בגובה העיניים עם עודד גרנות
הוא נולד בתל אביב וגר במודיעין. יש לו כימיה נדירה עם מובארק. ערבית היא האהבה הראשונה שלו. ואף שגדל בבית אירופי הוא לא מוותר על מאכלי המזרח. 2,365 מילים עם עודד גרנות (62), נשוי + 2, פרשן לענייני ערבים שמאמין שעובדות צריכות לבוא לפני הפרשנות
"עיר הולדתי, זו עיר שאני נהנה תמיד להגיע אליה. אני נהנה מהעיר ללא הפסקה, אני חושב שחולדאי עשה שם דברים מדהימים וזו עיר כמו כל עיר בירה תוססת בעולם. אני מאוד אוהב את תל אביב".
ירושלים
"היא קדושה למרות שאני לא איש דתי, עיר שהתחברתי אליה בפעם הראשונה בקורס קדם צבאי לפני השירות הצבאי שלי במודיעין. זה היה במחנה שנלר והיו טיולים בירושלים. היינו חבר'ה צעירים שיצאו מהתיכון בכור היתוך צה"לי שאין כדוגמתו היום.
"זו הייתה חצי שנה של לימודים ברמה אוניברסיטאית שהקיפו לא רק מה שהמודיעין היה צריך, ערבית לשמה, אלא את כל התרבות האסלאמית על כל היבטיה כולל שירה, מוסיקה, ספרות. שישה חודשים בירושלים עם ירושלים ועם הערבית שהן בעצם אהבות מתחברות, עד היום זה זכור לי כתקופה קסומה מאוד".
ערבית
"זו האהבה הראשונה שלי, הגעתי אל התחום מהשפה. יש לי אהבה מטורפת לשפה הזאת, ברחתי משיעורי כימיה וכתבתי שירים בערבית. אני טוען שזה בזכות המורה; היה לי מורה ענק לערבית, קראו לו אברהם לביא, אני חייב לו את הכול. הוא ידע להחדיר אהבה לתחום הזה. ומכיוון שאני גם אוהב עברית והשפות משיקות, התחברתי באופן מופלא לשפה הערבית והתאהבתי בה, קשה לי להסביר את זה. מאז ועד היום אני מחובר לשפה".
מודיעין
"עיר של אמצע הדרך שהולכת וצומחת לנגד עיניי. הגעתי לשם בעקבות אשתי שקיבלה זכיינות של 'סטימצקי' בעיר, ובדיעבד זה נהפך מאוד נוח בנסיעות לירושלים בגלל העבודה. טוב לי בעיר הזו, יש בה הכול, אבל אני כל פעם שמח להגיח בחזרה לתל אביב. אני גר שם כבר שבע שנים".
חיל מודיעין
"זה תחום שהשפה ניווטה אותי אליו. שירתי ב~8200, והשירות היה כמובן קסום ומרתק זה היה שירות צבאי ביחידת האיסוף הגדולה ביותר ולאחר מכן כקצין ביחידה. חיל מודיעין זה חלק מהמרקם הזה ששמו שירותי מודיעין, שירותי ביון, שמעניינים אותי ברמה האישית. בתור תחביב אני מביע עניין בתחום הזה, של התפתחות המודיעין כענף.
"כתבתי ספר על חיל המודיעין ואני קורא הרבה בדברים שקשורים בתחום הזה, בעיקר בהקשר של מודיעין וקברניטים: מה באמת תפקיד המודיעין, האם הוא השופר שצריך להתריע והאם אין אחריות לקברניט והאם כשהוא לא מתריע הקברניט יכול להסיר מעליו אחריות, כמו שקרה ביום כיפור. השילוב הזה כשיש, של מודיעין עם יכולות, מסייע מאוד לקברניט לקבל החלטות נכונות, והשילוב הזה גם מרתק בעיניי".
משרד ראש הממשלה
"אחרי השחרור מ~8200, לפני שהלכתי לתחום העיתונות. אי אפשר להגיד הרבה חוץ מזה ששירתי שם כמה שנים, שוב בתחומים שאני אוהב ובגזרות שאני עוסק בהן. זה היה טוב בשעתו, גם מפני שזה היה פרוזדור שהוביל אותי לכתיבה ולעיתונאות בתחום הזה, כי משם דילגתי להיות כתב לעניינים ערביים של 'מעריב'".
גלי צה"ל
"משהו שהתנהל במקביל לעבודה ב'מעריב' לאורך הרבה שנים. אף פעם לא היה גל"צ נפרד, זה תמיד היה עם 'מעריב'. אז התוודעתי למדיום השונה הזה, שאיננו כתיבה אלא עיסוק באינטרסים וטכניקה. אהבתי את זה מאוד והופתעתי כי במשך שלוש שנים הייתי ראש המשרד של 'מעריב' בוושינגטון. שידרתי משם, וכשהייתי מגיע לחופשות מולדת לא אמרו לי 'קראתי אותך במעריב',
"אלא 'שמעתי אותך בגלי צה"ל'. זה היה פידבק נורא מעניין, היו שלושה יומנים ביום וזה היה כסף צדדי לא רע בכלל. אני זוכר את זה כתחנה מאוד צעירה ודינמית. כשאתה בוושינגטון אתה מכסה את היבשת. אני זוכר טלפון אחד בלילה בוושינגטון כשבחורה צעירה מתקשרת מגל"צ היא אמרה לי 'עודד, הצבא האמריקאי פלש לגרנדה, שזה אי בקאריביים'. היא הייתה אחראית על דסק החוץ וקראו לה אילנה דיין. תקופה יפה".
עיתונות כתובה
"מאז שאני מכיר את עצמי אני כותב, בגיל שמונה פרסמתי שיר ב'הבוקר לילדים'. פתאום נפתחת משרה שנקראת כתב לענייני ערבים ב'מעריב', שהיא שילוב של הכתיבה והערבית, מה אדם יכול לצפות ליותר מזה? זה היה ב~1971. התמזל מזלי והכתב הקודם נסע לכהן בארצות הברית, נפתחה משרה ואיכשהו הגעתי לשם, אלה היו שנים מדהימות מבחינתי. במשך השנים ראשונות, כשעוד לא היה שלום עם מצרים וירדן, אתה עושה עבודה של דסקאי בגדול; יושב בדסק, שומע רדיו, מתקשר עם מקורות ובונה את הפרשנות,
"אבל היציאה אל העולם הערבי כעיתונאי כתב ולממש
פחד
"לא מכיר. לא שאני לא מפחד, צריך לפחד, אבל אני לא זוכר את עצמי במצב של פחד או בהלה גדולה גם במקומות מסוכנים, והייתי בכאלה. התחום הזה מדחיק פחד, את עסוקה בהשגת המטרה, גם כשכדורים שורקים והיו כאלה את כל כך עסוקה, עד שאין זמן לחשוב על זה".
פרשנות
"נחוצה, בעיקר לאנשים שלא מצויים בתחום והם רוצים להבין מה זה אומר. אני משתייך לדור שטוען שלפני פרשנות חייבות לבוא עובדות, אתה קודם צריך להציג את העובדות ואחר כך לפרש אותן. היום יש לפעמים כאלה שמערבבים בין הדברים והפרשנות היא העובדות, והעובדות הן הפרשנות. אני חושב שפרשנות היא כלי עזר לאנשים כדי להבין את המציאות ולהירגע, או אולי להיות חרדים יותר, לכן יש לה תפקיד מרכזי".
אובייקטיביות
"אין דבר כזה, אבל צריך לשאוף להיות נאמן ככל האפשר לתיאור המציאות כפי שהיא. מה שאני חושב שאסור - והרבה פעמים נחצה הגבול הזה - שכשאתה מדווח על אירוע אסור שדעותיך האישיות יבצבצו מתוך הדיווח, למרות שכאמור אתה לא יכול להיות אובייקטיבית אבל שזה לא יבצבץ באופן גס מדיי, בוטה מדיי. תביא את האירוע כהווייתו, אחר כך בפרשנות תוכל להוסיף את דעתך.
"אני לימדתי הרבה ומלמד כיום עיתונות, ואני מנסה להנחיל את זה לתלמידים; קודם כול תמסרו את העובדות ותגידו מה היה. היום בעיתונות, בעיתונים מובילים, את רואה לפעמים כותרות ראשיות שהן דעה ולא עובדה, וזה בעיניי חציית גבולות. הדעה צריכה להיות אולי במסגרת ולא להפוך לכותרת ראשית שתפקידה להביא את הידיעה, את מה שקרה ולא את מה שאני חושב, ולא משנה אם אני עורך או בעל טור ידוע".
רשות השידור
"זה מוסד שהתוודעתי אליו לפני שמונה שנים, ואני חושב שמוקדם להספיד אותו ואסור להספיד אותו. אני חושב שבים של התמסחרות ורייטינג יש לו תפקיד חשוב ומרכזי, ואני מצאתי במוסד הזה המון אנשים עם איכויות שכמעט אין כמותם בהרבה מכלי התקשורת האחרים. הוא צריך טלטלה, הוא צריך רענון, בשנים רבות הוא נחשף לניהול לא נכון, לכלי משחק של פוליטיקאים, לכן צריך להפריד אותו מפוליטיקה, אבל מקומו בל יפקד ממרקם התקשורת בארץ".
חדשות
"זה לב העניין, אנחנו ארץ מייצרת חדשות ואף זר לא יבין זאת. אני לפעמים פותח הרצאות שלי בחו"ל עם הצבעה על המפה ואני מראה איפה ישראל כנקודה קטנה, ואנשים לא מאמינים. גם אנשים שהיו בארץ וחזרו אמרו שזה לא יכול להיות שנקודה כזאת קטנה, מיקרוסקופית, על הגלובוס, מייצרת כל כך הרבה חדשות. אנחנו חיים בטירוף הזה, כבר התרגלנו לזה".
טלוויזיה
"כאמור זה מדיום חדש יחסית שנחשפתי אליו אחרי כתיבה של הרבה שנים. יש לה את הקסם שלה ויש לה את השטחיות שלה. כשאת מתחילה את המסלול מן התקשורת הכתובה ומה שאמרת ב~3,500 מילה אתה צריך להגיד ב~40 שניות, לפעמים זה ממש מתסכל. כמתבונן מהצד אתה רואה איך הטלוויזיה דוחקת את העיתונות ואיך האינטרנט דוחק את הטלוויזיה, כנראה שיש מעגליות בעניין הזה וכל ערוץ מאבד מקסמו וצריך לפנות את מקומו לערוץ אחר, אבל מודה שנשביתי בקסם".
גרוס
"זה שם משפחתי. גרוס זה משפחה של כמה דורות בארץ מצד אבא. החלפתי את השם לגרנות חצי שעה לפני שעמדה להתפרסם הרשימה הראשונה שלי ב'מעריב', ואמרו לי שאני חייב להופיע עם שם עברי. לימים התברר לי שלא הייתי חייב ושזה כנראה כאב לאבא שלי. לא נתתי את הדעת על שני הדברים האלה כשהחלפתי את השם, אני חי עם השם הנוכחי אבל זוכר את המקורי".
ארצות ערב
"אם את עוסקת בתחום הזה אז ביקור במדינות ערב זה הצ'ופר הכי גדול שאת יכולה לקבל. אין כמו המגע בשטח עם האנשים, זה לגמרי שונה. בהרבה מקרים אתה מדבר עם אנשים ומגלה שמה שכתבת לא נכון, ודברים שרואים משם לא רואים מכאן. היו לי הרבה מאוד צ'ופרים כאלה, אבל לא מספיק לטעמי. פעם הייתי כמעט בחצי הדרך ללוב כשאמרו לי שיש סיכוי לראיון עם קדאפי, בסופו של דבר זה לא הסתייע. משאת נפשי היא להגיע לסוריה".
מובארק
"פגשתי הרבה מאוד מנהיגים ערבים, ראיינתי הרבה מאוד מנהיגים ערבים, אני אספר לך על היוצא דופן מביניהם. זה משהו שאני אומר לך בגילוי לב, אני לא יכול להסביר את זה לעצמי, אבל נוצרה איזו כימיה עם נשיא המדינה הערבית הגדולה והחזקה ביותר - מצרים. במפגש האחרון עם מובארק - לא סיפרתי את זה עד היום - ישבתי איתו, שנינו לבד על המרפסת של מועדון הגולף בשארם א~שייח', והדבר היחיד שהוא לא הסכים שם זה שאצלם ואקליט את הסיפורים שהוא סיפר אחרי הראיון, על איך הוא רואה אותנו ועל מנהיגים ישראלים.
"ישבתי עם פה פעור, כמעט לא דיברתי, אבל עצם הסיטואציה של לשבת איתו ביחידות... אמרתי לו שאני רוצה לצלם את זה ושזה לא לשידור אבל הוא אמר לי 'אתם היהודים, אין אצלכם סודות'. אבל העובדה שהוא בטח בי ושהגענו לרמה כזו של דיבור - לא היה לי את זה עם אף מנהיג, למרות שראיינתי ופגשתי קשת אדירה של מנהיגים. עם מובארק זה בהחלט היה שונה. אולי זה המצרית המדוברת, אבל נוצר משהו הכרחי בכלל ביחסים של ישראל עם העולם הערבי, נוצרה מידת אמון שלו בי שהיא תנאי הכרחי כי אני ישראלי, אויב, עיתונאי, הצירוף הזה הוא לא מקדם נוח".
כתיבת ספרים
"כתבתי שני ספרים, כל אחד מהם משיק למקצוע בתחום מסוים לכן אפשר להגיד שהם מקצועיים. אחד הוא 'ספר המודיעין הישראלי', שלדעתי הוא הספר היחידי שנכתב על המודיעין הישראלי עד היום, והספר השני זה על רצח סאדאת, ולימים מצאתי אותו מתורגם בשווקים בקהיר. מחבר אחר לקח את העטיפה וכתב בהקדמה, 'קוראים לי קארים, הייתי ביריד הספרים בפרנקפורט ונתקלתי בספר מעניין שכתב עיתונאי ישראלי על רצח סאדאת, ואני מביא אותו להנאתכם'.
"העטיפה הייתה עם שמו והתוכן שלי, ולא אכפת לי. הספר עסק בהיבטים של הרצח מפני שהוא עניין אותי לא רק מבחינת מה התחולל במצרים אחריו, אלא כל אותה תופעה של אסלאם קיצוני שצצה במצרים וקדמה לרצח, אותן קבוצות קיצוניות. חקר התופעה והרצח, שהיה זעזוע עמוק, הביא אותי לספר. אני רואה את עצמי יותר כעיתונאי מאשר סופר, אני נהנה לקרוא ספרים".
חומוס
"חומוס זה אחד ממרכיבי המאכלים המזרחיים שנחשפתי אליהם בדרך שהיא לכאורה לא טבעית. אמא שלי מאודסה ואבא שלי ממזרח אירופה, אבל הוריי חיו הרבה שנים בטבריה לצד ערבים והיא למדה לבשל מהם, כל התבשילים בבית היו תבשילים מזרחיים מפולפלים כמו שצריך, חריפים כמו שצריך. אחת ההנאות הכי גדולות שלי זה לשבת במסעדה מזרחית".
אהוד יערי
"עמית למקצוע".
חליפות
"כשצריך בסט עם חלק עליון בלבד. ז'קטים".
גלעד שליט
"כאב לב גדול וגם דאגה גדולה. אוסיף לך את דעתי בעניין הזה; בהתנהלות לשחרורו של גלעד שליט היה איזה קטע שהבנתי, ואני יכול להזדהות איתו גם היום, שאי אפשר לשחרר בכל מחיר, הבנתי את זה ואני מבין היום. כשנעשתה פתאום אבחנה בין מישהו עם מעט דם על הידיים והרבה דם על הידיים, את זה כבר לא יכולתי להבין, כי בעיניי אין אבחנה כזו. אני לא מכיר אבחנה כזו, מי שרצח רצח ומבחינה זו דין פרוטה כדין מאה".
כושר גופני
"מעט מדיי, בעיקר הליכות".
נסראללה
"תקשורתן מצוין, נואם מצוין, כריזמתי. אם שמת לב מניתי את התכונות החיצוניות, אני פחות מתרשם מהפנימיות. איש שהשיג את מה שהשיג בעיקר בזכות היכולת שלו לשדר. הוא אחד הדוברים הרהוטים ביותר בשפה הערבית, הוא יודע איך לרתק קהל. אני לא מתרשם מתוכנו, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שמי שהחליט לחסל את קודמו עבאס מוסאווי לא הביא בחשבון שזה שיבוא אחריו יכול להיות טוב יותר, וזו הדילמה הקבועה. אני חושב שהוא הצעיד את הארגון קדימה בהשוואה לקודמו וגם ידע לבנות היטב את הקשרים והוא יריב קשה. ודאי שהייתי רוצה לפגוש אותו, אין מישהו שלא הייתי רוצה לפגוש".
כדורסל
"אני אוהב לצפות בכדורסל יותר מאשר בכדורגל, הוא מהיר יותר ומגיע לתוצאות, נהנה לצפות בעיקר במכבי תל אביב בימיה הגדולים".
הסדר קבע
"קשה מאוד להשגה, לעתים נראה בלתי אפשרי. המפתח בעיניי - אני יודע שיש לי כמה שותפים אבל יש הרבה שחושבים אחרת - זו יוזמת הליגה הערבית, שבפעם הראשונה השמיעה את המילה שבמשך שנים ערבים לא העלו על שפתותיהם: לא שלום, לא סולחה - נורמליזציה. אני חושב שהתנהלות נכונה וטיפול נכון ביוזמה הערבית הייתה יכולה להביא אותנו לא רק לפתרון הסכסוך ישראלי-פלסטיני, אלא למה שאנחנו חולמים עליו כל הזמן, מה שנקרא סופיות הסכסוך".
טיולים
"מאוד אוהב, בארץ ובחוץ לארץ. זו נגזרת נוספת של הרצון לפגוש דברים שלא הכרת, אנשים שלא הכרת, מראות שלא ראית. להרבות בזה ככל שאפשר, זה מרחיב אופקים".
אובמה
"אני לא חושב שהוא אוהב ישראל. אני חושב שהוא איש שבא עם כוונות טובות, הייתי בקהיר כשהוא נשא את הנאום שלו לעם האסלאמי, אבל נפל לאותן מהמורות שנפלו עליהם נשיאים אמריקאים. הם חושבים שבאבחת משפט או בביקור או באמירה אפשר לפתור את הדבר המסובך הזה ששמו הסכסוך המזרח~תיכוני, ולכן נעשו טעויות מצד הממשל האמריקאי לאורך הדרך ועכשיו מנסים לתקן אותן. לדעתי רק עכשיו אובמה מבין עד כמה הסכסוך הזה מסובך ולא ניתן לפתרון".
הסתה
"הסתה היא תחום מקביל לחינוך, היא נגזרת מחינוך. אני מוטרד יותר מהחינוך מאשר מההסתה כשאני מדבר על התחום שאני עוסק בו, ספרי הלימוד. זאת אומרת, אם אחמדיניג'אד קם וצועק בטלוויזיה שצריך להשמיד אותנו זה פחות חמור בעיניי ממה שמלמדים בבתי הספר הערביים. אני לא מדבר רק על העולם הערבי אלא על מה שקורה גם בבתי ספר בארץ במגזר הערבי, מה מלמדים, איזו רוח נושבת.
"זה יותר מטריד אותי מפני שזה מחדיר לנפשות של ילדים שלא נחשפו לעולם הגדול שנאת ישראל, ואת זה יהיה קשה למחוק. אני מאוד מוטרד בעניין הזה לכן אני משתדל כמה שאני יכול לחשוף גם את הצופים שלנו לשידורי הטלוויזיה בערבית של הטלוויזיות הערביות, כולל לטלוויזיה 'אל~אקצא' של חמאס, שם נזרעים נבטים רעים והם יצמיחו שנאת ישראל מיותרת".
כסף
"זה נוח שאפשר לעשות בו את השימוש הנכון, זה בהחלט מקל על ההתנהלות".
מתחרים
"תחרות זה דבר בריא, לפעמים אפילו דבר מפרה, כל עוד שומרים על כללי המשחק".
טכנאים
"נעשה להם עוול במשך שנים בתקופות שבהם הוכרחו למלא שעות נוספות כפיצוי למשכורת. מקווה שבמסגרת הרפורמה אנשים יוכלו לפרוש לפנסיה בצורה מכובדת".
פדיחות
"לא זכורות לי".
מסעדות
"כשאת מטיילת את גם אוכלת. זה חלק חשוב מהנאת הטיול, הנאת האוכל, ואני אוהב לטעום מאכלים שלא נחשפתי אליהם, בגבולות מסוימים כמובן. יש דברים שלא אגע בהם כמו אוכל לא מבושל, יש לי עדיין רתיעה מלעשות את זה".
הצגות
"אוהב מאוד".
עודד גרנות
"אני חושב שאני בר מזל גם בחיי האישיים - יש לי אישה נהדרת ובנות ונכדים שאני אוהב - וגם בתחום המקצועי, כי יצא לי לעסוק בתחומים שאני אוהב ולעבוד בעבודה שאני אוהב מאוד, מהבחינה הזו אני בר מזל מאוד וצריך להודות על כך כל יום".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם