תופעה ברשת: נשים מעודדות הרעבה עצמית
ד"ר מירן בוניאל-ניסים מחיפה, חושפת במחקרה תופעה של אתרים ופורומים, חלקם מחתרתיים וכמה מהם מאיזור חיפה, בהם אנורקטיות ובולימיות מעודדות אחת את השנייה להרעבה עצמית חריפה, תוך חשיפת תמונות מזעזעות של עצמן
את זאת חשפה ד"ר מירן בוניאל-ניסים מחיפה, שגילתה כי אחד מהאתרים הכי פעילים הוקם על ידי נשים מחיפה עצמה. בוניאל החלה לעקוב אחר התופעה המדאיגה, ואף לנסות ליצור קשר עם כמה מהנשים בפורומים אלו, כדי לנסות ולעזור להן.
אלא שרבות מהן, באתרים, בוחרות לדברי ד"ר בוניאל לעודד אחת את השנייה להמשיך בהפרעות, נותנות טיפים להתמודדות עם התקפי הזלילה, עם דרכים להרעבה ודרכים להקאת המזון הנאכל. עתה המטרה לעלות על כל האתרים האלו ולהתחיל לשבור את התופעה שמתפשטת על פני רשת האינטרנט.
בתקופה האחרונה הולכים ומתרבים ברשת האינטרנט הבלוגים והאתרים שמכונים "פרו אנה", בהם נשים אנורקטיות ובולימיות מעודדות אחרות ללכת בעקבותיהן, נותנות להן טיפים ל"תחזוק" הפרעת האכילה, ומעודדות אחרות להיכנס לתוך ההפרעה הזאת. עבור אותן נשים, הן לא סובלות ממחלה שהתמותה ממנה עומדת על 15 אחוז, אלא פשוט מרגישות כנשים מצליחות מאוד, כפי שגילתה זאת ד"ר מירן בוניאל- ניסים, מרצה במכללת גורדון וחוקרת בתחום "הפסיכולוגיה של האינטרנט".
היא התמקדה בעבודתה על השימוש ההולך וגדל שעושות קהילות של חולות אנורקסיה ובולימיה באינטרנט. אלא שלאתרים אלו לא נכנסות רק הנשים האלו, אלא זה הפך לכלי עבור רופאים, פסיכולוגים ומטפלים אחרים הנלחמים בתופעה, להיכנס ולנסות להציל חלק מהן, דרך יצירת קשר איתן באמצעות האינטרנט. חלקן נעתרות להגיע למפגש טיפולי ולנסות לצאת מהמחלה.
איך הגעת לנושא?
"הדוקטורט שלי עסק בנושא 'קשיים חברתיים של בני נוער וכתיבה טרפאותית'. דרך זה הגעתי לקהילות חברתיות של הבחורות עם הפרעות האכילה. היה מאוד קשה להגיע לפורומים שלהן, כי הם פועלים בצורה מאוד מחתרתית. לצערי גיליתי שהרבה מאוד גופים מטפלים, אינם יודעים כלל על קיומם".
אם כך כיצד ניתן לעזור להם?
"חשיפת הבלוגים הללו, על ידי עבודות שעשיתי, פותחת אפשרות להכיר את אותם צעירים וצעירות את הקשיים שלהם ומאפשרת נגישות אליהם, על ידי הכרת התכנים. עכשיו אנחנו יודעים יותר על השיטות שלהן להרעבה עצמית, על מה הן רוצות, מי התמיכה שלהן. מעט מאוד מחקר קיים בנושא הזה. ישנם הרבה גופים טיפוליים, שמסבירים למטופלות בהפרעת אכילה, איך להתמודד מול המקרר, כשחוזרים מטיפול ומאשפוז.
"אף אחד אינו מודע לפיתוי של האינטרנט. עכשיו על ידי חשיפת הבלוגים של אנורקטיות ובולימיות, אפשר להוסיף לגופים המטפלים עוד תחומי
איך התחברת לנושא הזה?
"מי מאיתנו לא ניסתה בשלב כזה או אחר של חייה לרזות? יש משהו מאוד מאתגר בקבוצה הזו, שיכול לעורר סוג של התלהבות. הן משרות סוג של תחושת כיף, בקרב הנערות שמקבלות עידוד להפרעת האכילה. מצד שני התכנים הם הרסניים. יש ניגוד עצום בין התמיכה, שהן נותנות האחת לשנייה, לתכנים שהן מפיצות. בבלוגים האלו, הנערות נתפסות כהכי נורמאליות, וזוכות להמון חום, אהבה ותמיכה".
כיועצת חינוכית איך את יכולה לעזור?
"כשיושבים מולך נער או נערה, שהם בתוך האנורקסיה, יש משהו משתק בזה. יש להם כל כך הרבה עוצמות כוחניות, שלפעמים הם לא יודעים מה לעשות בהם. זה חוסר אונים. זהו אתגר אדיר לנסות להתחבר לקהילה הזו ולהבין אותה. אנחנו חברה שסוגדת לרזון, לא לאנורקסיה. אמנם בכל הפרסומים יש מסר שרזון וחטוב זה יפה, אבל החברה שלנו לא מבקשת חולי".
ד"ר בוניאל מגלה עוד: "ההפניה הכי פופולארית הקיימת באתרים ופורומים אלו, היא לסרטונים של אנורקסיות, שאמורים להוות השראה. הבחורות אמורות לצפות בהן ולהרגיש טוב. בסרטונים הללו מדברים על סוגי ספורט, כדי לעודד הרזיה. וכן סרטוני הדרכה מה לעשות כשרעבים, עם טיפים שממליצים ללכת לישון ולהעביר את הרעב בשינה, לשתות הרבה מים, למצוץ קרח, או לחילופין לדבר שעות מול המחשב עם נערה אחרת שהחליטה לעבור יום צום, על מנת להחזיק אחת את השנייה".
פרו-אנורקסיה, המכונה כאמור "פרו-אנה", היא תופעה אשר השתרשה באינטרנט בעשור האחרון ומבוססת על נשים, בעיקר מתבגרות, הרואות באנורקסיה אורח חיים לגיטימי. אלו מתייחסות להפרעות אכילה כאל בחירה חופשית, כאורח חיים ולא כאל בעיה המחייבת טיפול. נערות כאלו מתחברות לקהילה וירטואלית מיוחדת וייחודית. נערות פרו-אנה מעוניינות לשמר ולתחזק את מצבן.
קהילות אלה באינטרנט מעוטרות בתמונות של נשים רזות באופן קיצוני, המהוות מודל לחיקוי; רשימת עצות וטיפים לירידה לא מבוקרת במשקל; שירים לחיזוק עצמי המהללים את אידיאל הרזון; ומכתבים לחיזוק העוברים מאחת לשנייה. הצעירות המשתתפות בפורומים האלו, מגדילות לעשות ומתעדות את עצמן כשהן הולכות ומרזות באופן חולני וקיצוני.
לפי ד"ר בוניאל, ההרעבה העצמית לעתים מלווה בגרימת נזק עצמי נלווה: "חשוב להבין כי ישנן הפרעות הנלוות לעיתים קרובות להפרעות אכילה, כמו דיכאון, פציעה עצמית, נטייה לאובדנות ועוד. הקהילה, למרות שהינה מספקת תמיכה וקבלה, לא יכולה לענות באופן מלא על הצרכים של אותן נערות, ועל כן חשוב להפנותן לגורם מסייע".
"סגירת קהילות פרו-אנה הצומחות באינטרנט, לא תביא לקטיעת התופעה, כיוון וזו תצמח במקום אחר. אם לא באינטרנט, אז במקום אחר, בשל הערך שהיא מהווה עבור המשתתפות בה. דווקא נוכחותן של קהילות אלו באינטרנט מאפשרת לאנשי חינוך וטיפול ללמוד את התופעה ולהציע סיוע מותאם יותר. רשת האינטרנט מנגישה את הסובלות מהפרעות אכילה אל מערך הטיפול, ובכך יתרונה".
צעירי ה"פרו-נה" מבלים שעות רבות מול המחשב, כפי שגילתה ד"ר בוניאל, ומנהלים שיח פנימי עם קודים סודיים ביניהם. "זה בדיוק מה שהכת של 'פרו-אנה' מנסה לייצר," אומרת בוניאל. "לא סתם הקהילה הזו מכונה 'הכת של הרעב'. אתרי ה'פרו-אנה' ו'פרו-מיה' מציגים סממנים מובהקים של כת. יש להם שירי הלל, התייחסות לשלבים מסוימים של רזון כשלבי התעלות רוחנית, ועוד", מסבירה בוניאל.
"זוהי שעת הזהב של בלוגים התומכים באנורקסיה וסרטונים העוסקים ב'אנה' ו'מיה', פוסקת ד"ר בוניאל. "אבל כדי להכיר את עולמן של הפרו-אנורקטיות מבפנים, ניסיתי לחפש אתרים בהם הקהילה הזו פועלת באופן שוטף. למרות שהמונח 'pro ana' הניב למעלה ממיליון תוצאות, רבים מהלינקים הובילו להודעה שהאתר נחסם או אינו קיים יותר בכתובת הזאת.
אז לאן נעלמות הפרו-אנורקטיות?
"מאז שהאגודה העולמית להפרעות אכילה (ANAD) יצאה בקריאה לסגור את אתרי פרו אנה, החלו האתרים האלה לרדת למחתרת. מעניין לראות שאתרי הימורים ופורנו אשר נמצאים היום במרכז המאבק לצנזורה, לא נעלמים מהרשת. על האנורקסיה, לעומת זאת, הצליחו לייצר אימפקט מאוד חזק. התגובה של האגודה, ששמעה את המושג החדש 'פרו-אנה' ונבהלה, הייתה שחייבים למגר אותו.
"אף אחד לא בדק את השיח בתוך הקהילה הזו לעומק וראה ההזדמנות לספק מענה טיפולי ואינפורמטיבי. יותר מזה, הייתה כאן הזדמנות ללמוד על אותה תופעה של הפרעות אכילה, כדי ליצר עבורה את הטיפול המתאים, שכן היום עדיין לאנורקסיה יש אחוזי תמותה גבוהים. החלטה לחסום את אתרי 'פרו-אנה' גררה תגובת שרשרת שלילית- האתרים החלו לכאורה להיסגר, תומכות אנה עברו למקומות שהרבה יותר קשה להגיע אליהן, מתוך תחושה של דחייה, ויש כאלו שראו בכך אפילו זרז לדבוק עוד יותר בקהילה."
מה זאת אומרת ירדו למחתרת?
"הן עוברות ממקום למקום, ולא נשארות באותו אתר זמן רב. למשל, אם תגיעי לתוצאות חיפוש של אתרי פרו אנה סביר שחלק רב מהם כבר לא פעילים, ולא כי אותה קהילה הפסיקה לפעול, אלא היא העתיקה את מקומה כדי לטשטש את עקבותיה. אם תקראי היום את התגובות בבלוג בנענע או בתפוז לא תמצאי שם שיח פרו-אנה גלוי. הן כמעט לא נותנות לינקים לפורומים או אתרי פרו-אנה בבלוג. אם מישהי תזהה בלוגרית שהיא אנה היא תגיד לה: 'רדי איתי לשיחה באייסיקיו, או תשלחי לי מייל'. בחיפושים שלי הגעתי להרבה קישורים שכבר אינם פעילים, ואלו שכן פעילים ופתוחים לציבור הינם מעטים ומחייבים חיפוש עיקש. אחרים הגדילו לעשות ומחייבים סיסמה והזדהות כפרו-אנה".
בוניאל גילתה כי אחד הפורומים היותר פעילים של תומכות האנורקסיה, הוא כזה של אנורקטיות ובולימיות מאזור חיפה והסביבה. בוניאל סבורה שאין טעם לנסות למגר את התופעה מהרשת: "אני חושבת שזה נאיבי להגיד שאם נעצום עיניים זה ייעלם. אנחנו חיים במציאות בה באינטרנט יש הכל. זה שיש אתרים של כת השטן וסמים לא אומר שיותר אנשים יתמכרו לתופעות האלה.
"תמיד תהיה סקרנות כיוון שזהו יצר אנושי טבעי, אבל כדי להיות 'מכור' למשהו צריך גם מבנה אישיותי-רגשי ומערכת לחצים חברתית תואמת. קריאה בבלוג של מישהו מכור לא תהפוך את הקורא לכזה. בחברה שבה הרזון הוא אידיאל אי אפשר להאשים את אתרי פרו-אנה בהפרעות האכילה בקרב צעירות. צריך לדעת להגיע לצעירות האלו דרך אותם פורומים, גם אם מחתרתיים", מסכמת ד"ר בוניאל - ניסים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם