מלכת הפיצות: ביקורת בפיצה עגבניה בהרצליה
בפיצה עגבניה בהרצליה החליטו לעשות פיצה כמו באיטליה. פשוט, בלי להתחכם. זה מה שהופך אותה לפיצה הטובה בישראל
פיצריה עגבניה צילום: נאור רהב
תקציר הפרקים הקודמים: כזכור הפיצה קנתה את מעמדה (ולא ניכנס עכשיו לוויכוח אם אכן הומצאה שם) באיטליה הקסומה. האיטלקים, אנשים פשוטים, נוטים להכין את הפיצה שלהם מבצק איכותי ודק (מאוד!), מרוטב עגבניות טרי שנמרח במשורה על הפיצה ו...תתפלאו, בלי גבינה בכלל או עם מעט גבינה איכותית.
כך עושים פיצה ברוב רחבי אירופה, קלה, פשוטה, מחליקה בגרון ובבטן ומבוססת על חומרי הגלם הטובים ביותר שקיימים. אלא שכמו בהרבה דברים, הגיעו האמריקאים (או יותר נכון, האיטלקים הגיעו לאמריקה) ו"שדרגו" את העניין. האמריקאים אוהבים הכל גדול, וכך הפכה הפיצה האיטלקית הצנועה, לפיצה עם הרבה בצק, המון רוטב, המון המון גבינה וכמות תוספות שיכולה לפרנס חנות ירקות קטנה.
בישראל, כידוע, אנחנו מושפעים קשות מהאמריקאים וכך רוב הפיצריות הישראליות (וגם האיכותיות שבהן) מגישות לנו את הגרסה האמריקאית לפיצה, זו עתירת הבצק והקלוריות וחסרת הדמיון. זה כמובן במקרה הטוב, שבו אנחנו לא נתקלים בפיצה שעשויה מתחליף גבינה, מירקות שנשלפו מקופסת שימורים ומבצק עבה ומשעמם.
לאחרונה נפתחו בארץ, בעיקר באיזור תל אביב, כמה מקומות אניני טעם, שמנסים להתאים את החיך הישראלי לחיך האירופי. כך נפתחה בתל אביב פיצת טוני וספה המצוינת ואחריה הגיעו רדיו רוסקו, כרמלה סופרנו ועוד מקומות שמגישים פיצה כפי שפיצה צריכה להיות.
לא ממהרים להתרחב
מעבר ליוזמה התל-אביבית, גם ברשתות כמו ארקפה, ספגטים וג'ויה (אחות לארקפה) אפשר למצוא פיצה דקה, איכותית וטעימה. מעל כל הפיצות הנ"ל מתנשא מקום אחד איכותי במיוחד, פיצה עגבניה.
פיצה עגבניה צילום: נאור רהב
פיצה עגבניה, כך מספרות השמועות, שייכת לבעלים חרדי, שמתעקש על הפרשת מעשר, על כשרות למהדרין ועל חוקי דת מחמירים. הדבר היחיד הרע בכל הסיפור הזה היא העובדה שבשל דתיות הבעלים פיצה עגבניה סגורה בשבת ולא מגישה פפרוני על הפיצה. העניין הוא שזה הדבר הרע היחיד שאפשר להגיד על פיצה עגבניה.
מדובר, חד משמעית, בפיצה הטובה ביותר בארץ. לרשת שישה סניפים בתל אביב, ושניים בשרון, אחד, הוותיק יותר, ברמת השרון, ואחד בשדרות ח"ן בהרצליה. שמועות חזקות בתחום מספרות על סניף מתוכנן ברעננה, אם כי בעלי פיצה עגבניה, בצורה מאוד לא ישראלית, לא ממהרים להתרחב, אלא לוקחים את הזמן בניחותא ובוחנים כל צעד.
הפיצה עצמה (ואנחנו בחנו את העניין בסניף החדש בהרצליה) היא פיצה איטלקית לכל דבר ועניין. היא מורכבת מבצק דק שגם אם יגישו לכם אותו בנפרד, ללא שום תוספות, תהנו לאכול אותו. זה המבחן הראשון של הפיצה, ובפיצה עגבניה צולחים אותו בקלילות. כיוון שהבצק כל כך דק, בפיצה עגבניה החליטו לוותר על המשלוחים מחשש שהפיצה תגיע קרה. מי שרוצה פיצה, יואיל ויבוא למקום, מה שהופך את סניפי עגבניה למקומות בילוי נחמדים, בהם אפשר, כמו פעם, לשבת על משולש פיצה ובקבוק שתייה קלה.
כיוון שסניפי עגבניה מעוצבים בטוב טעם, עם לבנים אדומות (שהם סימן ההיכר של המקום) ובנקיון יוצא דופן (נקיון עיצובי
ולא רק פיזי), הישיבה שם היא חוויה נעימה במיוחד. אנחנו, בכל אופן, הגענו לסניף בשביל לקחת שלושה מגשים הביתה. טעות קשה, כיוון שמגש שלם של פיצה עגבניה הוא אחד המגשים הגדולים ביותר בתחום.
הבצק הדק נפרס לאורך מגש ענק, ויוצר פיצה עצומה. שיטת התמחור של פיצה עגבניה גם היא ראויה לציון. 64 שקל (לא זולים ממש, אבל בהתחשב במוצר, הוגנים) על מגש משפחתי, ו-68 שקל על מגש עם תוספות, כמה תוספות שירצו. בפיצה עגבניה לא מתווכחים איתכם על עוד פטריה או פחות פלפל. אם תוספות אז עד הסוף.
ומה הפיצה המועדפות עלינו? קשה, קשה להחליט. בשלושת המגשים שהזמנו, ניסינו בערך את הכל: פטריות, זיתים, עגבניות ואפילו את התוספת המיוחדת של בצלים ובהם בצל ירוק. אין ספק שהבצל הירוק כיכב במקוריותו, אבל כל התוספות היו טריות, ניתנו בצורה נדיבה והשתלבו מצוין עם הבצק, הגבינה והרוטב של עגבניה. מה שאתם לא מזמינים על הפיצה שלכם, תבקשו תוספת שום, וכך תמרח הפיצה שלכם בשילוב של שום ושמן זית, ותהפוך לחמאתית משהו וטעימה במיוחד.
בשורה התחתונה, פיצה עגבניה היא המלכה של הפיצות בישראל. אם יש הוכחה שלא צריך להתחכם באוכל, ופשוט צריך להשקיע בחומרים טובים ובמתכונים טובים, פיצה עגבניה היא ההוכחה. ביום שרוב הפיצות בישראל יראו כמו בפיצה עגבניה, נדע שעשינו צעד קטן לכיוון איטליה.
פיצה עגבניה, שדרות ח"ן 1 הרצליה. כשר
פיצריה עגבניה בהרצליה צילום: נאור רהב
לשיפור:
הגיע הזמן למצוא דרך לשלוח את הפיצה, למרות דקותה, עד הבית
לשימור:
הטעם, הרמה, הכל
בשורה התחתונה:
פיצה כמו שפיצה צריכה להיות
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם