סולם יעקב: מי אתה הרב יעקב יוסף?
יעקב התנ"כי חלם על סולם שמלאכים עולים ויורדים בו. במציאות בת זמננו, לרב יעקב יוסף יש חלום שאשכנזיה אליטיסטית תלמד עם ספרדייה. דיוקנו וסיפורו של טרבלמייקר סדרתי, שלא פחד לצאת נגד אביו הרב עובדיה יוסף ולהילחם בכל דרך בשד העדתי
בסוף השבוע שעבר השתדל הרב יעקב יוסף לשדר עסקים כרגיל. הוא יצא בגפו מביתו בשמואל הנביא בשעה 4:30 לפנות בוקר לכיוון בית הכנסת השכונתי כדי להתפלל את תפילת השחרית.
יצא לבדו, אף שרק יום קודם הגיעו כמה אברכים מחסידות סלונים לבית הכנסת בורוכוב, שם הוא מוסר את שיעורו היומי, וניסו לתקוף אותו. תלמידיו הרבים שהיו במקום הגנו על רבם בגופם והמהומה התפזרה ללא נפגעים.
הזעם על הרב יוסף נגרם בשל פסיקת בית המשפט העליון, ולפיה ההורים מעמנואל יישלחו לכלא. בתגובה התומכים בהם הבטיחו את "אם כל ההפגנות". גם באותו בוקר של יום חמישי, שהתפתח בהמשך לאחד הימים הסוערים ביותר שידעה מדינת ישראל בתחום המאבק בין דת למדינה, הניסיונות לפגוש אותו חזרו ונשנו.
בדרכו לבית הכנסת המתין לרב יוסף אחד מהמתנגדים הרבים שצבר בעקבות תמיכתו במאבק באפליה הגזענית בבית הספר לבנות שבעמנואל והטיח בו מטר של גידופים, קללות וטענות קשות. כך קרה לפחות עוד פעם בהמשך היום.
לאחר מכן, מתוך חשש לשלומו, ליוו אותו תלמידיו ובני משפחה עד לבניין הישיבה שבו תוכנן להתקיים השיעור. מלוויו של הרב יוסף עזבו את המקום כאשר הגיע ליעדו, אך דבר הימצאו שם הגיע גם הפעם לידיעת מתנגדיו. קבוצה של כ-30 חסידים, ככל הנראה מחסידות סלונים - אשר בין האדמו"ר העומד בראשה לרב יוסף ניטש מאבק איתנים - תקפו אותו בצאתו מהמקום.
החסידים קראו לעברו קריאות גנאי בסגנון "תתבייש לך". תלמידיו של הרב יוסף שוב נחלצו להגנתו, ועד מהרה התפתחה במקום תגרה אשר כללה החלפת אגרופים. את הלקח להמשך היום כבר הפנימו מקרוביו של הרב יוסף. כאשר עשה את דרכו לכיוון בית שמש, שם עמד להעביר שיעור נוסף, הוא כבר זכה לליווי צמוד של שני אופנועים.
אולי זה נשמע תמוה שהאיש שעמד בעין הסערה הגדולה שהתחוללה בעקבות הדיון בבג"ץ עמנואל המשיך לנהל את שגרת יומו כרגיל, כאילו בינו ובין קריאת שאר רבני המגזר נגדו אין ולא כלום, אבל את מקורביו זה לא ממש הפתיע.
"יש לו את הקטע שהוא מתנתק. ברגע שהוא פותח ספר הוא רק שם", מעידים בני משפחתו של הרב יוסף. הדרך שבה בחר הרב יוסף להילחם באפליית הספרדים במוסדות החינוך החרדיים כוללת אמצעים שאף אדם לפניו - לא איש ציבור ובטח שלא רב, כולל אביו הרב עובדיה יוסף,
"מנהיג ציבור צריך לפעמים להחליט החלטות קשות. בתור מנהיג, בתור בן אדם אמיתי, הוא רואה עוולה, והוא צריך לבוא ולתקן אותה, אבל לצערנו אין הרבה רבנים כאלה". הרב יעקב יוסף, אומרים בני משפחתו שמבקשים לגונן עליו, בחר לנהוג כמנהיג ציבור ולפעול פעם אחת ולתמיד נגד הגזענות של האליטה האשכנזית. הוא ידע שהוא הולך למלחמה קשה, הם אומרים, אבל הוא לא פחד.
"במקום זה, מספרים בני משפחתו, הוא ביקש להפוך את היוצרות ולגרום לאליטה לפחד. הם לא לקחו בחשבון שאבי המשפחה יאלץ לעמוד בבדידות מזהרת כל כך כשלצדו ניצב רק יואב ללום, מגיש העתירה נגד ההפרדה הגזענית לבג"ץ, ושכל המאבק הזה יציב בסופו של דבר את השניים בודדים במערכה.
ההיכרות בין הרב יוסף ליואב ללום החלה כשללום שימש מזכירו האישי של הרב הראשי לישראל הרב בקשי דורון, ובמקביל נהג לפקוד גם את שיעוריו של הרב יוסף. לפני כארבע שנים האפליה העדתית התדפקה על דלתו. בתו לא התקבלה לכיתה א' בבית הספר בשכונת מגוריו, גבעת שאול.
הסיבה הרשמית הייתה הסתייגות מסגנון הלבוש של אשתו, אבל ללום חש שהסיבה האמיתית נובעת ממניע גזעני. לא הועילו לו כל תחנוניו ועשרות המכתבים ששיגר להנהלת המוסד. גם לא ההצעה שיגיעו לביתו בכל עת שירצו כדי לבדוק בעצמם את ארון הבגדים של אשתו.
באין מוצא, ללום פנה לרב יוסף בבקשת עצה. הרב, שהכיר את הבעיה היטב מניסיונו האישי, שאל את ללום מה הוא רוצה שיעשה. גם עם בנותיו שלו הוא נאלץ לעבור מסכת ייסורים והשפלה מול מנהלי מוסדות החינוך. הפתרון היחיד שהיה לו בשבילו הוא לפנות בנושא לבית משפט. הרב יוסף אפילו הבטיח לו את תמיכתו במאבק, בתנאי שהוא הולך עם זה עד הסוף.
ללום, באישורו של רבו ובתמיכתו, יצא להגן על שם אשתו ובתו וגם על כבודו, ובהמשך פנה לערכאות וניצח. בית המשפט הורה לבית הספר לקבל את הבת שלו, אך ללום בחר לרשום אותה לבית הספר בהר נוף, בשל החשש שיתנכלו לה במוסד שתבע. עם זאת, אף שניצח בסיבוב הראשון של המערכה, עד מהרה התברר לו שבעיית האפליה מורכבת הרבה יותר מכפי שחשב. השמועה על אודות ניצחונו עשתה לה כנפיים והורים רבים שנתקלו באותה בעיה ראו בו סוג של מושיע.
ללום פנה שוב לרב יוסף ושאל אותו האם מותר לו להילחם גם עבור אחרים. הרב התיר לו לסייע גם לאחרים, אבל ביקש ממנו שיעבוד דרך עמותה מסודרת. "אתה תצטרך כסף לעורכי דין ותרומות כדי לנהל את המאבקים האלה, ואתה הולך להילחם באנשים שלא יבחלו בשום דבר כדי לחפש אותך ולמצוא בך פסול חוקי", הזהיר הרב. כך קמה עמותת "נוער כהלכה", ששמה לה כמטרה להילחם באפליה העדתית במוסדות החינוך החרדיים.
העמותה החלה מרכזת פניות של הורים שבנותיהם נדחו מבתי הספר, אבל ההישג העיקרי שאנשיה זקפו לזכותם הוא חשיפת השיטה, קרי התירוצים המשמשים לדחיית תלמידות מזרחיות והמכסות לקבלת מיעוט קטן מהן. ללום לא חשש לתבוע את ראשי החינוך העצמאי, את מנהלי המוסדות, את ראשי המועצות ואת משרד החינוך. תביעה אחר תביעה, בירושלים, באלעד, בעמנואל. השמועה על הקמת גדר ההפרדה בין תלמידות מזרחיות לאשכנזיות בבית הספר בית יעקב בעמנואל הגיעה לרב יוסף מפי אחד מתלמידיו, אשר בבעלותו מפעל לגבס.
אל אותו אדם - דווקא לא ספרדי, אלא חסיד ירושלמי ממוצא אשכנזי - הגיעה פנייה מתושבים מעמנואל. הם ביקשו ממנו תרומה בבניית קיר גבס. "אנחנו צריכים לעשות מחיצה בין הבנות שלנו לפרענקיות", אמרו לו. מזועזע מהפנייה, התלמיד גירש אותם והרים טלפון לרב יוסף.
"לא נראה לי שזה ייצא לפועל", התקשה הרב להאמין, אבל כאשר שלח את ללום לבדוק ולעקוב מקרוב הוא גילה שטעה בהערכתו. במהלך 2007 הוקמה במרכז בית הספר גדר גבוהה. בחצי אחד למדו הבנות במגמה החסידית הגבוהה, בחצי האחר למדו הבנות במגמה הכללית הנחותה. כדי לשמור על ההפרדה ולסמן אותה הוקמו כניסות נפרדות, שעות הלימוד נקבעו מחדש, התלבושת הייתה שונה וזמני ההפסקות השונים לא השאירו שום צ'אנס למפגש בין התלמידות משני עברי הגדר.
לפני כעשר שנים ביקש הרב יוסף לרשום את אחת משלוש בנותיו ללימודים בסמינר, המקבילה החרדית לתיכון, אך בקשתו נדחתה בתואנות שונות. הוא אף פנה בשל כך לפוסק הדור הליטאי הרב יוסף שלום אלישיב, והלה הבטיח לעזור.
הוא זימן לביתו את מנהל הסמינר והעיד בפניו כי מדובר באברך חשוב וכי עליו לקבל את בתו ללימודים. הרב יוסף חשב לתומו כי בזה תם מסע השתדלנות, וכבר ביום שלמחרת ניגש להסדיר את התשלום עבור לימודי בתו במקום, אלא שגם אז ציפתה לו הפתעה לא נעימה.
"כשאני אקבע לרב אלישיב את הסדר יום, הוא יקבע לי את מי להכניס לסמינר שלי", הודיע לו המנהל, המתהדר בהיותו חסיד מובהק של הרב אלישיב. כשהגיעה שעתה של הבת הצעירה ציפורה~ברכה, כיום בת 18, להירשם לסמינר, סירבו בהנהלת המוסד לקבלה בטענה כי הגיעו לאוזניהם שמועות שלבשה בגד ים לא צנוע בבריכה. לא בבריכה מעורבת אמנם, אבל עדיין לא צנוע. עייף וממורמר מהתנשאות האשכנזים הציע הרב יוסף לבתו לוותר ורשם אותה לבית הספר נוות ישראל שבשמואל הנביא, מוסד שהקים נסים זאב לפני כ-30 שנה כאלטרנטיבה לבנות הספרדיות.
בני משפחתו של הרב יוסף מבקשים להדגיש כי ניסיונו האישי אינו הסיבה היחידה להחלטתו להילחם בכל האמצעים באפליה העדתית. העלבונות שספג עם בנותיו השפיעו, אבל היו אלה בעיקר פניותיהם הרבות בנושא של תלמידיו שהכריעו את הכף. "לאבא יש עשרות ומאות תלמידים שבאו אליו זה אחר זה, שנה אחרי שנה, עם אותו פזמון", אומר בנו.
"'הרב, מה אני עושה עם הילדה שלי? אני צריך לחנך אותה, לא מקבלים'. כבר לא היו לו הרבה ברירות. כמה הוא יכול להגיד לציבור, 'מה אני אעשה? כל פעם להפעיל לחצים זו לא הדרך ולא הפתרון'". אחד המקרים שהשפיעו עליו באופן דרסטי, הם מספרים, קשור במותו של יעקב (ג'קי) סופר המנוח, חרדי שחש בלבו, איבד את הכרתו ונפטר.
עד כאן זה יכול להישמע כמו עוד סיפור מצער על אדם שמת בטרם עת, אלא שבקרב הקהילה החרדית~ספרדית בירושלים היו משוכנעים כי סופר פשוט "לקח ללב" את כישלונו להכניס את בתו לסמינר מיוחס. לאחר פטירתו סיפרו חברים כי בשבועות האחרונים לחייו הוא חזר ואמר ש"הוא לא יכול יותר, הוא הולך למות מזה שהבת שלו לא יכולה לקבל חינוך תורני כמו כל הבנות".
בציבור החרדי לא נהוג לפנות ל"ערכאות", כינוי הגנאי ששמור אצל חרדים לבתי משפט חילוניים. כרב חרדי יעדיף הרב יוסף על פי רוב לפנות לדין תורה, אבל ניסיונו לימד אותו אחרת במקרה זה. "יש בעיה ללכת לערכאות", מודים בני משפחתו של הרב יוסף, "אבל לאור ניסיון העבר אבא סבור שהם לא 'צייתא דינא' (מצייתים לדין – נ"ס). הם מצפצפים על גדולי הדור ולא שומעים לרבנים", הם מאשימים את מנהלי המוסדות האשכנזים.
הם מתרצים את הצעד החריג שנקט אבי המשפחה בכך שיש לא מעט פסקי דין רבניים שחייבו מנהלי מוסדות לקבל בנות ממוצא מזרחי ללימודים אך הם נותרו ללא כל התייחסות, "ובמקרים כאלה ההלכה אומרת שמי שלא מציית לדין תורה אפשר לקחת אותו לבית משפט, שיש לו יותר שיניים לאכוף פסקי דין. השופטים יכולים לתת קנסות, הם יכולים גם לעצור תקציבים".
ביום שלישי בשבוע שעבר הגיעה שעת השי"ן של בג"ץ עמנואל. הרכב השופטים עמד להכריע מה יהא דינם של ההורים אשר ביזו את פסק הדין, ולכולם היה ברור שבתום הדיון הולכים לפשרה או לפיצוץ. מצד אחד של המתרס התייצבה דבוקה מאסיבית של עשרות מחסידי סלונים, עם מורות בית הספר והמנהלת.
גם סגן שר הבריאות יעקב ליצמן הגיע להביע תמיכה בהם כנציג הממסד החרדי, ועזב לפני תום הדיון בטענה שבית המשפט לא מכבד את הרבנים. מן העבר השני, בולטים בבדידותם, התייצבו שניים: מגיש העתירה יואב ללום, יו"ר עמותת "נוער כהלכה", ועורך דינו ד"ר אביעד הכהן. לאחר שהשופטים יצאו, קראו חסידי סלונים בקול גדול "שמע ישראל" ופצחו בשירת "עוצו עצה ותופר".
ללום המשיך לשבת כל אותו הזמן על כיסאו בארשת חתומה ומבלי להניד עפעף. גם לא כשניגשו אליו כמה חסידים ואיימו עליו ש"לא ישלים את שנתו". כשהחסידים הכריזו מתוככי בית המשפט על מלחמת קודש וזעקו יחד "ה' הוא האלוקים", הוא אפילו הצטרף אליהם.
על רקע המהומה ניגשה אליו מנהלת בית הספר בית יעקב בעמנואל. היא הציגה את עצמה והתריסה נגדו: "אפשר לשאול אותך היכן הם בדיוק כל ההורים לבנות הספרדיות שאתה מדבר בשמם?". ללום השיב לה שהוא נמצא איתם בקשר ושעדויותיהם מופיעות בפרוטוקולים. "שמענו את השקרים האלה", תקפה המנהלת, "את הבת שלך לא הייתי מקבלת לבית הספר לא בגלל המוצא שלה אלא בגלל אבא שלה".
באשר לשאלת המנהלת היכן כל ההורים הספרדים המקופחים משיב עמרם יוסף: "אבא נפגש עם חלק מההורים. הם היו אצלנו בבית והיו איתנו בקשר כל הזמן, אבל הם לא היו מוכנים לעמוד בחוד החנית ואחרי זה לעבור את מה שאבא שלי עובר כיום. לכל ספרדי יש פחד להתעמת איתם. אחרי הכול, מדובר בשלטון ששולט פה כבר 62 שנה. שלטון עם אמצעים, כסף וכוח".
הרב יעקב יוסף (64), נשוי פלוס שמונה ילדים, הוא בנו השני של הרב עובדיה יוסף. הוא נחשב לתלמיד חכם עצום, הרבה מעל שאר אחיו. הוא דומה לאביו מבחינה חיצונית באופן מדהים, וגם נחשב כמי שממשיך את דרכו באופן ההנהגה שלו ובעל כריזמה דומה. הוא משמש ראש ישיבת חזון יעקב, וקרוב ל~30 שנה מכהן כרב שכונת גבעת משה. נוסף על כך, הוא מוסר שיעורים באזור שמואל הנביא, כולל בבית הכנסת היזדים, היכן שהחל אביו את הקריירה. סגנון דיבורו של יעקב יוסף והטפתו עממי ופשוט, דומה מאוד לסגנון של אביו.
הוא נוהג ללבוש חליפה קצרה בלי עניבה ונחשב אהוד מאוד בשכונותיה של ירושלים, והוא נושא בהן את דרשותיו הקבועות בפני קהל רחב של תלמידים. אולי דווקא בשל דמיונו הרב לאביו מכל כך הרבה בחינות הפגין יעקב יוסף עצמאות, וזו הובילה לא פעם לשורת חילוקי דעות הלכתיים ופוליטיים בין השניים לאורך השנים.
מאחר שלא פעם העז יעקב יוסף לצאת בגלוי נגד דעתו של אביו הוא תמיד נחשב לכבשה השחורה במשפחה. מערכת היחסים ביניהם כללה מתיחויות רבות, ולא אחת גם תקופות ארוכות של נתק. מקריאה בביוגרפיה על אודות הרב עובדיה יוסף "מרן", אשר נכתבה על ידי אנשיל פפר וניצן חן, ניתן אולי להבין איך הפך יעקב יוסף לבן המרדן של המשפחה.
בת בריתו של הרב עובדיה בבית המשפחה הייתה בתו הבכירה עדינה. בין עדינה לבן השני יעקב התנהל קרב סמוי על לבו של האב, והיא ניצחה בו ללא עוררין. כשהאם מרגלית הייתה מותשת אחר יום עמל ולא היה לה כוח לשוחח עם בעלה, הוא היה משתף לא פעם את בתו. היא הייתה מגישה לו כוס תה, ובהכירה את חולשותיו גם שמרה לו ממתק. עדינה תמיד ידעה לרצות אותו, זכתה לשבחים מהמורות שלה ושמרה על אחיה ואחיותיה הקטנים. לעומתה יעקב היה עושה הצרות המשפחתי; הוא המריד את אחיו הקטנים שלא יאכלו, והמלמדים בתלמוד תורה היו מתלוננים עליו במכתבים להורים. בזמן שעדינה הייתה מקבלת דמי כיס, יעקב היה סופג לא פעם מכות כשהכעיס את אביו.
כאשר בגר, סכסוכיו של יעקב עם בני משפחתו הלכו והחריפו. אף שהצליח לקנות לו מעמד של תלמיד חכם הוא לא זכה להשתתף במפעל התורני של אביו. את ספריו של הרב עובדיה מוציא לאור הבן יצחק, והוא גם זכה לעמוד בראשות המוסד חזון עובדיה. לאחיו דוד סייע האב להקים את הכולל המפואר יחווה דעת בשכונת הר נוף.
ליעקב נשארה רק משרת רב השכונה שהוא ממלא כבר קרוב ל~30 שנה באותו מקום. כל הגורמים הללו חברו יחדיו אצל יעקב, ויותר מפעם אחת הביאו אותו לצאת נגד בני משפחתו. פעם אחת אפילו תבע את דוד לדין תורה בטענה שהוא נוטל את דרשותיו התורניות ומפרסם אותן כאילו היו כתביו שלו, תביעה שנמשכה לבסוף. הסכסוכים המשפחתיים שנקשרו בשמו גרמו לנתק חמור בין הצדדים.
עד כדי כך היחסים היו עכורים, שאפילו את השבעה של אמו בחר יעקב לשבת בביתו ולא עם אביו ואחיו. אחיו משוכנעים כי הסיבה העיקרית לכך היא אירוע שהתרחש בתום הלוויה: יעקב התכוון לשוב עם אביו לבית המשפחה ונכנס למכונית השרד, אולם דרעי לא רצה לוותר על מקומו הצמוד לרב, ניגש אל יעקב והורה לו בברוטליות לצאת מהמכונית. הבן ויתר.
כל הויכוחים והמריבות הללו, שהתרחשו בחיק המשפחה, התגמדו לנוכח המתקפות בזירה הפוליטית. כאשר קמה תנועת ש"ס שובץ יעקב ברשימה הראשונה לכנסת. אביו התנגד תחילה להצבת בנו ברשימה, אולם תחנוני האם מרגלית, אשר ביקשה להשיג שלום בית, גברו על ההתנגדות. למן ההתחלה פעילותו בתחום הפוליטי הייתה רצופה באירועים מוזרים, ועד מהרה הוא נחשב תמהוני בעיני חבריו לסיעה.
כאשר אילץ הרב עובדיה את יצחק פרץ לחזור בו מדבריו על הקשר בין חילול השבת לתאונת הדרכים בצומת הבונים התייצב בנו דווקא לצד פרץ והרב שך. בימים שהיחסים בין אביו לרב שך התנהלו על מי מנוחות בחר יעקב יוסף לשתף פעולה עם השדולה הפרלמנטרית של חב"ד, שנואת נפשו של שך. מקצת אנשי ש"ס סברו כי הוא מונע בדחף לא נשלט להתגרות באביו שוב ושוב. הוא מצדו האשים אותם לא אחת כי הם מוליכים שולל את אביו ומשתמשים בו כ"חותמת גומי" להחלטותיהם.
יעקב יוסף נקם באנשי ש"ס בשעתם הקשה ביותר. זה היה בתחילת שנות התשעים, עת החלו שמועות על חקירות נגד דרעי ופנחסי. יעקב, באחת מדרשותיו בבית כנסת היזדים, בחר לתקוף את "אלה המכנים עצמם רבנים". הוא האשים את דרעי ופנחסי בגניבת כספי התנועה והעברתם למקומות שונים ומשונים וטען כי הם מזייפים חתימות על צ'קים ומפקידים אותם בחשבונותיהם.
"מספיק היה חילול ה' עם הגנבים והפושעים האלה", דרש, "הם פשוט פושעים וגנבים". הבן המורד לא הסתפק בהאשמות הללו וגם טען שדרעי ופנחסי מרמים באופן קבוע את מועצת החכמים. את הסערה הגדולה ביותר עורר כשהאשים את אביו בעצימת עיניים ובהתעלמות. "פנינו לרב עשרות פעמים", טען, "דיברנו איתו לא אחת, ואבא אומר: אתם משקרים". אביו, שבעותה שעה שהה בפנמה, החליט להתייצב לצד שרי ש"ס.
בין האב לבנו יש כאמור גם מחלוקת פוליטית גדולה. בעוד שש"ס נקטה לאורך השנים בעמדה לא נצית במיוחד בנושאים מדיניים, בחר הבן יעקב לשבור חזק ימינה ולבקר בחריפות את עמדת המפלגה, ובעצם את עמדת אביו.
כאשר ש"ס נמנעה בהצבעה על הסכם אוסלו הוא ביקר את ההחלטה בחריפות, וטען כי מדובר בהסכם ארור שיוביל לשפך דם ולבידודה של ישראל בעולם. בבחירות לכנסת ה~18 הוא אף הגדיל לעשות וקרא להצביע לאיחוד הלאומי. במקביל הפך יעקב יוסף לחבר ב"מטה להצלת העם והארץ", ארגון רבנים מהימין, וגרוע מכול, רקם קשרי ידידות הדוקים עם הרב מרדכי אליהו, יריבו המר של אביו.
על השמעת עמדות הפוכות לאלה של אביו שילם יעקב יוסף מחיר כבד. לאחר ההצבעה על הסכם אוסלו הקשר בינו ובין אביו נותק כליל, למעט מפגשים מנוכרים בשמחות משפחתיות. "אבא שלי לא מקבל את המרות בנושאים הלכתיים שהוא מאמין בהם, אפילו לא את של אבא שלו. הוא הלך עם האמת שלו וחטפנו על זה", מספר אחד מבניו.
"קודם כול היה נתק עם סבא, גם בגלל שבציבור נוצר רושם שהוא חולק על אבא שלו ובציבור הספרדי זה לא מתקבל. אי אפשר לחלוק על הרב עובדיה, כי הוא גדול הדור ואסור לחלוק עליו. אבל אבא שלי חשב שכן. הוא לא חולק עליו בדברים קטנים, אבל בעניין של הסכם אוסלו הוא האמין שמדובר בפיקוח נפש, אז הוא יצא נגדו. להגיד שהוא הרוויח מזה? לא הרוויח מזה כלום. הוא סבל. זרקו אותו מכוללים שהוא לימד בהם, רדפו אחרינו ברחובות, זרקו עלינו אבנים, השפילו אותנו. היינו בתור ילדים חוזרים עם דמעות הביתה".
אפליית הבנות הספרדיות בבתי הספר החרדיים היא אולי אחת הבעיות הטעונות והרגישות בחברה החרדית. בשנים הראשונות לקום המדינה סינפה אגודת ישראל למוסדותיה את ילדי המשפחות הספרדיות, במטרה להצילם ממערכת החינוך הממלכתית "הקלוקלת" ועד היום רבים מקרב הספרדים מוקירים להם תודה על כך.
עם זאת, בעוד שישיבות ספרדיות איכותיות רבות נוסדו ברבות השנים, חינוך הבנות נדחק לשוליים. הסמינרים נמדדים בסולם אכזרי של יוקרה, המבוסס על טיב השידוכים שבוגרות כל מוסד זוכות להם, ובמשחק הזה הבחורות הספרדיות לא השתתפו.
במשך שנים היו סמינרים רבים סגורים לחלוטין בפניהן. עם השנים התקשו הרבנים שעמדו בראש המוסדות להצדיק את המדיניות הגזענית, ובהוראת מנהיגיהם נאלצו לקבוע מכסות לספרדיות, שמעולם לא עלו על 30 אחוז. מנהלים חוששים להגדיל את המכסה פן תאבד יוקרת המוסד. מדובר בבעיה ישנה, ותנועת ש"ס אפילו קמה בגללה לפני 27 שנה.
בעשור האחרון, בעיקר בשל הגידול הדמוגרפי האדיר של החברה החרדית מחד ומצוקת מוסדות הלימוד מאידך, הבעיה החריפה. אם הבעיה הייתה בעיקר בקבלה לסמינרים, כיום הבעיות מתחילות כבר בבתי הספר היסודיים ואפילו בגנים. מדי שנה לקראת פתיחת שנת הלימודים נותרות מאות תלמידות ללא מוסד חינוכי שיסכים לקבל אותן לשורותיו.
לפני כארבע שנים הודיע הרב אלישיב כי שנת הלימודים בסמינרים לא תפתח עד שלא יימצא פתרון ל-400 תלמידות ממוצא מזרחי, ובזמנו ניסה הרב שך להוביל מהלך עם אריה דרעי ולפעול להקמתם של מוסדות חינוך איכותיים לבנות הספרדיות.
דרעי הקים את בית מרגלית, על שם אשתו המנוחה של הרב עובדיה, לשם שלח גם את בתו, אבל הציבור לא הלך אחריו. התפיסה הרווחת הייתה שאותם מוסדות לא יצליחו להדביק את הפער החינוכי של מערכת החינוך האשכנזית הוותיקה, והרצון בחינוך יוקרתי לבנות היה חזק מהכול. גם ראשי מפלגת ש"ס שבאו אחריו לא ששו להמשיך בתהליך, ואת בנותיהם הם המשיכו לשלוח לבית יעקב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם