נפטרה לאה שלוש, נצר לאחת המשפחות המייסדות של תל אביב
לפני שבועיים נפטרה בגיל 95 לאה שלוש, נצר למשפחת מייסדי תל אביב, והותירה זיכרונות השזורים בחיי העיר: הילדות בבית של דיזנגוף, הסוד של בגין והרחובות הקרויים על שם משפחתה
קשה היה להחמיץ את לאה כשהיא התהלכה ברחובות העיר. גברת קשישה, נאה מאוד, אישה שאצילות נפשה ניכרת במראה ובהילוכה. משני צדיה שני גברים המלווים אותה בפרמיירות בסינמטק, בקבלות הפנים ליום הולדתה המאה של תל אביב. מי שראו אותם היו אומרים: אצילי הארץ הם. שני הגברים הללו הם שני בניה האוהבים והמסורים, דני וסיני, שהם בעצמם כבר סבים לנכדים.
האנשים שהכירה בחייה הם כבר מזמן שמות רחובות, בתל אביב ובערים אחרות: דיזנגוף, בלפור, בוגרשוב, טוסקניני והוברמן. כולם מביטים בנוכחים מהתצלומים התלויים על קירות דירתה.
פעם, כשהלכה ליד ביתה, צפר לה גבר שניסה להחנות את רכבו, וזמם על פיסת המדרכה שצעדה עליה. "הרחוב שלך?" שאל בגסות ישראלית. "הרחוב לא ממש שלי", היא ענתה, "אבל קרוי על שם סבא שלי יוסף אליהו". הבחור המשתאה נדם לרגעים, והתנצל.
ובאמת משפחת שלוש הייתה - ועודנה - חלק בלתי נפרד מהחיים בתל אביב. אברהם שלוש, אבי המשפחה, הגיע עם משפחתו לארץ ישראל לפני כ-160 שנה מהעיר אוראן באלג'יריה. בדרכם לארץ נטרפה ספינתם בסערה מול חופי הכרמל. אליהו ויוסף, שניים מילדי המשפחה, טבעו, ועל שמם נקרא לימים נכדו של אברהם, יוסף אליהו.
אהרן, בנו של אברהם שלוש, היה פעוט כשהגיע ליפו, ועוד בנעוריו השתמש בחושיו העסקיים. הוא היה איש עסקים מוכשר, צורף וסוחר, שהפך לבנקאי ועבר לתחום הנדל"ן. כשצבר אדמות רבות החליט לעשות עסקה עם אגודת "עזרת ישראל", שבראשה שמעון רוקח, וכך נולדה שכונת נווה צדק.
בניו - אברהם חיים ויוסף אליהו, סבה של לאה - היו הקבלנים של רבים מבתי תל אביב הראשונים.
משה שלוש, בנו של יוסף אליהו ואביה של לאה, למד באוניברסיטה בביירות, נאסר על ידי הטורקים בדמשק, היה קונסול בולגריה בארץ ישראל, ממייסדי התזמורת הפילהרמונית, ואף כיהן כראש עיריית תל אביב במשך 25 ימים.
בזמן מלחמת העולם הראשונה נולדה לתוך המשפחה המיוחסת הזו לאה שלוש. דודתה של לאה שלוש הייתה אשתו של חיים בוגרשוב, ובילדותה הייתה לאה בת בית אצל מאיר דיזנגוף, שכן הוא היה חבר של אביה ושל סבה. דיזנגוף כמובן נהג להרכיב אותה על סוסתו, ואמר עליה שהוא מרגיש כאילו היא בתו.
כשהייתה לאה בת שבע נסעה אמה לווינה לשם ניתוח להסרת אבן מכיס המרה, ומתה שם. היתמות השפיעה על חייה של לאה, אשר גדלה בבית המשפחה ברחוב פינס 30, אך גם שהתה זמן רב בבית סבה וסבתה ברוטשילד פינת הרצל. כדי להשכיח ממנה את צער היתמות שלח אותה אביה לאירופה - והיא ביקרה בז'נווה, בפריז ובלונדון.
לאה שלוש הייתה יפהפייה מצודדת, והיו לה מחזרים רבים, אך רק בחור אחד הצליח לכבוש את לבה, רודי היה שמו, אבל הוא עזב את הארץ, ונסע ללמוד באיטליה. ב-1936
הוא היה נהנתן, כמו אביה וכמו הדוד שלה הלל, אשר היה האיש שהכיר בין השניים. "בלחץ חברתי משפחתי מתון הסבירו לאמא שווילק חתן ראוי", סיפר השבוע בנם דני אלכסנדרוביץ'. "זאת לא הייתה ממש אהבה. אבא לקח אותה לבקר את משפחתו בקרקוב, וסבתא שלו אמרה: 'אם אתם כבר פה, אז אולי תתחתנו'. והם באמת התחתנו בקרקוב".
לאחר החתונה חזר הזוג הצעיר לארץ. "השניים שכרו דירה ענקית, חמישה חדרים, ברחוב יבנה", מספר הבן דני. "אחי הבכור יוסי נולד שם, ואחר כך הם עברו לדירה רגילה, וגדלנו ארבעה ילדים בחדר אחד. אבא אהב ליהנות מהחיים, לא לעבוד. במשך ארבע שנים הוא צילם אלפי תמונות מפלשתינה - ארץ ישראל של שנות השלושים".
ב-1942 עברה המשפחה להתגורר בדירה שכורה ברחוב רוזנבאום, ליד רחוב יוסף אליהו, הקרוי כאמור על שם סבה של לאה. "הבן שלי דני היה משחק עם בני, הילד של השכנים ממול, משפחת קניגסהופר", סיפרה לי פעם לאה. "יום אחד באה אליי בעלת הבית, וסיפרה לי שאדון קניגסהופר מסוכן. "יש לו שחפת", היא אמרה.
"באותו הזמן תלו הבריטים ברחובות, גם בסביבה שלנו, תמונות של מנחם בגין, שהיה אז מפקד האצ"ל, והציעו פרס בסכום גבוה מאוד למי שיסגיר אותו, והיו כאלה שרצו להסגיר. שכנה אחרת אמרה לי בפירוש שאם היא רק תדע איפה הוא, היא תסגיר אותו. יום אחד הנהג של אבא שלי סיפר לי בסוד שבגין מסתובב בזהות בדויה, ותיאר לי איך הוא נראה בזהות הבדויה הזו. נדהמתי. זה היה השכן שלנו, אדון קניגסהופר. שמרתי את הסוד הזה, אפילו מפני בעלי, במשך שנתיים".
זאב (וילק) אלכסנדרוביץ' נפטר לפני 18 שנים. אחרי מותו יצרה לאה קשר עם רודי, אהוב נעוריה. כמעט שישים שנים חלפו מאז נפגשו בפעם האחרונה, אך לאה לא שכחה. "חיפשתי את מספר הטלפון שלו", היא סיפרה לי לפני שנים אחדות. "חשבתי לעצמי, 'אם תענה אישה - אטרוק', אבל הוא ענה, והתחלנו לדבר. אשתו כבר לא הייתה בחיים, וכך התחדש הקשר".
בפרק ב' של השניים הם היו כבר בני יותר משמונים, אבל זה לא הפריע להם. רודי היה מגיע מחיפה, והם היו יוצאים ביחד, והם אף נסעו לטיול משותף בפריז. באמצע שאנז אליזה חיבק אותה רודי וקרא בקול: "לאה, אני אוהב אותך".
לצד הקשר החדש, יוסי, בנה הבכור של לאה, מדען ואיש קריירה בין לאומי, חלה וטופל בארץ ובחו"ל. עד שמאס בבגידת הגוף, ושם קץ לחייו בביתו, בהיותו בן 68. למנחמים אותה לאחר מות בנה אמרה לאה: "כמה שזה כואב לי, אני מבינה את יוסי. הזדקנות ומחלות הן סבל נורא".
בזכות אהבתם של ילדיה האחרים דני, רחל וסיני, המשיכה לחיות, ואף עשתה צעד חדש בחיים: בגיל 92, כשאחרים עוברים לדיור מוגן או נעזרים במטפלות, היא עברה לדירה חדשה, לאחר 65 שנה של מגורים בדירה בדמי מפתח, בקומה גבוהה, ללא מעלית, וגם כשהזדקנה הייתה עולה לגג ומחליפה בעצמה בלון גז שנגמר. לפני שלוש שנים, בעזרת ילדיה, שכרה דירה חדשה בצפון תל אביב.
בערוב ימיה החליטה שלא להותיר לבאים אחריה את אוסף מכתבי האהבה שקיבלה ממחזרים נלהבים ורומנטיים. היא קראה אותם אחד-אחד וקרעה, ואז זרקה בעצמה.
לפני שבועיים חשה פתאום לאה ברע, התקשרה בעצמה למד"א, הזמינה לעצמה אמבולנס, והתאשפזה בבית החולים איכילוב. רק בבוקר הודיעה לילדיה על אשפוזה. בבית החולים נותחה, אך בתוך זמן קצר נפטרה. בת 95 הייתה, חיה חיים ארוכים ומעניינים, ובכל זאת נדמה כי נפטרה בטרם עת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם