בשם האח: חי אדיב מדבר על אחיו שמוליק, שנהרג ב-88'
ראש עיריית הוד השרון חי אדיב מספר על אחיו הצעיר שמוליק, שנהרג בהיתקלות עם מחבלים ב-1988: על ההתמודדות עם השכול, הסרט על האח, איסור הופעת אמנים שלא שירתו בצה"ל בהוד השרון, ועל הסכמתו לשחרר את המחבל שהרג את אחיו למען שחרור גלעד שליט
חי אדיב ליד תמונת אחיו שמוליק צילום: רענן כהן
עבור ראש עיריית הוד השרון, חי אדיב, מדובר בהרבה יותר מיום אבל רשמי. אחיו הצעיר, שמואל (שמוליק), נהרג בשנת 1988.
רמת הפתיחות שמגלה חי אדיב לאובדן האח משתנה עם השנים. היו תקופות בהן הוא שיתף את הציבור בסיפורו האישי, והיו זמנים בהם העדיף שלא להרחיב את הדיבור בנושא. התפקיד, הוא אומר, שומר עליו מפני התרגשות יתר וחוסר תפקוד. ההתמקדות בפרטים הטכניים, המוכרת לו היטב מ-25 שנות שירותו בצבא, משרתת אותו גם בתפקידו כראש עירייה כשהוא נדרש לייצוגיות מלאה באחד הימים הכי טעונים בשנה.
חיסל שתי חוליות מחבלים
סא"ל שמוליק אדיב - מפקד גדוד "צבר" בגבעתי, נפל ביום 26.4.1988, ט' אייר תשמ"ח בהיתקלות עם מחבלים בהר דב, בהיותו בן 29. שמוליק סיים את לימודיו בתיכון מוסינזון בהוד השרון והתגייס לצה"ל במסגרת גרעין נח"ל, אחרי ששימש חניך ומדריך בקן הנוער העובד והלומד במגדיאל הוד השרון.
שמוליק אדיב צילום העתק: אמיר מאירי
באתר גבעתי מצוין כי שמוליק התחיל את דרכו בצבא ביחידת הנח"ל המוצנח והמשיך כמדריך בקורס קצינים בבה"ד 1. בתום הקורס הראשון נשא אישה ובנה את ביתו בכפר סבא. את דרכו הצבאית המשיך כסמג"ד בחטיבת גבעתי בצפון הארץ. שמוליק שב לגדוד כמפקדו אחרי שהשלים לימודי תואר ראשון בהיסטוריה.
בתקופת הלימודים נולד בנו בכורו, אסף. פקודיו ומפקדיו סיפרו כי בצבא התווה מופת בדרכו הצבאית והיה אחראי לכמה פעולות מורכבות שזכו להצלחה. כך למשל בשנת 1981 עמד בראש הכוח שחיסל את חוליית המחבלים שביקשה לחדור ארצה באמצעות כדור פורח. בעת ששימש
כסגן מפקד פלוגה, חיסל הכוח עליו פיקד חוליית מחבלים ליד משגב עם.
לאחר מלחמת שלום הגליל, הקים שמוליק את חטיבת גבעתי המחודשת, והיה עמוד התווך שלה. הוא פיקד על חילוץ כוח חיילי גבעתי לאחר שנהרג מפקד הפלוגה, קצין וחייל ובאותה שנה גם חיסל את המחבל השני שנחת בגלשן באזור רצועת הביטחון. זמן קצר לפני נפילתו, חיסלו חייליו שתי חוליות מחבלים בכפר יובל ובהר דב. שמוליק, שפיקד על הכוח במהלך ההיתקלות בה נהרג, הספיק לצעוק לחייליו "קדימה הסתער" לפני שכדורי מרצחים הכריעו אותו. חייליו סיימו את המשימה והחוליה חוסלה.
ארבעה אחים בחזית
ארבעת האחים למשפחת אדיב התגייסו ליחידות קרביות, חלקם שירתו במקביל בקווי האויב כשההורים בבית מודאגים אבל גאים. אחרי הכול הם אלו שהנחילו לילדים את ערכי אהבת הארץ והציונות הבלתי מתפשרת. מי שקבע את הטון בעניין היה אב המשפחה, יוסף, שכבר בתור נער הקים תנועת נוער ציונית בגולה ופעל למען לימוד בני נוער את השפה העברית.
שמוליק אדיב צילום העתק: אמיר מאירי
"אפילו בתור ילד הוא לימד את הילדים הצעירים יותר בלוב, שם נולד, עברית. כשהגיע לארץ ב-49', הוא שירת בצבא שירות מלא למרות שגילו היה קצת מבוגר. כשהשתחרר מהצבא, פרט לעבודות חלוציות מזדמנות, הוא גם היה מורה שהתמקד בדקדוק ולימד את הקצינים החדשים עברית ותנ"ך", מספר הבן אדיב בגאווה בלתי מוסתרת על אביו.
אדיב מוסיף כי בתור ילדים, אחיו, אחיותיו והוא זכו לטפטוף מתמיד של ערכי אהבת הארץ והצבא. "כשאתה גדל בצורה כזאת, אתה מתגייס לקרבי, וזה מה שעשינו".
בתור האח הבכור, היה חי אדיב מעין מודל לחיקוי, כזה שמשך את שאר האחים להתגייס גם כן ליחידות מובחרות ולשירות מאתגר. אח אחד התגייס לצנחנים, אחר לסיירת ואילו שמוליק, שהחל את שירותו הצבאי יחד עם חבריו לגרעין הנח"ל, התקדם בסולם הדרגות לדרגת סגן אלוף ואף היה בין מקימי חטיבת גבעתי המחודשת ביחד עם האלוף יהודה דובדבני.
חטיבת גבעתי הוקמה לפני קום המדינה, אולם שמוליק אדיב היה בין הקצינים הראשונים שגויסו להקים את גבעתי המחודשת. וזה, לדבריו של ראש העירייה, מתקשר בדיוק למסרים שהוא נחוש להעביר לצעירי העיר.
את עבודת החינוך שלדבריו חשובה לו יותר מכול, הוא נרתם לעשות בעצמו: "אני מבקר בכל גני הילדים, מעביר שיעורי מולדת לכיתות ד' ומראה לשכבות סרט על שורשיה של הוד השרון. בהמשך אני מדבר על מנהיגות, נקודות חוזק וחולשה, מספר להם על החוויות שלי ואיך בעיות יכולות להפוך לאתגר".
הילדים לדבריו מתחברים לסיפורי המורשת ומביעים עניין רב, דבר שמשמח אותו מאוד. אולם למרות הפתיחות שהוא נוקט בה בפני התלמידים, על נושא אחד הוא עדיין מתקשה לדבר: הזיכרון הקשה של קבלת ההודעה על מות אחיו, הודעה שתפסה אותו בשטח, מוכן לכל הסתערות או לחימה, רק לא לבשורה כל כך קשה.
כשהוא מספר על אחיו הוא קם תכופות, מסתובב בלשכה, מליט את פניו בידיו ומתקשה לדבר. כשראש העירייה חוזר לכסאו, דמעה מנצנצת בעינו.
מה אתה זוכר מאותם רגעים?
"זאת חוויה לא נעימה אבל אלו העובדות, אני איש צבא וככזה נפצעתי בעצמי ובישרתי לצערי למשפחות שכול לא פעם ולא פעמיים. הייתי בסרט הזה אבל באופן אישי חוויתי בעניין של שמוליק שתי סיטואציות קשות במיוחד. בפעם הראשונה כששמוליק נפצע והגעתי לבקר אותו. לאחר מכן, כשפגיעת האר.פי.ג'י הותירה בפניו צלקת ומנעה ממנו לסיים את קורס הצניחה עם חבריו. למרות זאת כשהשתחרר מבית החולים, הוא התעקש וזכה לצנוח. אז זה נגמר בטוב.
שמוליק אדיב עם שני ילדיו צילום העתק: אמיר מאירי
"הפעם השנייה היתה כשהודיעו לי על מותו. זה קרה כשהייתי באמצע מהומות קשות במרכז רמאללה בתוך ג'יפ. אמרו לי שהרופא הפיקודי רוצה לדבר איתי. שמעתי לראשונה שאחי נפצע וכבר הבנתי שמשהו מאוד לא בסדר.
"לא רצו לבשר לי את זה ישר וביקשו לדבר עם גיסי קודם, שהיה אז בחיל האוויר. אני זוכר ששמרתי על קור רוח בגלל שהייתי בתפקיד ופשוט שאלתי ישירות אם הוא מת או לא. לקח להם קצת זמן ואז הקמ"ן אמר לי מילה אחת ששקעה אצלי כמו אבן: 'כן'".
פעמים רבות קרובים מספרים על תחושת בטן לפני שמשהו נורא קורה. הרגשת משהו כזה או שלא דמיינת?
"לי לא הייתה תחושת בטן בעניין אבל בטח אמא הרגישה משהו, האמהות תמיד מרגישות. עבדתי מסביב לשעון, ככה שלא היה לי זמן לעצור ולהתמקד בתחושות. כשזה קרה, הרבה זמן לא רצו לספר לאמא ואמרו לה בהתחלה שהוא נפצע קשה, בכלל היו שמועות שהוא נפצע ולא נהרג אבל גיסי שידע, החליט לספר לה את האמת ולא למשוך את זה יותר".
איך ההורים התייחסו לעובדה שארבעת הבנים שירתו, לעתים במקביל, ביחידות קרביות. אז לא היה נהוג להתקשר למפקדים בדרישות...
"אמא שלי היא למעשה בתפקיד 'אמי הגנרלית'. היא דאגה מאוד כמובן, ולמרות שההורים מאוד עודדו אותנו להתגייס, הם לא היו רגועים. כשהתחלתי הכנה לטירונות הייתי במשמר הנגב ועבדתי בשטח לנקות ולסדר, מה שנקרא עבודות רס"ר. אני זוכר שפתאום, באמצע שבוע הטירונות, אני רואה מרחוק את אמא ואבא שלי יורדים עם סלים עמוסים מהאוטובוס ושואלים איפה אני. נפגשנו בש"ג.
"זאת אמא והיא הייתה גם מי שניהלה את המערכת מאחורי הקלעים. גם כששמוליק נהרג, זאת הייתה מכה קשה אבל היא ניהלה ביד רמה את העניינים. החלטתי לחזור לצבא, ולמרות שהציעו להעביר אותי כך שאשרת קרוב לבית, לא רציתי וההורים לא לחצו. היא הייתה בקשר גם עם יצחק רבין כשרצתה להנציח כמה דברים שקשורים לשמוליק. חסר היה לו אם הוא לא היה חוזר אליה לטלפון".
ג'קו? לא אצלנו
המעשיות של אדיב גורמות לי לחשוב שהוא לא הטיפוס שיתעסק בהרהורים ובשאלות פילוסופיות של "מה אם", ובכל זאת, כשאני שואלת אותו באיזה נתיב היה אחיו הצעיר בוחר אם לא היה נהרג בגיל צעיר כל כך, אדיב משוכנע שהוא היה נשאר בצבא.
חי אדיב בבית העלמין צילום: רענן כהן
אתה לא חושב שאולי גם הוא היה פונה לפוליטיקה בעקבותיך?
"לא נראה לי. אני חושב שהוא היה ממשיך בצבא אפילו יותר שנים ממני, גם המפקדים שלו ניבאו לו עתיד חזק. בני גנץ, שאול אריאלי, כולם אלופים בצה"ל שהעריכו מאוד את היכולות שלו, אלו היו האנשים אליהם הוא התחבר בעיקר".
כעת, במסגרת "שיעורי מוטיבציה" שמעביר אדיב לתלמידי התיכונים בעיר, הוא מתכנן להקרין בכיתות סרט שמגולל את סיפורו ההרואי של האח. אדיב מקווה כי הסרט, הנושא את השם "אחריי, קדימה, הסתער", וכולל קטעי ארכיון המתארים את אחיו וכן אישיים בכירים כמו יצחק רבין במהלך פעילות צבאית, תדרוכים וגם סתם הווי יום יומי, יעודד את התלמידים להתגייס לצבא בכלל וליחידות קרביות בפרט למה שאדיב מכנה "שירות משמעותי".
אבל למרות הדבקות במשימת ההסברה העירונית, קשה שלא להתרגש מהדמעות שמציפות את עיני האיש כשהוא מדבר בגעגוע על אחיו הקטן שנהרג אמנם לפני 22 שנה, אבל עדיין מברך את אחיו הבכור בכל בוקר בעיניים שבורקות מהתמונה שעל קיר הלשכה.
בתור ראש עיר שצריך לפקוד הרבה טקסים ביום הזיכרון, זה מחדד אצלך את תחושות הגעגוע והכאב או שאתה שם את זה בצד?
"בגדול יש לי מחסומים שבניתי בשביל שיעזרו לי לתפקד בצורה רגילה. אחרי זה, זה יוצא החוצה. אני קצת משתף בטקסים אבל לא הרבה, פה ושם אזרוק איזה משפט כי אי אפשר בלי זה. דווקא השנה עם הפרק של המנהיגות והקרנת סרט אודותיו, מדובר במעין חשיפה ראשונה ומשמעותית. יש שם חומרים מלפני עשרים שנה שעוד לא הוקרנו".
איך אתה באופן אישי מתמודד עם המעבר החד בין יום הזיכרון לחגיגות העצמאות, שגם אותן אתה פותח?
"מדברים על זה כל יום עצמאות וזה בדיוק מה שמאפיין אותנו כעם ואת המדינה שהוקמה בדם, יזע ודמעות. גם הרוגים וגם פצועים. זה התחיל בהקמת המדינה והמשיך וימשיך. יש לנו כל הזמן מלחמה שגובה מחיר כבד. זה חלק מהתרבות הישראלית והצברית והחכמה היא לדעת להמשיך לחיות גם אם עבר עליך משהו קשה נורא. אחרי השבעה אמרתי להורים שלי שיסתכלו קדימה ושידאגו לחיים ולא למתים. אחרי שעברה תקופה מסוימת עודדתי את גיסתי להתחתן והיום היא חיה באושר ויש קשר משפחתי ואמיתי. את הזיכרון צריך להקדיש למתים ואת המרץ לחיים".
מה אם תשמע על אמן מפורסם שירצה להופיע ביום העצמאות בעיר אבל הוא לא עשה צבא, זה ישפיע על ההחלטה שלך?
"כבר היה בעבר את הנושא של הזמר הזה מכוכב נולד, נו, איך קוראים לו?"
ג'קו אייזנברג. "לא יכול להיות שאחד ישרת בצבא ושני לא" בייגל
ג'קו?
"כן, ויצאתי בקריאה קשה נגד זה. יש דברים שהם בבחינת עשרת הדיברות או קווים אדומים שאי אפשר לעבור עליהם. אחד מהם זה הגיוס לצה"ל. אני חושב שעבור כל אחד ממדינת ישראל שרוצה לחיות במדינה ולגור פה, יש תנאי אחד והוא הצבא שחיוני לשמירתה של הארץ. לא יכול להיות שאחד ישרת בצבא, יעשה ימים כלילות והשני לא. זה לא יעלה על הדעת ואסור לנו לוותר על זה".
ומה עם מקרים חריגים כמו בר רפאלי, בכל זאת, היא שמה את הוד השרון על המפה הבינלאומית, זאת גאווה מקומית, לא?
"ביטאתי בעבר את עמדתי בנושא באופן חד משמעי ואין לי מה להוסיף על כך. לפני חמש שנים גיליתי לתדהמתי שקרוב ל-50-55 אחוז מתושבי העיר מתגייסים והזדעזעתי. השנה עלינו ל-85 אחוז. כל שנה זה המשיך לעלות ואין סיבה שתושבי העיר לא יגיעו לרמה של 95 אחוז.
"אני שם את זה כאתגר, ומבחינתי מי שרוצה לגור ולחיות כאן, חייב לעשות את זה. כראש רשות וכמנהיג בעיר איכותית בסך הכול וטובה וצעירה, אין סיבה לא לחנך את הדור הבא בצורה כזאת".
נשמע שנושא הגיוס זה אחד היעדים הכי חשובים לך...
"היעד המרכזי ששמתי לעצמי זה שהרוב יתגייסו לשירות משמעותי בצה"ל. בעצמי יש לי שתי בנות ששירתו בצנחנים, אחת כסמלת מבצעים ושנייה כפקידה פלוגתית. השלישית החליטה לעשות מה שהצבא יגיד לה וכרגע היא מסומנת למודיעין".
רבין והרצוג הספידו
הגאווה האבהית שממלאת את חזהו של אדיב כשהוא מתאר את הדרך בה בחרו בנותיו, מתחלפת חיש קל בזעם מהול בתהייה לגבי הלך הרוח הכללי של אקלים הסרבנות האופנתי ולחילופין אווירת ההשתמטות המאפיינת רבים מבני הנוער כיום.
רון ארד. למד בשכבה עם האח רענו כהן
איך אתה מסביר את זה? האם מדובר באיבוד הערכים?
"אני מניח שזה שילוב של כמה גורמים. אני לא רוצה לקרוא לזה נהנתנות או פינוק כי עובדה, הרבה ילדים מפונקים הלכו והתגייסו.
"אני גם הייתי ילד מפונק, לאו דווקא מבחינה חומרית אלא יותר רגשית, קיבלתי את החום הכי יפה שאפשר לקבל בתור ילד מההורים והמשפחה אבל אותי חינכו אחרת.
"היום כשאני מדבר עם ילדים על נושאים כלליים כמו גיאוגרפיה, אני מגלה שלצערי הם לא יודעים על מושב שנמצא מאה מטר מפה, שלא לדבר על מקומות מרוחקים יותר. בשביל לאהוב משהו צריך להכיר וזה תקף ונכון גם לגבי הארץ. צריך להכיר אותה באמת ולא דרך האוטו כשהאס.אם.אס עובד והג'י.פי.אס אומר לאן לנסוע".
קצת יומרני לרצות להילחם בקדמה, איך עושים את זה?
"אני חושב שבשנים האחרונות עשינו כברת דרך משמעותית בשביל לשנות את ההרגלים האלה. אני חושב שתושבי העיר הצעירים מכירים יותר את הארץ. יש לנו הרבה פרויקטים כמו תעודת זהות, מרוץ שיר, סיורים ברמת הגולן, בני מצווה בכותל. את הסמלים הכי בסיסיים, כמו הכותל למשל, לא רואים עד גיל מאוחר יחסית וזאת הבעיה העיקרית. לכן הלכתי על זה בכל הכוח. ערכים מצד אחד, מצוינות מצד שני".
אדיב לא מסתפק בסיסמאות, ופועל בעצמו להנצחת הסמלים שכל כך חשובים, לדבריו, להגברת ההזדהות עם המולדת. לאחרונה הוא שיגר מכתב לראש הממשלה בנימין נתניהו ובו בקשה להטביע על שטרות הכסף תמונות של סמלים ומקומות חשובים. "במקום אישיים, שחלקם אולי שנויים במחלוקת, אפשר להדפיס על השטרות תמונות של מקומות היסטוריים כמו בית הכנסת הישן במגדיאל".
אם מדברים על סמלים, אמו של רון ארד, בתיה, הייתה המורה שלך באיזשהו שלב. הכרת את רון?
"כן, הוא היה בגיל של אחי, 5-6 שנים יותר צעיר ממני, שניהם למדו באותה שכבה ואמא שלו הייתה המורה שלי".
ההיכרות עם הסיפור שלו, השפיעה על העמדה שלך לגבי גלעד שליט?
"חתמתי על עצומה חד משמעית שקוראת להחזיר אותו. זאת אחת החובות שלנו ביהדות ואני מאמין שצריך לעשות את הכול בשביל להחזיר אותו".
אתה סבור שפועלים מספיק בכיוון הזה?
"אני לא יודע להגיד לך, אני יודע שבעניין של רון ארד לא עשו הכול ולא עשו מספיק. אבל היום כשאני מדבר על זה כאזרח ולא כאיש צבא, הייתי רוצה להחזיר אותו".
גם במחיר שחרור תיאורטי של המחבל שירה באחיך?
"אני אומר את זה כאח שכול שגם אם היה צריך לשחרר את מי שירה באחי, בשביל החזרה של גלעד, הייתי מוכן. אני מסתכל על החיים ולא על המתים".
בסרט "קדימה, הסתער" נחשף לראשונה מכתב שנמצא בקיטבג של שמוליק אחרי שנהרג. המכתב שכתב היה מיועד לרונן, מפקד הפלוגה שנהרג זמן קצר לפניו, במהלך מארב בלבנון. "שמוליק לקח את זה קשה מאוד וכמי שהיה גם המפקד שלו וגם בוגר ממנו, הנחיתי אותו מה לעשות. הסיפור עם רונן מאוד כאב לו ובשביל לפרוק מעט מהכאב הוא כתב לו מכתב. בדיעבד מה שהוא כתב במכתב, נקרא באופן מצמרר כאילו הוא כתב את זה על עצמו", משחזר אדיב.
אלוף פיקוד הדרום דאז, יצחק מרדכי, ספד: "צר לי עליך רעי" אדי ישראל
ואכן, כששומעים את המכתב מוקרא בקולו של הקריין בסרט, אי אפשר להתעלם מהדמיון המחריד בין המקרים. כשחי אדיב קיבל ביום העצמאות את הדרגה החדשה שלו - אלוף משנה, קיבל שמוליק את הדרגה שלו כסגן אלוף. זה היה שבוע לפני שנהרג.
בדברי ההספד שנשא, אמר אלוף פיקוד הדרום דאז, יצחק מרדכי: "צר לי עליך רעי, לוחם ומפקד גבעתי. אתה מסמל את דמות מפקד החטיבה, המאמין בדרך שבה אנו הולכים, נכון לשירות קשה וממושך, אדם משכיל וצמא ידע, נחוש החלטה למלא תפקיד וייעוד במסירות, באמונה ובתעוזה רבה. הדוגמה האישית הייתה טבועה בך לאורך כל הדרך, הרצון והיכולת להוכיח כמפקד, כלוחם, ובעיקר כמג"ד של גבעתי - גבעתי שכה אהבת - הינה מערכות לחימה מעולות ונכס לעם ישראל".
נשיא המדינה בתקופה בה נהרג שמוליק אדיב היה חיים הרצוג המנוח, שכתב לזכרו: "נפל מפקד גדוד שהיה בראש חייליו המסתערים, כשהמלים האחרונות של סגן-אלוף שמוליק אדיב היו 'קדימה הסתער'. זאת הייתה תמיד מסורת של צה"ל ותמיד תהיה - זהו סוד ההצלחה של צה"ל כשהמפקדים תמיד ראשונים".
ראש הממשלה אז היה יצחק שמיר שציין בדבריו כי שמוליק היה "לוחם בצבא ישראל, גבורתו הקרבתו ומסירותו ייזכרו לעד". כעת מקווה אדיב שהמסרים הללו יקבלו חיים חדשים באמצעות הסרט שערך ובחר את פרקיו. "זה סרט חינוך לתלמידים הבוגרים שנמצאים לפני שירותם הצבאי. המטרה היא לנהל דיון על מה זה 'אחריי', מה זה 'קדימה הסתער' וככל שיביעו עניין בנושא, נדבר על שזה יותר לעומק. בדומה לחינוך שאני קיבלתי, אני מקווה להוריש להם גם ולטפטף להם את הערכים הללו".
שר הביטחון היה אז יצחק רבין שכתב על אחיו של אדיב את הדברים הבאים: "סגן אלוף אדיב שמוליק נתן את חייו למען מולדתו. הוא היה מנהיג מהשורה הראשונה, הפגין נחישות בביצוע המשימות, ביצע תפקידו במסירות, באמונה ובתעוזה רבה. זכרו של שמוליק אדיב קודש וננצרו בליבנו בגאון".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם