מסע נוסטלגי בעקבות בתי הקולנוע הראשונים בראשל"צ

אהרון רוט (91) ניהל ארבעה בתי קולנוע מצליחים. אהרון פקליארו (79) עבד במשך 30 שנה כסדרן בקולנוע "תפארת". ניצה וולפנזון (71) צפתה בסרטים באמצעות משקפת. לרגל פתיחת הסינמה סיטי, נזכרנו בבתי הקולנוע הראשונים בעיר

שחר חי | 3/4/2010 8:37

פעם זה היה אחרת. בתי הקולנוע היו קטנים ואינטימיים, ותמיד היו מלאים. השיא היה בשבתות. מעבר להיותם משכן להקרנת סרטים, היו בתי הקולנוע מקום מפגש לצעירים, אוהבים ומבוגרים. ילדים צעירים שלא היה ברשותם די כסף לרכוש כרטיס, קיבלו הזמנה בחינם ממנהל בית הקולנוע או אפילו מהסדרן. חלקם התפלחו.

אילנה שקולניק, מנהלת מרכז מידע וייעוץ לתושב ב"כותר ראשון", מספרת כי אז, בשנות ה-40' ועד שנות ה-80', בתי הקולנוע היו מוקד הבילוי כמעט יחיד עבור התושבים. עד שהגיעו ענקי הקולנוע והביאו לסגירתם של בתי הקולנוע הקטנים בזה אחר זה. היום אף אחד מהם אינו פעיל, על חורבות חלקם הוקמו בניינים מודרניים.

השבוע נפתח בראשון לציון, רשמית, מתחם סינמה סיטי החדש הכולל לא פחות מ-26 אולמות קולנוע. איפה הוא ואיפה בתי הקולנוע המיתולוגיים של פעם כמו "תפארת", "נעמן" ו"תרצה".

קולנוע נעמן צילום: באדיבות מוזיאן ראשון לציון

תרגום מחוץ לסרט

אהרון רוט, 91, היה מנהלם של ארבעה בתי קולנוע בראשון לציון. אהרון פקליארו, 79, עבד במשך שלושים שנה ושלושה חודשים כסדרן וכקופאי באחד מבתי הקולנוע. שניהם סיפרו השבוע על האווירה המיוחדת, על הסרטים הנמכרים, על השנים הרווחיות ועל הרגע בו החליטו לסגור את מפעל חייהם.

לא רבים יודעים או זוכרים, אבל הראינוע הראשון שהוקם בעיר היה בכלל ראינוע משפחתי. יצחק לייב טופורובסקי הקים את הראינוע בשנת 1917 בחצר ביתו, סמוך לבית הספר "חביב". כשנה לאחר הקמתו, פקד

את המשפחה אסון קשה כאשר שריפה פרצה בראינוע ובנו של טופורובסקי, שהיה אחראי על הקרנת הסרטים, נספה בעת הקרנה.

בית הקולנוע העירוני הראשון הוקם עוד בטרם נוסדה מדינת היהודים. זה היה בשנת 1927, ובמועצה המקומית ראשון לציון הוקם קולנוע "נעמן" על שם נעמן בלקינד, לוחם ניל"י שנתפס על ידי הטורקים ובשנת 1917 הועלה לגרדום. משפחת בלקינד הייתה ותיקה בראשון לציון ובניו, ישי ואיתן, הם שהקימו את בית הקולנוע. מתחת לבית הקולנוע פעל בית קפה בשם "שלווה".

פקליארו זוכר את עצמו מגיע לבית הקולנוע לצפות בסרטים, לבוש במדי צה"ל. "זה היה הקולנוע הראשון בעיר והוקרנו בו הסרטים הטובים ביותר. באותן שנים הבידור היחידי היה הקולנוע, ובמוצאי שבת היה הכי קשה להשיג כרטיסים. אני זוכר את עצמי עומד בתור יחד עם חבריי ומנסה להשיג כרטיסים". פקליארו נזכר כי ב"נעמן" ראה את "חלף עם הרוח", "קרמר נגד קרמר" ו"קזבלנקה".

ניצה וולפנזון, 71, גם היא מוותיקות ראשון, מספרת כי בקולנוע "נעמן" היו מתקיימות מידי פעם אסיפות פוליטיות. היא זוכרת במיוחד את אסיפת הבחירות של פנחס לבון, שר הביטחון בשנות ה-50'. "אני הגעתי לאסיפה, וכשירדתי במדרגות למטה מי שהפך לימים לבעלי הציע לי חברות", היא נזכרת בהתרגשות.

לאור הצלחתו של קולנוע "נעמן", נפתח קולנוע "ראשון". היה זה בית קולנוע אטרקטיבי פחות שכלל 600 מקומות ישיבה. הסרטים הטובים הוקרנו בקולנוע "נעמן", ואילו הסרטים הפחות טובים הוקרנו בקולנוע "ראשון".

"בזמן ההקרנות של הסרטים בקולנוע 'נעמן' ו'ראשון', לפעמים אותו סרט היה מוקרן מספר פעמים, ואז הייתה הפסקה בהקרנות כי גלגלי הסרטים היו מועברים מבניין אחד לשני כדי להמשיך בהקרנה", מספרת וולפנזון. "התרגום היה על מסך נפרד בצד ימין, לא היה עדיין תרגום בגוף הסרט, ומישהו היה מופקד על העברת התרגום הלאה, אך לא תמיד תאם את מה שנאמר בסרט בשפה האנגלית".

יפה ירקוני לחימום

קולנוע "תפארת" וקולנוע "תרצה" היו הבאים בתור. "תרצה" היה בית קולנוע מיוחד שעבד רק בחודשי הקיץ. הסרטים הוקרנו תחת כיפת השמיים. "זה היה משהו מיוחד במינו. אנשים רבים שלא היה להם כסף לרכוש כרטיס, היו עולים לגגות בבניינים מסביב ורואים את הסרטים", מספר פקליארו.

וולפנזון נזכרת גם היא בבית הקולנוע שהיה סמוך לביתה: "בקומה הראשונה של בית הקולנוע היה בית קפה. אני זוכרת שחיילים הבריטיים נהגו להיפגש שם ולהרעיש בקולי קולות. בין בית הוריי לבית הקולנוע לא היו עדיין בתים שיסתירו, לכן השקפתי מהמרפסת באמצעות המשקפת שאבי שמר מאז מלחמת העולם הראשונה כאשר היה חייל בצבא הרוסי, לעבר במסך שעל הגג".

אהרון פקליארו עבד בקולנוע "תפארת" מיום הקמתו בשנת 1953 ועד לסגירתו בשנת 1983. "הייתי נכה צה"ל ולעבודה הגעתי דרך משרד הביטחון", הוא נזכר. "קולנוע 'תפארת' היה בית קולנוע מפואר עם במה ויציע, שהציג את ההצגות והסרטים הטובים ביותר שהיו אז בארץ ובעולם. זה היה בית הקולנוע הטוב ביותר בראשון לציון. הוא היה חדיש, עם אקוסטיקה הכי טובה בארץ".

קולנוע נאמן צילום: באדיבות מוזיאן ראשון לציון

פקליארו מגלה כי בקולנוע "תפארת" הקליטו את התזמורת הפילהרמונית הישראלית. "במשך חודש הקולנוע היה סגור בשל ההקלטות. את כל הכבישים מסביב סגרו", הוא מספר. תחילה רווחיו של בית הקולנוע לא היו גבוהים, וכדי לעודד קניית כרטיסים הביאו הבעלים אמנים מוכרים שיופיעו חצי שעה לפני תחילת הסרט.

"אני זוכר את יפה ירקוני ושמשון בר נוי מופיעים בבית הקולנוע. היות ולא היה מי שיציג אותם, אני עליתי לבמה והצגתי כל אחד מהם. תחילה עבדתי כסדרן, אחר כך כקופאי ולאחר שנים בעבודה גם נשלחתי לתל אביב על מנת לרכוש סרטים חדשים לטובת בית הקולנוע וסייעתי בניהולו".

בשנות השישים אירע מהפך בבתי הקולנוע בעיר, כאשר לתמונה נכנס אהרון רוט. רוט נולד בצ'כוסלובקיה ומגיל 14 עסק בקולנוע. להוריו ולאחיו היו בתי קולנוע ומכאן האהבה הגדולה לתחום. כשעלה ארצה, התמקם יחד עם משפחתו במעברה של ראשון לציון ובהמשך הפך לבעליהם של ארבעת בתי הקולנוע – "נעמן", "ראשון", "תרצה" ו"תפארת".

"ניהלתי את כל בתי הקולנוע, היו לי עובדים. הפכתי את בתי הקולנוע למצליחים ביותר. החלפתי את הכיסאות, הבאתי את המכונות המשוכללות ביותר, הבאתי מתל אביב את הסרטים וההצגות הטובים ביותר. הייתי מציג סרטים במשך שבועות שלמים ואולמות הקולנוע היו מלאים".

מה היה הסרט הפופולארי ביותר?
"זה תלוי מאוד בתקופה, אבל אני זוכר את 'עשרת הדיברות' כסרט ששבר שיאים".

אתה חושב שהסרטים העבירו מסר?
"בטח. קולנוע זה קודם כל סרטים של חינוך. אם לוקחים את הטוב בחשבון, בכל סרט רואים שמי שעושה רע בסופו של דבר נענש על כך".

מה היה עבורך הקולנוע בראשון לציון?
"עשיתי לקהל טוב. פשוט מאוד אהבתי את העבודה ואהבתי לספק לקהל את ההנאה. הבאתי את כל ההצגות הטובות לקולנוע 'תפארת'. עשיתי הכל בכדי שבראשון תהייה תרבות טובה".

ואני משערת שזה גרם לך לסיפוק גדול.
"נהניתי שיכולתי לספק לתושבים תרבות. זה היה הכל בשבילי".

הקולנוע ההודי שולט

פקליארו מספר: "אחד הקופאים גר בתל אביב, ויום אחד הוא ביקש ממני להחליף אותו בקופה. למרות שהיו לי רק שבע אצבעות בשל פציעה בצבא, הייתי הזריז ביותר. בקופה שלי מעולם לא היה תור. מאותו יום הפסקתי להיות סדרן והפכתי להיות קופאי במשך 25 שנה.

הייתי מכין את עצמי לפני. אני ומשפחתי גרנו רחוק מראשון והייתי צריך להגיע מידי יום לעבודה, אז בניתי לעצמי בית במגרש בראשון ממש מול הקולנוע. ברגע שהייתי פותח את הקופה הכרטיסים נחטפו. הייתי מאוד אדיב. כולם הכירו אותי ואמרו תמיד שהסרט מתחיל מהקופאי".

פקליארו נזכר באחד הימים בהם הבין מנהלו, אהרון רוט, כי אחד הסרטים שהקרין לא הביא את כמות הקהל לה ציפו, וממש ברגעים האחרונים החליט לנסוע לתל אביב להביא סרט חדש. "אני לא זוכר את שם הסרט, אבל זוכר שהיה זה סרט קאבוי. לפתע נהייה בקופה תור ארוך שהגיע עד לתחנת האוטובוס שהייתה מול הקולנוע. זה היה מדהים. איפה תראי היום תור כזה לסרט?".

מעבר להיותו קופאי, היה פקליארו הרוח החיה בבית הקולנוע. "בתקופה הזו לא לקחתי אפילו יום חופש אחד. ידעתי תמיד אילו סרטים יוקרנו במהלך השבוע, ואנשים היו פונים אליי ושואלים איזה סרט יוקרן הפעם. הציבור מאוד אהב אותי ואני מאוד אהבתי את כולם".

אילו סרטים אהבו תושבי ראשון לראות?
"סרטים איטלקיים הלכו טוב מאוד. הייתה תקופה גם של סרטים גרמניים, והסרטים ההודים תמיד היו מצליחים. היו מגיעים מכל השכונות של ראשון לצפות בהקרנה".

במה שונה הקולנוע של פעם מהקולנוע של היום?
"זה אחרת לגמרי. לאנשים הייתה חוויה להיפגש מחוץ לקולנוע ולחכות חצי שעה . לא היה משהו אחר לעשות. את יודעת כמה שידוכים נעשו מחוץ לקופה שלי? כל מיני חיילים שלא היה להם כסף היו מתקשרים לחברות שלהם ונפגשים איתן מחוץ לקולנוע.

"היום בעיקר המבוגרים הם אלה שמגיעים לבתי הקולנוע. הצעירים יוצאים לבתי קפה, למועדונים, לפאבים. היום מי שאין לו כסף לא יכול להיכנס לקולנוע, פעם לא היה דבר כזה. מי שלא יכל להיכנס קיבל הזמנה ממני. אנשים מזכירים לי זאת עד היום".

ההצלחה שמתארים פקליארו ורוט הגיעה לקיצה בתחילת שנות השמונים, כאשר הטלוויזיה צברה תאוצה וכאשר נכנסו לתחרות בתי הקולנוע הרשתיים כמו "רב חן" ולאחריו "גלובוס" בקניון הזהב.

"אנשים כבר לא הגיעו לצפות בסרטים, ואם כן הלכו לבתי הקולנוע הגדולים. הכוח היה בידיים שלהם ולנו לא הייתה ברירה. הם משכו אליהם את הקהל ואנחנו נותרנו בלי עבודה", אומר פקליארו. ורוט מוסיף: "לא נתנו לי סרטים. החברות עצמן הקימו בתי קולנוע גדולים, ושמרו לעצמן כמובן את הסרטים הטובים ביותר".

קולנוע "נעמן" נהרס לגמרי לפני כשש שנים. קולנוע "תפארת", שמשכנו היה מול התחנה המרכזית הישנה, נהרס גם הוא וכיום עומד במקומו בניין "מכבי". בניינו הישן של קולנוע "תרצה" עומד עד היום ברחוב הרצל.

מה אתם חושבים על הסינמה סיטי שנפתח בעיר השבוע?
פקליארו: "אני לא מתרשם יותר מדי. אצלנו בקולנוע, אם היו חסרים חמישים איש מתוך אלף זה היה ערב חלש. היום פועלים בתי קולנוע עם 20-30 איש באולם".

רוט: "התחום התקדם יפה וכולם עושים היום קולנוע סיטי. אבל לא נראה לי שישנם 26 סרטים טובים שיכולים למשוך קהל ל-26 אולמות קולנוע. אני לא יודע אם זה יצליח".

אהרון רוט, היית בקולנוע לאחרונה?
"לאחרונה ראיתי בקולנוע בטבריה את אווטר".

ואיך היה?
"לא יודע מה להגיד. אני רק יודע שהיינו חמישה אנשים באולם שמכיל 90 מקומות. לא חשוב, מה אני אגיד לך, הם חיים יותר מפופקורן מאשר מהכרטיס עצמו".

מה חשבת על הסרט?
"אני לא התרשמתי ממנו בגלל שידעתי שזה הכל בלוף. העלילה דמיונית מדי".