מאיר דיזנגוף: סיפורו של מתפטר סדרתי
ערב יום הולדתה של תל אביב הוא זמן מתאים להיזכר במאיר דיזנגוף, ראש העירייה הכול יכול ומתפטר סדרתי. וגם ללמוד משהו מתגובת היישוב ל"מכת הלחי" שחטף דיזנגוף מאזרח עצבני
השנה גם מלאו 74 שנים לפטירתו של מאיר דיזנגוף, ראש העירייה הראשון והמיתולוגי, ששלט ביד חזקה וללא עוררין בתל אביב במשך 25 שנה מ-1911 עד פטירתו בספטמבר 1936.
ידוע ברשומות כי דיזנגוף התפטר מתפקידו באמצע תקופת כהונתו, ב-1925, ועזב את העירייה לשלוש שנים, לאחר שמועצת העירייה לא הסכימה לקבל את דעתו באחת הסוגיות החינוכיות בעיר.
עם זאת, מעטים בלבד יודעים כי דיזנגוף לא רק שנהג לאיים בהתפטרות בעת ויכוחים על נושאים שונים, כשהרגיש כי כבודו או כבוד העירייה נרמס, הוא גם התפטר בפועל פעם נוספת, לאחר שספג מכות מתושב העיר שהתפרץ ללשכתו.
הסיפור העסיסי הזה, שהסעיר את היישוב בעיר הקטנה, אשר הייתה נתונה אז לשלטון המנדט, התרחש ב-31 בדצמבר 1923, שבועות אחדים לפני יום הבחירות המקומיות לראשות העירייה. דיזנגוף ישב אז במשרדו, ופתאום התפרץ תושב העיר שאול לוי, הכה אותו ושבר חפצים בחדר. על השתלשלות האירוע אפשר ללמוד ממכתב ששיגר דיזנגוף עוד באותו יום לשופט שלום בתל אביב, ובו ביקש להעמיד את המתפרע לדין ולהענישו במלוא החומרה.
"הבוקר, בשעה 9 ורבע, בשבתי ליד שולחן העבודה שלי במשרדי אשר בעירייה", כתב ראש העירייה, "התפרץ אל החדר שאול לוי. השמש שלום מזרחי עקב בעדו בפתח באומרו שאין להיכנס בלי רשיון. שאול לוי דחף את השמש ונכנס בכוח. קמתי וניגשתי אל הדלת
"באותו זמן היו באולם העירייה האדונים רבינוביץ ולוי. בשמעם את השאון נכנסו יחד עם פקידי העירייה וראו את התמונה. אחרי שהוציאו אותו בחזקה מחדרי, הרים שאול לוי שאון נורא באולם. צעק, בכה, חרף וגידף את העירייה, ולא רצה לעזוב את האולם, עד שבאו השוטרים והוציאו אותו. הנני מבקש לערוך משפט נגד שאול לוי ולהעניש אותו בכל חומר הדין, בגלל התנפלות בכוח והכאה כלפי ראש העירייה במשרדו בשעת מלוי תפקידו".
עוד באותו יום כינס דיזנגוף את ישיבת "הוועד הפועל" בעיריית תל אביב לדון בפרשת המכות. דיזנגוף מסר בישיבה את פרטי האירוע, ואמר כי כבר קרו מקרים של התנהגות בלתי הגונה של אחדים מהקהל, ולפיכך יש לסדר שיהיה שוטר בעירייה בזמן קבלת הקהל וישגיח על הסדר הנכון.
עוד אמר כי התביעה נגד שאול לוי נמסרה לשופט השלום. החבר ד?ר מוסינזון דרש בישיבה שהחברים יקבלו החלטה כי העלבון שהעליבו את דיזנגוף הוא עלבון העירייה כולה, ודרש לאחוז בכל האמצעים כדי שהאיש ייענש בחומרה.
ואכן, גם החברים ד?ר זלוציסטי, מוטרו ואיזמוזיק הביעו את דעתם שצריך לקבל החלטה שמכת הלחי ניתנה לעירייה כולה ושצריך לאחוז בכל האמצעים להענשת הפושע. בסוף אותו דיון הוחלט כי העירייה מצהירה: "מכת הלחי שניתנה לראש העירייה היא מכת לחי ועלבון כבד לעירייה כולה - ולכל העיר תל אביב".
בינתיים החלו להצטבר על שולחנו של דיזנגוף מאות הודעות ומכתבי תמיכה מצד מוסדות וארגונים רבים, שהביעו שאט נפש מהתקרית. ראשון המנחמים היה דוד בלוך, שערב הבחירות עבד ב?קופת הפועלים הארץ-ישראלית.? כך כתב בלוך לראש העירייה:
"לידידי הנכבד מ. דיזנגוף. הזדעזעתי לשמע המקרה המעציב שקרה, בגלל ההתנהגות הגסה של שאול לוי. אני מרגיש כמו עלבון פרטי את העלבון שנגרם על ידי כך לכל ציבורנו המאורגן. הציבור המאורגן יידע איך להתייחס לברנשים כאלה. הנני שלך בידידות ובהערצה. ד. בלוך".
אגודת הנשים ביפו ובתל אביב כתבה לדיזנגוף: "אגודת הנשים מביעה את צערה על המאורע המעציב שקרה בעירייה ודורשת כי החוטא ייענש בכל חומרת הדין. לפי דעת האישה, לא רק נגד ראש העירייה חטא הרשע, אלא נגד כל חוקי הנימוס בחברה, שיש להם גם ערך חינוכי לדורות הבאים".
אולם מה רבה הייתה הפתעתם של מאיר דיזנגוף ותומכיו משנתברר כי בית המשפט המחוזי בתל אביב, שנתכנס לדון בעונשו של שאול לוי כעבור שבועיים בערך, ב-11 בינואר 1924, פסק למכה קנס של חמישים לירות מצריות בלבד או חודש מאסר תמורתן. דיזנגוף חש פגוע ונעלב. הוא ראה בהחלטת בית המשפט המחוזי עלבון אישי, והחליט להתפטר מתפקידו.
יומיים לאחר מכן שלח דיזנגוף את מכתב התפטרותו, ובו כתב בין היתר: "לרגל החלטת המשפט המחוזי של יום ו' שעבר, הנני רואה שאין לי שום יכולת להמשיך את עבודתי בתור ראש העירייה. זאת, היות שאין שום הגנה לבאי כח העירייה, לא מצד המשפט ולא מצד הקהל. הנני מגיש איפה לכם בזה את התפטרותי המוחלטת ומבקש מכם לבחור באחר על מקומי עד הבחירות הקרובות".
הודעת ההתפטרות של דיזנגוף הכתה בתדהמה את חבריו בצמרת העירייה, ולמחרת הוחלט לכנס בדחיפות את ישיבת "הוועד הגדול? של העירייה כדי לדון במצב הלא רגיל שנוצר. בו בזמן זרמו אל דיזנגוף עשרות מברקים ומכתבי תמיכה, ובהם התבקש שלא לממש את איומו.
"הסתדרות הסופרים העברים בארץ ישראל כתבה לדיזנגוף: "מדובר במעשה מחפיר של אחד מתושבי עירנו כלפי כבודו. הננו מוצאים לנחוץ להביע לכבודו, גם בשם הסתדרותנו, את רגשי התמרמרותנו העזה כלפי מעליבו ואת רגשי הוקרתנו לעבודתו המועילה והפורייה של כבודו".
ישיבת החירום של "הוועד הגדול", שנתכנסה בעקבות התפטרותו של דיזנגוף, התקיימה בנוכחות כמעט מלאה. בהודעה שפרסם "הוועד הגדול" נאמר: "הרמת היד של שאול לוי נגד מר מ. דיזנגוף, ראש עיריית תל אביב ואחד ממנהיגי הישוב העברי ומטובי העסקנים הציבוריים שבארצנו בכלל, היה עלבון קשה מאוד לא למר דיזנגוף כי אם לכל חברי העירייה ולכל העיר תל אביב. זה הוא חטא לציבור העברי אשר אין עליו כפרה. מפני סיבה זו אין אנו יכולים לקבל סיפוק לפסק הדין שהוציא בית המשפט המחוזי, אלא מוסרים אנו את דיננו לדעת הקהל".
בחלקה השני של הודעת "הוועד הגדול" החליטו החברים לפנות אל לבו של ראש העירייה האהוב ולבקש ממנו לחזור בו מהחלטתו. כך הם כתבו: "עם זה אנו מתאחדים כולנו פה אחד להביא לראש העירייה מר מ. דיזנגוף את רגשות הערצתנו והכרתנו העמוקה בעד העבודה הגדולה והרבה והמרץ הכביר שהוא השקיע ומשקיע בתל אביב מיום היווסדה ועד היום. ומוצאים אנו שאם יש מקום להתפטרות, כל חברי הוועד הגדול וגם ועדי השכונות צריכים היו להתפטר.
"אולם היות ואי אפשר לעזוב את העירייה באוניה סוערת בלי הנהלה שבועיים לפני הבחירות, אין אנו יכולים להתפטר. לכן, אנו דורשים בשם כל התושבים, גם מאת מר דיזנגוף, שייקח חזרה את כתב התפטרותו ויוסיף לנהל את ענייני עירנו, שאיננה יכולה להתקיים בלעדיו. המאורע המחפיר וכל הקשור עמדו לא יפחיתו את כבוד ראש העירייה ואת ערכו בעבודתנו, ורק על מחוללי השערורייה הציבורית הזאת תיפול כלימת עולם".
בסופו של דבר נכנע דיזנגוף להפצרות וחזר בו מהתפטרותו, אולם היה זה לזמן קצר בלבד. חודשיים מאוחר יותר שב והודיע על התפטרותו, אך גם מהתפטרות זו חזר בו. מהלך זה חזר פעם נוספת, עד ההתפטרות בסוף 1925 למשך שלוש שנים בערך, אז מילא את מקומו דוד בלוך.
אילן שחורי הוא עיתונאי וחוקר העיר תל אביב mytelaviv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם