המרדף אחר צייד הצבאים: כך נלכד שודד סניפי הדואר
האופנובול, שודד סניפי הדואר הסדרתי, כבר שבר את השיא של האופנובנק רוני ליבוביץ'. לא עזרו המארבים, התצפיות והצילומים. רק צירוף מקרים מפתיע במיוחד הוביל אותו היישר אל ידיהם של השוטרים
לקראת סוף היום, כמה דקות לפני שבע בערב, הוא נכנס לסניף בנק הדואר שברחוב עוזיאל ברמת גן לאחר שווידא שכל הלקוחות ועוברי האורח עזבו את המקום. אברהם קשר על פניו בנדנה אדומה עם ציורים לבנים, הרכיב משקפי שמש ועל כל אלה חבש את קסדת האופנוע, כך שאפילו עיניו לא נראו.
האופנובול בפעולה. שלשל לכיסו כמעט 400 אלף שקלים
צילום: דואר ישראל
הוא נכנס למקום בהחלטיות, נעמד מול אחת הקופאיות ובתנועה אחת הוציא אקדח עם מחסנית משקית הניילון הלבנה שהחזיק בידו, כיוון אותו אליה וביקש את הכסף שבקופה בקול תקיף ורגוע. לא עברו יותר מכמה שניות והכסף היה בידיו, והוא עזב את המקום במהירות, משאיר מאחוריו רק את רעש הקטנוע.
יותר משנתיים וחצי עברו מאז, מעל ל-20 סניפי דואר נוספים נשדדו וכמעט 400 אלף שקל שלשל אברהם לכיסו.
במשך השנים האלה היו הדקות האחרונות שלפני הסגירה
השעה המסוכנת ביותר ביום בסניפים השונים. הפקידות נהגו להציץ בשעון בעצבנות ולקוות שהשניות יעברו מהר מהרגיל. לא הרצון להגיע הביתה, או משאלת הלב להימנע מהפקקים, כמו התקווה לא להיתקל בשודד הידוע לשמצה עם הבנדנה, שנוהג לפקוד את הסניפים השונים באזור המרכז בדיוק בדקות האלה, ומי יודע איזה סניף הוא יבחר לעצמו הפעם. תמיד בחמישה לשבע בערב, עשרה לשבע ואפילו בשתי דקות ל-12 בצהרי יום שישי, תמיד כשהסניף ריק והכסף נערם בקופות.
שבר את השיא
בתחילת שנות התשעים היה זה האופנובנק רוני ליבוביץ' שהסעיר את המדינה: האיש על האופנוע הכבד שבמשך שנה וחצי הצליח להתחמק 21 פעמים מהמשטרה ולצאת ללא פגע, הפך לגיבור מקומי וזכה להערצה מהולה בקנאה ששמורה למי שמצליח לנקום את נקמתו של האיש הקטן, להכות בבנקים ובממסד ועל הדרך לעשות מהמשטרה צחוק פעם אחר פעם.
האופנובנק רוני לייבוביץ'. גיבור מקומי אמיר מאירי
אלא שהשיא של ליבוביץ' נשבר: אברהם הצליח לחמוק במשך כמעט שלוש שנים מזרועותיו של החוק, לשדוד 25 סניפים ולשלשל לכיסו סכום מצטבר של כמעט 400 אלף שקלים, מעט יותר מליבוביץ'. האופנובנק אאוט, אברהם הוא הדבר החדש - אתם יכולים לקרוא לו האופנובנק 2, האופנובול או הקטנובנק.
ביחידה המרכזית של מחוז תל אביב ספקו השבוע כפיים בהנאה כאשר הצהרת תובע בעניינו הוגשה לשופטת דורית רייך-שפירא בבית משפט השלום בתל אביב כהכנה לכתב האישום שיוגש בשבוע הבא. שם כבר מצאו לו שם אחר: "צייד הצבאים", על שום הצבי שמופיע בסמל הדואר. אלא שהצייד הזה, אמר השבוע מישהו, לא יצוד בזמן הקרוב.
"לפני כשלושה חודשים הבנו שמדובר בתופעה של שודד סדרתי בסניפי בנק הדואר", מספר רב פקד מושיק רחמים, ראש מחלק תשאול בימ"ר תל אביב. "התחלנו לאסוף את כל תיקי השוד בכל מחוז תל אביב ומחוז מרכז, וכאשר מיפינו אותם הבנו שלחלקם ישנו מכנה משותף: שיטת הביצוע, תיאור הלבוש, ההתנהלות בתוך הסניף, מבנה הגוף של החשוד. התמקדנו בתיקים האלה ואת השאר החזרנו לתחנות".
בסך הכל אספו אנשי הצח"מ (צוות חקירה מיוחד) שהוקם בראשותו של רחמים כ-20 תיקים. "כשהבנו שאנחנו מחפשים חשוד אחד, התחלנו לחשוב איך אנחנו תופסים אותו. מיד שיתפנו פעולה עם קציני הביטחון של הדואר וכל אירוע שהגיע אלינו, הקפצנו צוות בילוש כדי לבדוק אם הוא עונה לתיאור.
הרכבנו פרופיל של החשוד: ראינו שברגע שהוא עושה שלוש מכות מוצלחות בחודש הוא יורד להפסקה של חודש-חודש וחצי. נערכנו בהתאם - תצפיות על סניפי דואר, בדיקה של כל מיני בעלי קטנועים, בדיקות בסניפים עצמם, מארבים - אבל הוא לא הגיע".
ואז, אחרי כמה חודשים של מארבים שהסתיימו במפח נפש ואכזבה, החל המזל להאיר להם פנים וצירוף מקרים מפתיע במיוחד הוביל את אברהם היישר אל ידיהם של השוטרים. לאחר שלושה מקרים רצופים של שודד אחר שהכה באותו סניף בבני ברק ברחוב ז'בוטינסקי פינת החלוצים, שכבו שוטרי מרחב דן במארב בניסיון ללכוד אותו.
אלא שמחוץ לסניף עמד בחור אחר על אופנוע, צפה וחיכה. אחד השוטרים ששם לב שמשהו מוזר מתרחש ניגש אליו וביקש ממנו תעודת זהות. החשוד סירב, ולאחר דין ודברים קצר החל לברוח. זה היה האות לשוטרי מרחב דן לרוץ אחריו וללכוד אותו כעבור זמן קצר. בחיפוש בסיסי הם ראו שמתחת למכנסי הטרנינג האדומים שלבש היה ג'ינס, שעל צווארו בנדנה אדומה, ובאופנוע מצאו שקית לבנה שבתוכה אקדח צעצוע עם מחסנית. זה היה החשוד של ימ"ר תל אביב.
הודה במקרים נוספים
בחקירתו סיפר אברהם למפקח יוני חג'ג' אשר חקר אותו, כי הוא נמצא בקשיים כלכליים בעקבות הימורים וחובות לשוק האפור. גם על הסכומים שהרוויח הימר בחלקם, אמר ואף בכה כשדיבר על השוד הראשון שלו. עברו הפלילי נקי, למעט חקירה ישנה על הימורים שנסגרה. הוא הודה בכל המיוחס לו ואף יצא לשחזר כל מקרה ומקרה.
אברהם לאחר שנעצר. "הרביצו לי כדי שאודה" צילום: חן גלילי
במהלך השחזורים סיפר לחוקרים על שני מקרים נוספים שלא יוחסו לו עד לאותו רגע. "הוא סיפר שלקח גם סכום קטן ברחובות ואנחנו מחויבים לבדוק", מסביר רחמים. אולם כאשר הגיעו השוטרים לסניף ברחובות וגילו שמדובר בכמה עשרות בודדות של שקלים הם פרצו בצחוק. "טוב, אחרי שהוא עשה את כל האופרציה, הוא יוותר בגלל זה?", אמרו.
בחיפושים שנערכו בביתו נמצאו חלק מפריטי הלבוש שצולמו במצלמות האבטחה, חולצות כתומות וצהובות. אברהם הוא איש של צבעים בהירים, ההתאמה הייתה קלה. כמו כן, נמצאה קסדה צבועה בשחור. בקלטות האבטחה נראה החשוד עם שתי קסדות - פעם קסדה כתומה עם להבות, פעם קסדה כסופה. אבל קסדה שחורה? "כשגירדנו קצת את הצבע ראינו שמתחת היא כתומה עם להבות", מסביר רחמים.
גם מספר הרישוי של הקטנוע עזר לשוטרים לבסס את החשד: באחד ממקרי השוד רצה אחריו הכספרית ורשמה את מספר הרישוי. בימ"ר הזמינו אז את בעל המספר וגילו שמדובר בעורך דין מכובד שאין לו כל קשר לפרשה. כשנעצר אברהם, כך לטענת המשטרה, אותו מספר מזויף היה מודבק על האופנוע שלו בעזרת שתי גומיות כשהוא מכסה את המספר המקורי.
"ההודאה נגבתה בכוח"
בבית המשפט טען עורך דינו של אברהם, צדוק חוגי, כי למשטרה אין די ראיות וכי ההודאה שנגבתה ממנו נעשתה בכוח לאחר שאיימו עליו כי יכניסו אותו לתא מעצר עם בני מיעוטים. בראיון ל"מוספשבת" מחזק אברהם גרסה זו: "זה לא אני, אני לא עשיתי כלום. סתם אומרים שזה אני".
המשטרה: "שמחים על שיתוף הפעולה עם קציני הביטחון של הדואר" צילום: יוסי אלוני
אבל אתה הודית.
"הם הכריחו אותי, השוטרים תפסו אותי והרביצו לי ודחפו אותי לרצפה כדי שאני אודה, הם בעטו בי והתנפלו עלי כדי להוציא ממני את ההודאה בכוח. אני בחיים לא הייתי אומר שעשיתי את הדברים האלה כי לא עשיתי כלום".
יש צילומים שלך בדואר, תפסו את לוחית הרישוי שלך.
"מה לוחית הרישוי שלי? אני בסך הכל עמדתי עם האופנוע מחוץ לסניף, סתם עמדתי ופתאום קופץ עליי שוטר ממארב ועוצר אותי. וואללה יופי, בגלל הקטנוע. 20 שנה אני שליח, ברור שיש לי קטנוע. זו הסיבה שבגללה הם חושבים שאני עשיתי את הדברים האלה".
לטענת המשטרה אתה הצבעת על מקרי שוד נוספים במהלך השחזור שלא היו ידועים להם. גם את זה הם הכריחו אותך לעשות?
"בשחזור עשיתי בדיוק מה שכתוב בדף שהחזיק אחד השוטרים, יוני. קראתי מה שכתוב בדף ואמרתי להם שם כי פחדתי מהם, לא ידעתי מה הם הולכים לעשות לי".
אותם מקרים שלא היו ידועים למשטרה בטח לא היו כתובים שם.
"הכל היה כתוב, כל מה שאמרתי הקראתי מהדף הזה. עכשיו אני הולך לשבת איזה 20 שנה, ועל מה? צחקו עליי במעצר. היו שם אנשים ששדדו בחלק מהמקומות, הם עשו חלק מהדברים האלה, ואני נדפקתי ואני זה שהולך לשבת בכלא 20 שנה".
רגע, אנשים שעצורים על משהו אחר ביצעו גם את מקרי השוד שמיוחסים לך?
"כן, והם צוחקים שהם עשו את זה ואני צריך לשמוע אותם ולדעת שהם עוד מעט ילכו הביתה, אולי יישבו כמה זמן, ולי יש לפני שנים ארוכות בכלא".
"כשהוא נעצר, הדבר הראשון שהוא אמר לי היה על הכלב שלו", מספר עורך הדין חוגי. "מה הוא יעשה בלעדי? הוא לא יכול להיות לבד. מי ידאג לו? מה יהיה עם אמא שלי, עם המשפחה שלי? הוא היה שבור".
אברהם מוסיף: "קשה לי, אני לא רגיל לדברים כאלה. אני בחיים לא ראיתי תחנת משטרה לפני כן. אני לא עבריין. אמא שלי היא אישה מבוגרת, בהתחלה לא רציתי שיגידו לה שאני כאן בכלל, כי לא רציתי שיכאב לה. הכי קשה לי זה כשאני חושב עליה בעיקר, וגם על שאר המשפחה שלי. הם לא צריכים לראות אותי ככה. אני לא פושע".
אבל אתה לא יכול להכחיש שהיית בבעיות כלכליות בגלל הימורים.
"נכון, יש לי בעיות. מי לא נמצא בבעיות כלכליות בתקופה הזו?".
אבל במשטרה לא מתרשמים: "מדובר בשודד שגרם נזק רב לסניפי הדואר השונים, שדד סכומים גבוהים והטיל מורא על הפקידים והכספרים", אומר רפ"ק רחמים. "אני שמח על שיתוף הפעולה עם קציני הביטחון של הדואר שסייעו לנו לעצור תופעה זו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם