צעירי ירושלים לא ממהרים ליחידות הקרביות
נתונים שמפרסמת לשכת הגיוס בירושלים מנפצים את המיתוס על טובי בנינו: אחוז הגיוס ליחידות קרביות בקרב צעירי העיר והסביבה עומד על 41 אחוז ונחשב הנמוך ביותר בארץ כולה
חיילי ומפקדי הלשכה נאלצים להתמודד לא רק עם ניסיונות חוזרים ונשנים של צעירים לפני גיוס לדחות או לבטל את גיוסם בשל שלל סיבות נפשיות ומצפוניות, אלא גם עם נתונים דמוגרפים לא פשוטים שממילא הופכים את כמות המתגייסים לנמוכה במיוחד. נוסף על כך, צעירים רבים, שאינם חרדים בהכרח, מגיעים ללשכה ומבקשים להשתחרר, בעיקר מסיבות דתיות.
אין זה מפתיע, אם כן, שבשנת 2009 נתוני הגיוס ליחידות קרביות בקרב גברים עמדו על 41 אחוז בלבד מכלל האוכלוסייה בירושלים וסביבותיה. מדובר בנתון הנמוך ביותר בארץ כולה. כן, גם בבועה התל אביבית, שאותה נהנים בכירי הצבא והשלטון לנסות לנפץ, המצב יותר טוב.
"ירושלים היא לא כמו שאר היישובים בארץ", מנסה להסביר זאת מפקד לשכת הגיוס סא"ל איציק אוחנה, בראיון מיוחד ל"זמן ירושלים". "צריך לקחת בחשבון שחוץ מהדתיים שמצהירים שהם אינם מתגייסים יש כאן צעירים מהתנחלויות ומאזורים הסמוכים לעיר שמגיעים אלינו לתהליכי מיון וזה מוריד את הנתונים".
על אף הנתון המדאיג, יש לציין כי נרשמת עלייה עקבית בקרב צעירים ירושלמים ברמת המוטיבציה להתגייס לשירות קרבי. על פי הנתונים המתפרסמים כאן לראשונה, במחזור הגיוס בתחילת החודש הביעו 76 אחוזי וחצי מכלל המתגייסים בלשכת הגיוס בעיר נכונות להתגייס ליחידות קרביות. מדובר אמנם בנתונים הבוחנים את הצעירים שמצבם הבריאותי והנפשי מאפשר להם לשרת ביחידה קרבית בלבד, אבל בכל זאת, מדובר בעלייה מהשנה הקודמת, אז הביעו רק 73 אחוז מהמתגייסים הירושלמים נכונות לשרת ביחידות קרביות.
"הגיוס במרס שעבר היה גיוס חריג", אומר אוחנה, "גיוס מרס הנוכחי מתאפיין בכך שבו הביעו הנערים מוטיבציה גבוהה יותר לגיוס קרבי. כלומר, ביחס לכל העשור האחרון". למרות זאת, קשה להתעלם מכך שגם נתוני המוטיבציה שמציג אוחנה נמוכים ביחס למדד הארצי, העומד על 82 אחוז מוטיבציה לשירות קרבי.
על פי הנתונים של לשכת הגיוס בעיר, אחד מכל שני מתגייסים ליחידות הקרביות ביקש לשרת - כעדיפות ראשונה - באחת מחטיבות חיל הרגלים. מי שמובילה בפופולריות היא חטיבת גולני. על פי הנתונים, על כל מקום פנוי בחטיבה נרשם ביקוש של שבעה מועמדים מירושלים והסביבה. זאת, לעומת 3.9 מועמדים במדד הפופולריות הארצי.
גם ליחידות קרביות אחרות של חיל הרגלים לא חסרים מועמדים. חטיבת גבעתי כובשת לראשונה את המקום השני מבחינת הביקוש ליחידות הקרביות, לאחר שהצליחה לעקוף את חטיבת הנח"ל. על כל מקום פנוי בגבעתי מתמודדים בממוצע 3.2 ירושלמים. בצה"ל מסבירים כי הסיבה לכך נעוצה לא מעט במבצע "עופרת יצוקה" שנערך בעזה לפני כשנה, שחטיבת גבעתי נחשבה אחד הכוחות המובילים בו.
חטיבת הנח"ל כאמור מאבדת גובה. בעוד שבעבר היה הביקוש לחטיבה נמוך רק מזה של גולני, הנתונים מראים על ירידה למקום השלישי. על כל מקום פנוי ביחידה נרשמו בממוצע 2.8 מועמדים שהביעו רצון להתגייס לשורותיה. חטיבת כפיר נמצאת במקום הרביעי במדד הפופולריות בקרב צעירי העיר וסביבותיה. לחטיבה, המתמחה בלוחמה בשטח בנוי והתמודדות עם הפרות סדר, נרשמו 1.6 מועמדים בממוצע על כל מקום פנוי.
יש לציין כי חטיבת הצנחנים לא נמדדת באותו אופן מאחר שמדובר ביחידה התנדבותית. עם זאת, גורמים בצה"ל הדגישו כי אם אכן היו נמדדים נתונים על אודות המוטיבציה לגיוס לצנחנים סביר שהחטיבה הייתה מתברגת במקום הראשון.
יש לציין כי חיל השריון אמנם רחוק מלהוביל את הרשימה, אך גם
רבים בצה"ל סבורים כי העלייה בהתגייסות לשריון נובעת לא מעט מהעובדה שהחייל החטוף גלעד שליט הוא עצמו לוחם שריון. למרות זאת, אוחנה לא ממהר לקשור בין הדברים. "אני לא יודע אם ניתן לומר ששליט הוא הסיבה לכך", הוא אומר, "העובדה היא שהייתה עלייה בביקוש לשריון, אבל באותה מידה הייתה גם עלייה סיסטמית ביחידות אחרות. אולי אפשר להגדיר את זה כאחת הסיבות".
הנתונים מגלים עוד כי במג"ב נרשמו כ~1.1 מתעניינים על כל מקום פנוי; בחטיבות הנ"מ (נגד מטוסים - י"א) כשלושה וחצי מעוניינים בכל מקום פנוי; במודיעין שדה נרשמו כשני מעוניינים בכל מקום פנוי; בחיל התותחנים קיים בממוצע מועמד אחד על כל מקום פנוי; ובהנדסה קרבית נרשמו בממוצע כ~1.1 מתעניינים בכל מקום פנוי.
זוהי שנתו השנייה של אוחנה בתפקיד. מבחינתו, העלאת רמת המוטיבציה בקרב המתגייסים היא המטרה העיקרית של לשכת הגיוס. "אני לא יודע מדוע רמת המוטיבציה עלתה בעיר", מתוודה אוחנה. "לדעתי האישית זו תשלובת של כמה דברים. האחת באמת נוגעת להצלחות של צה"ל במהלך מבצע 'עופרת יצוקה'. עוד דברים קשורים לכל פעילויות הסיכול שאנחנו שומעים עליהן.
"דברים כאלה בהחלט מושכים אנשים. לצערי אנשים נמשכים גם לחטיבות שבהן היו לנו פצועים. זו גם פעילות משולבת שלנו עם אגף החינוך של צה"ל. אנחנו מביאים מפקדים מהשטח לבתי הספר ומסבירים בנושא המוטיבציה ולדעתי זה תורם את שלו".
זה הולך להיגמר בקרוב. מרבית הצעירים בעיר, חרדים וערבים, כלל לא מתחנכים על הציונות.
"יש לנו נוער מצוין שעדיין רוצה לשרת, עדיין רוצה להגיע ולתרום. זה נכון שיש סיבות סביבתיות שהיום מתרחשות ובעבר לא התרחשו. בעבר אף אחד לא העז להגיד שהוא לא כשיר ושהוא רוצה להגשים את עצמו בתחום אחר ולהגיד, 'אתם מפריעים לי'. היום יש כאלה מקרים. אבל מנגד כיום יש פעילויות מגוונות בכל בתי הספר.
"אנחנו הולכים גם לבתי ספר חלשים יותר ועושים שם פעילות ענפה. הם יכולים לעשות פעילות משמעותית גם בלי לשרת בקרבי. יש אנשים שנבצר מהם בגלל הפרופילים או בעיות סוציו~אקונומיות. יש לנו אפילו ניידת שמדלגת בין בתי ספר שמנסה לבדוק את ההתאמות. חשוב להבין, תמיד יש פחד מהלא נודע. הצבא נתפס כגורם מאיים שייקח אותם או יזרוק אותם איפה שבא לו. אבל זה לא כך היום".
ברור לך שצעירים רבים חוששים שאם יפלו בשבי אולי לא יהיה כאן מי שידאג לשחרורם בכל מחיר.
"אתה שואל אותי את זה, אבל אני שואל איזו ערובה מישהו יכול לתת לי לכך שאני, מפקד לשכת גיוס, אחזור הביתה ולא יקרה לי משהו. לצערי הכול מלמעלה".
בכל זאת, לא נתקלת בחששות כאלה?
"לא נתקלתי בשאלות כאלה מן המתגייסים, אבל בשיחות שאני עושה עם הורים בבית הספר וכשאני מסביר על תהליכים של צו ראשון באמת שואלים אותי, 'למה שנשלח את הבנים אם הם ייכנסו לשבי?'. אני נותן תשובה שלדעתי היא הגיונית אך אולי לא מספקת. הרי מאות אלפי חיילים לשמחתי חוזרים הביתה בשלום ואי אפשר להיתפס על מקרה קיצון, שחלילה אני לא מזלזל בו. אני יודע רק על קצה הקרחון שנעשים מאמצים רבים, בין שגלויים ובין שסמויים, להחזיר את שליט הביתה. אני רק יכול להגיד שאני ערב לכך שהמפקדים בכל נקודה יעשו הכול, כולל הכול, כדי להחזיר את הילדים הביתה בשלום, גם אם זה כרוך בחילוץ פצועים או במבצעים מסוכנים אחרים.
"לצערי, לפעמים יש דברים, שאני קורא להם כוחות עליונים, שנבצר גם ממערכות גדולות כמו הצבא למנוע אותם. אם זה היה תלוי בצבא היו עושים כבר הכול מזמן. אבל אני לא רוצה להיתפס לסיפור המצער של שליט. תמיד יש לי תשובה שבה אני אומר, 'אתם אזרחים ואתם צריכים לתרום את חלקכם'. וזו תשובה חצי אוטומטית, אבל שוב - אני אומר שלעתים קרובות שאלות כאלה עולות. לא על בסיס אידיאולוגי, יש כאלה שפשוט לא בא להם לשלוח את ילדיהם לצבא. מובן שיש מעט מאלה, אבל בכל זאת אלה מקרים שבהם, מה שנקרא, תופסים טרמפ כי זה נוח לדבר על החייל החטוף".
על פי הנתונים של לשכת הגיוס בעיר, אחוז גיוס הנשים לצה"ל בעיר עומד על 26 אחוז וחצי בלבד. מדובר בנתון נמוך יותר מכל מקום אחר בארץ. מתוך הנשים שכן מתגייסות, רק 2.6 אחוז מחליטות להתנדב ליחידות קרביות, בין היתר לחטיבת הקרקל וליחידות מג"ב.
"אנחנו בוחנים כל מקרה לגופו", מסביר אוחנה את דרכי הטיפול של פקודיו בנערות המבקשות להשתחרר מטעמי דת. "תמיד היו ויהיו מהלכים כאלה ואחרים להשתמט. נכון, בשנה וחצי האחרונות הסוגיה הזו תפסה תאוצה רבה יותר, בין שמדובר בבחורות דתיות ובין שלא. התופעה גדולה בירושלים בגלל הישובים הדתיים הסמוכים ובגלל האוכלוסייה הדתית הרבה שיש בעיר.
אבל מבחינת ההשתמטות, לא השארנו את המצב בסטטוס קוו. אני מתמודד עם העניין הזה יום~יום. אנחנו משתפים פעולה עם כל מיני גורמים כדי לבחון את הפטורים שהבנות מקבלות ולבחון האם הן באמת דתיות. עם זאת, יש בעיה מבחינה חוקית, כי ברגע שאישה מצהירה שהיא דתייה זה חייב להיתפס. כרגע נעשים מאמצים לבדוק את הניסוח בחוק. בוחנים את הניואנסים כדי שלא תהיה קלות בלתי נסבלת שכל אחת יכולה לקבל פטור".
אתה באמת חושב שניואנסים בחוק ישנו משהו?
"החוק בצורתו הבסיסית אומר כי מספיק בכך שאני באה ואומרת שאני מקיימת הווי דתי, ללא שום תרגום. ממש לא צריך לתרגם מהו הווי דתי. למשל, יש אחת שאומרת שהיא לא מדליקה אש או מדברת בסלולרי בשבת. מבחינה הזו, זה מספיק בשביל להיחשב הווי דתי. הרי ברור לך ש~80 אחוז מהבנות במדינת ישראל מקיימות לשיטה זו הווי דתי. מה הקשר בכלל? על הגל הזה, נתפסות גם הלא דתיות.
חלקן מגיעות ללשכת הגיוס עם חצאית וחלקן אפילו לא טורחות להגיע עם חצאית. הרי מספיק שהיא מצהירה שהיא דתייה והיא לא חייבת אפילו להגיע ללשכת הגיוס. היא פשוט שולחת לי טופס עם רישום שהיא קיבלה אישור מבית הדין הרבני וזהו. צריך לזכור שעצם העובדה שהן מצהירות שהן מקיימות הווי דתי זה לאו דווקא אומר שהן לא יכולות לעשות דברים שנוגדים את ההלכה.
למשל, על פי החוק אין מניעה לצאת לבלות עם חברים כל עוד היא מקיימת הווי דתי שכולל רק אי הדלקת אש בשבת. או למשל, אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות - אז כמה שעות היא לא נוגעת בחלב אחרי בשר? ארבע שעות? שש שעות? אף אחד לא מפשפש באמת במה שהיא עושה. יש פה הרבה שאלות ולא מאמתים אותן עם זה".
ובכל זאת, נראה כי בשנים האחרונות תופעת ההשתמטות רק צוברת תאוצה.
"זה נכון שבשנה וחצי האחרונות עלה כל הנושא הזה של ההשתמטות. אבל כמו שאמרתי לך, אנחנו בוחנים כל מקרה לגופו. אם אדם מגיע והוא מנסה לשחק אותה עם כל מיני מסמכים שלפיהם הוא כביכול אינו כשיר, אנחנו לא אוכלים את זה".
אדם בעל פרופיל מתאים לשירות קרבי מגיע ללשכת גיוס ואומר שהוא לא מוכן להתגייס לשירות קרבי. אילו פעולות ננקטות נגדו?
"אני אומר לו, 'תקשיב, כמוך יש כמה מאות. בוא תסביר לי למה אתה לא מסוגל להיות בקרבי'. אם יש לו נימוק הגיוני - שהוא לא מסוגל נפשית, שיש לו פחדים - אז מקשיבים לו. אלה לא הסיפורים של פעם - שהוא ממציא משהו ומצליח בכך להוריד פרופיל. אלה שטויות, אין את זה כבר. אם הוא יתחיל לספר את זה, זה לא יעניין אותי בכלל. אם הוא לא יביא לי מסמך שהוא מטופל על ידי פסיכולוג באזרחות מזה תקופה ארוכה, ולא איזה מסמך שהוא סידר לעצמו ממש לפני הגיוס, אז זה לא תופס.
"אם הוא מביא את המסמכים הדרושים אז אני מאשר את הבדיקה שלו אצל הקב"ן (קצין בריאות הנפש - י"א). אבל לשמחתי, הביקוש והרצון לשירות בקרבי מביאים אותי למצב שאני יכול לנווט את בעלי המוטיבציה הגבוהה ליחידות קרביות וגם להתחשב בכאלה שלא רוצים להתגייס לקרבי".
עד כדי כך? יש לך עודף בלוחמים?
"זה אומר שאני יכול לשמר את הסד"כ (סדר כוחות צבאי - י"א). אבל אם אנחנו רוצים לגדול בכוחות אז נראה שנצטרך יותר".
בעשור האחרון מעורבות ההורים בפעילות ילדיהם בצבא הולכת וגדלה. כיום אין כמעט אם שבנה משרת ביחידה לוחמת והיא אינה יודעת את מספר הטלפון האישי של מפקדו הישיר של בנה. תופעה זו גורמת למבוכה רבתי בקרב הפיקוד הבכיר בצה"ל, בעיקר לאור הכישלונות במסגרת מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006, שבמהלכה החיבור בין הורי הלוחמים ובין מפקדיהם היה ישיר ואישי.
בעקבות כישלונות אלה הוחלט בצה"ל כי החל ממבצע "עופרת יצוקה" יש להורות לכל הלוחמים להשאיר את הטלפונים הניידים האישיים בבסיסיהם, במטרה לנתק אותם מן הסביבה החיצונית. "לפני עשר שנים לא היה דבר כזה", מסביר אוחנה. "אבל אני לא רואה בזה רע, אף שיש כאלה שיאמרו, 'מה אתה פותח לי עכשיו, צבא של חיילי שוקולד?'. חשוב להבין שאני מפריד בין התהליך הראשוני של השיבוץ ובין השירות עצמו. בחלק מהמקרים ההורים שופכים אור.
"למשל, צעירים שבאים עם אובר מוטיבציה. לא פעם, מגיעים הורים ומסבירים, 'שמע היו לו קשיים במסגרות כאלה ואחרות'. לפני המגע עם ההורים לא קיבלת אינפורמציה כזו, אז זה כן תורם. יתרה מכך, כשאתה משתף את ההורים, הם מרגישים מחויבות שלבנם לא יהיו ליקויי שירות. אם זה יהיה רק באמצעות פקודות ואני לא אשאל אף אחד, זה רק יגרום להשתמטות.
לדעתי, התהליך הזה מצמצם את התופעות השליליות כמו ההשתמטות. ההורים גם יכולים להיות בקשר עם המפקדים, אבל לא להתערב. להיות מעורבים, אבל לא להתערב. אני משתף אותם בתהליך, שומע את קולם, אבל לא מקבל את ה'הלו אדוני', את זה אני לא מוכן. אם הבן שלהם כשיר אז הוא ילך לאיפה שהצבא צריך אותו. מובן שיש לזה מחירים, אבל יש בזה גם הרבה מאוד אספקטים חיוביים מאוד".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם