הצבע ארגמן: ארז לב ארי חוזר לימי ילדותו בקרית אתא
קצת אחרי שאלבומו השני "ארגמן" יצא לחנויות, מתפנה ארז לב ארי לשיחה רגועה על מרפסת ביתו. על הורות אחרי ילדות קשה, על המעבר לפרונט לאחר שנים של נגינה בהרכב, ועל הקסם המיוחד שבהופעות במחוזות ילדותו - חיפה והקריות
עשור בו נישא והפך לאבא, התקרב לדת, ולאחר שנים רבות בהן ליווה אמנים רבים ומוכרים (כאתי אנקרי, דוד ד'אור, לאה שבת, מאיר בנאי, מני בגר ועוד) עשה בגיל 37 את צעדיו הראשונים במרכז הבמה, עם אלבום בכורה מופלא בשם "שמחת הפרטים הקטנים" ובו להיטים כמו "ליבבתני", "מה אעשה", "מתוך האפלה" ו"צדק".
לב ארי. ''כשאתה רוצה שדברים יקרו, אין מנוס מלעבור לת''א''
צילום יח''צ: רונן ללנה ועמית ישראלי
השירים דיברו טקסטואלית ומוזיקלית אל חילוניים ודתיים כאחד, והפידבקים החיוביים לא אחרו להגיע. אולם את החותמת הסופית לכניסתו של לב ארי ללב הקונצנזוס הישראלי סיפק דווקא השיר "אנה אפנה", שנכתב אחרי צאת האלבום.
השיר יועד במקור עבור סדרת הטלוויזיה סרוגים, אך בשל הצלחתו צורף גם למהדורות האחרונות של "שמחת הפרטים הקטנים". בניגוד ליתר שיריו, את "אנה אפנה" סיים לב ארי לכתוב בתוך יומיים, לאחר שקיבל מיוצרי הסדרה כמה פרקים לצפייה.
"למרות שהשירים שלי די הצליחו, אני לא מרגיש שהפכתי לכוכב. אין לי ממש כישרון בולט בהמצאת שירים, בטח שלא מושג מה הופך שיר ללהיט, וגם לא שליטה על תכנון השירים -
הם פשוט יוצאים ממני, ובדרך כלל זה קורה באמצע החיים ברגע של קסם", אומר לב ארי, ומייד מתפנה לעסוק בשיריו החדשים.
"אחרי שיצא האלבום הראשון לא בער לי לכתוב חומרים חדשים, ופתאום התעוררתי אחרי שנה וחצי והבנתי שצריך להזיז את העניינים קדימה. ניסיתי כל מיני שיטות כמו לנסוע למדבר או לכתוב כל יום משהו, גם אם לא ייצא מזה כלום, כיוון שעצם ההתעסקות בכתיבה מביאה בסופו של דבר להשראה, גם אם לא מדובר באותו הרגע.
"לבסוף זה בדיוק מה שהוביל אותי ליצור את שירי האלבום החדש. זה סוג של פרדוקס, שדומה מאוד לכך שביהדות מצווים על ההשתדלות, למרות שברור שכל הברכה והפרנסה משמיים וכביכול הובטחו לך".
עד כמה השירים החדשים שכתבת נוצרו בהשפעה ישירה מחייך?
"למרות שיש משהו מאוד אישי באלבום הזה לעומת קודמו, יש כאן יציאה החוצה ושילוב של שלושה שירים שבמובהק לא אני כתבתי, וזאת למרות שהתחברתי אליהם מהמקום שלי. לגבי הטקסטים שלי - כבר אמרו ש'מיטב השיר כזבו', אבל אכן קיים קשר בין דברים שחוויתי לבין הטקסטים שכתבתי".
בדומה לשיר "צדק", מהאלבום הקודם?
"כן, בהחלט. אם פעם זה היה 'מה עושים עם הצדק הזה על בוקר?' - שיר שכתבתי בחודשים הראשונים לאחר נישואיי, כשקמתי לבית ריק אחרי ריב קשה עם אשתי הדס, אז באלבום החדש יש שורה כמו 'בסוף היום זה רק אני, וזה רק את והילדים, ואלוהים - וכל השאר הבל הבלים', שאתה יכול להבין לבד את משמעותה".
ההילה של חיפה והקריות
לב ארי, עד לא מזמן תושב שכונת נווה צדק התל אביבית, כבר עזב אותה לטובת יד-אליהו, אבל הרבה קודם לכן הוא עזב את קרית אתא לטובת תל אביב. כל זה קרה כשמונה שנים לפני שהתחיל בתהליך ההתקרבות לדת, שבדיעבד גם קרב אותו אל הסגנון הכה מזוהה עימו כיום.
לב ארי. "כחייל בלב לבנון הרגשתי מאד בטוח" יח''צ: NMC
לפני ההתמרכזות היה מוכר לב ארי באיזור חיפה והקריות כגיטריסט מוכשר, ונודע בשם המשפחה המקורי שלו, אזרזר. הלהקה הבולטת בה לקח חלק הייתה "פינות העיגול" של ערן כרמלי, אליה הצטרף לאחר סיום שירותו הצבאי כצנחן, ובה ניגן בעבר גם דניאל סולומון.
לב ארי המשיך לעבוד עם ההרכב של כרמלי גם אחרי שעזב לתל אביב, כשהוא משאיר מאחוריו חוויות ילדות קשות: התייתמות מאם בגיל ארבע, ניתוק מאב והתבגרות בבית סבתו.
"כבר כילד קטן, עוד לפני שלמדתי לנגן, היה לי חלום להיות זמר ולנגן על במה. יום אחד אחרי תקופת השחרור מהצבא, ב-15 במאי 1993, עזבתי לתל אביב עם 250 שקלים בכיס, והיום כמו שאתה רואה יש לי מיליונים", מתלוצץ לב ארי במרפסת ביתו, שם הוא מארח אותי לפנות ערב של יום שני, זאת אחרי יום מתיש בצפון בעקבות תחנות רדיו שחפצו ביקרו.
עד כמה סביר שהמעבר לתל אביב היה קשור גם לרצון שלך להשאיר את העבר מאחור?
"יכול להיות שבאיזה אופן ישנו קשר, ואולי ניצלתי את העניין הזה כדי להתחיל סיבוב חדש ופרטי משלי בלי קשר למה שהיה. יחד עם זאת, אני מאמין שזה היה קורה בכל מקרה, גם אם הייתי מגיע מבית שאפשר לכנותו 'רגיל'. בכל אופן זאת לא הייתה בריחה, פשוט רציתי להמשיך ולעשות מוזיקה.
"נכון שישנה איזה הילה סביב חיפה הקריות, שבסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים יצאו מהן שטף של להקות צעירות, אבל בפועל כשאתה רוצה שדברים יקרו לך - אין מנוס מלעבור לתל אביב, לפחות בהתחלה".
למה בכל זאת הדברים לא קרו, למרות שלכאורה היו לך את התנאים האופטימאליים לפריצה, כולל פריחת הרוק הישראלי באותם השנים?
"היה לי ניסיון להקים הרכב משלי, אבל בסופו של דבר נמשכתי לנגן עם זמרים ובכל מיני הרכבים".
וכשלב-ארי מדבר על אותם ההרכבים, הוא מכליל בהם את "עקבה" (איחוד יוצאי להקת "בנזין" מ-1999), אבל בעיקר את "כשניקו תתחיל לדבר", אליה הצטרף רגע לפני פירוקה ב-1996, ואת "לוקסור", שחלק מחבריה היו יוצאי "דברים שעשיתי עם אחותי".
"באופן כללי שבע השנים שעברתי עד גיל שלושים היו פחות משמעותיות בעיניי, מאלה שעברתי לאחר מכן. פתאום החיים שלי השתנו. הכרתי את הדס, התחתנו, הבאנו שלושה ילדים וגם התחלתי את תהליך ההתקרבות לדת", משחזר לב-ארי.
"זה גרר כמובן שינוי מבחינה מוזיקאלית, כיוון שעד אז הייתי בסוג של הישרדות. לא מצאתי זמן למוזיקה שלי, או שכתבתי חומרים שלא הייתי שלם איתם. רק מתישהו ב-2002 כבר היה על מה לדבר, ברמת סקיצות שיכולתי להציג בפני מישהו, וב-2004 הרגשתי מספיק טוב עם עצמי כדי להגיש את החומרים לחברת תקליטים.
"למזלי, בניגוד לאומנים שעוברים מדורי גיהינום עד החוזה, קיבלתי מהר מאוד תשובה, והיא הייתה כמובן חיובית. מה שבכל זאת מעניין היה שאני זוכר שישבתי בזמנו עם חיים שמש ועוזי פרויס, שהוא המנהל האישי שלי עד היום, ולפני שחתמתי על החוזה נאמר לי לקחת בחשבון שייתכן מאוד שעד שהאלבום יצא לחנויות יעברו שנתיים.
"במקרה שלי הוא עוזי אמר שזה יהיה פחות, ובאמת האלבום יצא שנתיים וחצי אחר כך... (צוחק), אבל האמת שאף אחד לא אשם. החברה עברה כמה תהפוכות, והיו דברים שנתקעו במקום בגלל זה".
דת ויהדות במינון
כאמור, לצד הרצון לצאת מהקונכייה, לב ארי לא מוותר גם על פינות המסתור, ולצד החשיפה שקיימת בשירי האלבום - הוא מקפיד לא אחת להשאיר כמה קלפים קרוב לחזה. כך למשל אם פותחים את הפלסטיק השחור המחזיק את הדיסק, מגלים מאחוריו את השורה מתהילים "אל תסתר פניך ממני".
"סרוגים". שיר הנושא נכתב בתוך יומיים צילום: אווה גז
אם מציצים אל חוברת האלבום מגלים, כי השורה המסיימת בשיר "בסוף היום" (הנהגית לכאורה "אם הייתי"), היא למעשה "אמא מה איתי?". "ארגמן" הוא בעצם ראשי התיבות של חמשה מלאכים, וישנו כאן שימוש בטקסט "מלחמה אבודה" של דוד אבידן (שלמרות שישמע רלוונטי לימינו, נכתב ב-1956 עם תהודת מרד הגטאות).
"באלבום החדש יש המון שאלות ומעט מאוד פתרונות", מאשר לב ארי. "הכל מתוך מטרה לשמור בכל זאת כמה דברים לא גלויים. גם מבחינת ההפקה המוזיקלית אתה יכול לשמוע שיר כמה פעמים, ובכל פעם לגלות בו איזה ריף גיטרה חדש או כמה מילים שמסתתרות בין העיבודים.
"למשל, ב'יום אקרא' יש נקודה מסוימת, בה צריך להקשיב טוב כדי לשמוע את השורה 'אל תסתר פניך ממני'. אני אוהב את ההפתעות האלה, ויש לי גם כוונה להשאיר מקום לפרשנות אישית מצד מי ששומע את השיר".
עד כמה "ארגמן" דומה או שונה מ"שמחת הפרטים הקטנים", גם מהבחינה הזאת?
"גם באלבום הקודם היו קיימים ניואנסים כאלה. למשל בשיר 'שמור לי עליה', שלא בדיוק ברור בו על מי הוא מדבר. בשורה התחתונה המטרה היא למצוא קו משותף בין הגלוי לנסתר, כיוון שאם הדברים לא היו גלויים בכלל - זה עשוי היה לבלבל לגמרי את מי שמקשיב לשירים.
"שירי 'שמחת הפרטים' נכתבו לפני כשבע-שמונה שנים, מתוך ההתקרבות שלי לדת, ועל הגבול בין הרווקות לחיי נישואין, אבל אפשר לומר שבאיזה אופן 'ארגמן' הוא חלק ב' שלו, וקשור אליו בכל מקרה, גם אם הוא היה יוצא אחרת לגמרי ממנו".
האם אתה מרגיש התקדמות מסוימת בהתקרבות אל הדת?
"המינון של היהדות והדת בשירים שלי משקף את המינון שלהם בחיי. אני לא חילוני ולא חרדי. כרגע אני גם לא רואה עצמי בתהליך בסופו אהיה חרדי, למרות שכבר נאמר שאם אתה רוצה להצחיק את אלוהים - ספר לו על התוכניות שלך. אם אבחר להעצים את עצמי, אז נכון לעכשיו זה יהיה באופן כללי רק בכל מה שקשור בלימודי יהדות".
תוכנה חדשה במוח
אמנם חייו של לב ארי השתנו בעקבות נישואיו והולדת שלושת ילדיו, אבל סביר להניח שזה לא מה שיגרום לו לעזוב את תל אביב - לפחות לא בשנים הקרובות.
שדרות רוטשילד. "טבע הוא דבר מצויין לחופשה אבל לא לחיים עצמם" צילום: ChrisYunker, cc-by
"לדעתי טבע הוא דבר מצוין לחופשה, אבל לא לחיים עצמם. אני זקוק לסביבה עירונית כלשהי, כיוון שיותר מדי שקט לא טוב עבורי. כרווק אהבתי הרבה יותר את הרעש ואת מרכז העיר, אבל יחד עם זאת כבר עשור שלא גרתי בבלוק, והתעקשתי על בית קרקע, דבר שהיה מהותי עבורי כשהילדים נולדו. פשוט נזקקנו למרחב גדול יותר.
"בכל מקרה אין לנו כרגע תכנון לעזוב את תל אביב, וחוץ מזה למטה יש לנו אפילו לול תרנגולות, ככה שאנחנו נהנים מכל העולמות".
מה השתנה בך לעומת אותו בחור שהגיע מקרית אתא?
"למרות שמתחת לכל הקליפות עדיין מסתתר לו אותו הילד, שבינתיים הגוף שלו גדל והזדקן מעט, היום אני יותר חסין רגשית. אם לפני עשר שנים למשל היה נוצר אצלי משבר נפשי שנמשך שבועות - היום יש לי את היכולת לשלוט בעניין הזה.
"ואם קורה משבר כזה או אחר - הוא לא מחזיק מעמד יותר מדי, גם כיוון שאין לי אפשרות לשקוע בו בגלל המחויבויות שיש לי, ובעיקר המשפחתיות. אחרי גיל ארבעים אני כבר במקום אחר בו למדתי להיות שלם עם עצמי".
הפחידה אותך העובדה שהפכת לאבא מבלי שחווית הורות בעצמך?
"כן, כיוון שלא היה לי מודל טוב לחיקוי, ובאמת בהתחלה לא ממש ידעתי איך להתייחס לעניין ההורות מהבחינה הזאת. נכון שאין כאן מעבר טבעי עבורי, מכיוון שבכל זאת מתחיל להיבנות כאן איזה רצף שלא היה קיים בילדות שלי, אבל מצד שני נכנסתי להורות בצורה מאוד נקייה, ולא מתוך הרעיון לתיקון השגיאות העבר.
"בסך הכל אני די מבסוט מעצמי בתור הורה, כיוון שכשאני מסתכל על חברים שגדלו בבית עם שני הורים, וביחס שהם נותנים לילדים שלהם - אני מבחין שאין ממש הבדלים בינינו".
זה לא שיש ספרי לימוד שמסבירים איך להפוך להיות הורים טובים.
"פתאום מצאתי את עצמי אבא ואצל רוב האנשים, במיוחד אצל מי שמתעסק באמנות, יש משהו צעיר שעדיין נשאר בנפש. לכן בהתחלה היה לי קשה להבין איך יכול להיות שעדיין איפשהו אני בעצמי ילד, ופתאום יש לי ילד משלי.
"אבל ברגע שנולד הילד הראשון - אוטומטית נכנסת לך למוח תוכנה חדשה, ואתה מתחיל להתנהג בהתאם למצב. זה עוד יותר בולט אצל נשים, שהופכות ממש מרגע הלידה לאמהות במלוא מובן המילה".
מעריץ באמצע וושינגטון
מה הפחד הכי גדול שלך?
"למי אין פחדים? יש לי המון פחדים שלא נראה לי שיספיק לך הדף לרשום אותם. למשל החששות שיש לי כשהילדים שלי לא לידי, או כשהם נוסעים עם אשתי ליום שלם. יש גם דברים שפעם לא הפחידו אותי והיום אני לא ממש מבין איך התמודדתי איתם.
לב ארי. חסין היום רגשית צילום: רונן ללנה
"למשל כחייל שהיה בלב לבנון הרגשתי מאוד בטוח, למרות מארבים וסיטואציות מסוכנות למיניהן. היום אפילו עצם הרעיון של לקפוץ ממטוס בכלל לא נתפס אצלי. מבחינה מוזיקלית יש לי פחד ממש חזק מלהפוך יום אחד למישהו פתטי, שלא מחובר למקום האמיתי בו הוא נמצא.
"קח למשל כל מיני להקות רוק ותיקות, שהחברים בהן כבר בני 60 ועדיין שרים על בחורות שהם היו רוצים לקחת איתם הביתה, לעומת אנשים כמו שלום חנוך או אהוד בנאי שהתבגרו יפה, ויש קשר הדוק בין מי שהם היום לבין מה שהם שרים או איך שהם לבושים ומתנהגים".
בהופעות הראשונות שלך נראית מפוחד, איך אתה מרגיש היום בכל מה שקשור לזה?
"בשנתיים הראשונות שלי על הבמה כמבצע, אני בהחלט זוכר שדי הפחיד אותי לעמוד מול אנשים ולשיר. היו רגעים כאלה שלא יכולתי לשיר בכלל מהשוק שקיבלתי. עניין ההופעות לא בא לי באופן טבעי, בעיקר כשהתווסף אליהם העניין של לבוא ולחשוף את עצמך דרך השירים.
"פעם, ביום של הופעה הייתי מאוד מתוח, ולכן גם הופעתי לפעמים שלא מתוך שמחה גדולה. היום אני אמנם לא חיית במה, אבל אני כבר בא לזה ממקום של כיף, ורואה בהופעה כעוד דרך לתקשר עם הקהל שלי".
וכשאתה חוזר להופיע באיזור בו גדלת, מה האפקט שיש לזה עליך?
"יש לי חברים ומשפחה בחיפה ובקריות, ובכלל בכל איזור הצפון, כך שההופעות שם תמיד מיוחדות - בעיקר בגלל שאני יודע שהם יבואו אליהן. הרבה יותר מרגש ומלחיץ להופיע למשל מול דוד שלא ממש היית איתו בקשר יום-יומי מאז שהיית בן 21, אבל יחד עם זאת מדובר בהזדמנות מצוינת להיכרות מחודשת ביניכם, בעיקר דרך השירים".
בעבר סיפר לב ארי על בחור ישראלי שבלם לידו בחריקת צמיגים, בבוקר חורפי אחד בוושינגטון, שם הופיע לב ארי עם אתי אנקרי, ואמר לו שקיבל מהארץ את "שמחת הפרטים הקטנים" ושמאז אינו מפסיק לשמוע אותו.
האם מבחינתך סיפור כזה מוכיח שעלית על משהו גדול?
"אנחנו חיים בזמן כזה שבו המרחקים התקצרו, ואם פעם לכתוב או לקבל הודעה היה תהליך ארוך - היום בלחיצה אחת על 'SEND' אתה יכול בשניות לשלוח מסר מכאן ועד לטוקיו, למשל, כשכל זה מועבר דרך האוויר.
"אגב, בעניין הזה שמעתי רב אחד שאמר פעם שההוכחה לכך שהגאולה קרבה, היא שהעולם נוטש את החומריות והופך לאט לאט לרוחני. לגבי הבחור ההוא, באותם הרגעים הייתי קצת בשוק. למרות שאין דבר כזה צירוף מקרים או מקריות, גם אם משהו כזה קורה לך בסוף העולם. יותר מהכל, זה עשה לי את היום ובהחלט חימם לי את הלב".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם