ראשי » מקומי » השרון » חדרה/נתניה

האל של החילונים: שולם שוורץ כותב על בנימין בלנרו

הוא היה הולך על הכדור כמו שאנשים הולכים על מדרכה. שיחקתי עם הגדולים ביותר ובלנרו היה הטוב מכולם. שחקן העבר שולם שוורץ נזכר באליל נעוריו ואומר: לא יהיה עוד אחד כזה

את בלנרו הכרתי כילד. אנחנו היינו מגיעים במיוחד מהמעברה להיכנס למגרש ולראות אותו משחק. באותם ימים הייתי צריך ללכת לשכנים כדי להאזין לשידורי הספורט ברדיו. שמעתי את השדר נחמיה בן אברהם משדר ואני זוכר שהתפלאתי שהוא לא אומר את השם בלאנרו, אלא שמות כמו שפיגלר ורובי יאנג.

באותם זמנים נראה לי לא הגיוני שיש יותר טובים ממנו, כי הוא היה משהו שלא מעולם הזה. לראות אותו משחק, היה פשוט דבר לא ייאמן. לא ידעתי מה המשמעות שיש למה שנקרא 'המאפיה' של תל אביב, חיפה וירושלים. בגדול אפשר להגיד שהוא היה כמו מראדונה: אותו מבנה גוף, שמאלי, כל מכת עונשין זה בטוח גול, כל קרן זה 70 אחוז גול, אני לא יודע אם למראדונה היתה שליטה בכדור כמו שלו.

הוא היה גאון, היה צריך לבוא עם חליפות למגרש כדי לראות אותו, כי זה היה כמו לראות הצגת תיאטרון. תמיד אמרו לי שאני היורש של בלנרו, אבל זה פשוט לא נכון - אין לו יורשים בכלל. הוא היה האל של החילונים בחדרה, זה מה שהוא היה בעיניי, דבר שלא רואים, מה שמראדונה ובלנרו עשו זה משהו של פעם במאה שנה. אני ראיתי ושיחקתי מול כדורגלנים גדולים בעולם ואף אחד לא הגיע לרמה שלהם, בארץ אני לא מדבר בכלל. השליטה שלו בכדור הייתה אבסולוטית,

הוא היה מסוגל להעביר שחקן כאילו אף אחד לא עמד לידו, היה משתחרר משלושה שחקנים על מטר מרובע. הוא היה הולך על כדור כמו שהולכים על מדרכה, היו לו פאלשים, בעיטות עונשין, זריזות. אלה דברים שאני נזכר בהם דמעות עומדות בגרוני, אי אפשר לתאר את זה. היכולות שלו היו מדהימות גם ביחס לכך שהוא שיחק במגרשים מלאי מהומות ובוץ, היום היכולות

שלו פי 100 יותר מהשחקנים הקיימים.

לא יהיה עוד אחד כזה. כשהודיעו לי במוצאי שבת האחרון שהוא נפטר, חטפתי את שוק חיי. כשאדם בלי משפחה, בלי כלום, זה עוד יותר כואב. שחקן היום מסוגו היה הופך למולטי מליונר, אבל הוא הפך כמעט להומלס. החיים שלו לא היו באור חיובי, הם היו עם הרבה נפילות, הוא לא גדל בזמן ובמקום הנכון.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...