"מת כבר 11 שנה": פגישה הזויה עם ניר פרידמן

מצד אחד הוא נוהג בגילופין, מאחר כרוני, מזדעזע מאבהות ועדיין חולם, למרות הקריירה התקועה. מצד שני גם הוא הפנים שאביב גפן הוא כבר לא יהיה. ניר פרידמן התבגר? אל תיתנו לשיבה בראסטות לבלבל אתכם

יונתן אסתרקין | 17/3/2010 13:06

לצמר מ"פלורנטין" יש שערות שיבה. זו הייתה המחשבה הראשונה שחשבתי כשפגשתי את ניר פרידמן בבר "ברבוניה", האהוב עליו. המחשבה השנייה הייתה שהנה, מסתבר שגם אני התרגלתי לחשוב עליו כעל הדמות שהוא לא מגלם כבר עשר שנים וחוץ ממנה לא יודעים עליו יותר מדי. "אני הולך לראיין את ניר פרידמן", אמרתי לאנשים במשך השבוע. "מי זה ניר פרידמן?" שאלו האנשים. "צמר מ'פלורנטין'", עניתי . "אה?. . . הפטירו האנשים. "זה עם השיער".

ניר פרידמן צילום: יהונתן שאול

אז כן. זה עם השיער חגג 38 בחודש שעבר, עובד על תקליט חדש בתקווה שיצליח יותר מהקודמים, ומתפרנס בעיקר מקריינות ומדיבובים. כוס ראשונה ובה קטע הזוי המדגים מצוין את ההרפתקה הקרויה "שיחה עם ניר פרידמן"

מה העניינים?
"חרא"

למה?
"לקחו לי ת'אוטו".

מה?
"תפסו אותי על נהיגה בשכרות. רסמי לקחו את האוטו. לא לוקחים לך רק את הרישיון. ידעת מזה?"

אהה . . כן .
"אז אני לא ידעתי. הסבירו לי אחר כך שהמטרה זה לפגוע בכל המשפחה. יעני אם הילד בן ה-18 תפסו אותו נוהג בשכרות, אז לוקחים את האוטו - ועכשיו גם האימא והאבא שלו יידפקו כי הם לא יוכלו לנסוע לעבודה, כאילו עונש שחינכו לא טוב את הילד".

לא יודע, הייתי אומר שההיגיון הוא להוריד אותך מהכביש בכל מחיר. נהגת שיכור. אם היית הורג מישהו? הרי כשאנחנו קוראים בעיתון כותרת "נהג שיכור והרג משפחה? אנחנו לא יודעים אם הוא באמת היה שיכור או סתם שתה שתי בירות ואם התאונה הייתה באשמתו או לא, אנחנו ישר נגדו.
"בדיוק".

מה בדיוק?
"מבחינה תדמיתית זה על הפנים".

אתה באמת לא רואה את ההיגיון של המשטרה בעניין הזה?
"שמע, באותו לילה שלקחו לי את האוטו הייתה לידי בחורה מאוד-מאוד-מאוד שיכורה ועייפה ובמצב גרוע הרבה יותר ממני, והשוטר נתן לה לנהוג. אתה מבין את ההיגיון שלהם? זה נראה לך נורמלי? ואלה מקומות מסוכנים אחי, זה רמת הגולן, מלא סיבובים ותהומות ומוקשים ודרוזים ולך תדע מה עוד".

מה בכלל עשית ברמת הגולן?
"אני בונה שם בית".

איך קיבינימט מצאת שוטר ברמת הגולן באמצע הלילה?
"אתה רואה מה זה מזל? בני זונות. . . חוץ מזה, שתדע לך שדווקא בצפון המשטרה הכי מסוכנת. כי בצפון, לעבריינים משעמם, אין להם מה לעשות, אז הם מתגייסים למשטרה. שם המשטרה הכי מניאקית. הקצין שרשם לי את הדוח רשם שלא הייתי פיקח. מבין, בקוף. אבל אני האידיוט. ראיתי אותם מעבר לכביש, ואמרו לי 'סע דרך המטעים'. אתה יודע מה זה לנסוע שיכור דרך מטעים באמצע הלילה? כמעט גמרתי בתוך ביצה. מלבד הדוח, שקעתי בבוץ, זה היה אחד הימים הגרועים בחיי. רציתי למות".

במילים אלה פרידמן קוטע באדישות את שיחתנו, ומתמכר להנהון נמרץ ומלא התלהבות, לפי הקצב של should I go should I stay or המתנגן בבר.

כאילו לא דיווח לפני רגע שלקחו לו את האוטו, השמיץ את חצי משטרת ישראל, ופתח בהיסח הדעת מיליון שאלות אפשריות כמו מי הייתה הבחורה, למה הם היו שיכורים כל כך, למה הוא בונה בית ברמת הגולן כשכל חייו בתל אביב, אבל נדמה שזה סוד הקסם של השיחה עם פרידמן, ואולי סוד הקסם שלו עצמו. הוא תמיד בהווה. לעולם לא בעבר או בעתיד. אין ממש טעם לנסות לעקוב בצורה קוהרנטית אחרי כל הפרטים שהוא מציף אותך בהם-תכניות, תאוריות, עצות חיים, עובדות הזויות ושאר ירקות. צריך פשוט להישען אחורה וליהנות מההופעה כמו שאומרים.

בכל זאת אני בוחר נתיב אחד אפשרי מעשרות הנתיבים שפרידמן מציע, ושואל אותו אם אין איזו פרוידיאניות מסוימת בכך שקודם לכן השווה את עצמו ואת מצבו לזה של ילד בן 18 שלקח את האוטו של אבא. לנהוג שיכור ושייקחו לך את האוטו באמת נשמע יותר כמו צרות של ילדים בני עשרים, ולא של בחור שחגג החודש 38.

הסיפור הזה שסיפר, עם העובדה שפעמיים ביטלנו את הפגישה ברגע האחרון בגללו, פלוס עשרים דקות איחור אופנתי ("טוב עשרים דקות חייבים", הוא צוחק, "זה בספר") ועם רעמת התלתלים המפורסמת, הוא בכלל עושה רושם של ילד מזדקן. פרידמן, למרבה הפלא, מסכים.

הרהורים על הזקנה

"זה ברור", הוא אומר בהתייחסות לשאלת הגיל ובעודנו עוברים לסירוגין בין בירות מהחבית לצ'ייסרים של וודקה. "בגיל 25 וחצי הכול נגמר. שמה נעצרתי. אתה בן כמה? 38? זהו אתה גמור".

יופי . אפשר עוד וודקה?
"אין מה לעשות, זה ככה. שתדע. 25 וחצי זה הגיל לרוקנ'רול, לחיים, להרפתקאות, אחר כך זה נהיה פתטי. אז בשביל לא להרגיש שאני פתטי אני מספר לעצמי שאני עדיין בן 25 וחצי. זה הגיל להגיע לשיא, ואז בגיל 27 למות. כמו ג'ניס ג'ופלין, ג'ימי הנדריקס, כולם. אז אני בעצם כבר מת 11 שנה. עוצר את הזמן, אבל הטבע לא זורם אתי. לכל החברים שלי יש ילדים. זוועה. יש לי חבר ילדות עם ארבעה ילדים. לא ייאמן".

זה מפריע לך בחיים הילדותיות הזאת?
"בדברים מסוימים בוודאי. בעסקים נגיד. אני ממש גרוע. ניסו כמה פעמים לצרף אותי לכל מיני פרויקטים בתחום חיי לילה בתל אביב, שזה כביכול משהו שאני מבין בו. מועדונים, פאבים, מה אני אגיד לך, בכל פעם שנכנסתי חטפתי בראש. אני לא טוב בזה. בביזנס, בכספים, את חיי הלילה בתל אביב מנהלים כרישים של ממש, שלא רואים ממטר, שרק נראים מבחוץ בליינים, אבל מבפנים הם כרישים-כרישים, ואני מה אני? בקושי סרדין".

אז מה עושים?
"מה יש לעשות? ממשיכים. מנסים לא להיות פתטים. תהיתי תמיד אם כשאהיה זקן עוד אלך עם האולסטאר שלי משנות השמונים. אז מצאתי פשרה. אני לא נועל אותן היום, אבל שומר אותן בארון. חצאיות סגולות כאלה מגניבות. כשאהיה בן שמונים אלך אתן, אז כבר באמת לא יהיה לי אכפת מכלום.

"בינתיים

מצד אחד יש דברים שעם הגיל בכל זאת צוברים, ניסיון, שפשוף, גישה מסוימת לחיים שאומרת פחות להילחץ מכל שטות ולדעת שבגדול יהיה בסדר, ומצד שני מנסים להמשיך ללכת נגד הזרם, להיות נאמן לעצמי. זה משאיר אותי רענן וחי, ולא מיובש על הספה מול האח הגדול".

אבל מצד שני זה גם משאיר אותך. . ."
". . . פגיע ."

למה פגיע?
"אני בלי אוטו. פאקינג איי?. . .

קריירה וייז אני מתכוון, לא הצלחת בדיוק לפרוט למטבע קשה את ההצלחה של תחילת הדרך. לא כמוזיקאי ולא כשחקן. אתה לא בדיוק כוכב טלוויזיה ולא בדיוק כוכב פלייליסט.
"נכון. לא פרטתי. עברי לידר ממלא אולמות, לא יודע למה אני לא. אבל אני יודע שמי שכן בא לראות אותי מופיע מקבל תמורה לכרטיס.. אולי אני צריך לצאת מהארון לא יודע. . . אבל בוא אני אשאל אותך, אתה חושב שאני פחות טוב מאלה שהם כן כוכבי פלייליסט?"

אני לא מבין כלום במוזיקה, אבל אני מניח שזה עניין של טעם.
"אני לא פחות טוב מהם, אבל אני פחות מושמע מהם. הרבה פחות. למה? כל מיני סיבות. כמה מהן הן סיבות שקשורות לטעם שמעצב את הפלייליסטים בארץ. זה תמיד היה נכון. גם את השירים שלי שכן השמיעו, זה היה מפה לאוזן ומפופולריות מחתרתית כזאת. היום משמיעים בגל'צ לפעמים את 'אוכלת מהצד' ו'חי בפלורנטין', אבל כשהם יצאו גם אותם לא השמיעו. המערכת של הרדיו פה היא מימי המנדט. אני מקווה שיום אחד עוד ישמיעו. יש גם עניינים רחבים מזה. כל תעשיית הרוק והפופ פה בארץ דפוקה. כי מצד אחד אין לך לזה ספונסרים פרטיים ומצד שני אין לך תמיכה מהמדינה.

העירייה תומכת במחול ותומכת באופרה ותומכת בהבימה, אבל לא מעלה על דעתה לתמוך בלהקות רוקנ'רול. אז בינתיים אני אוסף אותן, את היצירות שלי. קולקציות של עצמי. שיהיה לעתיד. חלק זה אולי גם קשור לזה שאני משחק לא טוב את המשחק של יחסי ציבור ולא מאורגן כזה בשביל להצליח. שנשארתי ילד דפוק כזה".

למה אתה חושב שנשארת ילד?
"מגיל צעיר פונקתי. ממש מגיל צעיר. כשהייתי ילד, ממש ילד, הייתי בצעירי תל אביב, אחר כך בעניין של זמן, זה היה תקופה של ערוץ אחד, אז הייתי ממש סופרסטאר. . . אחרי זה היו פלורנטין, השוונג של הפיתה, נהיה הרבה כסף והרבה פרסום, אני מניח שהתרגלתי לא לעבוד קשה בשביל הצלחה, וכן זה דופק אותי. אף פעם לא דאגתי, אבל בשנים האחרונות אני דווקא מתחיל לדאוג. עם זאת, אני לא אוהב את אלה שדוחפים את עצמם, אבל כנראה זאת הדרך להצליח פה בארץ".

איילת זורר רויטרס

איזו דרך?
"מי שנראה שהוא יותר מדי נהנה בחיים ואין לו איזה ילדות קשה, הורים מכים, פרדות קורעות לב, כל מיני שטויות כאלה, לא משמיעים אותו. למה ללחוץ פליי על מישהו שבמהות שלו הוא אופטימי וזורם? בסאונד טרק של המדינה שלנו עצוב ונוגה וקורע לב זה הולך יותר חזק משמח. אני לא רוצה לזרוק שמות, אבל כרגע מי שבא משדרות או מקריית גת קל לו להצליח יותר מאשר אחד כמוני, שבא מרמת אביב. כי כאילו מבחינת היחסי ציבור, לי אין מה למכור, אני לא סינדרלה. תוסיף לזה את הקיפוח הים-תיכוני שאביהו מדינה צריך לקבל את גביע החומוס של הזמר הים-תיכוני כי המהפכה שלו הצליחה.

"היום האנדרדוג ברדיו זה הרוקר האשכנזי. כל יללות הקיפוח של הזמר המזרחי עבד להם ביג טיים. היום כשהגיטריסט שלי באיזו הופעה מעז ללחוץ קצת על הדיסטורשן אנשים מתחרפנים. תכף יכניסו אותי לכלא על זה. זה הכי לא מקובל, וזאת מהפכה שהצליחה. מי יותר ישראלי, מי יותר מייצג את המדינה, אני או אייל גולן?"
אייל גולן.

"למה?"
יותר אנשים מזדהים אתו מאשר אתך.

הצלם שמגיע לצלם את פרידמן בברבוניה, שאנחנו יושבים בו, מציל אותי מהמבט הזועם שלו. פרידמן מתמסר לצלם בשמחה, אבל מוחה כשמבקשים ממנו להחזיק את הכוס של הבירה בשתי ידיים בתואנה שככה מחזיקות כוסיות. כשהצלם הולך מוזמנות עוד בירות, ומתחדשת השיחה על מהות ההצלחה

להיות קול מדי

"זה לא רק שאלה של הצלחה נטו", הוא אומר. "אני יכול מחר לעשות איזו טלנובלה ותראה פה ילדות רצות אחריי בטירוף וגם יהיה לי הרבה כסף בכיס לפחות לתקופה. הצלחה היא משהו עמוק יותר. בעיניי. למצות את הפוטנציאל שלך. נכון שאת זה לא עשיתי. אני יכול לעשות הרבה דברים שלא עשיתי, אבל אני מקווה שמשהו יתפוס בסוף. אני עובד עכשיו על תקליט חדש, בינתיים יש לו שם זמני - 'פרשה שהסעירה את המדינה', שהוא בסגנון שהייתי מגדיר פשוט רוק טוב.

הוא אמור לצאת בהמשך השנה, וסינגל ראשון-'רק אתך', שם סופי - יצא בחודש הבא לרדיו. "אני מקווה שברדיו יתייחסו להפקה ולסאונד, ולא לתדמית של מי שנמצא בו. התקליט הזה, מצד אחד אני מאמין בו מאוד, ומצד שני לוקח בחשבון שאולי לא יאהבו, וכן-אם לחזור למה שאמרת על ילדותיות-אולי התדמית שלי משפיעה על מקבלי החלטות".

ממה בעצם אתה חי?
"מהופעות ומקריינות ברדיו ובטלוויזיה. מאז ומעולם אני חי ככה. לא יציב ולא ברור מאיפה יבוא הצ'ק הבא. אז אתה לא בודק כמה אתה מרוויח בכל חודש אלא עושה בדיקה אחורה בסוף השנה. זו דרכו של אמן. זה סוג של הימור, והרבה שנים אני רגיל לחיות ככה. בינתיים תודה לאל מסתדר. תמיד רוצים להגדיל את המחזור, אבל בסך הכול מסתדרים. תמיד רואת החשבון שואלת אותי כמה תרוויח השנה, ואני אומר שאין לי מושג. בסך הכול, אני אוהב את הדרך הזאת".

אתה קצת תקוע עם צמר מ"פלורנטין".
" כן, ויש עוד רבדים אצלי. כשאני מגיע לאודישן או באים להופעה שלי מתנפצת להם התדמית הזאת, אבל אני באמת קצת תקוע שם. לא יודע. עכשיו אני חושב על זה. יכול להיות שמרוב שניסיתי להיות קול כזה בתור ילד, ילד שזה לא בא לו בטבעיות, נתקעתי שם. בתור ילד הייתי חמוד כזה, שובב, לא קול כזה שעומד בצד עם סיגריה אדיש כזה. אז ניסיתי להיות כזה בכוח, וזה אולי הצליח יותר מדי.

"עכשיו לך תחזור. לא מזמן הציעו אותי לאיזה תפקיד בסדרה, והבחורה מהסוכנות אומרת לי: 'אבל תשמע, ניר זה איש כזה, עם ילדים, בן 38 או ארבעים'. אז אמרתי לה 'נו? אני בן 38'. היא התבלבלה מזה, אבל זה בסדר. לא כל הזמן צריך להיות בערוץ 2 ב-22:00 בערב".

אין רגעים של קנאה? אייל קיציס החליף אותך בתכנית "זומביט", איילת זורר הייתה אתך ב"עניין של זמן" וב"פלורנטין", אביב גפן היה אתך ב"עניין של זמן". הם כוכבים ענקיים. אתה לא.
"אתה צריך לבחור בסופו של דבר מה אתה רוצה להיות. זה ההבדל בין עכשיו לגיל 25 וחצי. אני לא לגמרי בחרתי, אבל בסך הכול החיים יפים. הכושר עוד בסדר, עוד נראה בסדר, יש לי חברה צעירה, שומרת אותי צעיר".

שחר רוזנצוויג, החברה של פרידמן, שאתה הוא גר בשכירות ברמת אביב ג', מוכרת לכם בתור הבלונדינית המהממת, בדרך כלל בבגד ים מהתכניות "טופי והגורילה" ו"העוקץ" והיא ממש צעירה ממנו. בת 24 ליתר דיוק. הם ביחד מיום שהיא הייתה בת 18 בערך. בהמשך לשיחתנו על תסביך הפיטר פן שלו, אי-אפשר שלא לשאול את פרידמן "ואט דה פאק"?

"למה אתה לא מתמודד עם בחורה בגיל שלך אתה שואל?
נניח .

"לא יודע. ככה יצא. אין לי הרבה מה להגיד על זה. נראה לי שבגיל שישים אני לא אצא עם בחורה בת עשרים, אפילו שלך תדע. פאק איט. מעל גיל 18 הכול הולך. כשהתחלתי אתה חשבתי שהיא דוגמנית, שזה טוב. למרבה הצער, התברר שהיא גם שחקנית מוכשרת, וזה פחות טוב, אבל הכי גרוע זה המקצוע שלך. עיתונאיות. עם זה אסור לצאת. מניסיון".

למה?
"כי עיתונאיות זה טוב בתאוריה. הן יודעות להגיד את המילה הנכונה כדי לפרק אותך, שתבכה, אבל מבפנים הכול חלול. רדוף. בשביל הכתבה היא תמכור אותך בשנייה. אף פעם לא תעשה לך מרק עוף.
יצאת עם עיתונאית?"

כן .
"ו. . .?"

אהבה גדולה. לא התאוששתי עד היום.
"אתה רואה"?

אבל היה מעניין. מה היה לך לדבר עם ילדה בת 18?
"מי דיבר. רק עכשיו התחלנו לדבר. מה כבר יש לדבר? צריך לתת חום, חיבוק, נשיקה, ללטף. לא צריך לדבר. זוגיות זה תמיד עם תחושה של חוסר. ככה אנחנו. כשאנחנו לבד רוצים זוגיות ויציבות, כשאנחנו בזוגיות יציבה רוצים הרפתקאות. כשהייתי רווק היו לי מספיק הרפתקאות. זה לא שיש לי חסך, אבל ככה אנחנו בנויים. אף פעם לא נהיה שמחים. בייחוד אתה. לי עוד יש סיכוי".

סליחה ?!
"אתה דיכאוני כזה. לוקח הכול קשה. חושב יותר מדי. הנה, תראה דוגמה".

הברמנית הרוחנית

בקלילות וכדי להדגים הוא מתחיל לשוחח עם הברמנית על איזו שטות רוחנית כמו משמעות האושר. היא נמסה בשנייה, ופרידמן, למרות ניסיונות בולטים לשלב אותי בשיחה, לא מצליח לגרום לה להסב ממנו את תשומת הלב.

ניר פרידמן בייגל

אני מצדי, כרגיל בתקשורת עם בני אדם, תוהה בשביל מה זה טוב בכלל, וממשיך לתהות גם כשהיא מתרחקת אחרי שהזמין אותה לצ'ייסר, ומצדה היה יכול להזמין אותה גם לצימר.

"אתה רואה", הוא מטיח בי. "אתה עסוק בלחשוב בשביל מה זה טוב ומה יוצא לי מזה ולבדוק אם היא חכמה או לא חכמה, והיא כבר הלכה. הפסדת רגע מהחיים. זה הסוד. תהיה מאושר, בלי לחשוב יותר מדי על העבר ובלי לפנטז יותר מדי על העתיד. ואם אתה רוצה עוד טיפ על בחורות, אז תמיד תחמיא להן על הנעליים ועל השערות. זה מוציא מהן סיפורים מעולים וישר הן בעדך.

"אחי, זה מה שיש בחיים, עכשיו. אנחנו פה יושבים, בירה ברמנית, צ'ייסרים, זהו. זה מה שיש. אין משהו אחר. איך אומר אסי דיין? אין תכנית, חיים נקודה. זאת אומרת כשהוא לא אומר תביא משהו להריח. . . שזה גם סבבה".