בית החולים, עובר בביתו, מתקלח ומתלבש, ואז מגיע למשרד וממשיך לנהל את הבחירות כאילו כלום לא קרה. כך למדתי להכיר את האופי שלו, להבין שהוא אדם מפנים. הרי זה לא היה קל לגדל את הילדים, ללוות אותם ולתמוך בהם, עם הילדים האלה הכול היה תמיד יותר קשה".

עוד מספר בילסקי, שאף הספיד את ניר בלוויה: "המחלה תמיד הייתה שם. היו תקופות של ירידות בהן ניר היה מאושפז וסבל מכאבים והיו תקופות של עליות בהן דברים פחות או יותר הסתדרו. אורי היה עובד מ-7 בבוקר ועד 12 בלילה ולא מכניס אף קושי שהוא עבר בבית לעבודה. רוב האנשים אפילו לא ידעו שהוא נושא כאלה מטענים כבדים".

עוד מספר בילסקי ששמע את ההודעה על מותו של ניר כשהיה בדרכו לכנסת: "כשקיבלתי את ההודעה פשוט סובבתי את ההגה. כל אותו יום הייתי עם אורי ולמרות שהיינו חברים כל כך קרובים ועבדנו צמוד כל כך הרבה שנים, רק ביום הלוויה ראיתי את הכול יוצא החוצה.

"אני חושב שהעובדה שהוא אגר כל כך הרבה בכל השנים היא גם הסיבה שהוא נשבר ככה בלוויה. ועדיין, אפילו עכשיו הוא מייסר את עצמו. בהספד הוא אמר לניר: 'אולי קראת ולא שמענו אותך'. הוא עדיין לוקח על עצמו, חושב אולי היה משהו שהוא יכול היה לעשות ולא עשה. זה אורי".

המקורבים לאורי מספרים כי למרות שמעולם לא החצין זאת, המחלה של הבנים תמיד ליוותה אותו בכל החלטה: "לאורי היה מאוד נוח שניר עובד במוקד. מבחינה פורמאלית, אף מנכ"ל לא היה מביא את הבן שלו לעבוד בעירייה, זה נראה לא טוב.

"במקרה של ניר זה היה מאוד נכון, כי כך אורי פקח עליו עין וגונן עליו", אומר מנהלו בעירייה דורון בכר.

שילה, חברו של ניר, מסכים: "ניר היה בחור יותר מדי רגיש. הוא הרי סיים תיכון (מטרו-ווסט, ע.ט.), אם הוא היה קצת פחות רגיש הוא היה יכול להגיע לגדולות, ללמוד ולהתפתח, אבל היה לו חוסר ביטחון לצאת מהעירייה. ברגע שהוא עזב את העירייה עברה עליו תקופה קשה והוא לא מצא את עצמו עד שהצטרף לבית הקפה, שם הוא היה עסוק, מוקף באנשים, כמו שהוא אהב".

לא מפליא לגלות שגם פתיחת בית הקפה בכפר סבא נעשתה למען אותה עצמאות שניסה לסגל אורי לבניו: "כל הורה רוצה שהילדים שלו ישוחררו לעולם הרחב ואני הייתי אחד ההורים המשוגעים לדבר. רציתי לאפשר לניר ודור את היציאה לעולם העסקי, שימצאו את מקומם בעולם. אני יכול להגיד שמאוד עזר לניר לחבור לדור, בית הקפה ממש פתח אותו חברתית", נזכר אורי.

שילה מוסיף כי ניר תמיד הסתכל בהערצה על אחיו, דור, שסבל גם הוא ממגבלה דומה: "הוא ממש רצה ללכת בעקבותיו. לדור הייתה אותה מגבלה אבל דור כן יצא עם בחורות והצליח מבחינה חברתית, יש לו המון חברים. ניר תמיד ניסה לחקות אותו, זה היה מאוד טבעי ששניהם ניהלו יחד את העסק".

בית הקפה אפשר לניר ליצור חברויות חדשות ולהיפתח מעט. לדברי בילסקי, "למרות שאורי ותמי ידעו שהמחלה מקצרת חיים, אורי תמיד קיווה שניר יסתדר, שיהיה עצמאי, שתהיה לו חברה, שיתחתן. כמו שכל אב מייחל לילדיו. כשהייתי אצל המשפחה אחרי הלוויה פתאום ראיתי איך כל המלצריות מגיעות לנחם את אורי, בוכות, והבנתי שבית הקפה ממש היה משפחה בשביל ניר. בזכות בית הקפה הוא פרח מבחינה חברתית, והכול בידו המכוונת של אורי".

ראש העירייה נחום חופרי הספיד את ניר אף הוא ואמר בשם עיריית רעננה: "אנו בוכים אתכם על האבידה הגדולה, כמה קשה להספיד צעיר שהולך בטרם עת".

לאחר ראש העירייה עלה להספיד קידר עצמו, אשר עלה לבמה בגוף רועד, פרץ בבכי ונפרד מבנו כשאף עין בקרב הנוכחים לא נותרת יבשה:

"פשוט שכבת שם בלי רוח חיים על המיטה, לא מגיב, בעיניים פתוחות. צעקתי, אבל אתה בשלך דומם. ילד אהוב שלי, רק בן 29, לא הספקת עדיין לטעום את העולם. אני כואב, אני בוכה, ואין לי נחמה שאני מסוגל להביע במילים. סלח לי בבקשה על הוויכוחים, הכעסים שלי לא חשובים. לעולם אני אוהב אותך, לעולם תהיה בלבי. אבא".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...