נכה על קביים טוענת: הושפלתי בכניסה למועדון
בצד אחד של המתרס: סלקטורית מועדונים קשוחה. בצדו השני: נכה על קביים שרק רצתה להיכנס ולבלות. נחשו מי עזבה המומה ומושפלת?
עובדה זו לא מונעת ממנה לבלות עם חברות, ולדבריה היא מגיעה למקומות הבילוי השונים ברחובות באופן קבוע. "כשאני הולכת למועדונים תמיד מתחשבים בי", היא מספרת. "הסלקטורים רואים אותי, ישר מכניסים אותי ואני לא צריכה להמתין".
לאחרונה קיבלה עמרני הזמנה מיחצני מועדון חדש שנפתח בצומת ביל"ו בשם "קווינס". היחצן הציע לעמרני, כך היא מספרת, לחגוג במקום את יום הולדתה שחל החודש והרעיף מחמאות על קהל הבליינים שמגיע למועדון. עמרני החליטה לבלות ערב במועדון כדי לבחון אם להיענות להצעה על סמך ההתרשמות מהבילוי. היא יצאה עם ארבע חברות למועדון, והגיעה לכניסה שהייתה עמוסה בבליינים, בבלייניות ובסלקטורית אחת קשוחה.
"היה שם תור ענק, לא יכולתי אפילו לעקוף אותו ולהתקדם לכיוון הסלקטורית", משחזרת עמרני. "עמדתי קרוב לשעה על הקביים עד שהצלחתי בסופו של דבר להגיע לסלקטורית עם חברה. החברה פנתה אליה כמה פעמים ואמרה לה 'יש לי חברה עם קביים, קשה לה לעמוד, תעזרי לה להיכנס', והסלקטורית לא התייחסה. גם אני הגעתי באופן אישי למאבטחים ואמרתי לאחד מהם 'אתה יכול לקרוא לסלקטורית שתראה את המצב שלי?', והוא לא היה מוכן לקרוא לה.
"אחרי עוד כמה ניסיונות היא פשוט הסתובבה אלינו, הסתכלה עליי ועל החברה שלי, הפנתה את הגב והלכה. הסלקטורית סובבה את הגב שלה והלכה למרות שהיא ראתה את הקביים שלי. המשכתי לנסות ולדבר איתה, אבל היא המשיכה להתעלם. הרגשתי פגועה עד עמקי נשמתי. זה הרס לי את כל מצב הרוח כי אף פעם לא קיבלתי יחס כזה. אני לא מתכוונת להגיע למקום הזה עד שלא יתנצלו בפניי".
עמרני הייתה מאוד נסערת לאחר האירוע, בעיקר לנוכח העובדה שעד אז החברה אמנם התייחסה אליה כשווה בין שווים, אך מאידך הכירה במגבלה הפיסית ממנה היא סובלת. "כל חיי הקיפו אותי בנות בריאות ורגילות, ואף פעם לא הייתה לי הרגשה שאני מחוץ לחברה", היא מספרת. "למדתי בתיכון עירוני י"ד בתל אביב ועשיתי שם בגרות מלאה.
"למנהל דוד לבון היה רצון לשלב אותי ובחרתי ללמוד שם. הוא ממש התאמץ להקל עליי, ודאג להוריד לקומת הקרקע את הכיתה שלמדתי בה כדי שיהיה לי נוח. גם שעות האפס בוטלו על מנת שאוכל להגיע בזמן לשיעורים. גם כשלא יכולתי לעשות בגרות בהתעמלות, הוא נתן לי לעשות חצי שנה של רכיבה על סוסים על חשבון התיכון. לאחר מכן קיבלתי פטור משירות צבאי, למדתי במכללת אשקלון וסיימתי תואר ראשון במשאבי אנוש. אחר כך התחלתי לעבוד כפקידה במרפאת שיניים, הם שילבו אותי ממש יפה ונתנו לי יחס ממש טוב".
חיי הפנאי של עמרני, כאמור, מגוונים ומלאים: "אני אוהבת לצאת עם חברות ואני רוצה לציין לטובה את המועדונים באזור רחובות. כשהשומרים רואים אותי, הם קוראים לסלקטורית וישר מכניסים אותי. הם לא בגישה של 'תחכי ותסבלי סתם'. בגלל זה אני לא מבינה את היחס שקיבלתי ב'קווינס', מעולם לא התנהגו אליי בצורה כזו.
"אני יודעת שיש נכים עם כסאות גלגלים
עוד הוסיפה עמרני: "אני לא מוכנה ליחס כזה, שמעביר מסר שנכים הם לא חלק מהחברה שלנו. אני לא מבינה למה מתייחסים ככה לאנשים עם נכות. במקום לשלב אותם בחברה, דוחקים אותם לפינה".
בעל המועדון, יעקב אורמן, מסר בתגובה: "כל אחד יכול להגיד מה שהוא רוצה. אנשים עם כסא גלגלים נכנסים לפה. אין מצב כזה שהיא לא נכנסה. הגיעו אליי מהמשטרה ואמרו לי שהגישו תלונה על סלקציה. אמרתי להם ' יש נהלים למקום ויש מוזמנים'. תראה לי מועדון בארץ שיש בו שירותי נכים גם לבנות וגם לבנים? ויש את זה אצלנו.
"מגיעים אלינו נכים עם כסא גלגלים ועומדים באמצע הרחבה. אני מקום חזק מחכים אצלי 1,000 איש בתור אני לא יכול לראות את מי שנמצא מאחורה בתור. יש סלקציה של כמה קילומטרים. גם לכדורגל נכים לא יכולים להיכנס בלי תור. עשיתי צבא הייתי קרבי. אני לא שופט אנשים. הסלקציה שלי באמצע לא למעלה ולא למטה. אני רוצה שמי שייכנס גם יילך בשלום הבייתה".
ואילו רועי (שם בדוי), צעיר תושב רחובות, סיפר השבוע כי הגיע לאחרונה יחד עם שישה חברים, חלקם ממוצא מזרחי, למועדון בשם "השמורה" הסמוך לקיבוץ קדרון. לטענתו, החברים שחומי העור נתקלו ביחס מבזה מצד הסלקטורית והיחצנים, אשר סירבו להכניסם במשך שעות ארוכות, וזאת למרות שהוזמנו למסיבת יום הולדת של חבר מהבסיס שהתקיימה בתוך המועדון.
"כבר ביליתי במקום מספר פעמים", שחזר רועי. "עוד לפני שיצאנו מהבית התקשרתי ליחצן של המקום, שאמר לי שאין שום בעיה ואנחנו מסודרים. הבעיה התחילה כשהגענו למועדון. עמדנו בכניסה, לא עשינו בעיות וחיכינו שיכניסו אותנו. בשלב מסוים מרינה, חברה של בן דוד שלי, התפצלה מאיתנו, כי בנות נכנסות מהצד השני.
"היא בחורה רוסיה, גבוהה ויפה, אז לא פלא שהיא נכנסה ברגע. בינתיים הסלקטורית של המועדון התבוננה מסביב וחיפשה את מי להכניס. היא פנתה לחבר מהחבורה, אשכנזי חמוד, ושאלה אותו בחיוך אם הוא רוצה להיכנס. לאחר שהשיב בחיוב, היא בדקה תעודות זהות והתחילה להכניס את החברים. אחד עבר, גם השני נכנס, ואז הגיע החבר השלישי, שאינו אשכנזי. היא הסתכלה עליו והשאירה אותו בחוץ".
לטענת רועי, גם צעירים שהגיעו למקום מאוחר יותר עברו סלקציה גזענית: "למקום הגיעו שלושה חברים כהי עור ממוצא תימני ועוד חבר אשכנזי. הסלקטורית שאלה את הבחור האשכנזי מי איתו, וכשהוא הראה לה את חבריו והם הציגו תעודות, היא פסקה: 'התעודה מזויפת, אתם לא נכנסים'. במקביל, התקשרתי ליחצן שדיבר איתי בטלפון לפני שהגענו. הוא ענה והסתכל עליי, ואז ניתק לי בפרצוף את הטלפון.
"אחרי חצי שעה ניסינו מחדש לפנות לסלקטורית. היא ביקשה פעם נוספת לראות תעודות זהות ושוב נתקלה בשני חברים שלנו השחומים, ואז שוב באה התעלמות. בינתיים מרינה דיברה עם אחד השומרים, ששאל את הסלקטורית למה היא לא מכניסה אותנו, והיא ענתה לו במין עקיצה: 'אתה יודע שהם לא עונים על ההגדרות שלנו'. למרות שהיא סיננה את זה בשקט, שמענו אותה. מבחינתי זו בושה, גזענות היא דבר מרושע. הייתי במועדון הזה כמה פעמים ותמיד נכנסתי עם חברים בהירי עור. אז כנראה 'עניתי על ההגדרה', והיום כבר לא. אתיופים, כשחושבים על זה, מעולם לא ראיתי אפילו עומדים שם בתור".
את תגובת המועדון לא ניתן היה להשיג.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם