קרבות רחוב: מחריף המאבק על עתידה של רחביה
ירושלים: בקרוב תאושר תכנית המתאר של רחביה. התכנון לווה בתהליך של שיתוף הציבור, אבל רבים חוששים בכל זאת מפגיעה בלתי הפיכה בצביון השכונתי וטוענים שחלק מהתכנית הוא "מורשת מיותרת של לופוליאנסקי ופולק". ארגוני הצעירים מסמנים מאבק עירוני חדש
לפני שבועיים התמלא הצריף במרכז יד בן צבי שבלב השכונה הוותיקה בכמאה תושבים, שהגיעו לשמוע סקירה נוספת על תכנית המתאר 9988 לתכנון רחביה, העומדת בפני אישור בשבועות הקרובים.
הכנס האחרון מסמל את סופו של תהליך שהחל בראשית שנות האלפיים, כאשר תושבים מודאגים החלו לשים לב למדיניות שכללה הרס בתים רבים ובנייה שלוחת רסן.
הם פנו לעירייה בבקשה להכין תכנית מסודרת לאזור. לצורך הכנת התכנית שכרה העירייה את משרד האדריכלים "מלצר-איגרא-כהן", שכבר רכש ניסיון בשימור שכונה ירושלמית בפרויקט נחלת שבעה. כנס התושבים ברחביה, ברוח המקום, התנהל בנימוס, ללא הפגנות ועם מעט מאוד קריאות ביניים. לקראת האישור הסופי של התכנית בשבועות הקרובים גורמים שונים מתכוונים להיות נחמדים פחות ולהביע את התנגדותם הנחרצת לחלק מהעקרונות שלה.
למרות ההתנגדויות השונות, לתושבי רחביה עדיין יש פריבילגיות שתושבים אחרים בעיר יכולים רק לחלום עליהם. אותם לפחות שואלים לדעתם. תהליכים דומים נערכים כיום בקריית היובל, בגוננים ובשכונות נוספות. רחביה הייתה החלוצה במנגנון "שיתוף הציבור", ולאורך השנים האחרונות הוקמו צוותי עבודה של תושבים ונערכו כמה כנסים עם האדריכלים, כולם תחת המטרייה של המינהל הקהילתי.
המושג "שיתוף הציבור" נשמע דמוקרטי ומתקדם, אבל הוא מכיל בתוכו כמה קונפליקטים. הרשויות מעוניינות לבחון בתחילה האם התושבים שפנו אליהן לצורך עבודה משותפת אכן מייצגים את מרקם התושבים בשכונה הנתונה. מהצד השני, תושבים רבים שואלים את עצמם האם המושג הנעים לאוזן "שיתוף הציבור" הוא בעצם דרך להרדים את הקהילה באמצעות אשליה של הקשבה מצד הממסד.
שירה אבני, העובדת הקהילתית שליוותה את התהליך מטעם מינהל גינות העיר, מסכימה ששאלת הייצוג היא שאלה מכריעה בתהליך: "דמוקרטיה השתתפותית אומרת שצריך לעשות המון מאמץ כדי להזמין את כולם, כי מי שבא ומעורב יש לו זכות להשפיע. אם אתה בא ועושה צעד, יש לך את הזכות. הקושי הכי גדול מבחינתנו הוא ליצור מצב שכולם יידעו על הפגישות ועל התכנית".
רחביה עשירה באקדמאים, אדריכלים ומשפטנים שלכל אחד מהם יש משהו להגיד מתוך ניסיון מקצועי רב שנים. אבני מספרת שכדי לצמצם את הפערים בין התושבים, "עשינו כל מאמץ כדי שכל מי שרוצה להגיע יוכל גם להשתתף. ערכנו למשל קורס בנושאי תכנון ובנייה לתושבים. לפעמים ערכנו ביקורי בית
פלח אוכלוסייה אחד שאי אפשר היה לראות בכנס בשבוע שעבר היה החרדים, שגם הם מהווים חלק חשוב מרחביה בשנים האחרונות. אבני אומרת שהמינהל ניסה כמה מהלכים כדי לשתף אותם, אבל הם לא צלחו: "דשנו בזה הרבה ועשינו ניסיונות שונים. אבל הנורמות שונות. אצלנו מקובלת שיחה פתוחה שבה כל אחד אומר את דעתו; אצל החרדים מקובל שיש נציג אחד שמדבר בשביל כולם".
נקודת המחלוקת הגדולה ביותר סביב התכנית קשורה לבנייה לגובה בשכונה. אם התכנית תאושר כפי שהיא, במקומות רבים בשכונה תתאפשר הוספה של שתיים או שלוש קומות כתוספת לבניין הקיים. רחוב עזה למשל ישנה את פניו ויתמלא בבניינים בני שש קומות.
טענה שנשמעת סביב תכנית ההגבהה היא שמדובר במורשת של ראש העירייה לשעבר אורי לופוליאנסקי וסגנו יהושע פולק. חלק מהתושבים סבור ששניהם תמכו בציפוף והגבהה של השכונה משום ששאפו לעודד את הרכישה של בתים על ידי תושבי חוץ. "היוזמה הזו בזמנו נדחפה על ידי לופוליאנסקי ופולק וברור מה היו המניעים שלהם", אומר מיכאל וקנין, אדריכל ותושב השכונה. "תושבי החוץ שקונים כאן דירות לא לומדים בגימנסיה או משתתפים בחיים כאן. הסינים, למשל, לא נותנים לתושבים זרים לקנות דירות במרכזי ערים אם הם לא גרים בה כל השנה".
וקנין ותושבים רבים אחרים חוששים שהאופי של השכונה ישתנה ללא הכר אם יאפשרו בנייה לגובה: "האור לא יגיע לקומות הראשונות של הבניינים ותהיה בעיה של חנייה. הגבהה של הבניינים משמעה עומס מכוניות".
מי שדווקא תומך בהגבהה הוא אילן אזרחי, תושב השכונה ונכד למייסדיה: "אני בעד שרחביה תתרום את חלקה לציפוף העיר. רחביה לא יכולה להישאר בפורמלין. בכל מקרה היא כבר לא מה שהייתה. זו שכונה שהיא חלק ממרכז העיר ויש אינטרס עירוני לצופף את כל מרכז העיר. יש אנשים שאומרים, 'מי צריך את זה בכלל?', אבל מכיוון שזה נובע ממדיניות של ממש, אני חושב שאנחנו צריכים לתרום את חלקנו".
אזרחי טוען כי מה שהופך את רחביה למה שהיא מבחינה ארכיטקטונית הוא לא גובה הבתים אלא מה שנמצא ביניהם: "למעשה רוב הבתים ברחביה הם לא בתים ראויים לשימור כי אין להם ייחוד ארכיטקטוני. הייחוד של רחביה הוא יותר במכלול, בפרופורציות שבין הסמטאות והבתים. כמות הבתים שהם פנינה אדריכלית היא בעצם לא גדולה. מה שמשרד האדריכלים כן שם עליו דגש הוא איך לשמור על מכלול התווך - החלק שבין הבתים. לכן התכנית מגדירה שהחצרות הקדמיות שמאפיינות את השכונה חייבות להישמר, למשל על ידי הגדרת גובה גדר של עד 1.20 מ'".
נכון להיום התכנית מופקדת בוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה של משרד הפנים. בשלב הזה יכול כל תושב שרוצה בכך להגיש התנגדות באמצעות טופס רשמי. חברי הוועדה המחוזית ישמעו את הטענות בעוד כמה שבועות ובסופו של דבר יקבלו החלטה סופית. האישור הסופי ייתן לתכנית תוקף של חוק עירוני נוקשה יחסית, שכבר יהיה קשה לשנותו. צפויות מאות התנגדויות, אם לא אלפים.
לצד אזרחים פרטיים, התנגדות חזקה צפויה גם מטעם חברי תנועת "התעוררות". חברי התנועה עומדים בימים האחרונים מאחורי דוכני החתמה ברחבי העיר ומבקשים מצעירים לצרף את חתימתם לטופס התנגדות לתכנית. בניגוד לתושבים ותיקים, שמתנגדים באופן גורף לכל הגבהה, חברי "התעוררות" מעוניינים לנתב את הציפוף כך שיתאים לאינטרסים של המגזר שלהם, קרי סטודנטים ומשפחות צעירות.
בתנועה מבהירים כי לא מדובר במה שמכונה דיור בר השגה. "דיור בר השגה זה שם קצת מטעה. אנחנו הולכים לדבר יותר על האופי של השכונה", אומר אריק נאור, עורך דין החבר ב"התעוררות". "ההתנגדות שלנו נובעת מזה שרחביה חשובה לכל האוכלוסיות בירושלים. חלק מהחיוניות שלה נובע מהעובדה שצעירים רוצים לגור בה, היא מייצגת את ירושלים במיטבה ואנחנו רוצים לשמור על הרוח שלה והאופי שלה כמו שהם".
העניין העיקרי שנאור וחבריו מתכוונים לשים עליו דגש הוא גודל הדירות. ב"התעוררות" מציגים נתונים שלפיהם בשנת 2007 היו 13 אחוז מהדירות ב"רחביה ההיסטורית" בגודל 40 מ"ר ופחות. לעומת זאת, ב–2009 שיעורן בקרב כלל הדירות עמד על עשרה אחוזים בלבד. "התעוררות" תדרוש מהוועדה המחוזית לחייב אחוז מסוים של דירות קטנות בכל הרחבה או פרויקט חדש. "אני לא יוצא מנקודת הנחה שזוג צעיר יכול לקנות היום דירה של 80 מ' ברחביה", מדגיש נאור, "אבל היינו רוצים שחלק ניכר מהדירות יוכל לשמש לשכירות".
אבל למרות הדיון הסוער סביב גודל הדירות וציפוף השכונה, כלל לא בטוח שתכניות אלה יוכלו לצאת לפועל. וקנין טוען שכל נושא הבנייה לגובה בכלל אינו מעשי: "עובדה שיש היום פוטנציאל של 103 אלף מ"ר לתוספות בנייה ברחביה רק על פי תכנית המתאר הישנה, ובכל זאת לא בונים אותם. אם אתה לוקח בניין של ארבע קומות ומגביה אותו לשש קומות - ערך הדירות יורד.
"בבניין של 21 דיירים למשל יש תהליכים מאוד מסובכים שצריך לעבור עד שאפשר להגביה, ולבסוף נשארת חצי דירה נוספת למשפחה. כאשר יורידו מזה עלויות ומיסוי ואת ירידת ערך הדירות לא יישאר כלום. באופן אישי, הנדל"ן ברחביה לא מעניין אותי כשלעצמו, בעיקר מדאיג אותי ההרס שיהיה בשכונה", והוא מסכם: "הציפוף הוא כניעה לפוליטיקאים".
רחביה הוקמה בשנות העשרים של המאה הקודמת על שטחים שנרכשו מהכנסייה היוונית האורתודוכסית, ויועדה לבני המעמד הבינוני-גבוה של הציונות שהחל להיווצר אז בארץ. השכונה תוכננה על ידי האדריכל היהודי-גרמני ריכרד קאופמן, שלנגד עיניו עמד המודל של עיר הגנים האירופית - שכונה טובלת בירק המפרידה את תושביה מההמון הסואן של העיר.
בניינים רבים בשכונה נבנו בקווים נקיים של הסגנון הבין-לאומי, המכונה לעתים באוהאוס. התכנית הנוכחית מתייחסת לשטח הרבה יותר גדול מ"רחביה ההיסטורית" וכוללת בתוכה את השטח שבין הרחובות ז'בוטניסקי ונרקיס. אפשר רק לדמיין מה היו אומרים מייסדי השכונה על הפרויקטים הראוותניים שנבנו בשנים האחרונות ברחוב בן מימון למשל.
התכנית החדשה לוקחת בחשבון את הפן ההיסטורי ואכן מציינת כ-150 מבנים לשימור ברחביה, אלא שגם הגדרה זו ניתנת לפרשנות. בחלק מהמבנים יתאפשר שימור החזית בלבד ואילו גוף הבניין ייהרס, ובמבנים היסטוריים אחרים תתאפשר בניית יחידות דיור נוספות על הגג. איציק שוויקי, יו"ר הסניף המקומי של המועצה לשימור אתרים, טוען כי בפועל "יש בערך עשרה מבנים לשימור, רובם בכל מקרה מופיעים לשימור כבר בתכניות אחרות, או שכלל לא מדובר בבתים".
מכשול רציני בדרך לקביעת שימורו של בניין הוא הפיצויים שהעירייה תיאלץ לשלם לבעליו. בעלים של נכס שהעירייה הגבילה את האפשרות שלו לפתח את המבנה רשאי לתבוע ממנה פיצויים. מנגד אומר שוויקי להגנת המבנים השמורים: "מי אמר שהערך של בית יורד כאשר הוא לשימור? הערך שלו עולה פעמים רבות דווקא משום שיש לו חשיבות היסטורית".
אם נדמה היה שבשאלת תכנון השכונה מעורבים גופים רבים מדיי - התושבים, המינהל הקהילתי, העירייה והתנועות הפוליטיות שנאבקים על דמותה של רחביה - בשנה האחרונה נכנס לזירה עוד שחקן, מחתרתי יותר ומנומס פחות. מדובר ב"וועד להצלת רחביה", המורכב מקבוצת סטודנטים המתגוררים בשכונה ויוצאים באופן ישיר נגד ראש העירייה ניר ברקת.
"העירייה בראשות ברקת", אומרים שם, "מסייעת לכרישי נדל"ן להחריב את רחביה כדי להגדיל את הכנסותיה מארנונה והיטלי השבחה". חברי הוועד נוהגים לתלות שלטי מחאה ברחבי השכונה על אתרי בנייה וכבר ערכו מסיבה בבית שיועד להריסה ברחוב רד"ק 14 שהגיעו אליה מאות צעירים.
דודי בארי, תושב השכונה וחבר הוועד, אומר כי "חשוב לנו לשמור על הצביון ההיסטורי של השכונה. הרבה מאוד מהתהליכים השליליים קורים כי נהרסים בניינים ונכנסים תושבי חוץ. אנחנו רוצים שצעירים יוכלו להמשיך לחיות בה. אם מוסיפים היום עוד פנטהאוז על הגג, ודאי שלא ישכירו אותו לסטודנטים".
הסיטואציה של בארי וחבריו מדגימה היטב את הדילמות שעולות בוויכוח בין שימור להרחבה. הם קבוצה שנאבקת על הבתים הישנים, אך בתור צעירים הם מודעים לסתירה שקיימת בין הגדלת היצע הדירות בשכונה ובין שימור הערך ההיסטורי שלה. "לכן אנחנו לא נגד הגבהה וציפוף בצורה גורפת. צריך לבחון מחדש את ההגבהה בחלק מהמקומות, אבל יש צורך בגמישות", אומר בארי.
לפני כמה חודשים הרגיש אלברט סוויסה, בעליו של בית הקפה "זיגמונד" ברחוב עזה, שכלו כל הקיצין. לאחר שנים של איומים וקנסות בגין עבירות רישוי שונות החליטה העירייה, לדבריו, "לסמן" את בית הקפה המיתולוגי. התראות בדבר ליקויים בהיתרי העסק ובדבר חריגות בנייה גרמו לו פשוט לנעול את המבנה המפורסם בצורת המטרייה שכל כך מזוהה עם השכונה; אך לאחר שהתארגן לקראת פתיחתו של עסק חדש במעלה הרחוב קיבל סיוע ממקור לא צפוי.
חבר המועצה מ"התעוררות" עופר ברקוביץ' הבחין במקום הסגור ותוך כמה ימים ארגן פגישות עם ראשי אגפים בעירייה כדי להסדיר את מעמדו של ה"זיגמונד", לפחות עד להודעה חדשה. גם רישוי עסק, מתברר, הוא עניין של פוליטיקה. סוויסה חזר ל"זיגמונד" אך לא ויתר על המקום החדש. עכשיו יש בבעלותו עוד בר-מסעדה בשם "גאנדי".
בתור תושב ותיק ובעל עסק, לסוויסה יש הרבה מה להגיד על רחביה ועל האפשרויות לפתח אותה. "באופן כללי הדגם של השכונות הישנות בירושלים הוא הדגם העירוני האותנטי, הוא הדי-אן-איי של הערים. השילוב הטבעי בין עסקים, מסחר, מגורים ותענוגות הוא שיוצר את המרחב העירוני. כל הניסיונות האחרים הם תמיד כאלה שמזריקים החייאה לרגע, כמו תאטרון ירושלים, שבאים אליו לערב אחד אבל מסביבו אין עירוניות".
תכנית המתאר החדשה מאפשרת יותר פיתוח של חזיתות מסחריות ברחוב עזה, אך סוויסה חושב שבתחום הזה נחוצה לא פחות ממהפכה. "הדבר הכי נכון לרחוב עזה זה להפשיר את כל דירות הקרקע למסחר. אם זה יקרה הוא ייהפך באופן אוטומטי למקבילה של עמק רפאים. צריך ללמוד מתל אביב, שבה סביב כל רחוב יש עולם עירוני בפני עצמו. סביב דיזנגוף, אבן גבירול, פלורנטין יש אוכלוסייה שעושה שימוש במגוון העצום שמפורק לסוחרים קטנים.
"רחביה הופכת עכשיו למעין מכרה זהב לנדל"ן והערך המוסף המיוחד שלה זה שהיא נמצאת בלב העיר", מסמן סוויסה את המגמות העכשוויות. "אבל צריך לפתח תפיסה של ירושלים שבה יש מקום להומואים, לסביות, ערבים, לכל הסוגים. הרחוב הוא סוג של קהילה, זה בית המדרש שלנו, בית הכנסת שלנו, המקום שבו אנחנו מחליפים אנרגיות ארוטיות ואינטלקטואליות. אם אנחנו לא נבין את זה אנחנו כל הזמן נשחק לידיים של החברה השמרנית".
בסופו של דבר מפנה סוויסה את האצבע אל בן אדם אחד: "הדבר הכי פשוט הוא שברקת יקבל החלטה אמיצה. זה לא יכול לעבור בסטנדרטים של פקידות נמוכה. ברור שתהיה התנגדות מצד חלק מהתושבים להפוך את רחוב עזה לרועש יותר, אבל הוא יכול לקחת דוגמה מצ'יץ', שקבע שתל אביב זו עיר: מי שיש לו מטר ורבע פנויים בחוץ שיפתח שולחנות וכיסאות, ומי שזה לא מתאים לו שילך לרמת אביב". סוויסה חושב שרחוב עזה הוא המפתח: "תהליך של פיתוח רחוב עזה יוציא את מי שהולך ומשתלט על רחביה היום, אלה האנשים עם הכסף הגדול שרוצים שכונה סולידית ונקייה מכל מיני ריחות ועניינים".
מהעירייה נמסר בתגובה: "'הוועד להצלת רחביה' מורכב מקבוצה קטנה של סטודנטים, שמרביתם מתגוררים בשכונה בשכירות. תכנית המתאר לרחביה הוכנה במשך שש שנים עם תושבי השכונה ומינהל גינות העיר והיא מאזנת בין זכותם של התושבים להרחיב את דירותיהם ובין הצורך בשימור המורשת האדריכלית הייחודית של רחביה.
"הדרישה למנוע כל בנייה נוספת תביא לכך שכל בעל נכס ברחביה יאבד את מרבית זכויות הבנייה שרכש עם הדירה בעלות ניכרת ולכן מרביתם תומכים בתכנית כפי שהיא. ההצעה לשנות את ייעוד כל הכניסות ברחוב עזה למסחר מנוגדת לעמדתם של תושבי הרחוב, שאינם מעוניינים שבכניסה לביתם יפעל עסק".
סגנית ראש העירייה לתכנון ולסביבה נעמי צור הוסיפה כי "אני מציעה לכל גוף המייצג את הצעירים בעיר ומעוניין למנוע את התרוקנות השכונה להשקיע את מאמציו באפיקים נוספים, אשר יחברו בין הסטודנטים המתגוררים ברחביה ברמה החברתית. אם השכונה תתמלא בסטודנטים ובזוגות צעירים, לא יוכלו אותם תושבי חוץ לרכוש בה בניינים ולהופכם לאחוזות ריקות".
שני האדריכלים שתכננו את תכנית המתאר בחמש השנים האחרונות הם נחום מלצר ואריק כהן. מלצר ביקש השבוע להדגיש כמה עקרונות בתגובה לכתבה ובאופן כללי: "שימור ברחביה זה לא רק הבניינים, אלא גם הסביבה של הגדרות והצמחייה. היה מיון קפדני של הבניינים לשימור על ידי כרטסת השימור, ואחר כך על ידי צוות שמינה מהנדס העיר. לאחר מכן אנחנו בעצמנו עשינו בדק בית. אי אפשר להשאיר מאה בניינים לשימור כי אי אפשר לשלם פיצויים לכולם".
בנוגע לתכניות לציפוף ולהגבהה אומר מלצר כי "יש תושבים שייהנו מתוספות הבנייה האלה, צריך לדבר גם איתם. בנוגע לרחוב עזה - מדובר ברחוב עירוני ראשי ורחב ויש מקום לאפשר בנייה יותר גבוהה. באזורים אחרים מותרת בנייה של חמש קומות עם קומה עליונה מוקטנת. תכנית ההגבהה מהווה תרומה לדרישות העירוניות ולציפוף שמכינה תכנית המתאר הכללית".
מלצר מבקש להדגיש כי "הדבר החשוב ביותר שהתכנית עשתה הוא שמאז שהיא הופקדה נפסק הכאוס שהיה ברחביה. מתייחסים אליה היום כבר כתכנית דה פקטו ולפיה נותנים אישורי בנייה. בסך הכול העניינים בשליטה גם מצד לשכת התכנון וגם מצד העירייה. אי הסדר הופסק ונקבעו עקרונות מנחים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם