לא רק במושב: גם בעיר הגדולה יש נחשים
אביב לביא חשב לתומו שרק בכפרים פסטורליים יוכלו נחשים להפתיע אותו. אבל גם ההיסטוריה המפוארת שלו במחיצת ג'וקים לא עזרה לו להתמודד עם הידיעה המרעישה שצעיר הוכש על ידי צפע סתם כך בנמיר פינת רוקח
לפעמים הנחשים סתם מסתובבים בחצר, ונתקלים במי מדיירי הבית שיוצא לענייניו; ולעתים הם סרים לביקור לעת ליל, וכשעולה הבוקר מתברר שבאזור התרנגולות יש, במקרה הטוב, אפרוח אחד פחות.
והיה גם אותו ערב, עליו דיווחה לי א' בשוויון נפש גמור, שבו היא ובעלה נערכו לשינה וגילו שבמיטה הזוגית שלהם מסתתר אורח מקושקש ולוחש. באותו רגע נגמלתי לנצח מחלום הצמוד קרקע+גינה. אם החלום הזה מגיע בעסקת חבילה יחד עם מאורת נחשים, אני מוותר, תודה.
אני יודע שהדברים האלה נראים כאילו הם נפלטים ממקלדתו של טבע-פוב עירוני מצוי, אבל זה באמת לא המצב. אני מאוהב בטבע ומסתדר לא רע עם יציריו מכל הסוגים, אבל נחש במיטה זה הרבה מעבר לגבול שבו אני מוכן להתיידד עם עולם החי. כשא' סיימה לגלגל את סיפורה, אגב, הערתי שטוב לפחות שהנחש לא היה ארסי. "אה, זה דווקא היה צפע", היא הפטירה ביובש.
כשאני שומע דיווחים כאלה מהאזורים הפראיים המשתרעים מחוץ לתל אביב, מתחזקת מאוד שביעות הרצון שלי על הבחירה לחיות בעיר. היא גם ידידותית יותר לסביבה, כפי שהסברתי כאן בעבר, וגם, איך לומר, מרחיקה אותי מהחלקים במערכת האקולוגית שאני פחות מעוניין בקרבתם.
במאמר מוסגר צריך לציין שגם לעיר יש חסרונות זואולוגיים משלה, או בשמם העממי - ג'וקים. כמה מטראומות הילדות החמורות שלי נולדו במפגשים עם נצר למשפחת התיקן האמריקאי. אחד המקרים אפילו מתקרב לדרגת הנחש במיטה. כיאה לילד שהתמכר בגיל צעיר לספורט, קירות החדר שלי היו מכוסים בצפיפות בפוסטרים של שחקנים וקבוצות. אחד האהובים עליי היה זה שנתלה בקצה המיטה שלי, ממש מעל הכרית, ובו ניצבו זקופים ומחייכים, כתף ליד כתף,
הכול היה בסדר עם הפוסטר, עד שערב אחד הוא התחיל לרשרש. ניסיתי להדחיק, אבל רגע לפני שצללתי לשינה עמוקה הבנתי שלא הפוסטר מייצר את הרחש המוזר. כשהדלקתי את האור הבחנתי במחושים שעירים שבולטים מתחת לשולי הפוסטר - בדיוק משמאל לברך של מיקי ברקוביץ'. מחזה הזוועה הזה התרחש במרחק מילימטרים מהכרית שעליה ניסיתי להירדם רק לפני דקה.
הצטיידתי בנשק הקטלני ביותר שהכרתי - כרך המילואים של האנציקלופדיה העברית, ועם כל הכבוד לנבחרת ישראל, מעכתי אותה ואת הטרמפיסט המגעיל שמתחתיה גם יחד. הלך הפוסטר, הלך הקיר - שחתיכות הטיח שלו עפו לכל עבר - אבל הלך גם הג'וק, וזה היה העיקר. למחרת בבוקר, אחרי שגמרתי לספק הסברים להורים, דאגתי לחישוף הקירות משאר הפוסטרים ונותרתי עם קיר קירח אבל נוח לפיקוח.
עם כל הכבוד לג'וקים, נחשים זה סיפור אחר, ואותם אף פעם לא פגשתי בתל אביב. הנחתי שכך זה גם יימשך, אבל בשבועות האחרונים קורה משהו: תחילת האביב - מועד שבו הנחשים מתעוררים משנת היופי שלהם ויוצאים לחפש מזון ושידוך עם בלוטות ארס עמוסות - יצרה רצף של מפגשים בין תושביה הזוחלים של העיר לאלה ההולכים על שתיים.
בנמיר פינת רוקח הוכש בחור צעיר על ידי צפע, בצפון אבן גבירול (אבן גבירול!) נמצא זעמן שחור במבואה של בית מגורים, ועוד כהנה וכהנה מקרים שהגיעו לאוזניי. האומנם זהו סופה של הבועה התל-אביבית המגוננת?
אדי טייאר, לוכד נחשים מוסמך שגם די מחבב אותם, אומר שהכל חרטא. שתמיד היו כאן נחשים, ותמיד יהיו, וספק גדול אם עכשיו יש יותר. "תל אביב מוקפת באזורים חקלאיים", הוא אומר, "כך שיש זליגה של נחשים מהם בעיקר אל השכונות הצפוניות. ליד שדה דב יש שטחים פתוחים, ולא מעט פעמים הוזעקתי לתפוס נחש בלובי של אחד הבניינים שמעבר לכביש, בשיכון ל', וכמובן בתוך שדה דב עצמו.
"לאבן גבירול הנחשים מגיעים בעיקר מפארק הירקון. אין להם בעיה לשחות, הם חוצים את הנחל ועולים על הגדה. בדרום יש שכונות שקרובות למתחם חירייה, ובאזור התחנה המרכזית הישנה יש הרבה בתי מלאכה והרבה חולדות - ואיפה שיש חולדות יש גם נחשים. צריך לזכור שבחצרות וגינות הנחשים מוצאים את שלושת המ"מים שהם מחפשים - מסתור, מזון ומים".
למעט מקרים נדירים שבהם מגדל נחשים רשלן איבד את אחד מדייריו, הנחש הארסי היחיד שסביר שתפגשו בתל אביב הוא צפע. רוב האחרים שמסתובבים בעיר הם בני משפחת הזעמן - זעמן שחור, מטבעות או זיתני. שלא תהיה טעות - כשהזעמן זועם, וזה קורה, כמובן, כשהוא מרגיש מותקף - הוא עלול לנשוך; אבל בשונה מההכשה של הצפע, הנשיכה שלו אולי כואבת - אבל נטולת ארס ולא מסוכנת. את הארוחות שלו - חולדות למשל - הזעמן פשוט חונק.
אז מה עושים כשפוגשים נחש? קודם כל, מזכיר טאייר, מומלץ להודות לו בנימוס על שירותי התברואה ופינוי המכרסמים שהוא מעניק לנו חינם. אחר כך כדאי לקרוא ללוכד נחשים, ועד שהוא מגיע לשמור עם הנחש על קשר עין. אם אפשר, בבקשה, לא לנסות לרסק לו את הראש עם טורייה, וגם לא לתפוס אומץ פתאומי ולהכריז על מבצע אילוף. ואם הנחש ביקר אצלכם במיטה וחטפתם טראומה, אתם תמיד יכולים לפרוש למנוחה באיזה מושב שקט בדרך לירושלים.
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם