מטיף בשער: ד"ר אסף מידני נגד עיריית רחובות
שעריים? מפגרת מאחור. רחובות? להוציא אותה בדחיפות מפורום ה-15. ראש העירייה? מובל על ידי אינטרסים. הציבור בישראל? בתרדמה עמוקה. ד"ר אסף מידני, יליד שכונת שעריים, מרצה למדיניות ציבורית ביום ומשורר בלילה, מצליף בכל מה שזז
כשהוא פוצה את פיו ומדבר, קשה לפספס את חוש ההומור שפשוט פורץ מתוכו, את שמחת החיים והקלילות, והחשוב מכל - את האהבה הגדולה שלו לשירה. כן, שירה, בכל צורה שהיא מגיעה. לשיר, לכתוב, להתדיין. הכל הולך. ספר המכיל שירים פרי עטו אף יצא לפני שלוש שנים בהוצאת "גוונים".
אבל אסור לטעות בדיבורו הרהוט, המנומק ובזיק המהבהב בעיניו, ובעיקר לא בדרך הקלילה לעתים בה הוא מציג את דבריו. למידני, נשוי למרית ואב לשתי בנות קטנות, ביקורת נוקבת על אוזלת היד של מדינת ישראל - שאינה מצליחה לבצע רפורמות נחוצות בממשל, ועל השלטון המקומי - שאינו מצליח לספק שירות ראוי לתושב.
קבלו טעימה ראשונה. "עיריית רחובות נמצאת במצב רע מאוד היום וצריך להוציא אותה בדחיפות מפורום ה-15, המאגד את העיריות העצמאיות בישראל", מטיח מידני, שבמשך למעלה מ-30 שנה היה תושב רחובות. "היא אינה יכולה להיות עצמאית יותר ומשרד הפנים חייב לבקר אותה".
בספרו החדש "אחריות ציבורית וצריכה פוליטית", הוא מנתח לעומק את מבנה הממשל הנגזר מהתרבות הפוליטית, הקלוקלת יש לציין, של עם ישראל. התרבות הפוליטית הישראלית, טוען מידני, מתאפיינת ברוב דומם, בחוסר הבנה בדבר מהות הדמוקרטיה, ובאדישות פוליטית עם נטייה לתמוך במנהיג חזק.
בספרו מונה מידני מספר
על הנושא האחרון - שחיתות בשלטון המקומי, חוסר הבקרה השלטונית בכלל ובעיריית רחובות בפרט, והתפקוד הכושל של ראשי הערים, החלטנו לשבת לשיחה עם מידני, על מנת להבין מה בדיוק מתרחש בתוך משרדי העירייה שלנו.
למידני, מרצה למדיניות ציבורית ומשפט במכללה האקדמית תל אביב יפו, מרצה חוץ במכללה למינהל בראשון לציון וחבר בוועדה למינוי שופטים של בית הדין הציוני העליון, יש בטן מלאה על מערכת השלטון המקומית באזור.
"נולדתי ברחובות, בשכונת שעריים המפורסמת", מספר מידני על ילדותו בשכונה אשר רבים טוענים כי נשארה עד היום בעבר. "כשהגעתי לגיל 11, הוריי העתיקו את מקום מגורינו לרחוב מילר, אשר נמצא בצפון העיר. זו הייתה תפנית מאוד משמעותית עבורי. הסביבה שלי השתנתה מקצה לקצה, כאשר הבית שלי היה ממקום בצמוד לבית הספר 'דה~שליט', דבר אשר קירב אותי עוד יותר לידע וללימודים.
הבית שלי היה מאוד מעורב חברתית ופוליטית. להורים שלי תמיד היה חשוב לדעת מה קורה בעיר, אילו התרחשויות חדשות מתפתחות ונרקחות, ומה קורה במדינה בכלל. כל ערב סביב השולחן נערכו ויכוחים סוערים על מפלגות, ראשי ערים וההתנהלות הצבאית והמדינית של ישראל. אני מאמין שההורים שלי הקנו לי את התודעה הפוליטית החזקה, ובית הספר דה~שליט תרם לי רבות לתפיסת המצוינות, דבר שכמעט לא קרה בשכונת שעריים".
למה אתה מתכוון בכך שבשכונת שעריים לא יכולת לרכוש את החינוך שקיבלת בצפון העיר?
"גם היום אפשר לומר ששעריים היא שכונה מקופחת תקציבית, אבל לפני 40 שנה הדברים היו הרבה יותר גרועים. ההבדל בין שכונת שעריים לצפון העיר היה משמעותי ביותר. בעוד לסבי היה לול של תרנגולות והחיים התנהלו בעצלתיים, מן שקט כזה ורוגע, החיים בצפון העיר היו מסעירים יותר, והרבה יותר מתקדמים. אני חושב שההגדרה הטובה ביותר עבור התושבים בצפון העיר, בעבר ובהווה היא 'אסרטיביות'.
"מה שמייחד את אותן שכונות זה האגו, התחושה שמלווה אותם שמגיע להם, והם מוכנים לדרוש את מה שמגיע להם. התושבים הללו מוכנים לגשת לראש הרשות ולתבוע את זכויותיהם מבלי לחשוב פעמיים. לטענת אותם תושבים, השלטון הוא בשבילם, ואם הוא אינו מספק את השירות הטוב ביותר עבורם, הוא צריך להתחלף. זו זכותם הטבעית לחשוב כך, הרי הם אלו שבוחרים בסופו של דבר את אותם נציגי השלטון".
ובשעריים זה לא ככה?
"היום, את שכונת שעריים מקיפות שכונות חדשות ותוססות. האנשים בשכונות החדשות יודעים לדרוש את מה שמגיע להם, אבל בשעריים עדיין לא הצליחו להבין את זה. בשכונת שעריים מקווים עד היום שלמישהו יהיה פתאום איכפת ממצבם. בשכונה הזאת מבקשים בקשות, אבל לעולם לא דורשים. אין להם תודעה פוליטית עמוקה כמו שצריכה להיות, וזה מה שפוגע בהם. ברור לי שתושבי שכונת שעריים, ובמיוחד נציגי הוועד, יכעסו מאוד על הדברים שלי, אבל אני עומד מאחוריהם. הם חייבים לקחת את עצמם בידיים ולהתחזק".
מידני סיים את לימודיו התיכוניים ברחובות והתגייס כמו כל הנערים בגילו לצבא. כבר בשלב זה של חייו הוא גילה את התחביב הגדול שלו שילווה אותו במשך השנים, השירה והכתיבה. "התגייסתי לחיל המודיעין והוצבתי בבסיס 8200", משחזר מידני. "לא הייתי כמו כל החיילים, כי מהר מאוד הפכתי להיות חלק מצוות ההווי והבידור של הבסיס. התחלנו להופיע בשירה ובריקוד, ועשיתי חיים משוגעים. באותה תקופה ביטלו את הלהקות הצבאיות ולכן צוותי הווי ובידור היו התחליף האולטימטיבי. אני חושב שעד היום לא נעלמה ממני האהבה הגדולה לשירה, כאשר ניווטתי אותה לכתיבה ויצירה".
במה מתבטאת היום היצירה האומנותית שלך?
"קודם כול, ואולי הכי חשוב, אני לוקח חלק ב'חברים של ברנר', שזוהי להקת הקיבוץ שאני גאה בה מאוד. בנוסף - וזה קשור יותר לתחום העיסוק שלי בחיים, מדעי המדינה - אני עובד בימים אלו, יחד עם הקולגה למקצוע ד"ר נדיר צור, על ספר שירה פוליטית. אנחנו מנסים לעקוב אחר ההשפעות של השירה על הפוליטיקה מאז הקמת המדינה ועד היום".
אתה מאמין שהשירה באמת השפיעה על התנהלות פוליטית של המדינה?
כמובן שאני מאמין שהייתה השפעה. משוררים כמו אלתרמן ועמיחי יצרו שירה פוליטית לחלוטין וזכו ליחס של כבוד גדול. אנחנו רוצים לבחון שירה מהכיוון של מדעי המדינה, ולא מתחום מדעי הרוח".
גם היום יש השפעה גדולה לשירה בישראל?
"לצערי הרב, היום היחס למשוררים שונה מאוד ממה שהיה פעם. המדינה כבר לא משקיעה בנכסי התרבות שלה, וככה אנחנו גם נראים. אני שייך לאגודת הסופרים הישראלים של ביאליק, וכבר זמן רב שאנו מנסים להתמודד עם ההתייחסות הבלתי ראויה של משרד האוצר כלפינו.
"האוצר הבטיח להעביר לנו תקציבים עבור קידום משוררים ישראלים ותמיכה בהם, אבל הכסף מעולם לא הגיע. אנחנו נמצאים עכשיו במאבק איתם, וכבר הבנו שההתנהלות של המדינה ביחס למשוררים וסופרים תביא להתמוטטות התרבות בישראל. זה עצוב לי ולחברים שלי מאוד, ואני בטוח שבעתיד זה ישפיע על כלל התושבים בישראל".
ההספק של מידני מסחרר. בצעירותו, בטרם הפך לחוקר בתחום מדעי המדינה, הוא אף ניסה את כוחו בפוליטיקה. הדרך התחילה אצל שוקי פורר, במערכת הבחירות ברחובות בה הפסיד ליעקב סנדלר. "הייתי צעיר ותמים וטעמתי בפעם הראשונה את הפוליטיקה מקרוב", נזכר מידני. "חשבתי שהליכוד מתאים לי באותה תקופה, וכמה שנים אחרי זה מצאתי את עצמי פעיל במפלגת העבודה, מייד לאחר רצח רבין".
באותה תקופה היה מדובר בשינוי קצת קיצוני.
"האמת היא שזה פשוט מראה שאין באמת שום הבדל בין שתי המפלגות הללו. כולם נמצאים היום במרכז, ולכולם יש אותו סדר יום. אני זוכר שבבית שלי בצעירותי, ההורים תמיד היו חלוקים בדעותיהם. אבא הצביע באופן קבוע למפלגת העבודה, ואמא בחרה ליכוד. אני מאמין שאמא שלי עשתה זאת רק לצורך הוויכוח, כי במידה ושניהם היו מסכימים על אותו דבר, לא היה ממש על מה לדבר ולצעוק וזה כל הכיף".
אתה פעיל במפלגת העבודה גם היום?
"ממש לא. כשהחלטתי להיות חוקר של מדעי המדינה, הבנתי שעליי לשים בצד את הזהות הפוליטית החיצונית שלי, ויותר להתבונן כאדם חיצוני על הפעילות של המפלגות השונות. פעמים רבות הוזמנתי לתת יעוץ משפטי ופוליטי למתמודדים שונים, אבל הפסקתי לחלוטין את הפעילות הפוליטית שלי עם המפלגות עצמן".
במחקריך ואפילו בספרך החדש, אתה דן רבות במצבן של הרשויות המקומיות ובחוסר יכולתן לספק את צרכי התושבים. אתה רואה כך גם את עיריית רחובות?
"רחובות לטעמי היא הפספוס הגדול ביותר מתוך כלל ערי האזור. יש לה פוטנציאל אדיר מבחינת גודל השטחים, המיקום והאוכלוסייה, אבל התכנון שלה פשוט לקוי מיסודו. אני מדבר בעיקר על התכנון של מערכת השלטון המקומי, מה שמוביל את ראשי העיר להיות מובלים על ידי אינטרסים של יזמים ולא על ידי מטרות אשר מקדמות את רווחת התושבים. העיר התדרדרה בצורה משמעותית, בעיקר לאחר המשפט של פורר, והיא נמצאת בשפל מאוד גדול".
פרט, נמק והרחב.
"לאחר מחקר שעשיתי, גילתי שהעירייה לא עובדת על פי סטנדרטים מקובלים. הפרשיות של פורר מדברות בעד עצמן, ובתקופת הבחירות עמי פיינשטיין חשף כמה דברים ממש לא תקינים במערכת. דבר ראשון, ואני חושב שאחד מהחשובים ביותר הוא, שחברי המועצה הנבחרים מבטלים מייד לאחר הבחירות את המנדט שקיבלו מהתושבים.
"העובדה היא שרוב חברי מועצת העיר, ולא רק ברחובות, אלא גם בראשון לציון, חולון ובת~ים, שוכחים מייד לאחר הבחירות את כל האידיאולוגיה וההבטחות שעמדו מאחוריהם, וכל זה על מנת להפוך להיות חלק מהקואליציה. חברי המועצה רוצים לקבל תיקים ולהיות קרובים לצלחת, ולא תמיד לדאוג לרווחת התושבים.
"מבנה העירייה הוא ריכוזי מאוד, וכמעט כל הכוח נמצא בידי ראש הראשות. אין מנגנוני בקרה מתפקדים, ואין סמכות לנציגים המיועדים לבקר את הפעילות של ראש העירייה בעצמו. שומרי הסף בעירייה הם בראש ובראשונה אנשים הקשורים באופן ישיר לראש הרשות, וכאן חייבת להיות ההפרדה. עד היום, בכל פעם שיש ועדת מכרזים, האנשים שנמצאים שם הם בדרך כלל החברים הכי טובים של ראש העירייה, או לפחות כאלו הקשורים אליו עסקית. זה מאוד עצוב לחשוב על זה".
ש ובכל זאת, עיריית רחובות מתפקדת ואפילו נכללת בין 15 הערים העצמאיות בישראל.
"אחת ההצעות שאני מציע לערים כמו רחובות, היא מיסוד מנגנוני ביקורת חדשים, ומנגנוני שיתוף האזרחים. אני מאמין שצריך להוציא את רחובות מפורום ה~15, ולאחר מכן העירייה צריכה לעבור בדיקה יסודית מבפנים, ייתכן אפילו על ידי משרד הפנים. אני לא מאמין שרחובות יכולה להיחשב כיום כעיר עצמאית, והיא נחשבת ככה רק מפני שאין שום בקרה אמיתית על ההתנהלות. לתושבים יהיה הרבה יותר טוב אם העיר תוצא מפורום ה~15".
בעיריית רחובות, כמו בעיריות אחרות, קיים תפקיד של מבקר העירייה. מעליו יש את מנכ"ל העירייה ואת מבקר המדינה. אלו לא מנגנוני פיקוח חזקים?
"בעיריית רחובות לא קיימת מערכת מדידה והערכה של ביצועי העירייה שיאפשרו למדוד באופן מושכל את ביצועי הרשות המקומית. אם כך הדבר, כיצד מתיימרת העירייה להודיע באתר שלה שהיא פועלת על פי תקן השירות העירוני ומדד השירות העירוני? מהו בכלל תקן זה? מדוע אינו מפורסם על פי עיקרון השקיפות וחוק חופש המידע? האמת ראויה להיאמר. בהיעדר מערכת מדידה, סקרי שביעות רצון אינם אפקטיביים ואינם משקפים.
"רק לצורך הדוגמה, עירית רחובות טוענת באתר העירייה כי סקרי שביעות הרצון של התושבים מצביעים על 80% אמון של התושבים מביצועי העירייה ממוקד 106 נכון לשנת 2006. ובכן, בדקנו את מוקד 106 ומדברי המרואיינים עולה כי גם אחרי שלוש הודעות, טרם תוקנה התקלה.
"רק אחרי שהתושב נאלץ להגיע לעירייה ותבע את השירות, רק אז הוא קיבל אותו. יתר על כן, מסקר ביצועי המגזר הציבורי שנערך במכון לחקר מדיניות וניהול ציבורי באוניברסיטת חיפה, עולה כי התושב מעניק לביצועי העירייה את הציון 'מספיק בקושי'. החולי הגדול הוא שקיימת תפישה במגזר הציבורי ולפיה התושב ורצונותיו לא חשובים".
מהתבוננות בערים כמו רחובות ובת~ים, ניתן לשים לב שהתושבים היו מוכנים להצביע פעם אחר פעם לראש עירייה שלכאורה סרח. כך היה עם שוקי פורר עד שנאלץ להתפטר מתפקידו, וכולנו עדים לתמיכה הרבה של תושבי בת-ים בראש העירייה שלהם, שלומי לחיאני. האם לתושבים פשוט לא באמת אכפת משחיתויות? "לתושבים בהחלט אכפת", מרגיע מידני.
"אבל זה לא תמיד נמצא בראש סדר העדיפויות שלהם. לכולם אכפת לאיזה בית ספר ילכו הילדים שלהם, ואיזה גן ציבורי יוקם בצמוד לביתם. הם רואים בטלוויזיה שתופסים את ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בכל פרשות השחיתות שבהן הוא כביכול מעורב, ואומרים לעצמם: 'איזה מזל שיש לנו מערכת בקרה ואכיפה כל כך טובה'.
"התושבים היום מסתפקים במינימום שבמינימום ברמת חייהם. אם ישנו ראש עירייה כמו לחיאני, שדואג להעלות את רמת בתי הספר בעיר ומקים טיילת לתפארת, הם מוכנים לוותר לו על כך שאולי הוא מעניק ג'ובים לכל בני משפחתו, והוא עדיין נחשב כמלך. האזרחים בישראל חייבים להתעורר למציאות חדשה ולהבין שהכוח בידיים שלהם, ואסור שיסבנו אותם יותר עם השקעה בסיסית בחינוך או במשאבים. מדובר בכסף שלהם ובאיכות החיים של ילדיהם.
"לצערי, התשועה לא תגיע מן הציבור הישראלי. למרות שיש שחיתות, עיין ערך הולילנד ובאזור שלנו שוקי פורר, רמת השחיתות היא אינה קטסטרופאלית. היא מושרשת, חכמה ו'נקייה'. כולם נהנים ויש שומרי סף כמו מבקר המדינה, מבקרי הפנים ברשויות, ארגוני זכויות, בג"ץ ותקשורת פעילה, שמשדרים שיש מי ששומר על הגחלת. הנכון הוא כי כל השחקנים הללו שותפים לתהליך שהוא בבחינת זריקת הרדמה לציבור הישראלי. קשה מאוד להעיר את הציבור שחושב שיש מי שדואג לו. אנו כבר שנים נמצאים בהתנהלות משברית, כזו שאינה מצליחה להגיע לקו אדום קטסטרופאלי ולכן, למרות הכמיהה של הציבור לשינוי, הוא מצפה שמישהו אחר ינהיג את השינוי".
אילו שינויים היית מציע לערוך במבנה העירייה של רחובות?
"דבר ראשון, יש להקים מינהלת א~פוליטית של 'ממשל ציבורי חדש' אשר תפקידה יהיה לעצב את העקרונות הללו באופן פרטני לרחובות. המינהלת תורכב מנציגי העירייה, מנציגי הציבור כמו למשל ועדי שכונות, מנציגי המגזר העסקי, מאנשי אקדמיה ומעיתונאים. למינהלת יינתנו סמכויות יישום בעירייה והיא תפעל בתיאום מול אגפי העירייה לצורך הטמעתם של העקרונות.
בנוסף, יש חשיבות אמיתית להשקעה בשיתוף התושב בקבלת החלטות, למשל שילובו בתהליכי עיצוב חקיקה ורגולציה, עיצוב תוכניות חינוכיות, תרומה לעיצוב מהלכים כלכליים, משוב והערכה. חשוב שיתקיים קידום תרבות השתתפותית של התושב על ידי חינוך הילדים, שילוב נציגי שכונות וגופים שונים בעבודת העירייה".
וחוץ משיתוף התושבים, כיצד העירייה תבקר את עצמה מבפנים?
"על ידי בניית מערכת מדידה והערכה של ביצועי העירייה. כלומר, בניית קבוצות של מדדי ביצוע ומדדי איכות שיאפשרו למדוד באופן מושכל את ביצועי הרשות המקומית ביחס לעצמה בהשוואה לתקופה הקודמת, ולאפשר השוואות מותאמות של ביצועים ואיכות בין הרשויות השונות".
"רחובות הינה אחת מ~15 הרשויות הגדולות והעצמאיות בארץ, שאיננה נתמכת על ידי הממשלה במענקי איזון ונמצאת כיום בשיא של התחדשות, פיתוח מואץ וניהול תקציבי אחראי, כתוצאה מפיתוח כלכלי נכון והתייעלות המערכת העירונית.
"בעיר נבנים עשרות מוסדות חינוך חדשים, שכונות חדשות, אירועי תרבות רבים, וחל שיפור בשירותים הניתנים לתושבים. העירייה מבוקרת על ידי גורמים רבים, החל ממבקר פנימי וכלה בביקורת מטעם משרדים ממשלתיים, והיא פועלת בשקיפות ושיתוף פעולה עם כלל הגורמים, ביניהם משרד הפנים, אשר הביע את אמונו ושביעות רצונו מהתנהלותו האחראית והמקצועית של ראש העיר, מר רחמים מלול.
"באשר לספר המדובר, הספר אינו מוכר לנו ואין ביכולתנו להתייחס לאמירות, שלא מצורפות להן העובדות והנתונים עליהם מסתמך הכותב בבואו לקבוע מסקנותיו, חסרות שחר ככל שיהיו. גם הכותב אינו מוכר לנו, למעט העובדה כי הוא נטל חלק פעיל במערכת הבחירות בשירות אחד המועמדים לראשות העיר.
"עיריית רחובות תמשיך לבצע את תפקידה כלפי התושבים בנאמנות ואחריות, להגביר את הקצב בעיר ולהצעיד אותה לפסגות ההשכלה והמדע, בעוד שאנשים אינטרסנטיים ימשיכו למכור את מרכולתם בעיתונות באמצעות השמצות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם