בגובה העיניים עם דני זקן

הוא נולד בקטמונים וגר בבית הכרם. יש לו שתי ידיים שמאליות. קובה בשבילו זו פילוסופיית חיים. הוא חושב שגלי צה"ל שטחית. ולא נגרר לפרשנות. 2,400 מילים עם דני זקן (45), נשוי + 3, יו"ר אגודת העיתונאים ועורך ומגיש ברשת ב', שלא אוהב את המילה ועדים

רונית מזרחי, מושיק לין | 12/3/2010 11:25

ירושלים
"מולדתי, מכורתי. העיר כמעט הכי יפה בעולם, העיר הכי מעניינת בעולם בטוח, בטח לעיתונאים. עיתונאי זר הגדיר את זה פעם: 'זה גן עדן וגיהינום לעיתונאים'. 40 אחוז מהאוכלוסייה הם אלה שמשלמים ארנונה, על כתף אחת הם נושאים חרדי ועל הכתף השנייה הם נושאים ערבי, זה דימוי שמבחינה הכלכלית בוודאי נכון. אפשר למצוא בה הכול חוץ מים".

דני זקן איור: מושיק לין

קטמונים
"שם נולדתי. לגדול בקטמונים היה נורא כיף, אמנם הייתה את התדמית של העבריינות אבל זה רחוק מהאמת, הייתה עבריינות לידי אבל זה לא היה כזה נורא. יש לי הרבה חברים טובים מאותה תקופה, והיות שהייתי בצופים של רחביה טעמתי משני העולמות.

"לא הייתי אותו בן אדם אם לא הייתי גדל בקטמונים, זה היה בית הספר האמיתי שלי לחיים. עכשיו אני גר בבית הכרם, גרתי תקופה בהר אדר ואחרי תקופה מסוימת החלטתי להשכיר את הבית הזה ולחזור לירושלים".

בית הכרם
"ירושלים השורשית, הוותיקה, עצים, היום גם הרבה ילדים וגני ילדים. קרוב מאוד לעבודה, אני נוסע לשם באופניים. רמת בית הכרם היא אחד מהמקומות שמראים את הדברים הלא טובים בירושלים החדשה מבחינת ארכיטקטורה בעיקר, מן גטאות של אבן".

אופניים
"הפסקתי בגיל 16, חזרתי בגיל 34 בעקבות אשתי שהייתה אלופת ישראל באופני הרים במשך כמה שנים, היא גררה אותי לעניין. היום זה אורח חיים, אני לוקח את הילדים לגן בריקשה כזאת. אני מנסה להשתמש בהם ככלי תחבורה, וביום שאני רוכב על אופניים אני מרגיש הרבה יותר טוב".

תיכון
"נקודה כאובה, התחלתי ללמוד בבית הספר בזק שבזמנו היה תיכון, היום זו מכללה. בגלל שיש לי שתי ידיים שמאליות לא הסתדרתי עם מה שקשור בטכנולוגיה, הייתי התלמיד הכי טוב בעיוני אבל התלמיד הכי גרוע בטכני. עפתי כצפוי ולמדתי שנתיים בבית ספר אקסטרני שהיה ברחוב אגרון, ממש מתחת לאכסניית הנוער. זו נקודה חיובית כי זה בית ספר אדיר לחיים, האווירה הייתה הרבה יותר חופשית ונפתחתי יותר, בנות, שם זה התחיל. הכרתי שם אנשים מכל הסוגים, במובן הזה שהיו הרבה חבר'ה פריקים וסמים ועניינים וכל הדברים האלה שנגענו בהם כמו כולם".

רשת ב'
"ביתי המקצועי, המקום הכי טוב בארץ בעיניי בחדשות מכל כלי התקשורת, חדשות אמיתיות, אנטי צהובות. העיתונאים שם עובדים לפי העקרונות הכי מקצועיים של עיתונות. בשנים האחרונות יש ירידה מסוימת, בעיקר בגלל ההיגררות של כל השוק העיתונאי למחוזות צהובים יותר, אבל עדיין בחדר החדשות של קול ישראל שומרים על הגחלת של העיתונות המקצועית האמיתית, ולא הולכים למקומות שאפשר למצוא אותם בהרבה מקומות בעיתונות האחרת. לכך יש להוסיף את העברית הנכונה, שזה לדעתי אחד השירותים הכי חשובים שרשת ב' עושה לציבור הישראלי".

עורך
"בן אדם שהעבודה שלו היא לקחת את החומר שמביא הכתב - שהוא לטעמי עדיין האיש הכי חשוב, כי הוא זה שמביא את החומר - ולבחור ממנו את הדברים הנכונים. כשאתה עורך אתה העיניים והאוזניים של הציבור, אתה לוקח את מה שקרה ומביא אותו לאנשים. התפקיד העיקרי שלי הוא עורך בחדשות ואני גם עורך ומגיש תכניות ברדיו. כשהתחלתי לעשות את זה לא האמנתי כמה כוח יש לי ביד".

מגיש
"הכיף הכי גדול בעולם. אתה עומד מול המיקרופון ואומר כל מה שאתה רוצה ואף אחד, מאלוהים ועד העורך שלך ומנהל הרדיו, לא יכול לעצור אותך, ככה אתה מבטא את האני האמיתי שלך. אני מבחין בין המגישים שקוראים את הטקסטים שנותנים להם ורק עושים בהם שינוי קל, הם טלפרומטרים ווקאליים, ובין אלה שיודעים להכניס את עצמם בהגשה.

"אני מקווה מאוד שאני נמצא בצד של אלה שמכניסים. גם כשאתה מגיש יומן חדשות שבו לכאורה אתה אמור להגיד את הטקסט לפני הכתבה ועושה ראיונות, גם פה חשוב שהמגיש יהיה מישהו שהמאזין יוכל ליצור לו איזה דמות. אם זה מישהו שיש לו קול יפה והוא מקריא טקסט שנשמע כאילו הוא מקריא מנייר, לא עשית כלום. לשמחתי בקול ישראל התחילו להזיז את העניין הזה בשנים האחרונות ואני אחד מנושאי הדגל של העניין ברדיו".

"כל היום"
"אני מגיש את התכנית הזו פעם בשבוע, תכנית של שעה וחצי, ושם אני גם עורך וגם מגיש. מדי פעם אני מגיש גם את היומנים הרגילים, כמחליף".

ספורט
"במובן החדשותי המקצועי דיברתי על מהפכות, זה משהו שאני יכול להתפאר בו. עשיתי שינוי במחלקת הספורט ברדיו אך ורק מעמדה של מגיש תכניות; פתאום התחילו להגיש תכניות ולא להקריא רק את התוצאות, התחילו לדבר ולהגיד דברים אנושיים ולספר על הקהל ולעשות דו-שיח עם המגיש של התכנית בנושא. זה דבר שנזקף לזכותי גם כעורך וגם כמגיש תכניות ספורט.

"ועוד דבר שקשור בחדשות: בחדשות קול ישראל היום יש כמעט בכל מהדורה ידיעת ספורט, לפני שהייתי במערכת זה היה בערך פעם ביום, היום זה עשר פעמים. ברמה האישית אני משחק כדורעף בהפועל ירושלים בליגה. בשלושת השבועות האחרונים כמעט לא שיחקתי ולא הלכתי להתאמן, וההרגשה הפיזית - ובעיקר הנפשית - היא נוראית. יום שבו אני לא עושה פעילות רצינית הוא יום לא טוב".

רשות השידור
"על אף הכול ולמרות הכול נושאת את הדגל של השידור הציבורי. כל הסיסמאות שאומרים ומדברים נכונות, ברשות השידור יש המון מחלות, אבל זה עדיין מקום שאם יתנו לו את האפשרות התקציבית והאחרת, הוא יכול לעשות את הטלוויזיה הכי טובה שיש, ואני אומר בכוונה קודם את הטלוויזיה, כי הרדיו כבר טוב. יש ניצוצות, רואים אותם בדברים שמשודרים. הם עדיין רק בגדר של ניצוצות, עדיין מעט מדיי, אבל אם יתנו את האפשרות לעובדים הקיימים של רשות השידור הם יודעים לעבוד, ולעשות את זה יותר טוב מאשר האחרים, גם בתחום הבידור, לא רק בחדשות ואקטואליה".

רפורמה
"הכרחית, חיונית, לא תהיה רפורמה - לא תהיה רשות השידור. זה הקו המנחה שלי בעבודתי כיו"ר אגודת העיתונאים שמנהל את המשא ומתן בנושא בשם העיתונאים. ככל שזה יהיה תלוי בי היא תיסגר בחודש הקרוב, מקסימום בחודשיים הקרובים. במצב הזה כל השאלות הקודמות לא רלוונטיות - לא האישיות, המקצועיות כי רשות השידור תיסגר. המחלות נובעות מהסכמי שכר מעוותים ומטורללים שנותנים בחלק

מהמקרים הטבות לא הגיוניות ולא בריאות ולא חוקיות אפילו, בהסכמה של האוצר ושל הנהלות קודמות.

"מחלות של ועדי עובדים, לא במקצועות העיתונאיים, שלא מבינים שהזמנים השתנו ושלא מאפשרים ניהול תקין של רשת שידור בצורה ניהולית מצד אחד ובצורה פיננסית מצד שני. הרפורמה אמורה לתת גם לזה פתרון, לדאוג שאנשים לא ניזוקים יותר מדיי במשכורת, לפחות לא בטווח הקרוב".

בנימין נתניהו
"אולי האישיות הכי מעניינת בישראל ב-20 שנה האחרונות, הבן אדם עם הכי הרבה פוטנציאל שאני מכיר, אולי יותר מאהוד ברק שאומרים עליו את זה. המסגרת שבה הוא נמצא, המפלגתית והפוליטית, גורמת לו לעשות אין-ספור טעויות, ולדעתי אחת הטעויות העיקריות שלו היא חוסר היכולת לאגד סביבו את האנשים הטובים באמת".

עופר עיני
"עוד אישיות מעניינת. בעידן שבו נתניהו נמצא, עידן ההפרטה - שהיא לא מילה גסה לדעתי בכלל, אלא נהפוך הוא בהרבה מקרים - חשוב מאוד שיהיה עופר עיני בסביבה. איש חזק שיודע להגן על העובדים. הביקורת שלי בקטע הזה היא שהרבה מאוד פעמים ההגנה היא על העובדים החזקים, ולא מעט עובדים במגזרים החלשים יותר, שקולם פחות נשמע, לא מרוויחים מהעמדה החזקה של עיני".

נחמן שי
"איש יקר, היה יו"ר בתקופה מאוד קשה, עזר לנו מאוד, עוזר לנו מאוד עכשיו, גם בגלל ההיכרות שלו עם רשות השידור וגם כחבר הלובי של השידור הציבורי בכנסת. אני מאוד מקווה שהיוזמה שלו להחיות את חוק השידור הציבורי תצליח. הצעת החוק היא להעניק מסגרת חדשה לחוק רשות השידור - חוק מתקופת המנדט בערך. ההצעה אמורה לתת את המסגרת, ובעיקר לנתק את התלות החזקה מאוד בפוליטיקאים שיש היום למנהלי רשות השידור, עד לרמת מנהל חטיבה, ולהבטיח גם את העתיד התקציבי של הרשות".

הפגנה
"תמיד הייתי בצד המסקר, הפגנתי פעם אחת בהפגנה ספורטיבית. היום, כאחד ממארגני ההפגנה של רשות השידור, זה נורא מצחיק לי מצד אחד אבל אני מבין את החשיבות, כי הפגנה זה מעין רמקול שמביא את הקול של ציבור העיתונאים ברשות השידור לקהל הרחב, שיבינו על מה אנחנו נלחמים. הפגנה היא הכרחית, דמוקרטית וכלי חשוב מאוד במאבק שלנו".

טכנאים
"הטכנאים הם חבריי הטובים לעבודה, רובם המכריע עובדים נהדרים בלי שום קשר לוויכוחים שיש לי איתם על דרכי המאבק ועל החשיבות של השידור הציבורי. הם רואים את זה כמקום עבודה עם משכורת, קצת פחות אידיאולוגי מאיתנו העיתונאים. עדיין, כוח האדם שאני מכיר ברדיו מאוד מקצועי, לא מבייש שום מקום אחר, אני מאוד מקווה שמי שמנהיג אותם יצליח להבין שללא חתימה בקרוב, בסופו של דבר לא יהיה שום דבר, יהיה אפס.

"לא אהבתי את העיצומים, אני מודה. אני מבין את הרקע והסיבות להם אבל לא אוהב את זה, בעיקר בשל הפגיעה בשידור עצמו, כי ברגע שאנחנו פוגעים בשידור אנחנו יורים לעצמנו ברגל, השידור הופך להיות פחות פופולרי. בעיקר ברדיו, כי אנחנו נמצאים במקום גבוה. זה רק מוריד אותנו ופוגע בנו, ככל שזה נמשך יותר הנזק נעשה בלתי הפיך".

משפחה
"יש לי משפחה ענפה - שישה אחים ואחות ואמא שגרה בירושלים - וזה הבסיס לקיומי. המשפחה האישית שלי מאוד מגובשת, אישה שהיא עיתונאית לשעבר שמכירה ומבינה, נפגשנו באירוע עיתונאי. שני ילדים מקסימים - רועי ונטע שהם הקטנים, וילדה מנישואים קודמים, בת 16, והיא האתגר האינטלקטואלי הכי גדול שלי".

יו"ר אגודת העיתונאים
"אם הייתם שואלים אותי לפני שלוש שנים הייתי אומר שאתם צוחקים, כי אני לא בדיוק האיש שנאבק ונלחם. גם עכשיו אני מרגיש חצי לא נוח, כי אני לא האישיות הציבורית שהולכת להיאבק, בעיקר את המילה ועדים אני לא אוהב.

"אבל מצד שני מדובר בתפקיד סופר-חשוב, בטח בעידן הזה, בתקופה הזאת, לא להגנה על המשכורת של עובדי עיתונאי רשות השידור, אלא להגנה על השידור הציבורי. חוץ מזה, אני מאוד מקווה שהרפורמה תיגמר ואנחנו נעשה מה שצריך עבור עיתונאים ועבור מקצוע העיתונות, ואני מקווה שתהיה לי את החותמת על זה".

מוטי שקלאר
"איש מאוד נחמד, אומרים לגנותי שאני מקורב שלו, אז אני מוריד את המילה גנאי. אני לא יודע אם להגדיר את זה כמקורב אבל בהחלט יש לי דיבור איתו. יש הרבה ביקורת על דרך הניהול שלו והמעמד הניהולי שלו, אני לא מספיק יודע על העניין הזה כדי להגיד אם זה נכון או לא. יש לי איתו ויכוחים על דברים מסוימים והסכמות על דברים אחרים, לא רוצה להיות המבקר שקובע אם הוא טוב או לא".

מוזיקה
"קצת מיושן, 'סיימון וגרפינקל', 'ביטלס', בתכניות שאני מגיש אנחנו משמיעים הרבה שירים שלהם. 'בי–ג'יז' הישנים שלפני 'גריז', אריק אינשטיין הוא האהוב עליי במוזיקה הישראלית. הבת שלי טורחת לעדכן אותי מדי פעם במוזיקה החדשה".

הפועל ירושלים
"הקבוצה שאני אוהד, אחד הדברים שעשיתי בספורט ברדיו היה להצהיר שאני אוהד של הקבוצה בריש גלי, אבל שומר על אובייקטיביות גם כשאני מסקר אותם עיתונאית. אני מודה בזה בפה מלא ובגאווה שאני אוהד אותם, ומשחק כמובן בקבוצה בכדורעף".

פרשן
"עמדה סופר-חשובה אבל הכי לא אובייקטיבית שיש, לכל עמדה אני יכול להביא פרשן שיציג את הדברים ההפוכים, כולל גם בדברים לא פוליטיים אלא במשפטיים למשל. עסקתי במידה מסוימת בפרשנות אבל אני משתדל להישאר בצד העיתונאי האובייקטיבי ולא להיגרר לפרשנות".

טיולים
"כמו הספורט, אי אפשר בלי, לא מעט בזכות אשתי, שהיא גם רוכבת אופניים בשטח וגם מדריכת טיולים. אחרי שחזרתי הביתה מהטיול האחרון ביום שישי הרגשתי כמו חדש".

רשות השידור צילום: פלאש 90

גלי צה"ל
"בכובע של רשת ב' הייתי אומר שיש להם תקשורת מאוד אוהדת מבחוץ, זאת אומרת שכמעט לא מבקרים אותם, נותנים להם הרבה קרדיט שלא בהכרח תמיד מגיע להם. אני אומר דברים לא פשוטים וזו העמדה שלי. בכובע של יו"ר אגודת העיתונאים ובכלל כעיתונאי אני יכול להגיד שזה אחד מבתי הספר לעיתונות, נמצאים שם אנשים מצוינים שמלמדים דורות אחרים. מפריעים לי מאוד השטחיות והעברית שהרבה פעמים קלוקלת. אם זה היה רק בגלי צה"ל אז מילא, אבל זה נגרר הלאה לערוצים המסחריים. היום בערוצים המסחריים בונים בעיקר על אנשי גלי צה"ל שהם צעירים וחתיכים וחתיכות והכול, ולדעתי אחת הסיבות לשטחיות בשידור המסחרי באה מבית היוצר של גלי צה"ל".

גלי ישראל
"אני שמח שהם התעשתו ושינו את השם, חוץ מזה אני בעד פלורליזם בשידור וזה אומר שלכל מגזר, כולל המגזר החרדי, יהיה את הקול שלו כי הוא צריך את הקול הזה. סיקרתי את ש"ס הרבה שנים. קול ישראל מכסה הרבה אבל הוא לא מכסה את הכול, לכן מהבחינה הזו זאת בהחלט רשת חיובית, בתנאי כמובן שתעמוד באמות המידה המקצועיות אם תעסוק בחדשות".

רדיו ירושלים
"מאזין לה לא אחת, מקשיב. אחד ממוריי בעבר שלום אורן מנהל שם את החדשות, אפילו התראיינתי שם. ירושלים היא עיר שטוב שיש לה את התחנה שלה. לפעמים בחלק מהתכניות, בעיקר בתחנה הקודמת, הייתה רמה לא גבוהה, במיוחד של שפה".

כדורגל
"שיחקתי כדורגל בעבר בהפועל ירושלים בנוער. היום אני משחק בעיקר כשאני כועס על משהו ואני צריך להוציא אנרגיה, זה ספורט שאפשר להוציא בו אגרסיות".

ניר ברקת
"הייתי בחו"ל כשהיו הבחירות כך שלא הצבעתי בבחירות האלה. אם הייתי מצביע הייתי מצביע עבורו, ולו בגלל הצורך של ה-40 אחוז, החבר'ה שהם לא חרדים ולא ערבים, וצריך מישהו שייצג אותם. אני יודע שהוא מנסה הרבה, וכמו כל מי שמנסה יש, אני מניח, טעויות בדרך, אבל כן צריך את האיש הזה שם".

רייטינג
"חשוב מאוד, הרבה אנשים אומרים שהשידור צריך להיות איכותי גם אם צופים בו אפס. רייטינג חייב לבוא כשיקול כשאתה עושה תכנית, אבל האמונה שלי היא שכשאתה עושה תכנית טובה יהיה לה את הרייטינג שלה, גם אם הוא לא יגיע ל-34 אחוז כמו ב'אח הגדול', וגם אם הוא יגיע לחמישה אחוזים הצופים ייהנו ויקבלו טלוויזיה איכותית. המילה רייטינג במובן הגבוה שלה קיימת בערוצים המסחריים והיא גוררת אותם לשפל המדרגה בתכניות הבידור והריאליטי, אני מתבייש לפעמים".

הר הבית
"היה לי את הכבוד להיות אחד מאלה שחשפו את העבודות של הפלסטינים, של הווקף, במתחם הר הבית. בניגוד להרבה מקומות אחרים, זה אחד מהדברים שמדינת ישראל צריכה לעמוד על זכותה בו, זה לא בהכרח אומר שאנחנו צריכים להחזיק בו לעולמי עד. עם זאת, שמירה על זכויות הפלסטינים, זכויות הדת והתפילה חייבות להתקיים".

ברים
"נדיר מאוד, אני לא הטיפוס. פעם בכמה שבועות אני נפגש עם חבר'ה שבאים מתל אביב".

מסעדות
"מאוד אוהב אוכל טוב, המסעדה הכי טובה נמצאת בבית של אמא שלי אבל אני אוהב גם מסעדות. טיילתי המון בעולם ואני אוהב בעיקר פירות ים ואוכל איטלקי".

ראש העיר ירושלים ניר ברקת צילום: פלאש 90

קובה
"שבוע שאני לא אוכל בו קובה ביום שישי בצהריים, זה שבוע שאני מוחק אותו מהרזומה שלי. זה הרבה יותר מאוכל, זו פילוסופיית חיים. אני הכי אוהב את הקובה חמוסטה, שזה הקובה של יום שישי בצהריים, והמאכל השני שאני אוהב שאמא שלי עושה זה המעיים הממולאים בגרסה הכורדית, סיג'וקה. אמא שלי עושה את זה כשיש חגיגה במשפחה".

תל אביב
"כשמדברים על תקשורת בירושלים זה מקומונים ורשות השידור, בתל אביב זה בעיקר העיתונות החופשית, הכתובה וקצת המסחרית, זה כמו ההבדל בין ירושלים לתל אביב במהות. ירושלים היא עיר יותר מעונבת ומכופתרת ובתל אביב זה עיר המיני והג'ינס, גם בתקשורת".

צלילה
"אחד מתחביביי היותר אהובים ולצערי הרב מאלה שהזנחתי מאוד בשנים האחרונות, כי צריך לנסוע בשביל זה ולעשות בדיקות רפואיות וכו'. צללתי לפני שבועיים באילת וזה רק הזכיר לי שאני צריך לחזור לזה".

ארצות הברית
"ארץ הולדתה של אשתי ומדינה שבה ביקרתי ב-25 השנה האחרונות לפחות פעם בשנה, יש לי גם שני אחים שם. ארצות הברית, אל תתביישי במה שאת, כי את הדוגמה של העולם".

דני זקן
"מנסה לעשות את המקסימום שהוא יכול לעזור לאחרים, בתפקיד הנוכחי זה בהחלט אפשרי, אני בעמדה שאני יכול לעשות את זה. מקווה מאוד שתוך כמה חודשים אני ארגיש את הסיפוק שעשיתי את זה".