יום הבוחר: מתחמם הקרב על ראשות עיריית ערד
מי שנחשבה לפנינת המדבר, הפכה לעיר שמנוהלת בידי ועדה קרואה ומתקשה לנער מעליה את העבר הטרגי. ובכל זאת, הקרב על ראשות עיריית ערד, בבחירות שיתקיימו בעוד שבועיים, מונה שמונה מועמדים ומעולם לא היה לוהט יותר
הם די אדישים, על גבול הפיהוק. 20 אלף בעלי זכות בחירה רשומים בפנקס הבוחרים, ובמקרה הטוב יטריחו את עצמם רק מחצית להצביע בקלפיות.
בחירות או לא בחירות, העיר שבשנות השבעים והשמונים הייתה מערי הפיתוח המובילות בישראל, נמצאת כבר שנים במגמת שקיעה. ואף על פי כן, תפקיד ראש העירייה אטרקטיבי מתמיד. 11 רשימות ושמונה מועמדים לראשות העיר יתמודדו בבחירות למועצת העיר, שיתקיימו ב-13 באפריל , מספר חסר תקדים בעיר.
המועמדים לראשות העירייה הם אליעזר בר שדה (רשימה עצמאית) ; יצחק בנישתי (קדימה) ; משה אדרי (ליכוד) ; טלי פלוסקוב (ישראל ביתנו) ; עו "ד ישראל קינן (רשימה עצמאית) ; ד"ר שרית עוקד; קרליס וינג (עבודה); ודוד אוחנונה (רשימה עצמאית).
"כואב לי על המצב שאליו נקלעה העיר בשנים האחרונות", אומר ראש עיריית ערד בשנות השבעים והשמונים, חבר הכנסת ושר האוצר לשעבר בייגה שוחט. "בתקופתי ערד הייתה אחת מערי הפיתוח האיכותיות בארץ, ששימשה מופת ודוגמה לערים אחרות בארץ.
"בלי הנהגה מקומית חזקה שתשלב ידיים ולא תתעסק בשיקולים פוליטיים צרים, שתנהל מאבק מול ממשלת ישראל לקבלת תקציבים, העיר תלך ותדעך. רק איחוד כוחות פוליטיים בעיר יחזיר לה את המעמד שהיה לה ויצעיד אותה להישגים".
ערד נוסדה בשנות השישים ביוזמתו של לובה אליאב וחבורה של עשרות קיבוצניקים בעלי חזון, שהאמינו שאפשר להפוך את היישוב לפנינת מדבר. הם גם הצליחו. מאז הקמתה ועד לפני כשנתיים נשלטה העיר על ידי מפלגת העבודה כמעט ללא עוררין.
האוויר הצלול של ערד גרם לאלפים להגר אליה. חלקם סבלו מאסתמה וראו בה מקום מושלם לנשום בו, אחרים חיפשו שקט, שלווה ונוף מדברי רחב ידיים. כדי להפוך את העיר לאיכותית, החליטה מועצת העירייה באותם ימים להקים ועדת קבלה, שתבחן את מועמדותם של אלה שמעוניינים להתיישב בה.
לא כל אחד התקבל בזרועות פתוחות. תדמיתה של העיר הייתה חשובה מכדי לאפשר לכל דיכפין להגר אליה. פעם בחודש נדרשו התושבים לשמור על ביטחון העיר ולסייר סביבה, ממש כמו בימי חומה ומגדל. "אני זוכר שוועדת הקבלה בעיר הייתה מקבלת בעלי מקצועות שהיו חיוניים למפעלי הסביבה ולעיר עצמה", נזכר אחד ממייסדי העיר. "הוועדה פסלה אלפים שרצו להתגורר בעיר, בנימוק שרובם בטלנים או לא מתאימים לאופי האוכלוסייה. כך הפכה ערד לעיר האיכותית ביותר בדרום, שמשכה אליה גם סופר ידוע כמו עמוס עוז ואת הפסלת לאה מיכאלסון".
בייגה שוחט חולל את המהפכה הגדולה, וערד זכתה להיות עיר בעלת מעמד מיוחד בקרב משרדי הממשלה. תקציבים רבים זרמו אליה לפיתוח התיירות, מפעלים גדולים הוקמו באזורי התעשייה שלה ומצבה הכלכלי היה מהטובים בישראל. "אל תשכח שבתקופה של בייגה היו בערד רק 9,000 תושבים , והייתה ועדת קבלה. אילו היית נותן לו לנהל באותה תקופה את ירוחם, הוא היה נוחל כישלון חרוץ", טוען משה אדרי, מועמד הליכוד לראשות העיר.
יש הטוענים כי ב-15 ביולי 1995 השתנה מזלה של ערד, שהפכה לעיר מקוללת. הימים היו ימי פסטיבל ערד, אלפים גדשו את רחובותיה, אבל האסון שאירע וקיפח את חייהם של שלושה צעירים באופן טרגי - איטן פלד, נעמה אלקריב וחן יצחק ז"ל - עצר הכל. מאז השתנו פני העיר. ועדה לקבלת תושבים חדשים בוטלה ואלפי עולים חדשים עברו להתגורר בעיר.
למרות זאת, העיר סובלת מהגירה שלילית. מ-28 אלף תושבים בעבר, העיר צנחה ל-24 אלף כיום, ומגמת הירידה נמשכת. ערד איבדה את מעמדה כעיר פיתוח איכותית ומובילה בישראל והיא עסוקה בכמה בעיות מטרידות: אלפי צעירים נטשו אותה בשנים האחרונות לטובת מרכז הארץ ובאר שבע; מאות פליטים סודנים שממלאים את העיר העלו את אחוזי הפשיעה; המלחמות בין חסידי גור לחסידי חב"ד על השליטה בבית הכנסת לא פוסקות; והמאבק של התושבים למניעת הפעלת שדה "בריר" לכריית פוספטים ואשר עלול לסכן את חייהם נמשך אף הוא. לאיש אין פתרון כיצד להחזיר עטרה ליושנה.
לפני כשנתיים וחצי הידרדר מעמדה של ערד כאשר שר הפנים דאז, רוני בראון, הדיח את ראש העירייה שכיהן אז, מוטי בריל, ומינה ועדה קרואה בראשותו של רואה החשבון גדעון בר לב. מועמד נוסף בבחירות הקרובות הוא אליעזר בר שדה, איש עסקים מקומי, שמכר את עסקיו (עיתון, מסעדה מצליחה, חברת תקשורת בתחום היי-טק ומרכז תיירות) כדי להציע את עצמו למשרה.
בר שדה הסעיר את המערכת הפוליטית בעיר כשהפיץ 7,000 גיליונות של עיתון נשכני במיוחד, "שו"ס" שמו, שבו חשף לכאורה קשרים פוליטיים והסכמים לכאורה של אחד המועמדים. התשובה לא איחרה לבוא והמועמד שיגר בתגובה את אנשיו לאסוף את העיתונים מבתי התושבים.
"זאת הייתה טעות גדולה להקדים את הבחירות ולהפסיק את עבודת הוועדה הקרואה", אומר המועמד בר שדה. "ייאמר לזכותו של בר לב שהוא קידם את העיר. אני חושב שהיו צריכים לתת לו לסיים את העבודה שבה התחיל".
איך אתה מסביר את כמות המועמדים הגדולה לראשות העירייה?
"נכון שזה לא תפקיד באמת אטרקטיבי, אבל אני בא מטעמי ציונות, לתרום לשינוי תדמיתי של העיר ולגיוס תקציבים שיחזירו את ערד למעמד שהיה לה פעם. יש בעיר פוטנציאל גדול שלא מומש. חלק מהמועמדים הם סגני ראש עיר לשעבר. זה אבסורד שהם מתמודדים לתפקיד לאחר שנכשלו בו בעבר".
מועמד הליכוד אדרי מסכים עמו: "הם נכשלו בתפקידם וגרמו להקמת הוועדה הקרואה, אז עכשיו הם רוצים לקבל פרס מהציבור? ".
בשבועות האחרונים כמעט כל שרי הליכוד שטפו את ערד כדי לתמוך באדרי מול יריבתו הגדולה, טלי פלוסקוב, נציגת "ישראל ביתנו", שרבים מאמינים כי היא האישה בעלת הסיכויים הרבים ביותר להפוך לראש העירייה הראשונה של ערד. פלוסקוב, כמה מפתיע, כבר סגרה דיל עם אנשי "דגל התורה" ו"אגודת ישראל", שאמורים להודיע על תמיכתם בה.
"אין ספק שהצבעה מגזרית (עולים מרוסיה בשילוב חרדים) תסייע לטלי לזכות בבחירות, אם לא בסיבוב הראשון, אז בסיבוב השני", אמר פוליטיקאי מקומי. "התושבים בעיר אדישים מאוד, ומי שיביא את המצביעים שלו לקלפי כמו חיילים יזכה בכל הקופה. לחרדים ולעולים מרוסיה יש משמעת גדולה והם מגיעים להצביע בהמוניהם".
סקר שנערך באחרונה על ידי אתר האינטרנט "שער העיר", ואשר התייחס לבעיות שעל ראש העירייה הנבחר לטפל בהן, העלה כי הנושא הכאוב ביותר של התושבים הוא פליטי דרפור (32.4 אחוז) ; חינוך (19.7 אחוז) ; שיפור פני העיר (18.3 אחוז ) ; יחסי חילונים-חרדים-בדואים (16.9 אחוז ) ורווחה (12.7 אחוז ).
יצחק בניתי, מועמד מטעם "קדימה" וחבר המועצה הוותיק ביותר (30 שנה בתפקיד), אומר כי יש להחזיר את הגאווה לעיר. "היום להגיד שאתה מערד זו קצת בושה. התדמית הציבורית גרועה. הכי חשוב כיום להחזיר את הצעירים לעיר, לדאוג לפיתוח התיירות, התעסוקה, הדיור ולחולל מהפכה בתחום החינוך, אלה הנקודות שבהן אטפל", הוא מעיד על עצמו.
ומה דעתך על כמות המועמדים והרשימות שמתמודדות בבחירות?
"זאת עיר משוגעת, שמונה מועמדים ו-11 רשימות זה דבר חסר תקדים. אני חושש ששוב ימנו לעיר ועדה קרואה, אלא אם כן הציבור יתפכח ויצביע עבור שלוש או ארבע רשימות בלבד, אחרת זה יהיה אסון עבור העיר ונשלם מחיר כבד".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם