ירושלים: מרצים בכירים מארגנים צעדת מחאה בשייח' ג'ראח
שורת בכירים באונ' העברית, ביניהם נשיא המוסד לשעבר, מנסח הקוד האתי של צה"ל וחתן פרס ישראל, יצעדו ביום ד' עם תלמידיהם בשייח' ג'ראח, במחאה על ייהוד המקום. "אזרח שעומד מול עוולה ושותק לא ממלא את חובתו האזרחית", הם מסבירים. בתא הליכוד זועמים
המשטרה אישרה השבוע את קיום הצעדה, אך יש לציין כי המהלך האחרון הוא רק שיא אחד בתהליך שראשיתו בתחילת ההפגנות בנובמבר האחרון: מאז ראשית המאבק יותר ויותר מרצים מהאוניברסיטה העברית מגיעים להזדהות עם תושבי השכונה הערבים ולהשתתף בהפגנות שהגוון הממלכתי הוא מהן והלאה.
ההתפתחות האחרונה מעניינת משום שלמרות התדמית הליברלית של כלל האקדמיה בישראל, האוניברסיטה העברית היא מוסד שמרני יחסית, בוודאי ביחס למוסדות אחרים. בירושלים לא תמצאו קריאות ישירות לחרם על ישראל כמו בקרב מרצים באוניברסיטת בן גוריון או תל אביב; כך גם פעילות פוליטית ישירה כמו יציאה להפגנות בשטח.
עבודה משותפת עם משפחות פלסטיניות הייתה רלוונטית עד היום רק עבור מיעוט קטן של אקדמאים, למשל ויקטוריה בוך המנוחה מ"מחסום ווטש" או עמיאל ורדי ודוד שולמן מ"תעאיוש". כעת נראה ששכונת שייח' ג'ראח הצליחה למשוך אליה את מעגל האקדמאים היותר ממסדי, שבדרך כלל מסתפק בכתיבת מאמרים בעיתון או ב"הדרכה רוחנית" למפלגות וארגונים.
בכל יום שישי אפשר למצוא בשייח' ג'ראח מעין "חדר מורים" (לו אכן היה כזה חדר באוניברסיטה). בין המשתתפים: פרופ' משה הלברטל מהחוג למחשבת ישראל וממנסחי הקוד האתי של צה"ל; פרופ' חנוך גוטפרוינד, לשעבר נשיא האוניברסיטה העברית; פרופ' ירון אזרחי מהחוג למדע המדינה; פרופ' אווה אילוז מהחוג לסוציולוגיה ומהוגות הדעות המשפיעות בעולם במדעי החברה כיום; הפרופ' עמנואל אטקס וישראל יובל, מחשובי ההיסטוריונים של עם ישראל; פרופ' עדנה אולמן-מרגלית מהחוג לפילוסופיה; פרופ' אבישי מרגלית, חתן פרס ישראל; ורבים אחרים.
אז מה מביא אותם להפגין? פרופ' אזרחי, ממארגני הצעדה, השתתף עד כה בחמש הפגנות בשייח' ג'ראח, ומסביר כי הוא מוותר על ימי שישי בצהריים בבית משום שהוא חושש שכאשר "קבוצה אחת מנסה לכבוש ולגרש את התושבים של שכונה אחרת נשקפת סכנה למרקם המגוון של יהודים-נוצרים-מוסלמים-ארמנים-יוונים-ערבים-אתיופים שמאפיין את העושר של ירושלים, פסיפס תרבותי אנושי ודתי נדיר באיכותו.
"אני גם נגד קולות קיצוניים שקוראים להפוך את ירושלים לעיר ערבית או מוסלמית בלבד, אבל התפקיד שלי הוא להתריע בחברה היהודית-ישראלית שאני חלק ממנה. במקרה הזה אנחנו הולכים לכיוון של הרס הרקמה
פרופ' יובל יגיע לצעוד משום שהוא מוחה על העובדה שיהודים מפנים ערבים מבתיהם בעזרת קושאנים תורכיים מלפני 130 שנה: "זה צדק חלקי, רק ליהודים ולא לערבים. אם מותר ליהודים לחזור לבתיהם אז שיאפשרו גם לערבים לחזור לבתיהם, או שישראל תכריז שהיא מנועה מלהשיב את הצדק ההיסטורי על כנו".
יובל, שמפגין בימי שישי, מברך על הקשר הבלתי אמצעי שנוצר בשכונה בין המשפחות הערביות למפגינים: "אני מרגיש נפלא, כי יש שם שיתוף פעולה ואחווה בין ערבים ליהודים. זה נותן לפלסטינים פתח של תקווה שיש עדיין יהודים שאכפת להם משכניהם".
לא כולם מרוצים מצעדת הסולידריות של המרצים. אריאל מורלי, סטודנט לתואר שני למדע המדינה ויו"ר "תא לביא" המזוהה עם מפלגת הליכוד, טוען כי הצעדה המתקרבת היא "חשיפה של פרצופה האמיתי של האקדמיה, שמתגלה במלוא כיעורו.
"אלה עוד ועוד לבנים של פוסט ציונות במגדל השן. השמאל הרדיקלי והפוסט ציוני גורם לאוניברסיטה להידרדר עוד ועוד".
מורלי מבקש מהמרצים להפנות את מבטם להיסטוריה: "מי שייסע בשייח' ג'ראח יוכל להבחין באנדרטת הע"ח של אותם מרצים שחשבו שאם ירושלים תהיה מחולקת יהיה ניתן לעבור באופן בטוח להר הצופים".
מורלי אינו חושב שיש למרצים זכות להביע את עמדותיהם הפוליטיות בדרך מובהקת כמו צעדת מחאה: "לדעתי זה לא לגיטימי, הבתים האלה שעליהם מדובר בשכונת שמעון הצדיק - בג"ץ הכריע שהמהלך כשר. זה ניסיון עלוב לבטל את פסיקת בית המשפט כשזה לא מתאים לדעות שלהם".
מורלי אף טוען כי העמדות הפוליטיות משפיעות על התנהלות המוסד באופן כללי: "המרצים משנים את כל צורת החשיבה של הסטודנטים לכיוון אחד. מי שהולך להפגנות כאלה לא יעביר את הקורסים באופן אובייקטיבי. זה אובדן מוחלט של החופש האקדמי כי ברור שעבודות ומבחנים ייבדקו בהתאם לעמדותיו הקיצוניות של אותו מרצה. זה עצוב מאוד שהאקדמיה מתנהגת ההפך ממה שהעם חושב".
לשאלה האם הוא מודע לכך שאנשי אקדמיה היו תמיד מעורבים פוליטית ושהאוניברסיטה הוקמה על ידי אנשים בעלי עמדות פוליטיות מובהקות כמו גרשום שלום, יהודה מאגנס ומרטין בובר, הוא עונה: "אין לי ספק שמייסדי האוניברסיטה העברית מתהפכים בקברם, בובר ושלום לא היו כל כך קיצוניים".
המרצים הצועדים, באופן טבעי, אינם שותפים לעמדותיו של יו"ר תא הליכוד. בעיניהם מדובר קודם כל בחובה אזרחית ואנושית שלא קשורה לתפקידם האקדמי.
פרופ' עדנה אולמן-מרגלית מדגישה כי הצעדה אינה מטעם המוסד, "זו לא 'האוניברסיטה השמאלנית'. יש כאן הבחנה: אין לאוניברסיטה דבר להשמיע בהקשר הזה, אין לה עמדה פוליטית ובמוסד הזה יש מכל צדי הקשת הפוליטית. מדובר כאן באנשים שהם אנשי האוניברסיטה העברית, שהמניעים האישיים-אזרחיים הם כאלה שמביאים אותם להזדהות ולהפגין".
גם אזרחי דוחה בתוקף טענות שמדובר באינדוקטרינציה: "סטודנטים שלמדו אצלי במשך 38 שנה לא שמעו ממני בכיתה לא הטפות ולא סיסמאות פוליטיות. מי שהופך את הקורסים שלו לבמה לפרופגנדה לעמדותיו האישיות חוטא למחויבותו".
כאן מבקש אזרחי להדגיש: "אבל אזרח שעומד מול עוולה ושותק לא ממלא את חובתו האזרחית, בין שהוא רופא, אקדמאי או בעל מקצוע אחר".
כעובדת קבועה בהר הצופים מדגישה אולמן-מרגלית עניין שחוזר בקרב מרצים רבים אשר מדברים על הצעדה הקרובה: "אני עוברת בשייח' ג'ראח בכל יום בדרך לאוניברסיטה וזה לא נראה לי נכון שאנשים באוניברסיטה יתעלמו מתושבי השכונה ומהעוול שנגרם להם".
כתושבת העיר מבקשת מרגלית גם להכות על חטא: "אני חרדה לעתיד ירושלים ואני חושבת שיש היום לירושלים את ראש העירייה הכי גרוע בתקופה רגישה כזו. אני באופן אישי הצבעתי עבורו ואני מתחרטת. זו הפעולה הפוליטית הכי גרועה שעשיתי - הוא סכנה אמיתית לירושלים וגם לסיכויי השלום באיזור".
אולם למרות המעורבות הגוברת של מרצים בזמן האחרון, הם לא היו מראשוני המאבק ואינם מובילים אותו גם היום. הייתה זו קבוצה של דוקטורנטים צעירים שסחפה את מוריהם המבוגרים יותר אל תוך הפעילות.
הלל בן ששון, תלמיד לתואר שלישי לפילוסופיה ובנו של נשיא האוניברסיטה מנחם בן ששון, הוא מהמארגנים של הצעדה הקרובה. בימים האחרונים הוא עסוק בחלוקת פליירים ושליחת מיילים אל מוריו ועמיתיו.
ההיענות, לדבריו, גבוהה: "כולם מבינים את החשיבות של המאבק ואת העוצמה המוסרית שלו. העוול כאן כל כך ברור שאין פה טיעוני נגד. ירושלים פשוט עוברת חברוניזציה. העובדה שהצעדה נעשית בצורה שקטה ועם אישור המשטרה ובגיבויה היא דבר מאוד חשוב".
כתלמיד מחקר צעיר, ובניגוד לסטודנט מורלי, בן ששון דווקא נתלה במורשת של ראשוני הר הצופים: "האוניברסיטה היא מוסד שתפקידו לייצר ידע וערכים. בין מקימי האוניברסיטה, החל ממאגנס, דרך שלום ועד חנוך גוטפרוינד שמשתתף איתנו בפעילות הזו, היו אנשים שכל החיים שלהם חתרו בצורה אקטיבית להשגה של פשרה ודו-קיום עם השכנים הערבים שלנו".
ופרופ' אזרחי מסכם כאשר הוא מבקש להדגיש את הגישה החיובית שבה הצעדה מתארגנת: "בבקשה שהגשנו היום למשטרה כתבנו שמטרת ההפגנה היא 'שכנות טובה'. זאת אומרת חיים משותפים בצוותא תוך כיבוד החלומות והזכויות של בני אדם אחרים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם