עזבו את נוימן: גילי שם טוב מגנה על ערוץ 1
גילי שם טוב חוזרת לתודעה כמגישה באולפן המונדיאל, נזכרת איך זה לצאת לדרינק, מגנה על חבריה בערוץ 1 וגורמת לצלם לדמיין מה היה קורה אילו...
באותן 15 דקות ההמתנה בידר אותי הצלם הנלהב בסיפורים נלהבים על איך פעם הוא צילם את גילי ויצא מהמם, ופעם אחרת צילם אותה ויצא אפילו יותר מהמם.
ואיך הוא שכנע אותה להיות סקסית ומפתה אפילו שהיא אוהבת נשים ואיך היא בכלל לגמרי מהממת אפילו שהיא אוהבת נשים ואיך הלוואי שהיא תדפוק הופעה, אפילו שהיא אוהבת נשים. ובכלל לא אכפת לו שהיא אוהבת נשים, למי שלא הבין, כי היא אחלה בחורה.
בכלל-בכלל לא אכפת לו, לצלם הנלהב, שכנראה אין לו סיכוי אתה. ואז היא מגיעה. מהממת כמובטח, ולוחצת יד בכוח, כמובטח לא פחות, מתיישבת על הבר, ומיד פוצחת עם הצלם הנלהב, שמגיע לשיא נלהבותו כרגע, בשיחה מרתקת על אופנועים אשר לח"מ, שפוחד אפילו מאופניים, נשמעת בערך ככה:
"בלה בלה בלה דגם אקס ווי (הח"מ מדמיין את הכרומוזומים בסדרה החיים) בלה בלה בלה... ארבעה כוחות סוס וחצי (הח"מ מדמיין ארבעה סוסים וחצי גוררים וספה ומשעשע את עצמו) בלה בלה בלה משרד הרישוי (הח"מ מטה שולף את כל המידע שלו על משרד הרישוי שמסתכם ב: "חולון") בלה בלה בלה יונתן, במה אתה נוהג? (הח"מ מטה עונה שהוא לא ממש נוהג, וחש את הגבריות שלו מסתובבת בהפגנתיות ויוצאת מהבר בזעם לכיוון הים).
באותו רגע מובקע שער במשחק שמוקרן מאחורינו על המסך בין איטליה לפרגוואי, אחת אפס לפרגוואי, ואני מזנק מהכיסא ושואג קצת בחוסר פרופורציות לסתמיותו של הגול (וסתמיותה של פרגוואי), אבל לפחות אני חש שגבריותי אוששה, במידת מה לפחות.
על כדורגל לפחות אני יכול לדבר. הצלם מבין עניין, ואחרי עוד כמה זמזומים ותהייה של גילי אם הקטע של הכתבה הוא שהצלם משתכר, הוא נוטש את השיחה, ומתחיל להסתובב מסביב וממש לצלם.
לאחר התלבטות קלה גילי מזמינה צ'ייסר של פיג'לינג. דרינק של כוסיות ללא ספק. מנגד, היא אומרת לחיים ודופקת אותו בשלוק אחד כמו גיבורה. אז לך תדע. למרות היתרון הדרמטי של פרגוואי, שם טוב, אני שם לב, יושבת עם הגב למסך.
"בכל יום אני שם", היא מחייכת, "באולפן,
"חוץ מזה", היא צוחקת, "זה שידור בערוץ 2. יש לי סעיף בחוזה עם ערוץ 1 שאסור לי לראות ערוץ 2".
טוב, האמת שעד עכשיו המונדיאל די מחורבן, לא משנה באיזה ערוץ.
"כן, נכון, אבל זה תמיד ככה במשחקים הראשונים. הם מפחדים לעשות טעויות, לפתוח בהפסד ולחסל את הסיכויים, אז כולם באים לשחק על תיקו. רק לא להפסיד. אני חושבת שזה ישתחרר מאוחר יותר. נקווה".
אגב תקוות אבודות. בואי נדבר רגע על שידורי ערוץ 1. בוני גינזבורג, דני נוימן, האולפן המשונה הזה שכולם עומדים בו.
"טוב, בנוגע לאולפן אני חושבת שהוא יפה מאוד ושאיכות השידורים והאייצ-די זה משהו יפה מאוד שערוץ 1 עשה ועבר את כולם בסיבוב. גם בנוגע לבוני אני חושבת שהוא עושה עבודה מעולה.
"להחזיק אולפן כל כך הרבה שעות, ועם תקלות טכניות לפעמים, זה לא פשוט. בנוגע לעבודה - לי יש ספה, אני יושבת, כיאה למעמדי כבלונדינית, ובנוגע לנוימן, אני חושבת שהתקשורת קצת נהנית מהעליהום עליו, בלי קשר לאיכויות שלו".
מה היית משנה בכל זאת בערוץ 1?
"ברור שצריך שינוי. צריך ציוד חדיש כדי שאיכות השידור תשתפר. צריך לחשוב מחדש על תכנים. אני כמובן הייתי רוצה יותר ספורט, אבל אני חושבת שלא צריך ללכת על ראליטי וטלנובלות כי אין טעם בשידור ציבורי אם הוא משדר מה שמשדר המסחרי. עם זאת, ברור שצריך שיפור.
"אני גם חושבת שאישית הייתי שמחה ויכולה להיות מתויגת כחלק מקצועי הרבה יותר ממה שאני עושה. אני עדיין מרגישה שלפעמים יש איזו רתיעה מהעניין שלי כאישה ואיזו אמירה סמויה שמנקודה מסוימת העסק שמור לגברים. חשוב לי להדגיש שאני אוהבת את ערוץ 1 ומאמינה בו מאוד".
תשובה של פוליטיקאית... טוב , את מי אהבת עד עכשיו במונדיאל?
"קצת עצוב להגיד, אבל מי ששיחקה עד עכשיו הכי טוב היא כמובן גרמניה. אני אישית בעד דרום אפריקה, ולדעתי הם שיחקו בכלל לא רע במשחק הראשון. אני בעדם גם כחלק מסימפטיה לאנדרדוגז כללית וגם כי בת הזוג שלי היא ממוצא דרום-אפריקני".
אז חסר לך לצאת?
"חסר לי, כן", היא אומרת תוך כדי הרקת צ'ייסר פיג'לינג נוסף. "להשתחרר קצת. אני גם עובדת קשה לאחרונה וגם אימא לילד בן שנה, שזאת עבודה בפני עצמה, וגם בזוגיות חדשה... לא נשאר זמן".
כמה חדשה?
"ארבעה חודשים".
ממש חדש. זה עוד השלב הטוב.
"כן".
אמרת פעם בריאיון שאת לא מאמינה בזוגיות. עם גברים, ועוד פחות מזה עם נשים.
"בוא נאמר שזה היה בתקופה פרועה וקוצנית יותר שלי ולפני שנהייתי אמא. היום אני מנסה חזק מאוד להחזיק בזוגיות שלי. זה קשה לי. בת הזוג שלי למזלי היא בן אדם זוגי מאוד, והיא מושכת לשם, ואני מנסה לתת לעצמי להימשך, אבל כן, זה לא בא לי בקלות".
מה זה אומר בעצם? בן אדם זוגי לעומת בן אדם לא זוגי?
"זה אומר נגיד כל היום להתעסק במה יהיה ואיך יהיה ומה נעשה ביחד ומה טוב לקשר ולעתיד וכל מיני כאלה. היא יכולה להגיד לי ברצינות שמבחינתה זהו, אני הבן אדם שלה עכשיו עד גיל שמונים, ולפעמים אני לא מצליחה להבין איך אפשר לחשוב רחוק כל כך ולהיות בטוח כל כך בעתיד. לי היה תמיד טבעי יותר לחיות את הרגע. היה לי קשה תמיד להתמסד, לגור ביחד. כאלה".
למה? מה הסכנה בעצם?
"המון זוגות מתפרקים. הרי הסטטיסטיקה היא לרעת הזוגיות.
אז את בעצם מונעת מראש את כאב הלב?
"כן".
ובתור מי שהיו לה יחסים זוגיים עם גברים ועם נשים את חושבת שיש הבדל בהקשר הזה?
"בגדול אני לא רוצה להכליל, ואני חושבת שכל אדם נשפט לגופו. אני לא פוסלת אפריורית קשר עמוק עם גבר, אבל אני לא יכולה להכחיש שזה לא קרה לי. היו לי בני זוג גברים. נהניתי אתם, אבל לא התאהבתי באמת. עם נשים קל לי יותר להתאהב. להיפתח. להרגיש עצמי. זה לא אומר כלום על גברים ועל נשים באופן כללי, זה אומר משהו רק עליי".
שקשה לך לאבד שליטה? להיפתח?
"אני יכולה לאבד שליטה, אבל רק בתוך גבולות מוגדרים ומגוננים או כשאני לגמרי לבד עם עצמי. לעלות על האופנוע ולהיעלם ליומיים. לבד. זה כן. אבל קשה לי מבחינה רגשית לוותר על השליטה".
למה? שנייה של פסיכולוגיה בגרוש. דמויות האב והסב הדומיננטיים? גירושי הורייך כשהיית ילדה? "אני מניחה שכן, וכן ובטח יש עוד כמה דברים שפסיכולוג יצביע עליהם. זה תמיד היה ככה. משפחה, נו אתה יודע. כל אחד דפוק בצורה אחרת".
הכרונולוגיה ידועה למדי. היא ילידת ירושלים, 1976, בתו של איש התקשורת שמואל שם טוב ונכדתו של שר הבריאות לשעבר ויקטור שם טוב. כנערה שיחקה כדורסל מקצועי, אבל פציעה קשה בברך בגיל 15 סתמה את הגולל על קריירת הספורט שלה.
"אני משחקת היום בקבוצת נשים חובבנית בגבעתיים. ככה בשביל הכיף", היא אומרת, "וקורסת אחרי משחקים פחות בגלל הברך ויותר כי אני גרוטאה".
היא בעלת תואר ראשון בחינוך גופני ממכון וינגייט, ומאז שנת 1998 כתבת ושדרנית, בעיקר של ספורט, בהתחלה בערוץ הספורט, ומשנת 2003 בערוץ 1. לפני שנה כאמור ילדה את בנה הבכור ירדן, שנולד לה ולמסעדן יובל וייסיד, מנהל מסעדת "מסה", בן זוגו לשעבר של אסי עזר, אשר לו, כך היא מספרת, הציעה להיות אבי בנה, פשוט בשיחת טלפון.
"הכרנו מזמן כי שנינו מלצרנו במסעדת 'סוזאנה' כשהיינו בני עשרים בערך, והיינו אז חברים טובים", היא מספרת. "וכשהיה לי ברור שאני רוצה ילד ורוצה לעשות את זה בצורה הזאת, כלומר לא בנק זרע ולא בן זוג גבר, אלא מישהו שיהיה אבא של הילד בצורה מלאה, אבל לא בן זוג שלי. התחלתי לחשוב למי אני פונה, חשבתי עליו, שאני אוהבת איך שהוא נראה, אוהבת את השכל שלו, ופשוט התקשרתי".
אני חייב להבין איך הולכת שיחה כזאת.
"התקשרתי, הוא שמח מאוד לשמוע אותי אחרי שנים שלא דיברנו, שלום-שלום, מה נשמע וכולי, ואז אמרתי לו 'טוב, אני צריכה לשאול משהו. רוצה לעשות ילד?' והוא שתק רגע ואמר 'את יודעת מה, יש על מה לדבר'. זהו . משם התחילה שנה של שיחות להבין שאנחנו באותו הראש מבחינת תכניות והשקפות על חינוך".
כמו מה נגיד?
"היה לשנינו חשוב שמדובר על ילד של שנינו, שבני זוג שלנו הם לא על תקן הורים נוספים לא משנה מי הם ומה הם. או לדוגמה היה לי חשוב לדעת שהוא חילוני לגמרי ואין לו שום עניינים עם כשרות וכל מיני כאלה כי זה ממש לא מתאים לי ועוד מלא דברים".
קשה האימהות? לאחרונה גם נעשה פופולרי ולגיטימי לקטר על זה. מן מהפכה דנה ספקטורית שכזו.
"כן, זה נכון. אני חושבת שהיא לגמרי עשתה מהפכה קטנה בעניין הזה. תמיד היה לגיטימי שגברים יקטרו על הורות, אבל לא נשים. כך שבעניין הזה כולנו צריכות להודות לה. לי זה היה בהחלט קשה.
"הלידה, כאבי תופת, אחר כך בחודשים הראשונים, ההורמונים, מצבי הרוח, הכול בטירוף, ואתה לא מרגיש בחודשים הראשונים את האהבה המטורפת הזאת, המשנה את החיים, שכולם מדברים עליה אתך לפני הלידה.
"אם לא הייתי מודעת דרך כתיבה כמו של דנה לתופעות כאלה אני חושבת שהיה לי ממש קשה. הייתי מרגישה שמשהו לא בסדר אתי. לקח הרבה זמן, רק כשירדן הגיע לחודש שמיני בערך הדברים טיפה נרגעו אצלי והתחלתי יותר ליהנות".
מה בנוגע לעתיד? מה מתוכנן?
"אני משתתפת כרגע בתכנית שאמורה להיות משודרת בסביבות אוקטובר בקשת, דוקומנטרי על חמש נשים שעוסקת בחיבוטים של דייטים, אהבה, זוגיות וכאלה. אני על תקן הלסבית הבלונדינית כמובן.
"את מאיה, בת הזוג הנפלאה שלי, שידכו לי מטעם התכנית. מלבד זה, מבחינה מקצועית אני די מרוצה. אין לי ממש שאיפות לערוצים אחרים או דברים אחרים מלבד מה שאמרתי בקשר ליחס לנשים בתוך עולם עיתונות הספורט. זה יישמע הכי קלישאה, אבל אני בעיקר מתמקדת עכשיו בביתיות, באימהות ובזוגיות. במקרה שלי זה בהחלט מספיק עבודה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם