רובין הוד של עברייני התנועה: השופט טננבוים שוב מייצר כותרות
מבטל דוחות תנועה בגלל כתב בלתי קריא וחורג לא פעם ממגבלות העונשים שנקבעו בחוק. השופט לענייני תעבורה בירושלים, אברהם טננבוים, שהיה שותף לפסיקה המהפכנית שניתנה בשאלת אמינותו של המכשיר למדידת אלכוהול, לא מפסיק להפתיע
טננבוים, עם השופט יוסף ריבלין אב בית הדין לענייני תעבורה והשופטת אביטל חן, קבעו פה אחד בפסק דין עקרוני כי יש להגדיר מחדש את הרמה המותרת כפי שהיא נמדדת על ידי המכשיר.
על פי פסק הדין, רף כמות האלכוהול המותרת בדמו של נהג יהיה 240 מק"ג (מיקרוגרם) ויותר בליטר אוויר נשוף ל~400 מק"ג. זאת, בשל ההנחה כי המכשיר עשוי שלא לאמוד במדויק את רמת האלכוהול בדמו של נהג ובכך להביא לשלילת רישיונם של נהגים שרמת האלכוהול בדמם הייתה גבולית אך בכל זאת חוקית.
"המכשיר מבצע מלאכתו כהלכה ובאופן מדויק ברוב המוחלט של המקרים", קבעו השופטים, אך הוסיפו כי "קיימים מקרים שבגינם ראוי לקבוע למכשיר שולי סטייה רחבים מאלה הקיימים כיום".
הכרעת הדין שמה קץ לשנתיים של דיונים משפטיים בשאלת רמת שכרותה של נהגת שהואשמה בנהיגה בשכרות. הנהגה זוכתה מהאישומים שהוגשו נגדה. במהלך המשפט העידו מומחים רבים, ביניהם מומחה מטעם יצרנית ה"ינשוף" הגרמנית "טוקסיקולוגים", מומחים לתקינות מכשירים ואנשי מקצוע נוספים.
"ייחסנו לתיק הזה חשיבות רבה והוא נוהל כתיק עקרוני על ידי שלושה שופטים", ציינו השופטים. "אנו מקווים שהמסקנות הסופיות ישימו קץ לריבוי הטענות העקרוניות העולות חדשות לבקרים בבתי המשפט לתעבורה ברחבי הארץ, שבהן אמינות ה'ינשוף' הוטלה בספק".
השופטים הוסיפו שראוי לבנות מסגרת חוקית שבה ייבדק כל מכשיר אכיפה חדש לפני שיוכנס לשירות. "דרך זו תשחרר את בתי המשפט מדיונים ארוכים ומפרכים. לו הייתה קיימת דרך כזו היה נמנע גם ההליך שלפנינו", כתבו.
מנגד מזהיר עו"ד יוני שניאור, שייצג את הנאשמת, מפני המשמעויות הטמונות בהחלטה. "חשוב להבהיר שהפסיקה אינה אומרת שמהיום המשטרה לא יכולה לבדוק נהגים באמצעות ה'ינשוף'", מסביר שניאור. "זה גם לא אומר שמהיום מותר לשתות ולנהוג. בית המשפט לא שינה את החוק, אלא שינה את הסטייה של המכשיר".
"מדובר בקביעה עקרונית חשובה מאוד", ציין השבוע בכיר במערכת המשפט. "קביעה זו אמור לשנות את המצב בשטח. אנשים שבדמם נמצאה כמות אלכוהול ברמה גבולית יוכלו ליהנות כעת מהגנה מסוימת".
הפסיקה התקדימית אינה מפתיעה במיוחד כשמדובר בשופט טננבוים. בשנים האחרונות עוררו פסיקותיו לא פעם הדים רבים.
מתוקף תפקידו נוהג טננבוים לדון בתיקים רבים הנוגעים לנהיגה בזמן שיכרות. באחת הפסיקות שפרסם בנושא אף כתב כי "כעיקרון צריכים אנו לזכור שהמנהג של שתיית יין אינו מנהג פסול. לא לחינם נקבע בהלכה כי אדם צריך לשמח את בני ביתו ביין (בחג), ולא לחינם קיימות ברכות מיוחדות רק ללחם ולגפן, וכבר נאמר: יין, ישמח לבב אנוש".
במקרה זה החליט טננבוים להרשיע את הנהג בנהיגה בשכרות, אך בחר להטיל עליו עונש של שישה חודשי פסילת רישיון ועבודות שירות לתועלת הציבור בלבד. זאת, אף שמדובר בחריגה משמעותית מעונש המינימום הקבוע בחוק, הפוסק כי רישיונו של הנהג ייפסל לשנתיים לפחות.
גם בשנת 2007, בעת שניצב בפני השופט טננבוים נהג שנתפס בידי המשטרה כשהוא נוהג תחת השפעת אלכוהול, חרג השופט מן העונש המינימלי הקבוע בחוק וגזר עליו
בעניין זה אף ציין השופט טננבוים כי "יש נהגים שמן החובה והצדק לפסול את רישיונם לתקופה ארוכה. הללו הם נהגים שעצם הימצאותם על הכביש מסוכנת לציבור. נהגים הנוהגים בצורה פוחזת ורשלנית כשיטה בשיטה בוודאי שיש לפסול את רישיונם לתקופות ארוכות. אולם חלק גדול מנאשמי השכרות אינם מסוכנים לציבור, והמשך נהיגתם אינו מסכן אחרים".
"כשאני מטפל בתיקים הקשורים לתעבורה, אני תמיד מעדיף להגיע לאולמו של טננבוים", מספר אחד מעורכי הדין בעיר המתמחה בעיקר בענייני תעבורה. "לפעמים הוא גוזר עונשים כבדים, אבל ברוב המקרים העונשים שלו מידתיים".
לא בכדי זכה השופט טננבוים לכינוי "רובין הוד של עברייני תנועה". מרבית מעברייני התנועה מייחלים להגיע לאולמו ונציגי המשטרה והעירייה בעיר לא פעם כמעט מושפלים על ידיו, בשל הטענות שהעלו כלפי הנהגים הסוררים. באחת הפעמים טננבוים אף ביטל כתב אישום נגד נהג, לאחר שקבע כי כתב ידו של השוטר בדוח שרשם אינו קריא דיו.
ב~12 שנותיו כשופט תויג טננבוים כשופט אנטי ממסדי המפגין אכפתיות יתרה כלפי האזרח הקטן. "בשביל זה מינו אותו לשופט", טוען עו"ד שניאור. "השופט טננבוים הוא מלומד מאוד. הוא אחד מהשופטים האלה שבאו מהאקדמיה וחותרים להביא פסקי דין המפורטים לעומק. לכן הפסיקות שלו זוכות לפרסום רב כל כך".
"לשיטה זו, לו המחוקק, בתי המשפט והמשטרה היו משלבים זרועות ומענישים ביד חזקה יותר את עברייני התעבורה, הייתה מכת תאונות הדרכים נבלמת. אלא שהמציאות הפוכה לחלוטין. הענישה המוטלת בישראל על עבירות תנועה היא קשה ואפילו דרקונית ביחס לעולם ואולם בשל חומרת הענישה, קשה ויקר מאוד לאוכפה. משכך, אין הענישה נאכפת בצורה יעילה ולעתים אינה נאכפת כלל. שילוב זה של הטלת עונשים כבדים שאינם נאכפים, גרם וגורם לתוצאות קשות. בין השאר, מוביל הדבר ליחס מזלזל לחוק, התעלמות סיטונית מעונש ויצירת מעמד של עשרות אלפי נהגים שלולי נצח".
עוד מתייחס המאמר לזלזול מצד הנהג הישראלי כלפי החוק, עקב היותו דרקוני. לטענתו, "המחקרים מעידים שנהגים הנוהגים בפסילה, נוהגים בזהירות מחשש להיתפס בעבירה שולית. אבל למרות זאת, על פי המחקרים, קרוב ל~60 אחוז מהנהגים שרישיונם נפסל נוהגים בזמן פסילה".
פסיקה נוספת של השופט טננבוים שזכורה בזירה הציבורית היא בעניינו של יצחק כרמלי, תושב קריית יערים. כרמלי הגיש ב~2007 תביעה שלפיה רכבי התחבורה הציבורית אינם נוהגים לעצור בתחנה הנמצאת בסמוך למקום מגוריו. כאשר הגיע הדיון לאולמו של טננבוים ציין השופט כי "אגד" הציגה "דוגמאות לשלל התירוצים, ההסברים, והנימוקים השונים שלה".
זאת ועוד, טננבוים ציין כי "זמנו של הציבור אינו הפקר - אפילו דקה מזמנו. אוטובוס שיוצא ולו ברבע שעה מאוחר ממה שיועד לו משפיע על זמנם של נוסעים רבים. נכון הוא שמטבע הדברים יש לעתים פקקים ועיכובים בדרכים, אך לפחות מן הראוי שהקווים ייצאו בזמנם ובמדויק". השופט פסק פיצוי של 18 אלף שקל לטובתו של כרמלי.
בפסק דין שהתקבל בשנה שעברה ביטל טננבוים דוח חנייה שנרשם לנהג שטען לאי חוקיותו של תמרור האוסר חנייה. הנהג טען כי התמרור אינו חוקי משום שלא ניתן להבין ממנו האם הוא הוצב על די משרד התחבורה או החברה הלאומית לדרכים. כאמור, טננבוים החליט לקבל את הטיעון הזה, שניתן להגדירו כלא פחות ממקורי.
פסק דין נוסף שעורר תהיות ניתן לפני כמה חודשים נגד אדם שנהג יותר מ~12 שעות ברציפות במסגרת עבודתו. במקום להענישו בעונש חמור הסתפק טננבוים בשלילה על תנאי תוך שהוא מותח ביקורת על חוקיות החוק בעניין. "ברור כי המדיניות הנכונה היא העמדה לדין של בעלי הרכבים ושל החברות המובילות ולא של הנהגים השכירים", קבע נחרצות טננבוים. "נדגיש כי במקרה של בעלי משאיות עצמאיים הרי האחריות חלה עליהם, אולם אלה אינם המקרים הרגילים. נדגיש שוב כי המחוקק הטיל את חובת ההוכחה על בעלי הרכבים".
טננבוים הוא אדם דתי המתגאה, נוסף להיותו שופט, בתואר ד"ר לקרימינולוגיה. את לימודי המשפטים, הוא סיים בהצטיינות באוניברסיטה העברית. לאחר לימודיו הוא התמחה בפרקליטות המדינה ובבית משפט העליון, שירת במשטרה כחוקר ביחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) וכתובע משטרתי. בשנת 1997 מונה לשופט בבית משפט לתעבורה. מאז הוא שם, ובשל פסיקותיו - קשה מאוד שלא להבחין בכך.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם