י-ם: האם הפך תיכון ליד"ה לחממת הגידול לשמאל הרדיקלי?
ענת קם מואשמת בריגול. כתב הארץ אורי בלאו נמלט ללונדון מחשש שייעצר. סגן עורך המוסף של עיתון הארץ אורי תובל כינה משפחה שאיבדה שניים מבניה בצה"ל "גי'האדיסטים". האם זה רק מקרה שכולם בוגרי ליד"ה?
התלמידים בתיכון, גם אחרי פתיחת איזורי הרישום לאוכלוסייה המקומית בשנת 2008, נדרשים לעמוד בתנאי קבלה גבוהים. ואכן, במשך 75 שנותיו הצמיח בית הספר התיכון שורה ארוכה של מה שניתן להגדיר בקלות כמעצבי אומה: נבחרי ציבור, כלכלני מפתח במשק, משפטנים מובילים, פרופסורים מבריקים וכר נרחב של אנשי תקשורת - סופרים, עיתונאים וקולנוענים מוערכים בתחומם. "אנחנו גאים בבוגרים שלנו בתחומים השונים", אמר אמיר השבוע.
לאורך השנים עמד בית הספר בקשרים הדוקים עם מערכת ההשכלה הגבוהה; בעבר שימש מנהל התיכון גם ראש המחלקה לחינוך באוניברסיטה העברית, שאף הקימה אותו וסייעה במימונו. ייתכן שבשל כך נתעצבה בליד"ה תפיסה חינוכית ביקורתית, הנבדלת מן הנורמה הפדגוגית הטיפוסית שלפיה מתיישרים תיכונים ממלכתיים אחרים.
סדרת אירועים שהתרחשו לאחרונה, שבמרכזם עמדו בוגרי ליד"ה לדורותיהם, כדוגמת ענת קם - החיילת המואשמת כי הדליפה מסמכים מסווגים ממניעים אידיאולוגיים, אורי בלאו - כתב "הארץ" שעל פי האישומים קיבל את החומר מידיה של קם ונמלט לאחרונה ללונדון, ואורי תובל - סגן עורך המדור "המוסף" בעיתון "הארץ", שצוטט לאחרונה בהתבטאויות אידיאולוגיות קיצוניות, מציפה את שאלת הקשר האפשרי בין לימודים בליד"ה לנטייה מוגברת למחנה השמאל על כל גווניו, וביתר עוז אל הקצה הרדיקלי.
עם בוגרי בית הספר המזוהים עם השמאל נמנים גורמים הנחשבים מתונים יותר, דוגמת דויד גרוסמן, לצד גורמים הנמצאים הרחק בגבולות הפוסט ציונות, כמו אבינדב בגין, בוגר בית הספר שדעותיו הרדקיליות זוכות לתשומת לב רבה עוד יותר לנוכח הרקע המשפחתי: סבו הוא ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין, מקים תנועת חירות הרוויזיוניסטית, ואביו הוא השר בני בגין
הדיון בשאלה 'האם ליד"ה הוא חממת הגידול של השמאל הישראלי" נדונה השבוע רבות במישור הציבורי בשל שתי פרשות מרכזיות. הראשונה היא האישומים החמורים המיוחסים לבוגרת בית הספר ענת קם ולכתב הארץ" אורי בלאו, והשנייה היא ההתבטאויות של סגן עורך "מוסף הארץ" אורי תובל.
תובל, שעבד בעברו כמורה בליד"ה, כתב השבוע בעמוד הפרופיל שלו בפייסבוק כמה משפטים שהציתו תבערה של ממש. תובל התייחס לדברי אמו של רס"ן אלירז פרץ המנוח, קצין בחטיבת גולני שנהרג לפני כמה שבועות במהלך פעילות מבצעית בעזה. מותו של אלירז פרץ זכה להד תקשורתי נרחב בשל העובדה שאוריאל, אחיו של אלירז, נהרג גם הוא כחייל גולני בפעילות מבצעית בלבנון לפני כ-12 שנה.
תובל כתב בין היתר: "משפחתו של אלירז פרץ היא משפחה של פשיסטים ג'יהאדיסטים, ושאף אחד לא יגיד לי שהוא נהרג בשבילי". בעקבות הפרסומים חזר בו תובל מדבריו בפומבי, והתנצל בכתב ללא סייגים בפני אמו של פרץ.
בשעה שבציבור הישראלי התפתח דיון בשאלת מידת הפטריוטיות של עיתון "הארץ", במסגרות מצומצמות יותר שאלו האם העובדה שגיבורי הפרשות הללו - ענת קם, אורי בלאו ואורי תובל - הם בוגרי ליד"ה, היא מקרית לגמרי.
בין בוגרי מחזור 1972 של בית הספר נמצא התלמיד דויד גרוסמן, לימים סופר חשוב. גרוסמן, שפרש בשלהי שנות השמונים מתכניתו ב"קול ישראל" במחאה על הנחיות הצנזורה בתחנת הרדיו, שהוטלו בעיקר על נושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני, הפך לימים למוביל דעת קהל.
כזכור, בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה הוביל גרוסמן מסיבת עיתונאים ובה דרשו בכירי הסופרים הישראלים מהממשלה לנצור את הנשק ולהביא להפסקת אש. באופן טרגי, יומיים לאחר הכינוס נפל בקרב בלבנון אורי, בנו של גרוסמן, חייל בשירות סדיר בחיל השריון. לאחרונה התפרסם כי הסופר החל להשתתף באופן קבוע בהפגנות הנערכות בשייח' ג'ראח, המוחות על פינוי משפחות ערביות מבתיהן לטובת כניסתם של מתיישבים יהודים.
בוגרת בית הספר ענת סרגוסטי - אשת תקשורת ותיקה, פעילת זכויות אדם וכיום מנכל"ית "אג'נדה" (ארגון לייעוץ תקשורתי) - זכורה בשל פגישה פורצת דרך שבה השתתפה בתחילת דרכה.
הפגישה התקיימה בביירות הנצורה בזמן מלחמת לבנון הראשונה, והייתה הפגישה הראשונה בין ישראלים למנהיג אש"ף דאז יאסר ערפאת. באותם הימים נחשבה פגישה כזו למעשה פלילי.
"השנים שלמדתי בליד"ה הן שנות כהונת מפלגת מפא"י", מספרת כיום סרגוסטי, "החברה הייתה מאוד מגויסת. לא ניתן למדוד את זה בכלל במדדים הפוליטיים של היום. כתלמידה הייתי טרבל מייקרית לא קטנה, ובזמנו גם השתתפתי בהפגנות של 'הפנתרים השחורים'.
"אם אני מסתכלת אחורה אני בהחלט רואה את ניצני ענת הבוגרת בענת התלמידה. לימדו שם את האנשים לחשוב, ולא רק לשנן טקסטים ומקצועות לבגרות. זה לא היה דבר מובן מאליו באותם הימים. המקום הזה אפשר לי לשאול, להתווכח וגם למרוד".
יהונתן נדב, בן מחזורה של סרגוסטי וכיום מנכ"ל הוצאת הספרים "חרגול", דווקא חולק עליה: "זה היה בית הספר של הקונפורמיסטים הכי גדולים. הייתה קבוצה קטנה שהושפעה משיח ישראלי חדש, ייתכן שבצורה שהייתה קצת אופנתית במשנות השישים, אבל מדובר במיעוט. כולם אז היו בצופים".
הצצה חלקית ברשימת הבוגרים מגלה גם את נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק; הסופר מאיר שלו; ההיסטוריון והעיתונאי תום שגב; הסופר ניר ברעם; והסרבן האידיאולוגי המתוקשר יונתן בן ארצי.
נוסף על כך, קשה לשכוח את מעצרה של בוגרת בית הספר סהר ורדי בשנת 2008 לאחר שסירבה להתגייס לצה"ל בשל סיבות אידיאולוגיות ומצפוניות. כיום היא משמשת עוזרת אישית של חבר המועצה ד"ר מאיר מרגלית (מרצ), בעצמו איש שמאל החבר בוועד נגד הריסות בתים.
בית הספר עלה שוב לכותרות לאחר שחלק מתלמידיו חתמו על מכתב השמיניסטים, בהנהגתה של התלמידה יערה שפריר. שפריר אמרה בזמנו ל"זמן ירושלים" כי "זה בית ספר שיוצאים ממנו או חיילים ביחידות הכי מובחרות או סרבנים. החינוך שם הוא מאוד אליטיסטי אבל לא מיליטריסטי. היו מורים שאמרו לי שהם גאים בי למרות שחלקם אינם תומכים בי אידיאולוגית.
"יש אנשים שקראו לי בוגדת, גם בבית הספר. המורה לאזרחות העיפה אותי משיעור בכיתה ט'. היא אמרה לי, 'סתמי ת'פה ועופי מהכיתה', כי אמרתי שחד"ש זה לא שמאל קיצוני... הייתי השמאלנית בכל מקום שהגעתי אליו ובבית הספר לא הייתי היחידה".
גיל אנגלשטיין, בוגר מחזור 2004 של בית הספר, שבתקופת לימודיו סערו בעיר רוחות האינתיפאדה השנייה, אומר השבוע כי "ליד"ה הוא מקום שאינו משאיר את העולם מחוץ לכיתה, ולא פעם מעמת אותך כתלמיד עם המציאות. המודעות הפוליטית של התלמידים גבוהה. נכון, יש לגיטימציה גם לדיונים בנושאים פרובוקטיביים באווירה פלורליסטית.
"עם זאת, אין בתיכון אווירת משתמטים. הנורמה היא שאזרחים משרתים בצבא ובבית הספר קיימת הכנה מסודרת בנושא, כמו יום סיירות. לפי מה שאני רואה, אקטיביזם שמאלני זו לא מגמה קבועה בכל המחזורים".
נראה שכמו החברה כולה, שזזה ימינה בכל קנה מידה פוליטי, גם ליד"ה משקף מגמה דומה. כך למשל נרשמו 50 אחוז הצבעה למפלגות הימניות בבחירות הדמה שנערכו בבית הספר ערב הבחירות האחרונות לכנסת.
מדובר אמנם באחוז נמוך מאחוז מצביעי הימין בקרב המגזר היהודי בפריסה ארצית, אך בכל זאת קשה להתעלם מכך. לצד זאת, אחוז המתגייסים משורותיו הוא מהגבוהים בארץ וצעירים רבים בו אף משובצים ליחידות קרביות מובחרות ומתנדבים לשירות לאומי.
בוגר נוסף של בית הספר, הידוע בציבור אך בחר שלא להיחשף בשמו, מספק תובנות משלו על הסטיגמה השמאלנית שדבקה בבית הספר: "לא הייתי קובע כי האוכלוסייה בליד"ה שמאלנית יותר מימנית. התדמית השמאלנית דבקה בליד"ה מכיוון שתלמידים ומורים שמאלנים בתיכון פעילים ונשמעים יותר מהימנים.
"הייתי בהחלט אומר שבקרב המורים יש נטייה חזקה יותר לשמאל. יש גם מורים ימנים, חלקם מתנחלים, אבל בניגוד לכמה מורים שזכו לתדמית של שמאלנים קיצונים לא נתקלתי אף פעם במורה שאמרו עליו שהוא ימני קיצוני. הקול של השמאלני מאוד נשמע, ואני חושב שהקול הזה מתקבל טוב יותר בכל הארץ ולא רק בליד"ה".
צלילה לוי, בוגרת ליד"ה ואם לתמר שלומדת בו כיום, אומרת כי "אני זוכרת שבתקופתי הדעות היו יותר שמאלה, אבל אני לא זוכרת שכיוונו את התלמידים לזה. כאמא של תמר אני מרגישה שמאז לימודיה דווקא התחזקה אצלה מגמה ימנית, אולי בגלל שהדעות שהציגה היו מקובלות פחות בבית הספר והעמידו אותה על רגליה האחוריות".
בתגובה לדברים מסר מנהל תיכון ליד"ה גלעד אמיר כי "צוות בית הספר שואף לטפח בתלמידיו זהות הומניסטית, יהודית, ישראלית וציונית, מעורבות בחברה ונכונות לתרום לה ומודעות לכבוד האדם וזכויותיו הבסיסיות;
"אנחנו עושים זאת דרך הכרת התרבות היהודית, הכרת הארץ, מפגשים עם אישים ומגזרים שונים בחברה, עיסוק בדילמות ערכיות שבמרכז חיינו, עשייה חברתית למען הזולת ומתן מרחב לטיפוח מנהיגות.
"אנו שמחים שרבים מבוגרינו יוצאים לשנת שירות לפני הצבא; רובם המכריע משרתים שירות צבאי מלא ואיכותי, חלק גדול ביחידות קרביות וחלק גדול ביחידות איכותיות אחרות; תלמידים רבים מצטיינים לאחר מכן במגוון תחומי עשייה ותורמים רבות לחברה הישראלית.
"בית הספר מחנך את תלמידיו לחשיבה ביקורתית ולמעורבות בחברה. הוא מעלה לדיון סוגיות מרכזיות המעסיקות את החברה וחושף את תלמידיו למגוון דעות, כדי שיגבשו לעצמם עמדה עצמאית".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם