בגובה העיניים עם חיה שנהב

היא נולדה בכפר יהושע וגרה בעין כרם. אריק אינשטיין שר שירים שכתבה. היא לא אוהבת לבשל. ומיץ פטל הוא חבר שלה. 1,336 מילים עם חיה שנהב (73), נשואה + 3, סופרת ומשוררת ששבוע הספר מביך אותה

רונית מזרחי | 4/6/2010 11:37

כפר יהושע
"המקום שנולדתי בו. אמא שלי לא הספיקה להגיע לבית החולים ונולדתי בכפר עצמו, בצריף קטן. לא הייתה לי אפילו מיטה מוכנה והשכיבו אותי בסל מקש. כשגדלתי אני ואחיותיי עבדנו קשה מאוד כדי לעזור להורים שלי. לאבא שלי היה משק חקלאי, ואם הילדים לא עזרו הכל נפל עליהם. היה לנו גן ירק, כרם, אגסים, פרות תרנגולות, הכול. חייתי שם עד הצבא".

חיה שנהב איור: עמית בוניאל

ירושלים
"המקום שאני גרה בו עכשיו. אחרי הצבא הגעתי לכאן ואני כאן 40 שנה. בהתחלה גרתי במושבה הגרמנית, שהיום נקראת 'המושבה', אחר כך בבקעה ואחרי כן עברנו לעין כרם, וכאן אנחנו כבר יותר מ-30 שנה. ירושלים זה קודם כול המקום שאני גרה בו.

"אני מרגישה חלק מהעיר, אני אוהבת את הקוסמופוליטיות כאן, את ריבוי הפנים. יש הרבה אוכלוסיות, הרבה דעות והרבה קונפליקטים. אני אוהבת את מזג האוויר האלגנטי, אם כי חסרה קצת אלגנטיות בחיים כאן. בעיקר עכשיו, עם הרכבת הקלה".

האוניברסיטה העברית
"למדתי באוניברסיטה. בהתחלה למדתי גאולוגיה, וגמרתי מאסטר בתחום כשהאוניברסיטה עוד הייתה בחלקה בממילא, איפה שעכשיו נמצא המתחם של אקירוב. כשגמרתי ללמוד עבדתי במכון הגאולוגי. באותו זמן גם כתבתי את 'מיץ פטל', וכן שירים וספרים אחרים. אחר כך עזבתי את המכון ולמדתי גם ספרות עברית לתואר, כך שיש לי שני מקצועות. בעצם הגאולוגיה זה מקצוע".

כתיבה
"זה צורך, אני לא יודעת אם זה מקצוע. מקצוע זה דבר שמשלמים בעדו, כתיבה כותבים. איך שלא יהיה, הצורך הוא צורך לכתוב, מה שקורה עם זה אחר כך הוא כבר עולם אחר. הצורך הוא צורך פרטי, להביע על נייר. זה צורך של הרבה אנשים, וברגע שאני מרוצה ממה שכתוב נדמה לי שאני יכולה להראות לאחרים. זה מאוד ביני לביני, לא משהו ציבורי, זה אני עם הדברים".

"מיץ פטל"
"חבר שלי כבר 40 שנה ועוד כמה שנים, לפני שהוא יצא לאור. הספר הראשון. בערך באותה שנה הוצאתי ספר שירים למבוגרים. כתבתי אותו לבני הבכור, הוא אהב לשתות מיץ פטל ולפני השינה זה לא כל כך מומלץ, אז נתתי לו מיץ פטל במילים. בהתחלה הספר לא נחל הצלחה, והוא עורר התנגדות בקרב הורים ומחנכים שלא הבינו אותו. עד היום יש אנשים שלא מבינים אותו. אבל עכשיו זה השתנה ושואלים אותי, 'את בכלל מבינה את הפילוסופיה שלו?'. התרגלתי שלא נורא אם ספר לא מצליח בהתחלה, זה לא אומר כלום. התחסנתי, אפשר להגיד".

אריק אינשטיין
"שימח אותי בזה שהוא שר את השירים שכתבתי, זו מתנה. הכוונה היא ל'אדון שוקו' ול'גברת עם סלים' שהלחין יוני רכטר. בהמשך הוא שר עוד שלושה שירים פחות ידועים, ולדעתי הם גם יפהפיים. אני מקווה שהשירים שלי שימחו אותם. פגשתי את אינשטיין פעם אחת עם הבן שלי, לפני שהוא התגייס, והוא היה נחמד. קופצני, עליז וחכם".

שבוע הספר
"לא כל כך בשבילי, אני לא הולכת. הלכתי כשהילדים היו קטנים, וזה היה נחמד. אוכלים סוכר נפוח ופופקורן. היום לא מושך אותי ללכת, זה נראה לי לא קשור אליי אלא יותר אירוע למכירה. אני יודעת שזה טיפשי מה שאני אומרת, כי הרי זה יעזור למכור ספרים אם אלך לשם, אבל בשבילי לחתום על ספרים בשבוע הספר ושיקראו את השם שלי ברמקול זה מביך.

"אני מתביישת, זה לא נעים לי. יש בזה המולה לא אינטימית וספר בשבילי זה דבר אינטימי. אני גם לא הולכת לחנויות מלאות ספרים אם אין שם שקט. ערימת ספרים לא אומרת לי הרבה, אלא אם אני הולכת לקנות ספר מסוים שאני יודעת שאני רוצה. אני מאחלת לספרים שלי שיימכרו בשבוע הספר ולאחרים גם, ואני כאן".

"העורב והלימון"
"ספר חדש שיצא לאור לפני חודשיים. אייר אותו דיוויד הול, מאייר אנגלי שגר בארץ. זה ספר שירים שאספתי במשך עשר שנים והוא יפהפה, ואני מקווה שגם השירים. את העורבים הכרתי בעין כרם, את הלימון הכרתי כאן, בגינה. יום אחד ראיתי עורב אוכל לימון, וככה אספתי את השירים".

ספרי ילדים
"ספרי ילדים יפים זה הדבר הכי משמח שיש. אני זוכרת שאמא שלי דיברה רק גרמנית, וגם כשהיא הייתה בת 90 היא ציטטה את שירי הילדים שהיא למדה בגרמניה כשהיא הייתה כמעט תינוקת. לדעתי שירי ילדים מלווים את האדם כל חייו, בגלל זה אמרתי על 'מיץ פטל' שהוא חבר שלי. שירי ילדים טובים מתפענחים באופן שונה לאורך השנים ומלווים את האדם".

רומן
"כתבתי אחד בשם 'יעקב הולך', והייתי שקועה בו ארבע שנים. זה קשה. אולי יהיה עוד אחד ואולי לא. זו חשיבה אחרת, זה כאילו לשכוח את המציאות מסביב".

בישול
"אני מבשלת, אבל קשה להגיד שאני אוהבת לבשל. כל עבודת בית אני לא אוהבת, אני אוהבת לספר סיפורים. אני מבשלת לא רע. כשיש ילדים אז מבשלים, כשהם גדלים פחות. בעלי מבשל יותר טוב ממני".

עין כרם
"המקום שאני גרה בו הרבה שנים. מקום יפה, כולם יודעים. אם אמרתי על ירושלים שהיא רב-גונית, אז עין כרם בוודאי. עכשיו אין דואר בעין כרם, את הדואר מחלקים בחנות הירקות, אבל כשהיה דואר היה תמיד מעניין לראות את מגוון האנשים שבאו, ביניהם הרוסים מהכנסייה הרוסית, צרפתים, נזירים, תיירים. התושבים בעין כרם עצמה בגילים שונים וממעמד כלכלי מגוון. השכונה היא מקום ממש מעניין, יפה ומרתק. ככל שמסתכלים בה יותר רואים שיש בה יותר היסטוריה וממדים".

משפחה
"הדבר בעל המשמעות הרבה ביותר מכל מה שדיברנו עליו, גם המשפחה שלי וגם המשפחה המורחבת".

סופרת
"התוכן או הסיפור מכתיבים את עצמם ואת הצורה שלהם. השירה היא הרבה יותר קומפקטית ודחוסה. כתיבה לילדים היא דבר כיף, גם בגלל הזכות להיות תמימה דרך הכתיבה, הזכות לחרוז חרוזים. אפשר לעשות זאת גם בשירה למבוגרים, אבל לי זה לא הולך. חריזה זה דבר גדול ואמצעי לשילוב הומור בשירה

לילדים, אולם בשירה למבוגרים זה הרבה יותר קשה. בשירה לילדים הולך לי יותר להכניס הומור, כמו 'אדון שוקו' ו'גברת עם סלים', שזה שיר ממש ירושלמי לדעתי. הוא נוצר באמת כשהילדים למדו בעיר, על יד השוק, ועלו לאוטובוס, וגברת עם סלים הייתה עולה. כשיוצא שיר טוב זה כיף גדול".

מיכאל שנהב
"הבן שלי. מוזיקאי ומנצח. כתבנו יחד אופרה לילדים, הוא הלחין ואני כתבתי את המילים. זה בוצע על ידי בית הספר לאמנויות בתל אביב, ובבית האופרה לפני כמה שנים. היה נהדר".

ניר ברקת
"ראש העירייה שלנו. אני רק מקווה שיעשה דברים טובים. כל כך קשה להיות ראש עירייה, ועוד ראש עירייה בירושלים, זה דבר כל כך מורכב. הכוונה טובה, ואני מקווה בשביל התושבים שיהיה נקי יותר, רך יותר, ושהחינוך יהיה יותר טוב. אני חושבת שלזה הוא מתכוון בפוליטיקה, אם כי אני פחות מתמצאת".

גיל
"לא העסיק אותי. אני בת 73 עכשיו, זה הולך לאט".

מוזיקה
"אני לא רואה את עצמי מומחית למוזיקה בכלל, אין לי גם את הכישרון שיש לילדים שלי ולאחרים. אני מקנאה במוזיקאים. אם הייתי יודעת לכתוב מוזיקה וגם לרקוד, הייתי עוד יותר מאושרת".

ילדים
"תענוג, זה העולם כולו".

השראה
"דבר שאי אפשר לדבר עליו. כשיש זה טוב, וכשאין נדמה שתמיד אין ושגם לא יהיה. זה דבר שאת יודעת עליו בעבר, אף פעם לא בהווה".

זלדה
"פעם הייתי בבית של זלדה, היא כבר הייתה חולה. היא הסתכלה בחלון, ולידו היו שני אורנים. העצים כיסו את כל החלון, והיא אמרה 'כשגרים בבית והאורנים מכסים את החלון, אתה יכול לדמיין שזה יער שלם'. זה פלא כזה, זלדה. בספר של עמוס עוז 'סיפור על אהבה וחושך', הוא כותב עליה כל כך יפה. היא הייתה מורה שלו. בשבילי זלדה זה החלון הזה, מספיק עץ אחד כדי שיהיה לך יער שלם בדמיון, בראש, בשירה, במחשבה".

ביקורת
"צריך לבקר את הביקורת. כמו שאמרתי, הביקורת על 'מיץ פטל' לא הייתה טובה, אז יחסית אני מחוסנת מביקורת, אבל כמו שפלוס כפול מינוס זה תמיד מינוס, בביקורת המינוס תמיד חזק יותר מהפלוס. חבל, צריך לכתוב ביקורת בונה, לא הורסת. צריך להיזהר בביקורת כי אנשים נפגעים, להיות מעודנים".

לאה גולדברג
"אני זוכרת אותה מביקור שעשיתי בבית שלה. אני אוהבת את השירים והקריאה שלה, שמעידה על בעיות שמיעה. אני חושבת שהיו לה בעיות שמיעה ולכן בקול שלה הייתה מעין גסות. רק לפני כמה ימים שמעתי הקלטה שלה קוראת. כשלמדתי באוניברסיטה המון אנשים הלכו לשמוע את ההרצאות שלה, לצערי לא הלכתי".

חיה שנהב
"סקרנית. שתצליח לכתוב טוב, שמחה על הדברים הטובים שהיא כתבה ועשתה. היא לא כל כך מעניינת אותי, אני מכירה אותה".